נועם ירושלמי על בבא מציעא ד:ה:ב

שם (ה"ה) חזקי' אמר לצורפה בירושלים מצרפה ביפה בא לחללה בגבולין מחללה ברעה והתנינן בורר היפה שבהן ומחללין עלי' ויבור הרעה ויעשה אותה אמר שני' היא הכא שכבר הוכח בו מעשר שני ועיין בפ"מ ובמראה הפנים שנדחק בזה:

ולי נראה לבאר הירושלמי והוא דבירושלמי סוף (פ"ב דמ"ש) איתא חזקי' אמר כשהוא מחללה מחלל אותה ברעה וכשהוא מחלל עלי' עושה אותה כיפה והתנינן בורר את היפה שבהן ומחלל עלי' ויבור את הרע' ויעשה אותה כיפה אמר ר' יונה אני אומר היא הי' מ"ש מ"מ לא יצתה לחולין א"ר יונה לא נתכוין לעשותה כחולין ברורין תדע לך שהוא כן דתנינן לא שיקיים כן אלא חוזר ומחלל על הכסף.

ונראה לי שהפי' כך הוא כשהוא מחלל אותה ברעה (פי' אם הוא מחלל אותה על סלע יפה מחללה ברעה ואף דאמרינן בב"מ (ד' נ"ב) ונותנה אותה למעשר שני ואינו חושש שאינה אלא נפש רעה אמר ר"פ ש"מ האי מאן דמוקים אזוזי מקרי נפש רעה אעפ"כ כיון דלאו כולי עלמא שקלי לי' והוא מחלל על סלע יפה ע"כ מחללה ברעה וצריך לשלם היתרון סלע יפה מאחר שהוא מיציאה בגבולין מחללה ברעה אבל כשהוא מחלל עלי' מחללה ביפה שאם מצרפה בירושלים מצרפה ביפה ואיפשר שהוא כמו דאמרינן בב"ק (ד' צ"ו) התקינו שיהיו כל המעות יוצאות בירושלים (ועיין תוס' ב"מ (ד' מ"ה) בד"ה ליפלגי בסלעים על סלעים כו' והא דאמר בהגוזל (ד' צ"ז) התקינו שיהא כל המעות יוצאות כו' ועוד שאם הוא מחלל פרוטות על הסלע הרי הסלע שוה בזה יותר במה שאינו צריך לטרוח ולישא הפרוטות. וע"כ כיון שהוא שוה יותר לגבי הפרוטות מפני הטרחא ע"כ הוא מחלל הפרוטות עלי' ביפה וע"ז פריך והא תנינן בורר. את היפה שבהן ומחללין עלי' ויבור את הרעה יעשה אותה כיפה דהא לחזקי' דאמר דלגבי הפרוטות נישום הרעה כיפה מפני ביפה לו בהסלע מפני הטורח וע"כ נישומות כיפה דהא אם מוציאה בירושלים מוציאה ביפה דמאן דמוקים אזוזי מקרי נפש רעה וא"כ אמאי תנן בורר את היפה שבהן ומחלל עני' ויבור הרעה ויעשה אותה כיפה אמר ר' יונה אני אומר היא הי' מ"ש וא"ש אין החילול עליו כלום. וכ"ת א"כ צריך בודאי שיעלנה ע"כ אינו חושש שמא היפה היא מעשר שני נמצא מחלל היפה על הרעה (או שצ"ל אני אומר היפה הוא מ"ש) וע"ז מקשה מ"מ לא יצתה לחולין (פי' דהא כבר חילל על המעות של נחושת) וע"ז אמר ר' יונה לא נתכוין לעשותה חולין ברורין פי' מאחר שהוא צריך לחללה אח"כ על הסלעים ע"כ לא נתכוין לעשותה חולין ברורין תדע לך שהוא כן דתנינן לא שיקיים כן אלא חוזר ומחלל על הכסף וא"כ כיון שאין החילול על המעות חולין ברורים וא"כ כיון שיש בתוכה סלע של מ"ש ע"כ צריך ליקח היפה דאל"ה הוי כמו שמחלל סלע יפה על סלע רעה

ובזה יתבאר הירושלמי דהכא אלא דהכא קיצר הירושלמי בזה. והכי פירושו חזקי' אמ' בא לצורפה בירושלים מצרפה ביפה (פי' וע"כ כשהוא מחלל עלי' בגבולין נמי מחלל עלי' כמו ביפה(וכמו שביארתי הירושלמי (ספ"ב דמ"ש) וע"ז פריך ויברור הרעה ויעשה אותה (צ"ל כיפה) פי' שיבור הרעה ויעשה אותה כיפה דהא מחלל המעות עליו. ע"ז אומר שני' היא הכא שכבר הוכח בו מעשר שני (פי' כיון שיש בזה סלע שהוא ספק מע"ש וא"כ אם יטול הרעה ויניח היפה א"כ הוי כמו שמחלל סלע יפה על סלע רעה הכא ליכא הנאה דטירחא דהא שניהם סלעים. אך דהכא קיצר הירושלמי בהקושי' שמקשה שם דמ"מ יצתה לחולין דהא כבר חילל על המעות) וע"ז מתרץ שם אמר יונה לא נתכוין לעשותה חולין ברורין תדע לך שהוא כן דהני לא שיקיים כן אלא חוזר ומחללה על הכסף וע"כ כיון דלא הוי חולין ברורין א"כ אינו יכול ליקח הרעה שכבר הוכח בו מ"ש וא"כ שמא היפה הוא סלע של מ"ש ונמצא מחלל היפה על הרעה (והא שאומר אח"כ ונותנה למ"ש ואינו חושש שאינו אלא נפש רעה הך פיסקא דמתניתין צ"ל תחילה ואח"כ חזקי' אמר בא לצורפה בירושלים וקאי על מתני' דתנן ונותנה למ"ש ואינו חוש שאינה אלא נפש רעה וע"ז אמר חזקי' וכמו שביארתי):