נועם ירושלמי על בבא מציעא ד:ב:ו

עוד שם אמר ר' יוסי את ש"מ בר נש דיהיב לחברי' עשרה דינרין א"ל במנת דתיקום בהון מאה גרבין מכיון ששלח יד בהם צריך להעמיד לו מקחו (עיין במראה הפנים מה שהביא מה שכתב בשיטה מקובצת מה שכתב הרמב"ן והוא דוחק דהא כבר אמר דמעות קונות למי שפרע):

וע"כ הי' נראה לי (שיש ט"ס וחילוף השורות וצ"ל אחר הא דרשב"ל) דאמרי' שם רשב"ל אומ' או קנה מיד עמיתך מיד עמיתך אתה צריך משיכה ואי את צריך משיכה מיד העובד כוכבים על דעתי' דרשב"ל לאיזה דבר מוסרין אותו למי שפרע א"ר יוסי ב"ר בון ותייא כהדין תנאה דתני הנושא ונותן בדברים אין מוסרין אותו למי שפרע והוא כמו דאמרינן בב"מ (ד' מ"ז) תנן אבל אמרו מי שפרע כו' אי אמרת בשלמא מעות קונות משום הכי קאי באבל אלא אי אמרת מעות כו' אמאי קאי באבל משום דברים ובדברים מי קאי באבל והתני' ר' שמעון אומר כו' דברים ואיכא בהדייהו מעות קאי באבל וע"ז אומ' הירושלמי על דעתי' דרשב"ל לאיזה דבר מוסרין אותו למי שפרע (פי' כיון דאית לי' דמדאורייתא משיכה קונה). וע"ז משני ותייא כהדין תנאה דתני' הנושא והנותן בדברים אין מוסרין אותו למי שפרע (פי' אבל יש בהם משים מחוסרי אמנה וע"כ אי איכא בהדיי' מעות קאי באבל). וא"כ הכל משום דדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה והנה בחו"מ (ס' ר"ט) האריכו בזה האחרונים אם מקנה לו במעות דבר שלא בא לעולם אעפ"י דלא קנה אך לענין אם קנה והוא חוזר בו אם מוסרין אותו למי שפרע. וע"כ נראה לי דלשיטת הירושלמי דלר' יוחנן הא דקאי באבל הוא משו' דמדאוריית' מעות קונות ולא משום דברים וכמו שביארתי דלשיטת הירושלמי דאמר ר' יעקב בר זבדי כו' אמר ליתן מהנה לחבירו וביקש לחזור חוזר בו וא"כ בדברים ליכא משו' מחוסרי אמנה והא דקאי באבל הוא רק משום דהוא קנין דאורייתא אבל לר"ל דהכל משום דברים אלא דדברים ואיכא בהדיי' מעות קאי באבל אבל בדברים בלא מעות לא קאי באבל. וא"כ אם הקנה לו אפי' דבר שלא בא לעולם במעות והוא קנה אח"כ ע"כ כיון דאיכא מעות ודברים צריך להעמיד לו מקחו ואם לאו קאי במי שפרע אפי' בדבר שלא בא לעולם ועיין בב"ב (ד' ס"ט) א"ל ארעא דיקלא חזינא אי אית לי' דיקלי יהיב לי' הרי דיקלי ואי לית לי' זבין לי' תרי דיקלי ופירשב"ם יקנה לצורכו שני דקלים שלא יהא מחוסר אמנה כו' אע"ג דהוי דבר שלב"ל אף עפ"כ צריך משום מחוסרי אמנה.

וע"ז אומ' אח"כ (לפי הגהתי) אמר ר' יוסי את שמע מינה בר נש דיהיב לחברי' עשרה דינרין א"ל במנת דתיקום לי בהון מאה גרבי (פי' שצריך לקנות עוד ואינו תחת ידו) ע"ז אומר מכיון ששלח ידו בהן צריך להעמיד לו מקחו והוא משום דברים ומעות ע"ז אומר מכיון ששלח ידו דהינו שקנה דכל זמן שלא קנה אין לו לקנות רק אם קנה חייב להעמיד לו וא"כ לפי"ז יהי' נ"מ בין ר' יוחנן לר"ל לענין מי שפרע (ועיין רש"י (בב"מ ד' מ"ח) ונפקא מינה לענין קידושי אשה דלר' יוחנן הוי קידושין דמדאורייתא מעות קונות ודידי' הוא וע"כ הוי קידושין אך יש מהפוסקים שחלקו על זה דכיון דחכמים תיקנו דמשיכיה קונה א"כ אף מדאורייתא לא הוי קידושין ועיין בב"מ (דף מ"ח) אבל מידי אחריתא דמחוסר משיכה לא מעל עד דמשך משמע דלר' יוחנן מעל משום דמדאורייתא מעות קונות. אך איפשר לומר משום דמדאורייתא מותר להשתמש באותן המעות ע"כ מעל ועיין בב"מ (ד' מ"ג) בתוס' שם ובב"ק (ד' ע"ט) בד"ה תיקנו משיכה בשומרין ולפי מה שביארתי לשי' הירו' יש נ"מ לענין מי שפרע (אך יש עוד נ"מ לענין משיכה בעובדי כוכבים אי קונה או לא ועיין בבכורות (ד' י"ג) ואפשר דמדר"ל שמעינן לר"י נמי דלענין מי שפרע הוא אפי' בדשלב"ל נמי]: