נועם ירושלמי על ביצה א:א:ט

שם ר' הורי לציפוראי בספיחי חרדל ובביצה כר' יודה כו' אמר ר' בא אתא עובדא קומי ר' יסא ובעא מיעבד כר' יוחנן כד שמע דרב ור' חנינא תריהון פליגין שרע מיני' דאתפלגון שירי פתילה שירי מדורה שירי שמן שכבו בשבת מהו להדליקם ביו"ט רב ור' חנינא תריהון אמרין אסור ור' יוחנן אמר מותר. א"ר מנא קומי ר' יודן מה אפכן לי' פתילה גבי ביצה א"ל מן מה דאנן חמיי רבנן מדמיי לי' הדא אמרה היא הדא היא הדא:

והנה המפרשים נדחקו מאוד בפי' הירושלמי ול"נ שהירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דביצה שנולדה בזה אסורה בזה משום הכנה דהירושלמי סובר דהכנה אינו שייך רק בידי אדם אבל לא בהכנה דממילא. והא דפליגי בביצה שנולדה ביו"ט אם תאכל בשבת היינו מטעם מוקצה ואמרינן דשבת ויו"ט הוי קדושה אחת וע"כ הוי כאילו נולדה באותו יום: אבל אי אמרינן דהוי ב' קדושות א"כ אינו שייך מוקצה וכל זה הוא בביצה אבל בפתילה דאסר רב היינו משום הכנה דמכין לשבת וא"כ הוא בהיפוך דאי אמרינן דהוי קדושה אחת מותר אבל אי אמרינן דהוי שתי קדושות אסור משום דיו"ט אינו מכין לשבת וא"כ אמאי קאמר אהי עובדא קומי ר' יוסי ובעא מיעבד כר' יוחנן (פי' שהוא מותר). כד שמע דרב ור' חנינא תריהון פליגא שרע מינה דאתפלגון שירי פתילה שירי מדורה שירי שמן שכבו בשבת מהו להדליקם ביו"ט רב ור' חנינא תריהון אמרין אסור ור' יוחנן אמר מותר: וע"כ לא רצה להתיר בביצה שנולדה כר' יוחנן וע"ז אומר מה אפכן לה פתילה גבי ביצה דאדרבא מהא דרב ור"ח אסרי א"כ הטעם משום הכנה שסובר דב' קדושות הן וא"כ בביצה שנולדה מותרת כיון דהוי ב' קדושות דהתם לא שייך הכנה וא"כ מאי דומי' הא דרב ור"ח בפתילה לביצה דכיון דאסרי בפתילה א"כ סובר דשתי קדושות הן ואסור משום הכנה ע"כ ביצה שנולדה מותרת:

וע"ז אומר מן דאנן חמין דרבנן מדמי אהדדי הכא אמרה היא הדא. פי' דכיון דרבנן מדמין א"כ סוברים דבפתילה ליכא משום הכנה אלא הטעם הוא משום מוקצה דכיון דאיתקצאי לביה"ש אתקצאי לכולי יומא וע"כ ביו"ט נמי אסור דשבת ויו"ט הוי קדושה אחת וע"כ בביצה נמי אסור ואם נולדה בזה אסורה בזה ומשום מוקצה דהוי קדושה אחת ולא משום הכנה:

וע"ז אימר משם ארבעה זקנים אמרו הנאכל עירובו בראשון הרי הוא כבני עירו בשני רב חסדא בעי מחלפא שיטתי' דרב תמן הוא עבד לה שתי קדושות והכא עביד לה קדושה אחת דאתפלגון שירי פתילה שירי מדורה שירי שמן שכבו בשבת מהו להדליקם ביו"ט רב ור' חנינא תריהון אמרין אסור ור' יוחנן אמר מותר. וא"כ הא מזה לא קשה מידי דלעולם סבר רב דשתי קדושות הן והא דאוסר בפתילה הוא מחמה הכנה. וע"ז אומר ואמר ר' מנא קומי ר' יודן מה אכפלה פתילה גבי ביצה דמה הביאו ראיה לביצה שנולדה (וכמו שביארתי שהירושלמי סובר דבביצה ליכא הכנה מחמת שהוא ממילא וע"כ יוכל רב לומר דביצה מותרת אך מן מה דאנן חמין רבנן מדמי אהדדי א"כ סוברים דבפתילה נמי הטעם משו' מוקצה וא"כ צ"ל דרב סובר דהוי קדושה אחת א"כ קשה דהא רב פסק הלכה כד' זקנים דהוי שתי קדושות:

וע"ז אומר הכל מודים בנושרין שהן אסורין (פי' שב"ש נמי מודו שפירות הנושרין אסור מחמת מוקצה וע"ז אומר ר' בון בר' חייא בעי קומי ר' זעירא מה בין נושרים מה בין ביצים אלו נושרים באמותיהן (שהם מחוברים) אינם אסורים וע"כ פירות הנושרים אסור אילו ביצים באמותיהן שמא אינם מותרים (פי' וע"כ פליגי ב"ש בביצה דמותרת וכמו דאמרינן בריש ביצה מ"ט דב"ש מוכנת היא ע"ג אמה (פי' וא"כ מ"ט דב"ה שאומרים לא האכל וא"כ צריך לומר כמו דאמר בריש ביצה מ"ט דב"ה נעשה כמוקצה שיבש ולא ידעו בו אילו מוקצה שיבש ולא כו' שמא אינו אסור (והוא דלא כשיטת הש"ס דילן בביצה (ד' כ"ז) שהוא מותר דאמרינן שם והאמר רב כהנא מוקצה שיבש ואין הבעלים מכירים בו מותר וכן אמרי' בירושלמי לקמן (ה"ג) מ"ד אסור נעשה כמוקצה שיבש כו' וכן ברפ"ד דביצה ר' יעקב בר' אחא בשם ר' יסא מוקצה שיבש כו):

