נועם ירושלמי על ביצה א:א:יא

עוד (שם) ר' ירמי' בעי עיטורי סוכה מה הן חזר ר' ירמיה ואמר כל שבעה הן בטילין ע"ג סוכה מכאן ואילך בהכינן הן אמר ר' יוסי כל שבעה קדושת סוכה חל עליהן מכאן ואילך קדושת יו"ט חל עליהן פי' והוי מוקצה אפי' ביום השמיני אע"ג דהוי מוקצה מחמת יום שעבר אך במוקצה מחמת מצוה אמרינן מיגו דאתקצאי בי"ש אתקצאי לכולי יומא:

וע"ז אומר מה אתי מישאול יו"ט שחל להיות ערב שבת. (פי' שיו"ט האחרון חל בע"ש אי אמרינן מוקצה מחמת יום שלעבר) כמ"ד שתי קדושות הן (פי' דאי אמרינן דשבת ויו"ט הוי קדושה אחת ודאי הוי מוקצה בשבת ג"כ. דהא הם קדושה אחת אבל אם שבת ויו"ט הוי שתי קדושות ע"כ מיבעי' לי' אי אמרינן דהוי מוקצה מחמת יום שעבר):

והנה הק"ע הקשה דהא כתב הרא"ש פ' לולב וערבה וכן אי מיקלע שבת במוצאי יו"ט האחרון של חג נוהגין שלא להסתפק מנויי סוכה עד מ"ש ונראה דשרי בשבת משום דאיתקצאי ביה"ש לא אסרינן לי' כיון דלא נאסר ביה"ש אלא מחמת ספק יום שעבר וה"ל תרי מיגו ותרי מיגו לא אמרי' ואי משום שבת ויו"ט קדושה אחת היא הא קיי"ל דשני קדושות הן ע"כ כו' והקשה דהא מפרש כאן דר' יוסי מיבעי' לי' אי מותרין נויי סוכה בשבת שלאחר יו"ט ואיך פסק הרא"ש בפשיטות דשרי כו'.

אך לפי מה שביארתי בשיטת הירושלמי הוא דאמרינן מוקצה מחמת יום שעבר וכמו שביארתי דזה תלוי במוקצה שאין הבעלים מכירים בו שמחולקים בזה הבבלי והירושלמי א"כ לא קשה מהירושלמי על מה שפסק הרא"ש דלשיטת הש"ס דילן לא אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר רק לשיטת הירו' כמו שביארתי ודו"ק]: