נועם ירושלמי על בבא מציעא ג:ג:ב

שם (ה"ג) אמ' לשנים גזלתי לא' מכם מנה וא"י איזה מכם או אביו של א' מכם הפקיד אצלי מנה כו' נותן לזה מנה ולזה מנה שהודה מפי עצמו ובגמ' ר' אבהו אמר כאן בעוררין כאן בשותקין כו' עיין שם בספרי נועם ירושלמי (פט"ו דיבמות) ושם הארכתי בביאור הירושלמי הזה:

והנה שם ביארתי בפי' השני הא דאמר היא גזילה היא בעילה היא מלוה הכל מודים בפיקדון דמתניתא מהדא אמר לשנים גזלתי את א' מכם מנה ואיני יודע איזהו כו וביארתי שם במה שכתב הקצה"ח (ס' שס"ה) ואפי' בבא לצאת י"ש פטור ונראה הא דסובר המחבר (ס' רכ"ב) גבי מקח לקח מחמשה בני אדם דחייב לצאת ידי שמים ואילו הכא דבכרך א' פטור ואפי' תבעו לי' פטור ואפי' לצאת י"ש משום דפיקדון כל היכא דאיתא ברשותא דמארי' איתא ואין הנפקד חייב להשיב ליד בעלים דלא כתיב והשיב אלא בגזילה וכן בהלואה משום דמלוה להוצאה נתנה אלא היכי דפשע מחייב לשלם דמי הפיקדון ומחוייב להחזיר הדמים לבעלים אבל כל היכא שהפיקדון איתא בעיני' אינו מחוייב בהשבה אלא הבעלים נוטלין את שלהם מיד הנפקד ומש"ה כאן בפיקדון סובר הש"ע כיון דבכרך א לא פשע מידי א"כ אין לו לנפקד להחזיר לבעלים אלא אומר הרי שלך לפניך כל היכא ואינו מחוייב אפי' לצאת י"ש ואפילו בתבעו אבל במקח (ס' רכ"ב) בלקח מחמשה בני אדם דהתם ה"ל חוב וצריך להחזיר חובו ליד בעלים וכיון שאינו יודע מי הוא הבעלים צריך לחזור לשניהם כשתבעו לצאת י"ש אבל בפיקדון ליכא דין חזרה כלל וכמו שכת בתי אלא על הבעלים להחזיר על שלהם ומשום הכי אפי' לצאת ידי שמים אין בו וביארתי שם דע"כ הוא מחוייב לשל' היא רק כמו דמתרץ רב כאן בשנשבע כאן שלא נשבע דבנשבע ודאי דמחוייב לצאת י"ש וע"ז כתיב והי' כי יחטא ואשם והשיב את הגזילה אשר גזל או את הפיקדון אשר הפקד אתו כו']:

וכעת נראה לי דהירושלמי סובר נמי כשיטת הש"ס דילן דמתניתין מיירי בפקדון בשתי כריכות והטעם אע"ג דאינו בהשבה כמו שכתב הקצה"ח אעפ"כ כיון דהוי לי' למידק חייב והוא כמו שכתב הקצה"ח (שס"ה) דגבי פקדון דחייב בשני כריכות ומשום דה"ל לנפקד למידק וכיון דלא תבעו בברי אמרינן הי' לו למפקיד למידק וכיון דהמפקיד לא רמי למידק אין לחיי' את הנפקד במאי דלא דק שפיר אבל בגזילה דאין חיובו משום דה"ל למידק אלא משום דעביד איסורא קנסוהו רבנן וכדאיתא שם בגמ' א"כ אפי' היכא דהנגזל לא תבעו בברי ולא רמי למידק נמי מחייב הגזלן משום קנס וניחא בזה הא דאמרו בב"מ (ד' לז) בטעמא דמתניתין דגזלתי א' מכם ואיני יודע איזהו נותן לזה מנה כו' ואמרו שם טעמא דגזילה משום דעביד איסורא קנסוהו רבנן וטעמא דפקדון אמרו שם משו' דה"ל למידק וא"כ תקשי בגזילה נמי הוי סגי לה בהאי טעמא דה"ל למידק ועיין בשיטה מקובצת מה שכתב בזה ולפי מה שכתבתי ניחא דאי משום דהוי לי' למידק א"כ היכא דנגזל נמי לא דק אין לחייבו לגזלן משום דה"ל למידק וכמה שכתבתי אבל משום טעמ' נ דעביד איסורא שפיר מחייבין אותו אע"ג דנגזל אינו יודע אבל בסיפא בפקדון דשם תני אביו של אחד מכם הפקיד כו' שפיר מחייבי לנפקד במה דלא דק שפיר כיון דהמפקיד אינו לפנינו ואלו הי' לפנינו איפשר דידע לי' שפיר:

ובזה יתבאר הירו' אמר ר' הילא אוף אנן נמי תנינא ואמר היא גזילה היא בעילה היא מלוה הכל מודים בפקדון דמתניתא מהדא אמר לשנים גזלתי את א' מכם מנה ואיני יודע איזהו והנה הירושלמי הזה אין לו ביאור ע"כ נראה לי (דיש ט"ס בירושלמי וכצ"ל) אמר ר' אילא היא גזילה היא בעילה היא מלוה הכל מודים בפיקדון דמתניתא אוף אנן תנינא מהדא אמר לשנים גזלתי את א' מכם מנה ואיני יודע איזהו והפי' הוא דר' הילא אמר דהיא גזילה היא בעילה היא מלוה ובזה פליגי ר"ע ורבנן דלר"ע חייב מדינא ולר' טרפון בבא לצאת ידי שמים וכמו דאמרינן בב"מ (ד' ל"ז) וממאי דמתניתין דהכא ר"ט היא דקתני עלה דההיא מודה ר' טרפון באומר לשנים גזלתי לא' מכם מנה ואיני יודע איזה מכם שנותן לזה מנה ולזה מנה התם דקא תבע לי' הכא בבא לצאת ידי שמים דיקא נמי דקתני שהודה מפי עצמו ש"מ וע"ז אומר היא גזילה היא בעילה היא מלוה (פי' דלאו דווקא בגזילה ובעילה שהוא משום דעביד איסורא וע"כ קנסוהו אלא אפי' במלו' דלא עביד איסורא אעפ"כ פליגי בזה ר"ע ור' טרפון והוא משו' דהת' צרי' למיעבד השבה וע"כ אפי' במלוה דלא עביד א סורא אעפ"כ פליגי בה ר' עקיבא ור"ט דלר"ע חייב מן הדין והכא בהודה מפי עצמו חייב לצאת ידי שמים אפי' לר' טרפון) הכל מודים בפיקדון דמתניתא (פי' דבזה אינו חייב רק לצאת ידי שמים וטעמא אחרינא איכא בזה משום דהוי לי' למידק):

וע"ז אומר אוף אנן נמי תנינא דחלוק גזל ומלוה ובעילה מפיקדון דהתם משום דצריך למיעבד השבה וע"ז אומר מהדא אמר לשנים גזלתי לא' מכם מנה ואיני יודע איזה מכם או אביו של א' מכם הפקיד לי מנה (פי' דקאמר דאוף אנן נמי תנינא דאין הטעם של הפיקדון הוא כמו באינך דגזילה ובעילה ומלוה. והראי' דהא ברישא תמן אמר לשנים גזלתי לא' מכם מנה ואיני יודע איזה מכם או אביו של א' מכם הפקיד לי מנה ואינו יודע איזהו נותן לזה מנה ולזה מנה שהודה מפי עצמו וא"כ קשה דאמאי נקט גבי גזל אמר לשנים גזלתי לא' מכם מנה וגבי פיקדון קאמר או אביו של א' מכם הפקיד לי מנה) וע"ז אומר אוף אנן נמי תנינא דאין הטעם של פיקדון הוא כמו בגזל דבגזל הטעם אפש' משו' דעביד איסורא רק דב מלוה הטע' משום דצריך השבה א"כ בגזל נמי הוי הטעם משום דצריך למיעבד השבה אבל בפיקדון אינו צריך השבה והטעם הוא רק משום דה"ל למידק וא"כ אם הי' אומר א' מכם הפקיד אצלי מנה כו' וא"כ כיון דלא תבעי לי' והם בעצמם אינם יודעים הי' פטור אפי' לצאת ידי שמים כיון דאינהו גופייהו נמי לא דייקי משא"כ אם אומר אביו של א' מכם הפקיד לי מנה וא"כ איפשר דאם הי' לפנינו הוי ידע וע"כ חייב בבא לצאת י"ש. אבל בהא דגזל דהטעם משום דצריך למיעבד השבה ולא משום דה"ל למידק ע"כ תנן אמר לשנים גזלתי לא' מכם ואיני יודע איזהו אע"ג דאינהו נמי לא ידעי אעפ"כ כיון דהתם אין הטעם משום דלא דייק אלא משום דצריך למיעבד השבה ע"כ אע"ג באינהו נמי לא דייקי אפ"ה חייב לצאת י"ש ודו"ק:

ובזה יתבאר הירושלמי (פט"ו דיבמות) אמר ר' יודן ואפי' תימר היא שותקין והיא מדברים בגזילה מודים בפיקדון (פי' אפי' תימא דמתניתין מיירי בשותקין (וכצ"ל) הם שותקין והוא מדבר (פי' בדלא תבעי לי' וחייב לצאת ידי שמים) מודו בפיקדון (פי' דבפיקדון ליכא פלוגתא כלל דבפקדון ודאי אינו חייב רק לצאת ידי שמים) ומשמעות הירושלמי לדר' יודן דמפרש סיפא דמתניתין לא בכרך א' אלא רישא וסיפא מיירי בשתי כריכות אלא דרישא הוא לצאת י"ש וסיפא הוא מן הדין וע"כ אומר דבפקדון צריך לחלק בין היכא דבא לצאת ידי שמים או מן הדין ובזה יתיישב הא דלא תקשי רישא לסיפא (ולשיטת הש"ס דילן כתבו התוס' בב"מ דמדלא קאמר אלא משמע דמה דאמר רבא מתחילה התם רישא נעשה כמי שהפקידו לו בשני כריכות משום דחד גברא הוא סיפא נעשה כמי שהפקידו לו בכרך א' ולשיטת הירושלמי בתירוצא דהתם דקא תבעי לי' הכא בבא לצאת ידי שמים מיתרצא נמי גבי פקדון) וע"זאומר דבפיקדון מודו דצריך לחלק בין לצאת ידי שמים דאם לא כן קשי' רישא לסיפא.

וע"ז אומר שם דשתק מתגר ודמשתעי מספר (צ"ל מפסיד) דשתיק מתגר מן הדא שנים שהפקידו אצל א' זה מנה וזה מאתים זה אומר מאתים שלי וזה אומר מאתים שלי נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבוא אליהו (פי' וא"כ מוכח דבסיפא דשתיק ואינו מודה ע"כ מתגר דברישא צריך ליתן לזה מנה ולזה מנה שהודה מפי עצמו אבל בסיפא שלא הודה מפי עצמו אלא דקא תבעי לי' ע"כ נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבוא אליהו):

וע"ז אומר דמשתעי מפסיד מן הדא אמר לשנים גזלתי את אחד מכה מנה כו' וקשה דהא הכל ענין א' הוא וע"ז אמר מתחלה דמשתעי מפסיד והוא דברישא כשהודה מעצמו צריך ליתן לכל א' ובסיפא נותן לזה מנה כו' והשאר יהא מונח וא"כ מאי קאמר אח"כ דמשתעי מפסיד אך לפי מה שביארתי כיון דבפיקדון אין הטעם רק משום דה"ל למידק (ואע"ג דלפי מה שפירשתי כעת א"כ אינו מתרץ כשיטת הש"ס דילן להתוס' שכתבו דאעפ"כ התירוץ כמו שתירץ רבא בסיפא נעשה כמי שהפקידו אצלו בכרך א' ולשיטת הירושלמי סיפא נמי מיירי בב' כריכות אבל בזה מודה הירושלמי דכל הטעם דצריך להשיב בפקדון הוא משום דה"ל למידק וע"כ קתני גבי גזל גזלתי לא' מכם מנה (והוא דבגזל הטעם הוא משום דצריך למיעבד השבה וע"כ אף דהם בעצמם אינם יודעים אעפ"כ חייב בבא לצאת ידי שמים) ובסיפא קתני אביו של א' מכם הפקיד אצלי מנה והוא משום דאם הי' אומר א' מכם הפקיד אצלי מנה וא"כ הי' פטור אפילו לצאת ידי שמים כיון דאינהו נמי לא ידעי:

וע"ז אומר דשתיק מתגר הוא משום דברישא כשהודה מעצמו צריך שלם ובסיפא דקא תבעי לי' פטור וע"כ אומר דמשתעי מפסיד ואח"כ אומר דמשתעי מפסיד מהכא אמר לשנים גזלתי את אחד מכם מנה וא"י איזהו או אביו של א' מכם הפקיד אצלי מנה וא"כ אם הי' אומר א' מכם הפקיד לי מנה הי' פטור משום דאינהו נמי לא ידעי ומחמת שהוסיף דברים ואמר אביו של א' מכם הפקיד אצלי ואם כן דילמא הם היו יודעים ע"ז אומר דמשתעי מפסיד מהכא דזהו דווקא בשביל שאמר אביו של א' מכם הפקיד אצלי מנה וע"כ חיי' לצאת י"ש משא"כ אם הי' אומ' א' מכם הפקיד לי מנה ואע"ג שאומר אמת בשביל לצאת י"ש עכ"ז מוכיח דמחמת שהודה מעצמו ומחמת שהוסיף דברים חייב וע"ז אומר מאן דשתיק מתגר ומאן דמשתעי מפסיד ועיין בפסחים (ד' צ"ט) אמר להן כו':