וא"כ כיון שהטעם הוא משום מוקצה שיבש (פי' א"כ ניחא הא דרב דאמר גבי פתילה שאסור אם כבו מע"ש והוא דהוי מוקצה מחמת יום שעבר וא"כ לא הי' ראוי ביה"ש וא"כ ניחא דאע"ג דסובר רב דקדושה אחת הן אפ"ה הוי מוקצה מחמת יום שעבר וכמו שכתבו התוס' בביצה (ד' ד') דאמרינן שם איתמר שבת ויו"ט נולדה בזה אסורה בזה ור' יוחנן אמר נולדה בזה מותרת בזה נימא קסבר רב קדושה אחת היא והא אמר רב שתי קדושות הן כו' וכתבו התוספו' תימא לימא דקסבר שתי קדושות הן אלא הטעם הוא מיגו דאתקצאי לבה"ש שמא יום השבת הוא אתקצאי לכולי יומא דיום שני. וי"ל דלא אמרינן מיגו משום יום שהוא לשעבר דדוקא להבא אמרינן הכי כגון ביה"ש דתחילת יו"ט או ביה"ש דשבת שמא שבת הוא ותימא הא בסוכה (ד' י') אמרינן נויי סוכה אסורין עד מוצאי יו"ט האחרון של חג שהוא יום תשיעי שהוא ספק יום שמיני וע"כ טעמא משום דאתקצאי ביה"ש דשמא יום שמיני הוא והיינו לשעבר וי"ל דמוקצה מחמת מצוה שאני כדמפרש טעמא התם דילמא מתרמי ליה סעודה ואכל בגווה והתם אמרינן אפילו לשעבר אבל הכא דמוקצה מחמת איסור לא אמרינן הכי:

וא"כ שיטת הש"ס דילן דלא אמרינן דהוי מוקצה מחמת יום שעבר אך זהו דווקא לשיטת הש"ס דילן דמוקצה שיבש ואין הבעלים מכירים בו שהוא מותר וע"כ לא אמרי' דהוי מוקצה ביה"ש מחמת יום שעבר דממ"נ אם הוא יום שעבר א"כ אינו שייך ליום זה ואם הוא לילה א"כ אינו שייך ליום שעבר וכל זה הוא דווקא אי אמרינן דמוקצה שיבש ואין הבעלים מכירים בו הוא מותר א"כ אף דביה"ש הוא ספק ולא ידע אם הוא מן היום שעבר או מן היום שלהבא אעפ"כ אינו מוקצה משום ממ"נ דאם הוא יום שעבר אינו שייך ליום דלהבא ואם הוא מן הלילה א"כ לית בי' משום מוקצה אבל לשיטת הירושלמי דמוקצה שיבש ואין הבעלים מכירים בו דהוי מוקצה א"כ כיון דלא ידעו הבעלים בין השמשות אע"ג דהי' לילה אעפ"כ כיון שהוא לא ידע אולי הוא מן היום ע"כ הוי מוקצה ע"כ אמרינן מוקצה מחמת יום שלעבר גם כן

וא"כ לא קשה מידי מדרב אדרב דאע"ג דאמר רב דשתי קדושות הן אעפ"כ אמר גבי פתילה דאם כבה בשבת שאסור להדליקה ביו"ט משום מוקצה מחמת דאמרינן מוקצה מחמת יום שעבר לשיטת הירושלמי מה בין ביצה לבין פירות הנושרים: וע"ז אומר אילו נושרים באמותיהן אינן אסורים אלו ביצים באמותיהן שמא אינן מותרות וזהו לב"ש אבל לב"ה דהטעם הוא משום מוקצה שיבש ואין הבעלים מכירים בו וע"כ פתילה שכבה בשבת אסור ביו"ט:

וע"ז אומר מעתה נולדה ביו"ט לא תאכל בשבת בשבת לא תאכל ביו"ט פי' וא"כ קשה לת"ק שאמר נולדה ביו"ט תאכל בשבת ואמאי לא אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר וכמו שביארתי לשיטת הירושלמי גבי פתילה דאע"ג דרב סובר דשבת ויו"ט הוי שתי קדושות אפ"ה הוי מוקצה מחמת יום שעבר] וע"ז חומר ח"ל וכיני לא דייק שהחמרת עליו שאם נולדה ביו"ט לא תאכל ביו"ט בשבת לא תאכל ביו"ט אלא שאת מבקש להחמיר עליו שאם נולדה ביו"ט לא תאכל בשבת בשבת לא תאכל ביו"ט [פי' שביצה שנולדה הוא חומרא הוא כמו שאמר אלו ביצים באמותיהן שמא אינם מותרות וא"כ הוא רק מחמת חומרא דהוי כמוקצה שאין הבעלים מכירים בו וא"כ יהי' מוקצה מחמת יום שעבר ג"כ וכשיטת הירושלמי משום מוקצה שיבש ואין הבעלים מכירים בו] וא"כ הואחומרא יתירא ע"כ סובר ה"ק דנולדה בזה מותרת בזה: