נועם ירושלמי על בבא מציעא ג:ד:ב

שם (ה"ד) מתניתין המפקיד פירות אצל חבירו אפילו הן אבודין ה"ז לא יגע בהן רשב"ג אומר ימכור בפני ב"ד מפני השב אבידה לבעלים ובגמ' אמר ר' אברו אם אומר את אבודין הן אל יגע בהן אף הוא ממציא להן ר' אבא בר יעקב בשם ר' יוחנן ר' בהו בשם ר' יוחנן הלכה כרשב"ג כהדא ר' יוחנן חקוקה אפקד גבי ר' חייא רובה חד דיסקא מלי' חמץ אתא שאל לרבי אמר ימכר עפ"י ב"ד בשעת הביעור חד בר נש אפקיד גבי רחב"א חד גרב דכותח אתא שאיל לרב אמר ימכר עפ"י ב"ד בשעת הביעור והנה הפ"מ כתב על הא דאמר ר' אבהו אם אומר את אבודין הן אל יגע בהן אף הוא ממציא להן טעמי' דרשב"ג מפרש דאם את אומר אל יגע בהן חוששין אנו שאף הוא ממציא להן חיסרון כלומר שיגרום שיבואו לידי ריקבון וכיוצא בזה ויאמר שהכל נפסד ונרקב ומה הי' לו לעשות שהרי אסור ליגע בהן למוכרן:

[ולי נראה דאיפשר לגרוס הא שאמר ר' אבהו אח"כ על הא שהביא ראי' דהלכה כרשב"ג מהא דר' יוחנן חקוקה אפקד גבי ר' חייא רובא חד דסקא מלי' חמץ דאתא שאל לרבי ואמר ימכר עפ"י ב"ד וע"ז אמר ר' אבהו דהתם שאני שאם את אימר אבודין הן לא יגע בהן אף הוא ממציא להן (פי' שהוא גורם להם שיהיו עוברים בבל יראה ובל ימצא וע"כ צוה למוכרן). וע"ז אומר ר' אבהו אם אומר את אבודין הן לא יגע בהן אף הוא ממציא להם וכמו דאיתא בש"ע או"ח (ס' תמ"ג) ישראל שהי' בידו חמצו של ישראל אחר בפיקדון יעכבנו עד שעה חמישית ואם לא בא בעלי' ומכרו כו' ואם נא מכרו חייב לבערו בזמן איסורו אפילו אם אינו חייב באחריותו וכתב המ"א אע"ג דהוא אינו עובר עליו מ"מ יבערו שלא יעבור עליו המפקיד כו' ובפרט לפי מה שכתבתי בספרי עמק יהושע (ס' ה') דהירושלמי סובר דאפי' בי"ד עובר בבל יראה וכחו דאמרינן בירושלמי (פ"ה דפסחים) מ"ט דר"ש כתוב א' אומר כו' מה ראית לרבות בחולו של מועד ולהוציאן מן ארבעה עשר אחר שריבה הכתוב ומיעט מרבה אני בחוש"מ שהוא בב"י ובל ימצא ומוציאין מארבעה עשר שאינו בב"י ובי"מ ואתי כדאמר ר"מ דר' מאיר אומר משש שעות ולמעלה דבריהן משמע דלמאן דסובר דהוי דאורייתא עובר על בל יראה מחצות עיי"ש. וע"ז אמר ר' אבהו שאין ראי' מזה דהלכה כרשב"ג דאמר מוכרן בב"ד משום השבת אבידה אלא אם את אומר אל יגע בהן אף הוא ממציא להן שגורם להם לעבור בב"י וב"י והא שאומר כהדא (וכן לפי' המפרשים דר' אבהו קאי אדרשב"ג) איפשר לומר שהוא כמו דאמרינן בירושלמי (פ"ק דפסחים) חד בר נש אפקד דיסקא כו' גבי ר' חייא רובא כו' אתא שאל לרבי אמר ימכר עפ"י ב"ד בשעת הביעור ה"ד שעת הביעור ר' ירמי' אמר בשחרית ר' בא אמר חמישית כר' יודא: א"ר יוסי יאות אמר ר' ירמי' כלום אמר ליגע בהן למוכרן לא מפני השבת אבידה לבעלים חמישית כר' יוסא לא טבא כלום (פי' שהיא אינה ראוי' לאכילה רק להנאה) וא"כ מוכח מזה דהטעם משום השב אבידה לבעלים דא"כ לא הי' לו למכור בשחרית ומהירושלמי הזה מוכח שסובר דאין חילוק בין כדי חיסרון ליתר מכדי חיסרון וכמו דאמרינן בפסחים (ד' י"ג) אמר רב יוסף כמאן אזלא הא שמעתא דרשב"ג דתנן המפקיד פירות אצל חבירו אפי' הן אבודין לא יגע בהן רשב"ג אומר מוכרן בב"ד מפני השבת אבידה א"ל אביי ולאו איתמר עלה אמר רבב"ח א"ר יוחנן לא שנו אלא בכדי חיסרון אבל יותר מכדי חיסרון מוכרן בב"ד וכש"כ דהא פסדי לגמרי (ומהירושלמי משמע דלא מחלק בין כדי חיסרון ליתר מכדי חיסרון (דלא כהפ"מ שכתב ששיטת הירושלמי כשיטת הש"ס דילן) והא דלא קאמר הש"ס דילן דהטעם הוא כדי שלא יעבור בבל יראה איפשר דא"כ לא הי' לומר למכור בשעת הביעור דהא בבל יראה אינו עובר אלא בפסח. וע"כ קאמר דהטעם משום השבת אבידה וביותר מכדי חיסרון כ"ע מודו דמוכרן בב"ד]: