נועם ירושלמי על בבא מציעא ד:ג:ב

שם (ה"ג) האונאה ארבעה כסף מעשרים וארבעה כסף לסלע שתות למקח כו' ובגמ' רב אמר שיעור הוא ר' יוחנן אמר לית הוא שיעורא (פי' הפ"מ רב אמר שיעור הוא שתות למקח דתני במתניתין בדווקא קתני וזהו שיעור של אונאה דאחר שתות של שיווי המקח אזלינן כו' ר' יוחנן אמר לית הוא שיעורא בדווקא והוא הדין לשתות מעות ואף על גב דליכא שתות מקח אונאה יש לו

עוד שם רב אמ' כל הנושא והנותן במנת שאין לו אונאה יש לו אונאה תני ר' לוי אונאה פרוטה והאונאה פרוטה (פי' הפ"מ וקס"ד לדין פרוטה קאמר דיש אונאה דהיינו דמתמה הש"ס ואונאה לפרוטה אלא אונאה עצמו מהו כיון דהמקח בפרוטה מהו האונאה דשייכא בה והכי ה"ל למימר האונאה לפרוטות כגון אם מכר לו שוה שש פרוטות בחמש:

עוד שם תני נקנה המקח חוזר לו הונייתו דברי ר' יהודה הנשיא ר' יוחנן אמר בטל מקחו (פי' הפ"מ הני בתוספתא והכי איתא התם מי שהוטל עליו ידו על העליונה כיצד מכר לו חלוק שוה ה' בשש יד לוקח על העליונ' רצה א"ל תן לי סלע כו' רצה אומר לו הילך מעותי ותן לי חלוקי רבי אמר לעולם יד המוכר על העליונה והיינו דקאמר הכא דר' יהודה הנשיא סבר דלעולם נקנה המקח אם המוכ' רוצה ואעפ"י שמכר לו שוה חמש בשש ונתאנה לוקח מחזיר לו הונייתו והמקח קיים. ר' יוחנן פליג דכה"ג בטל מקחו דהוני' בחומש הוא והנה הפ"מ כתב במראה הפנים למאי דפרישית לעיל דר' יוחנן כשמואל דהתם סבירא לי' ולדידי' כי איכא שתות מעות נמי דין אונאה יש לו ולפי"ז צריך לפרש דר' יוחנן לא קאי על גוונא דמתני בתוספתא כמו שהבאתי בפנים אלא אעיקרא דמילתא דר' יהודה הנשיא הוא דפליג דקאמר נקנה מקחו וכו' דמשמע לעולם אפי' יותר על שתות מקח ועל שתות מעות המקח קיים אלא שמחזיר אונאה ע"ז קאמר דאם יש כאן יותר מאונאה מכל צד מקחו בטל כו' ע"ש אך זהו דוחק לומר דלרבי אפי' יותר משתות נמי קנה ומחזיר אונאה ור"י פליג בהא על רבי דיותר משתות מקחו בטל. וע"כ איפשר שיש (ט"ס) והאי ור' יוחנן הוא ר' נתן. והוא הברייתא שהובאה בב"מ פלוגתא דרבי ור' נתן וא"כ צריך לומר שיש ט"ס בירושלמי בפלוגתא דר' יהודה הנשיא ור' נתן וצ"ל כמו דאיתא בש"ס דילן:

וע"כ נראה לי דהא דאמר רב אמר שיעור הוא ור' יוחנן אמר לית הוא שיעורא לא פליגי בהא דפליגי רב ושמואל בב"מ (ד' מ"ט) דאיתמר רב אמר שתות מקח שנינו ושמואל אמר שתות מעות שנינו. אלא דשניהם מודים דשתות מקח שנינו וכמו דאמר ר' יוחנן אח"כ דבטל מקחו והוא משום דשתות מקח שנינו וכמו דתנן בב"מ (ד' מ"ט) שתות למקח:

והא דפליגי רב ור' יוחנן הוא בהא שכתב הרא"ש (פ"ד דב"מ) ויראה דבכל שאר דברים אפי' פחות משתות אסור לאנות את חבירו אם יש בו שוה פרוטה כיון שיודע שאין מקחו שוה כל כך דרחמנא אמר לא תונו בכל דבר שיש בו שיווי ממון הזהירה התורה שלא יאנה את חבירו אלא שאמרו חכמים דעד שהות הוי מחילה לפי שכך דרך מקח וממכר לפי שלוקח והמוכ' יכולין לכוין דמי המקח בצמצום ודרך העולם למחול טעותם עד שתות שאף אם יבוא המתאנה לערער לא ישומו השמאין בשוה כו' ואין מערער ומוחל אבל אם המוכר בקי או אם הלוקח חבר ובקי בערך מקחו יותר מן המוכר אל יאנו זה את זה אם לא שיפרוט חוץ ממטבע כל זמן שלא הגיע לכדי אונאה מותר לכתחילה להוציאה ביפה שגם אחר יקבלנה מידו ביפה ואין בו הפסד כלל או שמא כיון דדרך מקח וממכר בכך דלפעמים הלוקח חפץ במקח והוא מוסיף עליו דמים כו' הילכך עד שתות הוי בכלל דמי מקח ואין כאן שום אונאה כלל כו' וירא שמים יוצא ידי כולם וע"כ נראה לי דפליגי בזה רב ור' יוחנן והוא שאומר רב אמר שיעור הוא (פי' דיש לאונאה שיעור מה"ת דהיינו שתות ואם הוא פחות משתות לא אמרה התורה ע"ז לא תונו). ור' יוחנן אמר לית הוא שיעורא (פי' דמן התורה אסור לאנות אה חבירו אפי' פחות משתות אם יש בו שוה פרוטה (וכמו שכתב הרא"ש) אלא דחכמים אמרו דעד שתות הוי מחילה לפי שאין יכולים לצמצם דמי המקח. אבל אם הוא בקי בשיווי החפץ אסור לאנות מה"ת אפילו פחות משתות רק שיש בו שוה פרוטה כמו שכתב הרא"ש:

וע"ז אומר אח"כ רב אמר כל הנושא ונותן במנת שאין לו אונאה יש לו אונאה (פי' שהירושלמי מפרש דהא שאומר כל הנושא והנותן במנת שאין לו עלי אונאה אין הפי' שאומר פ"מ שאין לך עלי אונאה וכמו דאמרינן בב"מ (ד' נ"א) איתמר האומר לחבירו על מנת שאין לך עלי אונאה כו' דאם כן זה הלוי בפלוגתא דר' מאיר ור' יהודה וכמו שאומר בש"ס דילן לימא רב דאמר כר' מאיר ושמואל דאמר כרבי יהודה ואף על גב דהש"סדילן משני אמר לך רב כו' והירושלמי סובר דאין לחלק בהכי וכמו דאמרי' בב"מ (שם) אמר אביי מחוורתא רב א' כר"מ ושמואל דאמר כר' יהודה ועוד דבירושלמי הובא פלוגתא זה בקדושין (פ"ק ה"ב) לענין יעוד ע"מ שלא יהי' עלי' יעודין דברי ר"מ וחכמים אומרים לא עשה ולא כלום כו' ולית לי' לרבנן תנאי איפשר לקיימו בסופו אית לי' תנאי ממון וזה תנאי הגוף ועיין בקדושין (ד' י"ט) וע"כ סובר הירושלמי דדבר שבממון תנאו קיים ועי' בירושל' פ"ק דמכות) והא דקאמר רב כל הנושא והנותן במנת שאין לו אונאה היינו שאין בו אונאה (ואיפשר דצ"ל במנת שאין בו אונאה) וכמו דאמרינן בב"מ (ד' נ"ב) ע"מ שאין בו אונאה הרי יש בו אונאה ופירש"י אני מבטיחך שאין בו אונאה ויש בו אונאה והוי גם מקח טעות והירושלמי סובר דאם אמר על מנת שאין בו אונאה היינו שאם יאנה אותו שיחזור לו האונאה דהא הוא רוצה במקחו אלא שהתנה שאם יהא בו אונאה שיחזיר לו וכי תימא הא בלאו תנאי שהות קנה ומחזיר אונאה אך זהו דווקא בכדי שיראה לתגר או לקרובו אבל אם שהא יותר אין צריך להחזיר לו אונאתו וע"כ מתנה עמו שאפי' אם שהא יותר שצריך להחזיר לו אונאתו:

וע"כ מבאר דרב אזיל לטעמי' דרב סובר דיש שיעור ועיקר האונאה שאמרה תורה הוא רק בשתות אבל בפחות מותר לאנות וע"כ אם התנה אותו ע"מ שאין בו אונאה הדין הוא שיש לו אונאה והיינו דווקא אונאה בשתות מפני שאונאה לא הוי אלא אם יש בו שתות אבל לר' יוחנן דאמר דלית לי' שיעורא א"כ הא דאמרה תורה לא תונו אין בזה שיעור וא"כ אמאי קאמר רב דיש לו אונאה משמע שזהו רק שתות אך לדברי רב שאומר דהונאה לא הוי רק שתות והוא מפני שאי איפשר לצמצם במקח שיהי' שוה בצמצום וע"כ אם הוא פחות משתות אין צריך להחזיר אונאתו (ועיין בס' מחנה אפרים בדיני אונאה (ס' י"ז) האומר לחבירו חפץ זה שאני מוכר לך אין בו אונאה ונמצא אונאה פחות משתות מהו וראיתי לרש"י בפ' הזהב (ד' נ"א) באומר לחבירו ע"מ שאין בו אונאה יש בו אונאה שפי' שזה אינו מחילת אונאה אלא תביעת אונאה והוי מקח טעות ואם רצה חוזר בו כדין מקח טעות והנה איכא לספוקי בנידון דידן בתרתי חדא דאיכא לפרושי ולומר דעד כאן לא פירש"י אלא בשהתנה ואמר בלשון תנאי דאז ודאי כל שנמצא שיש בו אונאה המקח בטל אבל לדידן שלא הוציא דבריו בלשון תנאי אלא שאמר לו דע שאין בו אונאה איכא למימר דלא מפני זה יתבטל המקח אלא יחזיר האונאה כדינו ומדברי התוס' בסוגין נראה קצת דלשון ע"מ האמור כאן לאו דווקא אלא שאמר אני מבטיחך שאין בו אונאה המקח בטל לסברת רש"י ועוד איכא לספוקי דדילמא מה זה שאמר אין בו אונאה לאו על פחות משתות התנה דכיון דפחות משתות לא קפדי כו' סתמא דמילתא מתני היינו במידי דרוב בני אדם מקפידים עליהם ואיכא למימר דמה שאמר שאין בו אונאה על שיעור אונאה קאמר דהוי מידי דקפדי בי' כו' עיי"ש שהאריך בזה:

ולפי מה שביארתי לשיטת הירושלמי תלי בפלוגתא דרב ור' יוחנן לענין אם אונאה יש לה שיעור מה"ת או לא דלרב דאמר שיעור הוא א"כ לא הוי בכלל אונאה אלא שתות. ולר' יוחנן דאמר דלית לי' שיעורא א"כ הוי בכלל אונאה אפי' פחות משתות וע"כ מביא הא דרב דע"מ שאין בו אונאה אחר הפלוגתא דרב ור' יוחנן:

וגם בהא שנסתפק אם הוי מקח טעות או שמחזיר לו האונאה יתבאר לקמן דלרב מחזיר לו האונאה ולר"י בטל המקח מעיקרא כמו שיתבאר לקמן

וע"ז אומר תני ר' לוי האונאה פרוטה (פי' שרצה לפשוט מזה דר' יוחנן דאמר אונאה לית לי' שיעורא מה"ת והא דאמרה התורה לא תונו הוא אפי' פחות משתות וע"כ אמר ר' לוי האונאה פרוטה ואמאי לא קאמר דהאונאה היינו שתות ופחות משתות הוי מחילה ואמאי קאמ' האונאה פרוטה וקס"ד דלוי קאמ' לענין התורה שאמרה לא תונו היינו בפרוטה וכמו שכתב הרא"ש דהתורה אמרה לא תונו אם היא שוה פרוטה אפי' בפחות משתות וע"ז קאמר לוי האונאה פרוטה דאילו לרב דאמר שיעור הוא א"כ למאי קאמר לוי האונאה פרוטה והא תלוי בזה אם הוא שתות או פחות משתות וע"ז אומר האונאה לפרוטה פי' שהפי' הוא שאם יש בו שתות אפי' הוא רק בפרוטה נמי הוי אונאה וכמו דאמרינן בב"מ (ד' נה) חמש פרוטות וליתני נמי האונאה פרוטה (ופי' רש"י כגון אם הי' מקחו בשש פרוטות אמר רב כהנא זאת אומרת אין אונאה לפרוטות בפחות כו' שהוא מטבע של כסף ועיין ברא"ש וע"ז אומר נמי והאונאה לפרוטה (פי' שאם המקח שוה ששה פרוטות ע"כ האונאה בפרוטה לאפוקי מדרב כהנא שאמר אין אונאה לפרוטות דבעינן דווקא מטבע של כסף) וע"ז אומר אלא אונאה עצמה (פי' שאין ראי' מהא דתני לי' האונאה פרוטה כמו שביארתי וע"כ אומר אלא אונאה עצמה פי' אם יש לה שיעור או לא ועל זה פליג רב ור"י):

וע"ז אומר אח"כ תני נקנה המקח וחוזר לו אונאתו דברי ר' יהודה הנשיא (פי' דקאי על הא דאמר רב תחילה כל הנושא והנותן במנת שאין בו אונא' (כצ"ל) יש לו אונאה וא"כ המקח קיים אלא שצריך להחזיר האונאה דהא הוא רוצה בהמקח אם אין בו אונאה ופחות מכדי אונאה לרב לא נקרא אונאה והא דמחזיר לו אונאתו היינו אפי' ביותר משיראה לתגר או לקרובו ע"ז אומר תני נקנה לו המקח וחוזר לו אונאתו כמו שאמר רב ר' יוחנן אמר בטל מקחו וכמו שפי' רש"י דבמנת שאין בו אונאה (שהפי' הוא דאני מבטיחך שאין בו אונאה ויש בו אונאה והוי גם מקח טעות): ולר' יוחנן שסובר דלית לי' שיעורא וא"כ הוי אונאה אפי' פחות משתות וע"ז אומר דבטל מקחו. וזה קאי אהא דאמר רב תחילה כל הנושא והנותן במנת שאין בו אונאה וכמו שביארתי [והוא כמו שהבאתי תחילה מה שנסתפק בזה המחנה אפרים אם צריך להחזיר האונאה או שהוי מקח טעות ודו"ק ועיין בהג"א על מנת שאין בו אונאה והרי יש בו אונאה מקח טעות הוא אם רצה לחזור יחזור לגמרי לפי' ר"י אבל לפי' רשב"ם קנה ויחזיר:

והנה ראיתי להמחנה אפרים בה' אונאה (ס' י"ז) וכתב ונראה דלפי זה דאפי' פחות משתות אסור להונות אם נתן הדמים ועדיין לא משך יכול הלוקח לחזור ואפילו מי שפרע ליכא גבי' כיון דהמקח נעשה באיסור ועבר על לאו וכמו שכתב הרא"ש דאפילו בפחות משתות עובר על לאו דלא תונו דלפי"ז ימצא מלקות באונאה וצריך לבאר דאמאי לא מקשה על פחות משתות דהוי מחילה או על יותר משתות דהוי ביטול מקח דצריך ללקות על לאו דלא תונו אך דפחות משתות כיון דהוי מחילה כמו השבון וכמו שהארכתי בזה בספרי עמק יהושע (ס' ה) דכל מחילה שאח"כ הוי במקום תשלומין וא"כ הוי ניתק לעשה וכן ביותר משתות דהוי ביטול מקח א"כ בטלה המכירה וע"כ בודאי דאינו לוקה ואפי' לרבא דאמר בתמורה (ד' ד') כל מילתא דאמ' רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני מידי והא דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא היינו דווקא אם הא דלא מהני הוא משום שעבר על הלאו אבל אם בלאו"ה לא מהני א"כ לא לקי ועיין בשבת (ד' צ"ד) אחת משלש ר"נ אמר חיוב רב ששת אמר פטור ר"נ אמר חייב אהני מעשיו דאי משתקלא חדא אחריתא אזלא לה טומאה רב ששת אמר פטור השתא מיהת הא איתא לטומאה אלמא כיון דבלאו"ה לא אהני מעשיו פטור וע"כ כתב המחנה אפרים דאי אמרינן דאפילו פחות משתות אסור להונות אם נתן הדמים ועדיין לא משך יכול הלוקח לחזור ואפי' מי שפרע ליכא גבי' כיון דהמקח נעשה באיסור ועבר על הלאו וכמו שכתב הרא"ש דאפי' פחות משתות עובר על הלאו דלא תונו וא"כ לפי"ז כיון דמדאורייתא הוי המכר קיים א"כ עבר על לאו דלא תונו וכיון שחזר המקח א"כ ילקה. ולי נראה דבזה לא שייך דבמקום איסורא לא תיקנו רבנן דהא אדרבא מדאורייתא המקח קיים ורבנן לא תיקנו אלא שלא יהי' קנין גמור ואוקמוה אמי שפרע א"כ בודאי דאינו יכול לחזור ועוד דבלא"ה כיון שאם לא הי' חוזר הא הוי בהשבה דהא פחות משתות הוי מחילה ומחילה הוי כמו תשלומין וכמו שהארכתי בזה בספרי עמק יהושע (ס' ה') ואם מחמת שחוזר א"כ דמי להא דאמרינן במכות (ד' נ"ז) מתקיף לה ר זירא והא איכא משכונו של גר (בימים הקדמונים) ומת כו' ומשני התם גברא בר תשלומין הוא ושיעבודא דגר הוא דקא פקע וכתבו שם התוס' דזה התירוץ הוא אי אמרינן דביטלו ולא ביטלו וא"כ לר"י דסבר דלית הוא שיעורא דאפי' פחות משתות אסור להונות ור"י סובר במכות (ד' ט"ו) דביטלו ולא ביטלו וע"כ אינו חייב מלקות]:

ועוד איפשר לומר דהא דאמרינן בירושלמי רב אמר שיעור הוא ור' יוחנן אמר לית הוא שיעורא פליגי בהא דתנן שם אימתי מותר להחזיר עד כדי שיראה לתגר או לקרובו אם פחות משתות דהוי מחילה היינו נמי בכדי שיראה לתגר או לקרובו או פחות משתות הוי לאלתר מחילה וכמו דאמרינן בב"מ (ד' נ') איבעי' להו פחות משתות לרבנן לאלתר הוי מחילה או בכדי שיראה לתגר או לקרובו ואם תימצי לומר בכדי שיראה לתגר או לקרובו מאי איכא בין שתות לפחות משתות איכא דאילו שתות ידו על העליונה רצה חוזר רצה קונה ומחזיר אונאה ואילו פחות משתו' קנה ומחזי' אונאה:

וע"כ איפשר לומר דפליגי בזה רב אמר שיעור הוא (פי' דפחות משתות נמי הוי בכדי שיראה לתגר או לקרובו) ר' יוחנן אמר לית הוא שיעורא (פי' דפחות משתות לית לי' שיעורא בכדי שיראה לתגר או לקרובו) רב אמר כל הנושא והנותן במנת שאין לו עליו אונאה יש נו עליו אונאה וא"כ לא הוי רק בפחות משתות: וזהו משום דאזיל לטעמי' דפחות משתות לא הוי מחילה לאלתר אלא בכדי שיראה לתגר או לקרובו וע"כ אם התנה במנת שאין בו אונאה ע"כ אפי' פחות משתות נמי מחזיר אונאה דאלו לשתות אפי' בלא תנאי תנן דמי שהוטל עליו ידו על העליונה אלא ודאי דקאי אפחות משתות וא"כ פחות משתות נמי הוי בכלל אונאה וע"כ בעינן בכדי שיראה לתגר או לקרובו ולא הוי מחילה לאלתר:

וע"ז מביא הא דתני לוי האונאה פרוטה ופשיט מזה והוא דאיךתני לוי האונאה פרוט' דאם פחות משתות אפי' יותר מפרוטה נמי הוי מחילה אלא ודאי דפחות משתות נמי אית לי' שיעורא דכדי שיראה לתגר או לקרובו וע"ז אימר האונאה פרוטה דזהו דווקא מפרוטה ולמעלה תלוי בכדי שיראה לתגר או לקרובו אבל פחות מפרוטה הוי מחילה לאלתר כמו גבי גזל. אבל אם נאמר דפחות משתות הוי נמי מחילה לאלתר א"כ מהו דתני לוי האונאה פרוטה וכך הי' סבור המקשה וע"ז אומר האונאה לפרוטה דמיירי בשתות עצמה והא דקאמר האונאה פרוטה הוא משום דאמרינן בב"מ (ד' נה) וליתני נמי האונאה פרוטה אמר רב כהנא זאת אומרת אין אונאה לפרוטות (פי' דאפי' אם האונאה הוא שתות אעפ"כ בעינן דווקא מטבע של כסף) וע"ז תני לוי האונאה פרוטה אבל לעולם דפחות משתות לית בה שיעורא כלל אלא לאלתר הוי מחילה וע"ז אומר אונאה עצמה מהו (פי' אם פחות משתות הוי נמי בכלל אונאה בעינן דווקא בכדי שיראה לתגר או לקרובו או דלאלתר הוי מחילה):

וע"ז אומר תני נקנה המקח חוזר לו הונאתו דברי ר' יהודה הנשיא וחולק על הש"ס דילן שסובר דרבי הוא דאמר דידו על העליונה רצה אומר תן לי מקחי או תן לי מה שאוניתני. והירוש' סובר דר' יהודה הנשיא סובר דקנה ומחזיר אונאה וא"כ תיקשי מזה לרב שאומר דפחות משתות בעינן נמי בכדי שיראה לתגר או לקרובו וא"כ מהו הנ"מ בין שתות לפחות משתות אלא ודאי דפחות משתות הוי מחילה לאלתר ור' יוחנן אמר בטל מקחו ולפי"ז הי' נראה לי לגרוס ורב אמר בטל מקחו (וצ"ל) לבטל מקחו (פי' אם רוצה המתאנה לבטל המקח כסתמא דמתניתין וא"כ לפי"ז איפשר לומר דפחות משתות בעינן נמי בכדי שיראה לתגר או לקרובו והא דאיכא בין שתות לפחות משתות היינו דבשתות יכול לבטל מקחו ויכול לומר תן לי מקחי:

[ועוד איפשר לומר שרב מתרץ (לפי הגהתי) דהא דתני נקנה המקח חוזר לו הונייתו ומזה הקשה לרב דאמר דשיעור הוא פי' אפי' לפחות שתות נמי בעינן שיראה לתגר או לקרובו וא"כ לדברי ר"י הנשיא לשיטת הירושלמי דמחליף הא דרבי יהודה הנשיא לר' נתן ודר' נתן לר"י הנשיא לפי מה דאיתא בש"ס דילן שאמר דשתות קנה ומחזיר אונאה א"כ מאי איכא בין שתות לפחות משתות ע"ז אומר רב אמר בטל מקחו (פי' דשניהם סברי דבאונאה שתות אם רצה חוזר אלא דפליגי בלוקח ומוכר וכמו דאמרינן בב"מ (ד' נ"א) מי שהוטל עליו ידו על העליונה כו' מני מתניתין לא ר' נתן ולא ר"י הנשיא אי ר' נתן מתניתין קתני רצה וברייתא לא קתני רצה ואי ר"י הנשיא מתניתין קתני לוקח ברייתא קתני מוכר אמר ר' אלעזר אונאה זו איני יודע מי שנאה רבה אמר לעולם ר' נתן היא ותני בברייתא כר' נתן רצה ובלוקח ומוכר הוא דפליגי וא"כ לפי"ז ליכא תנא שסובר דקנה ומחזיר אונאה וא"כ איכא למימר דפחות משתות נמי יש שיעור כדי שיראה לתגר או לקרובו והחילוק הוא בין שתות לפחות משתות דהשתות רצה חוזר ומבטל מקחו אבל פחות משתות הוי מחילה וכל מה שביארתי הוא דלא כמו שכתב הפ"מ דפליגי אם שתות מקח או שתות מעות דשיטת הירושלמי משמע שסובר דשתות מקח הוא אליבא דכ"ע: וכמו שאבאר: