נועם ירושלמי על בבא מציעא ה:א:ה

עוד שם בירושלמי אמר לו תן לי חיטיי שאני מוכרן במה קנה ר"נ בר יעקב סבר מימר חייב להעמיד לחבירו וכתב הפ"מ דהיינו טעמא דהקונה דבר מחבירו בעד דמי חוב שיש לו עליו חייב להעמיד לו המקח ואם חזר מקבל מי שפרע דהוי כנותן לו מעות כו' והנה בירושלמי (פ"ב דקידושין ה"ה) ר' חייא בשם ר' יוחנן בקידושי מלוה לחומרין ובקרקעות לא קנה ובמטלטלין אין מוסרין אותו למי שפרע ביקש להעמיד לו מקחו נשמעינה מן הדא הרי לך אצלי בהן יין ויין אין לו הא אם יש לו יין ה"ז חייב וכתב הפ"מ מתניתין בריש איזהו נשך שאם הי' חייב לו חיטים ואומר הן לי החיטים שאני רוצה למוכרם וליקח יין ויין אין לו דקאמר התם דאסור משום ריבית מכיון דאין לו יין עכשיו ודייק דלענין קני' נמי כן הוא הא אם יש לו נקנה וחייב ליתן לו אלמא דאין המוכר יכול לחזור בו והוא כמו שהביא מה שכתב הרשב"א דנראה לפי זה דמה שאמרו במטלטלין אין מוסרין למי שפרע דווקא בשחזר בו הלוקח אבל בשחזר בו המוכר אי איפשר לחזור בו ומלוה עדיפי מנתינת מעות כו':

ונראה לי דאיפשר לומר ביקש להעמיד לו נשמעינה מהדא והני אצלי בהן יין ויין אין לו הא אם יש לו יין ה"ז חייב דהיינו אם המוכר מבקש להעמיד מקחו מועיל לענין שיקנה היין ולא יהי' ריבית וכמו שכתבו התוס' בב"מ (ד' ס"ב) יצא השער פוסקין אעפ"י שאין לזה יש לזה וכתב התוס' בד"ה אעפ"י כו' דאע"ג דלא משך חיטין אין זה ריבית כיון שאם הי' בא מוכר לחזור הוי קאי במי שפרע ולכך חשיבי כנתיקרו ברשות לוקח אלמא דכיון דקאי במי שפרע ע"כ הוי כמקח לענין ריבית.

אך דקאמר שם ר' חייא בשם ר' יוחנן בקידושי מלוה לחומרין המקדש במלוה מקודשת והטעם הוא כמו שביארתי בספרי נועם ירושלמי דמאן דסובר דהמקדש במלוה מקודשת הוא משים דהכונה הוא במחילת מלוה וע"כ אומר בקידושי מלוה לחומרא דילמא הי' כונתו במחילת מלוה ובקרקעות לא קנה אע"ג דהוי ספק אך אוקי קרקע בחזקת מרא קמא ואין מוסרין אותו למי שפרע מחמת דהוי ספק ע"כ אין מחייבין אותו במי שפרע וע"ז אומר ביקש להעמיד לו מקחו (פי' שהמוכר רוצה להעמיד לו מקחו מחמת שרוצה לצאת ידי שמים) ודילמא אינו יכול לחזור משום דילמא המקדש במלוה מקודשת או לפי מה שביארתי באומר אח"כ שכונתו הי' במחילת מלוה וע"כ אם ביקש מספק להעמיד לו מקחו (וע"כ אמר ביקש להעמיד לו מקחו והוא משום דבב"ד אין יכול לכופו למוסרו למי שפרע וע"ז אומר שאם ביקש מעצמו להעמיד לו מקחו ע"ז אומר נשמעינה מן הדא והרי אצלי בהן יין ויין אין לו הא אם יש לו יין ה"ז חייב וע"כ מיירי באם מבקש להעמיד לו מקחו מחמת שרוצה לצאת ידי ספק ע"כ הוי מכירה וקנה המקח שאין בו משום ריבית:

[וע"ז אומר הכא במה קנה רב נחמן בר יעקב סבר מימר חייב להעמידלחבירו היינו באם המוכר רוצה לצאת ידי ספק דילמא מלוה קונה על כן חייב להעמיד לו מקחו וקונה לענין שאין בו משום ריבית אך מה שאמר חייב להעמיד לו מקחו משמע מן הדין].

ע"כ נראה לי שהוא כמו שכתב המחנה אפרים דאע"ג דהסכימו רוב הפוסקים דמלוה אינה קונה במטלטלין אפי' למי שפרע היינו דווק' במעות של המלוה אבל אם מכר לו חפץ בכ"כ מעות לתת לו מיד ואמר לו המוכר תן לי מעותי ואמר לו הלוקח רוצה אתה כור חטים במעותיך ונתרצ' ה"ז קנ' ולא דמי למלו' דהכא כיון שמכ' לו ע"מ ליקח הדמים מיד ואם יתבע המוכר המעות ואמר לו הלוקח עכשיו אין לו ליתנם המקח חוזר כיון דהמוכר צריך למעות נמצא כאלו המקח הוא עומד ביד המוכר ועכשיו כשאמר לו הלוקח אתן לך כור חיטים בדמי חפציך חשיב כאלו נתן לו חפצו בדמי כור חיטים שלו וכיוצא לזה כתבו התוס' בפרק האשה רבה (ד' צ"ג ע"א) ד"ה קנוי' מעכשיו וכו' דהיינו טעמא דהמקדש לאחר ל' יום דמקודשת ואעפ"י דנתאכלו המעות דהני מעות לאו למלוה דמי דאי הדרה בה צריכה להחזיר הדמים כמו שהוא דאדעתא דהכי יהיב לה מעיקרא והוא הדין הכא ומצאתי להר"י ן' מיגא"ש ז"ל באו דבריו בספר עצמות יוסף (ד' נ"ט ע"ב) שכתב כדברי כו' וכן כתב (ס' ז') שם והיכא דנתן דמים לחבירו כדי שיתן לו חיטים ואח"כ אמר לו המוכר ליתן בעד הדמים יין ונתרצו ביניהם ה"ז קנה לענין מי שפרע ואפי' ליתנהו המעות בעינייהו ולא חשי' מלוה כיון דמעיקרא נתן לו הדמים על זה שיתן לו חטים כו' צריך להחזיר לו המעות כמו שהם וכמ"ש הריטב"א בחידושיו בפ' הזהב דאע"ג דיש לו רשות למוכר לאישתמושי במעות מיהו כל שחזר המוכר המעות פיקדון אצל המוכר וכיון שכן אפי' הוציאם המוכר חשיב כאילו איתנהו בעינייהו לענין שיוכל לומר חיטים אין לי קח בעדם יין ונתרצה ה"ז קנה היין דלאו למלוה דמי וכמ"ש התוס' בפרק האשה רבה כמו שהבאתי לעיל ועיין מ"ש בהלכות ריבית גבי מתניתין דחיטים במנה יש אצלי עיין שם:

[וע"ז אומר בפ"ק דקידושין (שם) ר' חייא בשם ר' יוחנן בקידושי מלוה לחומרין ובקרקעות לא קנה ובמטלטלין אין מוסרין אותו למי שפרע ביקש להעמיד לו מקחו (פי' שזהו דוקא במלוה אבל אם נתן לו מעות על המקח וביקש להעמיד לו מקחו ולא העמיד לו ע"כ לא הוי המעות כמלוה). וכמו דאמרינן בקידושין דהני מעות לא למלוה דמי וכמו שכתבו התו' ביבמות (ד' צ"ג] בד"ה קשי' כו' דאפי' נתאכלו המעות הוי כל שעה כאלו הוא בעין שהמעות נשארו אצל המקנה ואם לא נעשה הקנין הוי מוטל עליו להחזיר וחשיב כאלו הוא בעין לשם קידושין דלאו למלוה דמי כו' וע"ז אומר ביקש להעמיד לו מקחו (פי' שנתן לו מעות על מקחו כגון שנתן לו על חיטים ובא אח"כ להעמיד לו מקחו פי' ואין לו המקח של חיטים) ורוצה ליתן לו יין אם הוי המעות כמלוה ואין מוסרין אותו למי שפרע או לא הוי כמלוה ומוסרין אותו למי שפרע.

[וע"ז אומר נשמעינה מן הדא והרי אצלי בהן יין ויין אין לו הא אם יש לו יין חייב ליתן לו (פי' וא"כ מוכח דזה לא הוי כמלוה כיון שנתן לו על המקח (וכמו שכתבתי לעיל מה שכתב המחנה אפרים) וע"ז אומר תני ר' חייא אם יש לו יין חייב ליתן לו והוא מטעם דהני מעות לא דמי למלוה וכל זה הוא לשיטת הירושלמי דתנן במתניתין ואיזהו תרבית המרבה בפירות כיצד לקח הימנו חיטין בדינר זהב הכיר וכן השער עמדו חטין בשלשים דינרין אמר לו תן לי חיטי שאני רוצה למוכרן וליקח בהם יין כו' דאם הי' לו יין ה"ז חייב וא"כ הא הוי מעות מצוה וע"ז פשיט מינה דזה לא הוי מלוה כיון שנתן לו תחילה רק על המקח. אבל לשיטת הש"ס דילן בב"מ (ד' ס"ב) דאמרי' אלא אמר רבא כו' דתני ר' הושעי' הרי שהי' נושה בחבירו מנה והלך ועמד על גורנו ואמר לו תן לי מעותי שאני רוצה ליקח בהן חיטים אמר לו חיטין יש לי שאני נותן לך צא ועשאן עלי כשער של עכשיו כו' וא"כ הוי תחילה ע"י הלואה וע"כ צריך לומר או דלענין מי שפרע קנאה ע"י מלוה ג"כ או דלענין ריבית דרבנן הקילו אבל לשיטת הירושלמי קונה במעות שנתן על המקח]:

וע"ז אומר הכא בירושלמי תן לי חיטיי שאני מוכרן במה קנה ר"ל בר יעקב סבר מימר חייב להעמיד לחבירו (פי' וע"כ המעות לא הוי כמלוה וע"כ קנה לענין מי שפרע וע"כ מהני לענין ריבית) ודו"ק: