נועם ירושלמי על ביצה ה:ב:טו

(שם) אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד וצ"ל בכאן כמו דאיתא במגילה תני בשם ר' יהודה אוף מכשירי אוכל נפש התירו מה ביניהון רב חסדא אמר לחדד ראשו של שפוד ביניהון ר' חנינא ברי' דר' אבהו אמר להוציא אש מן העצים ביניהון תנא ר"י בן פזי דבר דלייא. הוא הדבר מהו הוא הדבר לחדד ראשו של שפוד הוא הדבר או להוציא אש מן האבנים הוא הדבר לית לך אלא כהדא אין משחיזין את הסכין אבל משיאה על גבי חבירתה א"ר חסדא דר' יודה היא דאמר רב יהודה בשם שמואל ד"ה היא כדי להעביר שמנונית שעלי':

והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בפי' הירושלמי הזה ע"כ נראה לי דהירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן בביצה (דף כ"ח) דרש רב חסדא ואיתימא רב יוסף א' סכין שנפגמה ואחד שפוד שנרצם וא' גריפת תנור וכירים ביו"ט באנו למחלוקת ר' יהודה ורבנן דתני' אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד: ר' יהודה מתיר אף מכשירי אוכל נפש מ"ט דת"ק אמר קרא הוא לבדו יעשה לכם כו' ר' יהודה אמר קרא לכם לכם לכל צרכיכם. ות"ק הא כתיב לכם כו' ואידך נמי הא כתיב הוא אמר לך כתיב הוא וכתיב לכם ולא קשי' כאן במכשירין שאיפשר לעשותן מעיו"ט כאן במכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב וא"כ שיטת הש"ס דילן דר' יהודה מתיר במכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב אפילו במלאכה דאורייתא ושיטת הירושלמי דר' יהודה לא מתיר אלא באיסור' דרבנן (והוא כמו דאמרינן בשבת (ד' קל"ז) ר"א סבר לה כר"י דתני' אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ר' יהודה מתיר אף מכשירי אוכל נפש אימר דשמעית לר' יהודה במכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יו"ט במכשירין שאפשר לעשותם מעיו"ט מי שמעית לי' דר"א עדיפא מדר' יהודה וכתבו התוס' בד"ה דר"א עדיפא מדר"י תימא ולר"א תקשי לי' הנהו קראי דאמרינן בפ"ק דמגילה (ד"ז) דקאמר ר' יהודה כתיב הוא וכתיב לכם לא קשיא כאן במכשירין שאיפשר כו' ונראה דבדאורייתא מודה ר"א דמכשירין דאיפשר אסורים וכי שרי לה הכא ה"מ באוהל עראי דאינו אלא מדרבנן גזירה אטו אוהל קבע כמו דאמרינן בביצה (דף ל"ב) מיהו קשה מנא לי' דעדיפא דילמא בהא מודה אפילו ר' יהודה עכ"ל וכן אמרינן בירושלמי פ"ק דשבת (ה"א) אמר ר' חיננא דאתי דר"א כר' יהודה דתני בשם ר' יהודה אף במכשירי אוכל נפש התירו ולא קאמר דעדיפא מדר' יהודה אלמא דר' יהודה לא קאמר רק במידי דרבנן וע"כ קאמר אף במכשירי אוכל נפש התירו דמשמע במידי דרבנן]:

ובזה יתבאר הירושלמי דהכא דקאמר מה ביניהון רב חסדא אמר לחדד ראשו של שפוד ביניהון ר' חנינא ברי' דר' אבהו אמר להוציא אש מן האבנים (כצ"ל) ביניהון תני ר' יהודה בר פזי דבר דלייא הוא הדבר וע"ז מבעי' לי' מהו הואי הדבר לחדד ראשו של שפוד הוא הדבר או להוציא אש מן האבנים הוא הדבר (והוא משום שהי' סבור דפליגי בהא דרב חסדא סובר דר' יהודה במכשירין שאי אפשר לעשותה מעיו"ט אפי' במלאכה וכמו דאמרינן בביצה ודף כ"ח) דריש רב חסדא ואיתימא רב יוסף א' סכין שנפגמה וא' שפוד שנרצם וא' גריפת תנור וכירים ביו"ט באנו למחלוקת ר' יהודה ורבנן דתניא אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ר' יהודה מתיר אף מכשירי אוכל נפש ולשיטת הש"ס דילן פליג ר"י במלאכה דאורייתא וא"כ שפוד שנרצם הוי מלאכה דאורייתא דהוי מתקן (ועי' תוס' ד"ה גריפת תנור כו' ודו"ק):

וע"ז אומר הירושלמי תנא ר"י ב"פ. כו' הוא הדבר מהו הוא הדבר לחדד ראשו של שפוד ביניהון וא"כ לרב חסדא הוי מלאכה דאורייתא ובזה פליגי ר' יהודה ורבנן וע"ז אומר לית לך אלא כהדא אין משחיזין את הסכין אבל משיאה ע"ג חבירתה אמר רב חסדא דר' יהודה היא (פי' וא"כ כיון דמוקי מתניתין דאין משחיזין את הסכין אבל משיאה ע"ג חבירתה כר' יהודה א"כמוכח מזה דרב חסדא נמי סבר דפליגי רק בדרבנן ור' יהודה אינו מתיר אלא באיסור דרבנן ובש"ס דילן אמרינן בהיפוך אמר רב חסדא דלא כר' יהודה דתנן כו' ור' יהודה מתיר אף במכשירי אוכל נפש (פי' וא"כ מותר אף להשחיז את הסכין ולפי שיטת הירושלמי דאמר רב חסדא דמתניתין כר' יהודה דאסור להשחיז את הסכין רק ע"ג חבירתה וא"כ מוכח דרב חסדא נמי סובר דר' יהודה אינו מתיר רק במלאכה דהוי דרבנן וא"כ הא דאמר רב חסדא לחדד ראשו של שפוד ביניהון מסתמא מיירי באופן דהוי מלאכה דרבנן כגון להשחיזה ע"ג חבירתה וא"כ ליכא נ"מ על הא דאמר ר"י בן פזי הוא הדבר בין אי כרב חסדא ובין אי כר' חנינא ברי' דר' אבהו דלשניהם אין ר' יהודה מתיר רק במלאכה דרבנן וע"ז אומר לית לך אלא כהדא דמזה מוכח דלא פליגי רב חסדא ור' חנינא אלא דרב חסדא אמר חדא ור' חנינא אמר חדא ולא פליגי וא"כ ר"י דאמר הוא הדבר אין נ"מ אלא דהוא הדבר דהיינו רק בדרבנן ר"י מתיר והוא דלא כשיטת הש"ס דילן דר"י מתיר בדאורייתא כמו שביארתי ודו"ק