נועם ירושלמי על בבא מציעא ד:ג:ד

עוד שם מכר לו שוה חמשה בששה לא הספיק לישא וליתן עד שהוקיר משבע ר' יעקב בר אידי ר' אבהו בשם ר' יוחנן כשם שבטל מאצל זה כך בטל מזה תמן תנינן ארבע מידות במוכרין מכר לו חיטין יפות ונמצאו רעות לוקח יכול לחזור בו כו' אמר ר' יוסי בר בון ותייא כהן תנא הנושא והנותן בדברים אין מוסרין אותו למי שפרע:

וכתב הפ"מ בהא נראה דפליג על מימרא דרב חסדא בב"ב (ד' פ"ג) דקאמר דכשהוקר אח"כ הלוקח יכול לחזור בו ולא המוכר משום דא"ל אלו לא אוניתן מעיקרא לא הוית מצית הדרית בך השתא דאוניהן כו' ותנא תונא יפות ונמצאו רעות לוקח יכול לחזור בו ולא מוכר כו' מאי קמל"ן מתניתין היא אי ממתני' הוי אמינא דילמא דרב חסדא תרוייהו מצי הדרי בהו כו' וא"כ הירושלמי חולק על הש"ס דילן דהא אמר ר' יוחנן דמכר לו שוה חמשה בששה ולא הספיק לישא וליתן עד שהוקיר משבע ר"י ב"א ר"א בשם ר"י כשם שבטל מאצל זה כך בטל מאצל זה א"כ פליג על רב חסדא:

והנה הפ"מ הביא מה שכתב הרמב"ן והאריך בזה דגם פירש דמאי דקאמר לא הספיק לישא וליתן עד שהוקיר משבע שהפי' הוא שלא משך עיי"ש במה שהאריך שם הרמב"ן בענין שתות מקח ושתות מעות:

ולי נראה לפרש דהא דקאמר לא הספיק לישא וליתן אין הפירוש שלא משך דמאי נ"מ דאם משך הוא לענין קנין גמור ואם לא מכך הוי במי שפרע אלא דקאמר לא הספיק לישא וליתן הוא משים דהי ושלמי לטעמי' שאמר מי שהוטל עליו ידו על העליונה וכמו שביארתי ע"ז אמר לא הספיק לישא וליתן (פי' שהוא כמו דאיתא בסנהדרין (ד' ל"ד) אמר רב לא שנו אלא בשעת משא ומתן כו' וכן בירושלמי (פ"ד דסנהדרין ה"ד) ריב"ח אמר אפי' מחוסרין במשא ומתן וע"ז אומר שלא הספיק לישא וליתן (פי' שלא נשא ונתן עם המוכר) מהו רוצה אם הוא רוצה לבטל המקח או שרוצה שיהי' קונה ואחזיר אונאה והוא שאם הי' אומר הלוקח שרוצה לבטל המקח א"כ המקח בטל מיד וכן אם הי' אומר שרוצה שיהי' קונה ומחזיר לו אונאה א"כ מקנה המקח מיד:

וע"ז לא אמר ר' יוחנן כשם שבטל מאצל זה כך בטל מאצל זה וכמו שביארתי לעיל דשיטת הירושלמי הוא דבשתות ידו על העליונה ולא שקנה ומחזיר אונאה ור' יהודה הנשיא ור' נתן בלוקח ומוכר הוא דפליגי או שהפי' הוא שלא נשא ונתן דהיינו שלא הראה לתגר או לקרובו (ועי' תוס' ב"מ (ד' נ') ד"ה אמ' רבא כו' ורבא אית לי' שפיר דרב חסדא כו' כיון שהוקר בכ"י שיראה כו' ודו"ק) וע"ז קאמר ר"י דכשם שבטל מאצל זה כך בטל מאצל זה:

וע"ז אומר תמן תנינן ארבע מדות כו' מכר לו חיטין יפות ונמצאו רעות לוקח יכול לחזור בו כו' וע"ז משני א"ר יוסי ב"ר בין ותיי' כהדין תנא הנישא והנותן בדברים אין מוסרין אותו למי שפרע אבל מ"מ יש בו משום מחוסר אמנה וע"כ אין מי שלא נתאנה יכול לחזור דאע"ג דהמקח בטל מאצל זה אעפ"כ כיון שהמוכר לא נתאנה לא יוכל לחזור דבדברים יש בהם משו' מחוסרי אמנה וההיא מתני' סוברת דדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה אבל ר' יוחנן סובר דדברים אין בהם משום מחוסרי אמנה (ודלא כשיטת הש"ס דילן בב"מ (ד' מ"ט)] וכמו דאמרינן לעיל ר"י ב"ז ר"א בשם ר"י אמר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור בו חוזר בו (ושיטת הירושלמי דפליגי אליבא דר' יוחנן דאמר שם דר' יעקב בר אידי ר' אבהו בשם ר' יוחנן טבעת אין בה משום עירבון כל הנושא והנותן בדברים אן מוסרין אותו למי שפרע ר' יעקב בר זבדי ר' אבהו בשם ר"י אמר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור בו חוזר אמר בשעה שאמרה צריך לומר כו' וא"כ לשיטת הירוש' דר' יעקב בר אידי אמר דאין מוסרין אותו למי שפרע משמע דבדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה וכמו דמשני הכא ותיי' כהן תנא הנושא והנותן בדברים אין מוסרין אותו למי שפרע משמע דבדברים יש בהם משו' מחוסרי אמנה ור' יעקב בר זבדי ר' אבהו בשם ר' יוחנן דאמר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור בו חוזר בו פליג אהא דר' יעקב בר אידי וע"כ נראה לי לגרוס הכא ר' יעקב בר זבדי ר' אבהו בשם ר' יוחנן ולא ר' יעקב בר אידי דר' יעקב בר אידי סובר דר' יוחנן דבדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה:

והנה שיטת הירושלמי הוא דלא כשיטת הש"ס דילן דלשיטת הש"ס דילן בב"מ (ד' מ"ט) יש חילוק בין מתנה מרובה למתנה מועטת וא"כ הי' איפשר לתרץ הני תרי מימרי אליבא דר' יוחנן דבמתנה מרובה אין בהם משום מחוסרי אמנה ובמתנה מועטת יש בהם משום מחוסרי אמנה וכמו דאמרינן בש"ס דילן בב"מ (ד' מ"ט) דפריך ומי אמר ר' יוחנן הכי והאמר רבב"ח אמר ר' יוחנן האומר לחבירו מתנה אני נותן לך יכול לחזור בו פשיטה אלא מותר לחזור בו אמר ר"פ ומודה ר' יוחנן במתנה מועטת כו' אבל הירושלמי אינו מחלק בהכי וע"כ סובר ר' יעקב בר זבדי אליבא דר' יוחנן דדברים אין בהם משום מחוסרי אמנה וע"כ משני דמתניתין דתנן ד' מדות במוכרין דהיו חיטין יפות ונמצאו רעות לוקח יכול לחזור בו ולא מוכר היינו משום דמתניתין סוברת דדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה וא"כ כיון דלא נתאנה המוכר אף שהוקר אח"כ אעפ"כ אינו יכול לחזור משום מחוסרי אמנה אבל הש"ס דילן סובר לפי שיטה הבעל המאור דבתרי תרעי אין בהם משום מחוסרי אמנה (וא"כ לא מצי לשנויי דהטעם דמתניתין משום מחוסרי אמנה) וע"כ קאמר רב חסדא דלוקח יכול לחזור בו ולא מוכר משום דאמר לו אי לאו דאוניתן לא מצית הדרת בך השתא דאוניתן מצית הדרת בך וע"ז פריך מאי קמל"ן מתניתין היא ומשני משום דה"א רע רע יאמר הקונה.

[ואפשר לומר דהא דלא מחלק הירושלמי בין תרי תרעי לחד תרעא וכמו שהוכחתי לעיל מהירושלמי (סוף שביעית) הוא משום דלא מחלק בין מתנה מרובה למתנה מועטת ג"כ אבל לשיטת הש"ס דילן דמחלק בין מתנה מרובה למתנה מועטת מחלק נמי בין תרי תרעי לחד תרעא והבעה"מ לא סבר להא שכתבו התוס' בב"מ (ד' מ"ט) בד"ה מודה ר' יוחנן במתנה מועטת ויוקר הוי כמו מתנה מועטת והבעה"מ סובר דהוי כמו מתנה מרובה וזהו דווקא לשיטת הש"ס דילן דמחלק בין מתנה מרובה למתנה מועטת אבל לא לשיטת הירושלמי דלא מחלק בין מתנה מרובה למתנה מועטת וע"כ סובר דלמאן שסובר דדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה ע"כ אפי' אם נתייקר דהוי תרי תרעי נמי יש בו משום מחוסרי אמנה ודו"ק]: