נועם ירושלמי על בבא מציעא ה:ה:ה

עוד שם מלוה ישראל כו' ישראל שלוה מעובדי כוכבים ומזלות וביקש להחזירם לו אמר ישראל אחר תנם לי ואני נותן לך דרך שאת נותן לו אסור ואם העמידו עם העובד כוכבים מותר עובד כוכבים שלוה מישראל וביקש להחזירם לו אמר לו ישראל אחר תנם לי ואני מעלה לו ריבית מותר ואם העמידו אצל ישראל אסור אמר ר' יוסי והוא שהעמידו אצל ישראל:

[והנה הפ"מ כתב במראה הפנים א"ר יוסי והוא שהעמידו אצל ישראל אסורכדפרישית דבהעמידו תלי' מילתא דמכיון שהעמידו אצל הישראל אף על פי שלא נתן ישראל המלוה את המעות בידו ליד ישראל אחר אלא העובד כוכבים הוא דנותן המעות ליד הישראל בשליחותיו ליד המלוה אסור דיש שליחות כו' לחומרא וזהו כדאמר התם (ד' ע"א) בפשיטות בשלמא סיפא לחומרא אלא רישא כיון דאין שליחות כו' איהו ניהו דשקל ריביתא כו' אלא אמר ר"פ כגון שנטל ונתן ביד כלומר רישא הוא דמיירי שנתן העובד כוכבים המעות בידו לישראל אבל סיפא כיון שהעמידו הוא דאסור וכפי' רש"י וכן דעת הרי"ף והרמב"ם בפ"ה ממלוה (ה"ד) ומה שכתב הה"מ שם להיש חולקים וכן נראה מהירושלמי אין כאן שום רמז לסייע להיש חולקין דהא לדעת ר"ת בתוס' שם צריך לומר דהאי בשלמא לא קאי ואוקימתא דר"פ בין ארישא בין אסיפא קאי וסיפא דווקא בשנתן הישראל המעות ליד ישראל השני ובסיפא והוא שהעמידו עם ישראל כלומר שנשא ונתן בידו מיד ישראל כדכתבו שם וא"כ מאי העמידו דנקט הכא ולפי הגירסא שלפנינו וראיתי בשיטה למב"א שהביא שם הרמב"ן והכי איתא התם מלוה ישראל כו' ואם העמידו אצל כו' מותר א"ר יוסי והוא שהעמידו עם העובד כוכבים וכן עובד כוכבים שלוה מישראל כו' ואם העמידו אצל ישראל אסור א"ר יוסי והוא שהעמידו עם ישראל פי' ברישא והוא שהעמידו כו' שנשא ונתן מידו ליד ישראל השני ובסיפא והוא שהעמידו עם ישראל כלומר שנשא ונתן בידו מיד ישראל ליד ישראל משמע כדברי ר"ת להקל ודילמא לא ס"ל לבני מערבא דיש שליחות כו' לחומרא כו' ע"ש]

ולי נראה להוכיח מהירושלמי דס"ל דלא אמרינן דיש שליחות לע"ג לחומרא וזה יתבאר במה דאיתא בירושלמי (פ"ז דשבועות ה"ה) וחנוני על פינקסו כו' הדא דתימר בשלא העמידו עמו אבל העמידו עמו אין בעה"ב חייב כלום והנה התוס' והרא"ש כתבו בב"מ (ד' קיב) יכול אפי' המחהו אצל חנוני ואצל שולחני ת"ל אתך כו' איבעיא להו חוזר או אינו חוזר וכתב הרא"ש אם השולחני אינו רוצה ליתן לו פשיטא דחוזר אפי' אומ' אני סומך על השולחני במעמד שלשתן שהרי השולחני יכול לחזור בו כיון דאין לבעה"ב בידו לא מלוה ולא פקדון אלא שולחני מקיף לבעה"ב והא דאמרינן בירושלמי גבי חנוני על פנקסו הדא דאיתמר בשלא העמיד הפועלים אצלו אבל העמידן אצל חנוני אין בעה"ב חייב לפועלים כלום אלמא דקני אע"ג דלית לי' לבעה"ב אצל חנוני כלום דירושלמי סבר כרב ששת דאמר אינו חוזר (פי' השולחני נתחייב לפועלים מדין ערב דכיון שבעה"ב חייב ליתן שכרם לפועלים מיד חשיב כערב בשעת מתן מעות ולא בעי קנין ואין הלכה כרב ששת אלא כיון שהשולחני יכול לחזור בו גם הפועלים חוזרין ותובעין מבעה"ב כו'):

וא"כ משמע מהרא"ש שזהו אינו רק דווקא בפועלי' שנתחייב ליתן שכרם מיד חשיב כשעת מתן מעות ולי נראה דשיטת הירו' דכיון שאמר במעמד ג' ליתן לאחר כבר נפטר הראשון ואין להם על הראשון כלום וכמו דאמרינן בירו' (סוף ב"ב) ר' יוסי בשם ר' יוחנן אעפ"י שקילסו ר' ישמעאל בן ננס על מדרשו קילסו אבל אינה כבן ננס שמעון בר ווא בשם ר' יוחנן. אוף בחנוק הלכה כר' (צ"ל כר' ישמעאל) א"ר יוסי ואת שמע מינה בר נש דהוי צייד לחברי' בשוקא אתא חד ומר שבקי' ונא יהיב מן אהן גבי ומן אהן לא גבי. וכתב הפ"מ במראה הפנים דברי ר' יוסי ע"כ בתמיהה מיתפרשה דאל"כ מה לו לחזור בדברים ובהכי אזלא מסקנא דהכא כדהתם דאין הלכה בחנוק כמותו כו':

[ולי נראה דקאמר ר' יוסי על הא דאמר דאף בחנוק הלכה כר' ישמעאל ע"ז אומר ואת ש"מ בר נש דהוי צייד לחברי' בשוקי' אתא חד ומר שבקי' ונא יהב מן אהן גבי ומן אהן לא גבי (פי' דאתי לאשמועינן דאינו גובה עוד מן הלוה דאל"ה במאי נשתעבד כיון שהוא לאחר מתן מעות). ע"ז אומר ר' יוסי הדא אמרה דמי דהוי צייד לחברי' בשוקא אתא חד ומר שבקי' ואנא יהב מן אהן גבי ומן אהן לא גבי ועדיף יותר מערב בשעת מתן מעות דהכא הוי כאלו זקפן עלי' במלוה וע"כ לא גבי מן הלוה]:

והכי נמי במעמד שלשתן סובר הירושלמי דאפילו לא הי' עלי' מלוה או פקדון אעפ"כ כיון שאומר במעמד שלשתן הוי כאלו זקפן עליו במלוה ואין לו על הראשון כלום [וכמו שהבאתי לעיל (פ"ד דב"מ) הירושלמי (סוף שביעית) דאיתא התם על הא דרב אמר כד אני אמר לבני ביתי ליתן מתנה כו' לינה חוזר בו מתניתא פליגא על רב כו' ברשות זה שהיו מופקדים אצלו לא קנה עד שיזכה בהן או שישכור את מקומן (ושם ביארתי ע"ש) מה עבד לה רב כאן שהעמידו עמו כאן שלא העמידו עמו (פי' דהא דאמר רב אם אומר לבני ביתו שיתן לאחר אינו חוזר היינו בשהעמידו עמו פי' שהוא מעמד שלשתן) והיא כמו דאיתא (פ"ז דשביעית ה"ה) הדא דתימר בשלא העמידו דו עמו אבל העמידו עמו אין בעה"ב חייב כלום והוא שנשתעבד השני וקונה במעמד שלשתן וע"ז אמר התם (סוף שביעית) כאן שהעמידו עמו כאן שלא העמידו עמו והוא דהירושלמי אזיל לשיטתי' דבמעמד שלשתן לא בעינן שיהי' חייב לו מלוה או פקדון אלא מכיון שאמר לחברי' במעמד שלשתן שיתן והוא קיבל עליו ליתן הרי נתחייב והוי כאלו זקפן עליו במלוה רק שלזה בעינן שיהי' דווקא מרצונו ורק במעמד שלשתן של מלוה או פקדון כתבו התוס' בגיטין (ד' י"ג) שר"ת סובר דאפי' בע"כ של לוה קנה במעמד שלשתן.

[ולפי מה שביארתי דהירושלמי סובר דבמעמד שלשתן אפי' אינו חייב לו כלל אעפ"כ מתחייב ואין לו על הראשון כלום א"כ משמע מזה דאינו מטעם זכי' וא"כ איפשר לומר דהא שכתבו התוס' בגיטין (ד' י"ג) דאומר ר"ת דלא תקינו מעמד שלשתן בעובד כוכבים ומזלות כיון דאפי' אמר לו זכה לא קני כיון דאין זכי' כו' והוא דלהש"ס דילן הוא מטעם זכי' וע"כ דווקא אי אית לי' גביה מלוה או פקדון ועיין בר"נ (פ"ק דגיטין) שכתב דהא דלא מהני מעמד שלשתן בשטר דבשלמא בדבר שגופו ממון איכא למימר דמיגו דזכי לנפשי' זכי לאחרינא אבל דבר שאין גופו ממון בשטר דלא מצי זכי בי' לא תיקנו כו' וזהו דווקא לשיטת הש"ס דילן דדווקא דאית לי' עלי' חוב או פקדון ע"כ הוא בתורת זכי' אבל לשיטת הירושלמי דאפי' אי לית לי' עליו חוב או פקדון נמי הוי מעמד שלשתן וא"כ אינו בתורת זכי' ע"כ מהני אפי' בעובדי כוכבים נמי (ועי' בחוה"מ הלכות הרשאה (סי' קכ"ו) שכתב שיש מי שאומר שאין חילוק בין ישראל לעובד כוכבים במעמד שלשתן) וע"כ אפי' להחולקים דלא מהני זהו דווקא לשיטת הש"ס דילן דתקנה דמעמד שלשתן הוי כמו זכי' אבל לשיטת הירושלמי דאפי' אינו חייב כלל קונה במעמד שלשתן א"כ אפי' בעובד כוכבים נמי מהני מעמד שלשתן:

ובזה יתבאר הירושל' ישראל שלוה מעו"ג ביקש להחזירם לו אמר ישראל אחר תנם לי ואני נותן לו אסור ואם העמידו עם העובד כוכבים מותר. (והוא מטעם מעמד שלשתן שאין לו על ישראל הראשון כלום) עובד כוכבים שלוה מישראל וביקש להחזירם לו אמ' ישראל אחר תנם לי ואני מעלה לו ריבית מותר ואם העמידו אצל ישראל אסור. א"ר יוסי והוא שהעמידו אצל ישראל (פי' דדווקא אם העמידו אצל ישראל אסור אבל בלאו"ה אין שליחות לעובדי כוכבים אפי' לחומרא) והשתא ניחא דקאמר אסיפא דברישא דאם העמידו אצל כוכבים מותר ודאי דמיירי דווקא אם העמידו עם העובדי כוכבים דבלאו"ה כיון דאין שליחות לעובד כוכבים איהו הוא דשקיל מיני' ריבית. וא"כ מיירי דווקא אם העמידו אצל העובד כוכבים אבל בסיפא דאם העמידו אצל ישראל הוי אמינא דיש שליחות אצל העובד כוכבים לחומרא וסיפא נקט העמידו אגב רישא. וע"ז א"ר יוסי והוא שהעמידו אצל ישראל הא בלא"ה אין שליחות לעובד כוכבים אפי' לחומרא וע"ז כתב הה"מ שם להיש חולקים וכן נראה מהירושלמי וכתב הפ"מ שאין בזה רמז לסייע להיש חולקין ולפי מה שביארתי הוא מפורש בירושלמי ואף שביארתי שיש חילוק בין שיטת הש"ס דילן להירושלמי בענין מעמד שלשתן ואעפ"כ בזה שוים דלא אמרינן דיש שליחות לעובד כוכבים אפילו לחומרא ולשיטת הש"ס דילן מסיק כשנשא ונתן ביד וכמו שכתב ר"ת הביאו התוס' בב"מ (ד' ע"ב) בד"ה כגון שנשא ונתן ביד אומר ר"ת דהשתא אמרינן דאין שליחו' לעובד כוכבים אפי' לחומר' ודו"ק: