נועם ירושלמי על בבא מציעא א:ז:ג

עוד שם שטר שלוה בו ופרעו לא יחזיר ויגבה בו מפני מרע כאן של לקוחות ר' יוסא בשם ר' יוחנן ואפי' לבו ביום ר' זעירא בעי קומי ר' יוסי הכא את מר אפי' לבו ביום והכא את מר אם זמנו יוצא לבו ביום יחזיר (פי' וא"כ מוכח דאדם פורע בו ביום) א"ל אדם מצוי ללות ולפרוע בו ביום (והוא ט"ס וצ"ל) אדם אין מצוי ללות ולפרוע בו ביום) ואין אדם עשוי לפרוע וללות בו ביום (פי' שהוא כמו דאמרינן בב"מ (ד' י"ז) א"ל מי קאמינא דנא פרעי כלל דלא שכיח דפרעי' ביומי' קא אמרי') פי' שאינו מצוי ללות ולפרוע בו ביום וע"כ יחזיר לר' אסי אמר ר' יוחנן (וכן לשיטת הירושלמי כמו שביארתי) אבל אעפ"כ איפשר שימצא מי שיפרע ויחזור וילוה:

שם ר' חגי בעי קומי ר' יסא הוא הזמן והן העדים והוא המלוה מהו מפני מרע כחן של לקוחות (פי' מפני מה אינו יכול לגבות בשטר שנמחל שיעבודו הא הוא הזמן והן העדים והוא המלוה) וע"ז אומר אמר לי' בשלא נשתעבדו הנכסים ויש אומרים שלא חתמו עדים על אותה המלוה. ונראה לי דהא דמחולקים אם מפני שלא נשתעבדו הנכסים או שלא חתמו העדים על אותה מלוה הוא כמו שביארתי בספרי נועם ירושלמי (פ"י דכתובות) בהא דאמר שם על דעתי' דר"מ בשטר נתחייבו הנכסים על דעתין דרבנן בכסף נתחייבו הנכסים עיי"ש שהארכתי בזה: וא"כ אי אמרינן דבשטר נתחייבו הנכסים ע"ז אומר אמר לי' בשלא נשתעבדו הנכסים דכיון דנמחל השיעבוד של השטר א"כ במה נשתעבדו הנכסים ואי אמרינן דבכסף נתחייבו הנכסים ע"ז אומר בשלא חתמו העדים על אותה מלוה וא"כ ליכא העדים על הכסף הכני שהלוהו.

עוד איפשר לומר עפ"י מה שכתב הקצה"ח בש"ע חוה"מ (ס' מ"ח) שנחלקו הפוסקים בשטר שנמחל שיעבודו דהסמ"ע כתב דגובה מבני חרי והש"ך כתב דבשטר שנמחל שיעבודו לא גבי כלל עיי"ש וע"ז אומר בירושלמי מהו מפני מרע כחן של לקוחות אמר לי' בשלא נשתעבדו הנכסים וזהו אי אמרינן דממשעבדי לא גבי אבל מבני חרי גבי וי"א בשלא חתמו העדים על אותה המלוה וא"כ הוי כמלוה ע"פ ולא גבי אפי' מבני חרי אם הוא כופר כיון שהעדים לא חתמו על זה:

ועוד איפשר לומ' לפי מה שכת הקצה"ח בהא דאם נקנה בכתיבה ומסירה בשטר שנמחל שיעבודו דמשמע מהרא"ש (פ"ד דנדרים ד' כ"ז) דגובה בו אם נהנו בכתיבה ומסירה כמו שכתב הרא"ש גבי מי שפרע מקצת חובו ר' יוסי אומר יתן דה"ל אסמכתא וקני' וגובה בו כל חובו מבני חורין אבל ממשעבדי לא שכבר נמחל שיעבודו חצי החוב ושטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו שכבר נמחל שיעבודו וכו' ומבני חורין גבי דקני לי' במסירה אי נמי גובה ממשעבדי כל החוב שכך התנה שאם לא אתן עד זמן פלוני שיהא כל המעות מתנה וישאר השטר כבתחילה והאי פירושא ניחא טפי דבקנית אותיו' בעי כתיב' ומסיר' ע"כ (ומשמע הא כתב ומסר מהני אבל הש"ך (ס' נ"ה) כתב דלא נתכוין הרא"ש לומר דמועיל כאן כתיבה ומסירה דכיון דנמחל שיעבודו האיך יועיל כתיבה ומסירה דהא צריך למכתב קני לך איהו וכל שיעבודו דבי' והכא נמחל שיעבודו כפי המעות שנתן כו' וכתב ע"ז הקצה"ח דאינו קושי' דשטר שנמחל שיעבודו לא נפקע השיעבוד למפרע אלא כשנפרע או נמחל הרי הוא כפודה וכקונה שיעבודו ממנו וא"כ שפיר שייך בו קני לך איהו וכל שיעבודו כיון דהשיעבוד שבתוכו שנעשה מתחילתו לעבוד לא פקע למפרע אלא דהוא עתה של הלוה ויכול לחזור ולקנותה ולא גרע מהא דקייל"ן שטר מכר נקנה בכתיבה ומסירה בב"ב (ד' קס"ט) והתם שטר קנין הוא דשטר ראי' אינו נקנה בכתיבה ומסירה כו' וכיון דשטר קנין הוא הרי הוא כאלו נמחל שיעבודו דהא שטר קנין בתר דעבד דידי' והוא הקנין לאו כלום הוא אלא צריך לומר דמקנה איהו וכל שיעבודי' דאית בי' כו' ולפי מה שכתבתי בדברי הרא"ש דנמחל שיעבודו נקנה בכתיבה ומסירה צריך לומר דנקנה גם שיעבוד הגוף ולא הוי כשאר שטרות דנקנין בכתיבה ומסירה דאינו נקנה אלא שיעבוד נכסי ולא שיעבוד הגוף וכאן צריך לומר דשיעבוד גופי' נמי נקנה דאם שיעבוד גופי' אינו נקנה א"כ ליתי' לשיעבוד הגוף כלל וממילא פקע שיעבוד נכסי דאינון ערבין גבי מוכר שט"ח שיעבוד גופי' לא פקע ונשאר אצל המוכר אבל כאן אי ליתא לשיעבוד גופו ליכא שיעבוד נכסי אלא ודאי צריך לומ' כיון דהרא"ש סובר דנקנה שטר שנמחל שיעבודו בכתיבה ומסירה דשיעבוד גופו נקנה ודווקא במוכר שט"ח שיעבוד גופו נשאר אצל המוכר משום דליתי' במכירה כיון שהוא דבר שאין בו ממש כשיטת ר"ת בטעמא דמחילה במוכר שטר חוב אבל הלוה עצמו שישתעבד כמו דמהני לי' כתיבה ומסירה לשיעבוד נכסי כן נמי מהני לשיעבוד גופו:

ובזה נראה לי לבאר הירושלמי (פ"י דב"ב ה"ה) מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו ואמר אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פלוני תן לו שטרי הגיע זמן ולא נתן ר' יוסי אומר יתן ר"י אומר לא יתן כו' ובגמ' תני עיצומים ר' אבהו גבי ר' אחא גבי ר' אמי גבי ר' יונה ור' יוסי לא גבי א"ר מנא אע"ג דלית ר' יוסי גבי עיצומים מודה בהוא דיהיב ברי' אומנתו ועיצומים ביניהם דהוא גבי (ופי' הפ"מ עיצומים זהו תנאי אסמכתא והכי איתא בתוספתא בפ"ק דב"מ שנים שנתעצמו זה בזה ואמר א' מהן לחבירו אם לא באתי מכאן ועד יום פלוני יהא לך בידי כך וכך הגיע הזמן ולא בא יתקיים התנאי דברי ר' יוסי אמר ר' יהודה האיך זוכה זה בדבר שלא בא לתוך ידו ופליגי הני אמוראי בהלכתא ר' אבהו גבי בהני שטרות דסובר כמ"ד אסמכתא קני' ר' יונה ור' יוסי לא גבי דסבירא להו כמ"ד אסמכתא לא קני' גם פי' בהא דקאמ' אע"ג דלית ר' יוסי גבי עיצומים דאי ר' יוסא אמורי' חבירו דר' יונה סבירא לו דלא קני' מ"מ מודה הוא בזה שנותן בנו לאומן ללמדו אומנות ועיצומים ביניהן וכתבו בשטר על זמן פלוני בתנאי כך וכך דבכה"ג גובין באנו עצומין. והנה במראה הפנים כתב הפ"מ מודה בהוא דיהיב ברי' בי' אומנותא דין זה אינו מפורש להדי' בדברי הפוסקים כו' והכא נמי בדין האומנות דסבר שבידו הוא ולא גזים ומהני חיי הבריות כדאמר הש"ס כ' הניזקין והוא דוחק:

ע"כ נראה לי דצריך לבאר במאי פליגי הני אמוראי אם דפליגי בפלוגתא דר' יוסי ור' יהודה א"כ לפלוגי האיך הלכה אם כר' יוסי וכמו דאמרינן בש"ס דילן בב"ב (ד' קס"ח) דאמרינן שם במאי קא מיפלגי ר' יוסי סבר אסמכתא לא קני' אמ' ר"נ אמר רבה בר אבהו הלכה כר' יוסי כו' ואין הלכה כר' יוסי וא"כ לפלוגי בירו' נמי אם הלכה כר' יוסי או לא ע"כ נראה לי דפליגי אליבא דר' יוסי דאמרינן והוא דאסמכתא קני' אך אעפ"כ איך יתן דהא נמחל שיעבודו במקצת במה שפרע כמו שהקשו הרא"ש והר"ן בפ"ג דנדרים (ד' כ"ד) וא"כ יש לומר כמו שתירצו הרא"ש והר"ן שהתנה אם לא יתן לו השאר מכאן ועד שלשים יום לא יהא המעות אלו פרעון אלא מתנה או דאיפשר לומר כמו שכתב הרא"ש דהא דאמר ר' יוסי יתן הוא לענין דגבי מבני חורין דקני לי' במסירה ומה שכתב הרא"ש דהאי פי' ניחא טפי דבקנין אותיות בעי כתיבה ומסירה ואיכא למימר דר' אבהו לטעמי' שסובר דבמסירה לא קני וכמו שאבאר:

וע"כ אמרינן בירושלמי תני עצומים ר' אבהו גבי והוא משום דר' אבהו לטעמי' שסובר דבמסירה לחוד קונה וכמו שביארתי בספרי נועם ירושלמי בפ"ק דקידושין (ה"א) ר' אבהו אמר בשטר כסף הא בשטר של מתנה לא שמא יחזיר בו העבד מעתה אפי' בשטר כל כסף יכול הוא לחזור א"ל שמא הבוא שנת רעבון ויחזור בו וביארתי שם שהפי' הוא שמא תבוא שנת רעבון ויחזור בו רבו (וכתבתי שם שהוא ט"ס וצ"ל) ויחזיר לו רבו והוא שרבו יחזיר להעבדשטר מתנה וא"כ לא יהי' עוד עבדו וא"כ הוא אסור בשפחה כנענית ובארתי שם דר' אבהו סובר דאותיות נקנין במסירה ועל כן חיישינן שמא ימסור לו רבו השטר מכר ואותיות נקנות במסירה ואם כן הוא משוחרר ואסור בשפחה כנענית ולא יהי' צריך לראי' וכמו דאמרינן בבבא בתרא (ד' קע"ג) דאיתמר אותיות נקנין במסירה אביי אמר צריך להביא ראי' ורבא אמר אין צריך להביא ראי' (והוא דאי אמרינן אותיות נקנין במסירה אין צריך להביא ראי' והוא כמו שהביא הקצה"ח בחוה"מ (ס' ע"ב) מה שכתב הר"ן פ' הכותב שהקשו אמאי לא מהימן לומר שט"ח לומר לקוח דהא אמרי' בבבא בתרא (ד' קע"ג) דאיתמר אותיות נקנין במסירה אביי אמר צריך להביא ראי' ורבא אמר אין צריך להביא ראי' וכי היכי דלמ"ד אותיות נקנין במסירה נאמן לומר לקוח הוא בידי לדידן נמי דקייל"ן אין אותיות נקנין במסירה אמאי לא מהימן לומר אגב קרקע הקנה לו או שטר כתיבה הי' לו ואבד ותירץ בזה הרמב"ן לפי שהמטלטלין כיון דנקנין במסירה והגבהה ותפיסתו עצמה שהוא תופס בהן הוא קונה לו נאמן הוא לומר לקוח הוא בידי ולא מפקינן ממונא מתותי' כדין מוחזק אבל בשטר שאין תפיסתו קנין ואין מוחזק אלא בנייר שלו אם טען בענין כך ורך נמסר לו עליו להביא ראי' לפי שאין שיעבוד השטר יוצא מחזקתו של מלוה הכתוב בשמו אלא למ"ד אותיות נקנין במסירה קסבר רבא כיון דתפיסתו קנין דהא בכל מסירה הוא קונה עשאוהו כשאר מטלטלין שהוא נאמן אבל למ"ד דאין אותיות נקנין במסירה אם טען אגב והמחאה אינו נאמן ע"כ. וא"כ אי אמרי' דאין אותיות נקנין במסירה אין צריך ראי' כמו דאמר רבא וא"כ אפי' אם ימסור לו בינו לבין עצמו אין צריך ראי' כמו דאמר רבא וע"כ חיישינן בשטר של מתנה שמא תבוא שנת רעבון ויחזיר לו רבו.

וא"כ כיון דר' אבהו סובר דאין צריך כתיבה ומסירה אלא דאותיות נקנין במסירה וע"כ אמרינן הני עצומים (ונראה לי שצ"ל הני עצומים פי' שמניחין ביד שליש שטרות על תנאי כמו דאמרינן במתני' מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו והוא דבמתניתין איפשר לומר לדברי ר' יוסי דהתנאי הי' שיהיו המעות מתנה אבל אם אין מתנין שיהא המעות מתנה א"כ נמחל שיעבודו: וע"כ אמר ר' אבהו גבי דר' אבהו לטעמי' שסובר אותיות נקנין במסירה כמו שהבאתי ראי' מהירושל' (דפ"ק דקידושין ה"א) ר' אחא גבי ר' אמי גבי ר' יונה ור' יוסי לא גבי א"ר מנא אע"ג דלית ר' יוסי גבי עצומים מודה בהוא דיהיב ברי' גו אומנתא ועיצומין ביניהן דהוא גבי:

ואיפשר לומר דע"כ אמ' ר' מנא דר' יוסי מודה בהוא דיהיב ברי' אומנותא דבזה גבי עיצומים [והוא כמו שכתב הקצה"ח בחוה"מ (ס' מ"ח שם) ולפי מה שכתבתי בדברי הרא"ש דנמחל שיעבודו נקנה בכתיבה ומסירה צריך לומר דנקנה שיעבוד הגוף ולא הוי כשאר שטרות דנקנין בכתיבה ומסירה דאינו נקנה אלא שיעבוד נכסי ולא שיעבוד הגוף וכאן צריך לומר דשיעבוד הגוף נמי נקנה דאם שיעבוד הגוף אינו נקנה א"כ ליתי' לשיעבוד הגוף כלל וממילא פקע שיעבוד נכסי דאינון ערבין דגבי מוכר שט"ח שעבוד גופי' פקע ונשאר אצל המוכר אבל כאן אי ליתא לשיעבוד גופו ליכא שיעבוד נכסי. אלא ודאי צריך לומר כיון דהרא"ש סובר דנקנה שטר שנמחל שיעבודו בכתיבה ומסירה דשיעבוד גופי' נקנה ודווקא במוכר שט"ח שיעבוד גופי' נשאר אצל המוכר משום דליתי' במכירה כיון דהוא דבר שאין בו ממש כשיטת ר"ת דמחילה במוכר שט"ח אבל הלוה עצמו שישתעבד כמו דמהני לי' כתיבה ומסירה לשיעבוד נכסי כן נמי מהני לשיעבוד גופי' ע"כ:

וע"כ איפשר לומר דע"כ אמרינן בירושלמי (פ"י דב"ב ה"ה) דהני עיצומים ר' אבהו גבי והוא כמו שביארתי דנקנה במסירה לחוד וע"כ אם מוסרו השליש למלוה אח"כ גובה מבני חרי והוא כמו שמקנה לו הלוה למלוה את השטר אך לפי מה שביארתי אח"כ צריך לומר דמקנה הלוה למלוה אח"כ שיעבוד הגוף ג"כ דלא דמי לשאר שטרות דנקנות בכתיבה ומסירה דאינו נקנה אלא שיעבוד נכסי ולא שיעבוד הגוף והוא משום דגבי המוכר שט"ח לחבירו שיעבוד גופי' נשאר אצל המוכר. אבל הכא אם הלוה נותן למלוה את השטר צריך לומר דנותן לי שיעבוד הגוף אע"ג דבמוכר שט"ח לחבירו אינו מקנה לו שיעבוד הגוף משום דשיעבוד הגוף אין בו ממש ונשאר אצל המוכר אבל הכא הקנה הלוה למלוה את שיעבוד הגוף ג"כ:

וע"כ אמרינן שם ר' יונה ור' יוסי לא גבי והוא דסברי דלא דמי לשאר שטרות דנקנין במסירה (או בכתיבה ומסירה) והוא משום דיכול למכור השיעבוד נכסים ושיעבוד הגוף אינו נקנה בכתיבה ומסירה וזה נשאר אצל המוכר והוא משום ששיעבוד הגוף אין בו ממש וע"כ נשאר אצל המוכר משא"כ הכא גבי נמחל שיעבודו שצריך להקנות לו גם שיעבוד הגוף ושיעבוד הגוף אין בו ממש, וע"כ סברי בהני עיצומים אינו נקנה במסירה שכבר נמחל שיעבודו וצריך להקנות לו קנין הגוף וזה אין בו ממש:

וע"כ א"ר מנא אע"ג דלית ר' יוסי גבי עיצומים מודה דהוי יהיב ברי' אומנותא ועיצומין ביניהן דהוא גבי (פי' דהיכא דיהיב ברי' גו אומנותא וא"כ עיקר השטר הוא על שיעבוד הגוף ע"כ כיון דעיקר השטר הוא על שיעבוד הגוף ע"כ נקנה במסירה) וע"כ אם מתנה ביניהם שאם יפרע מקצת ולא יפרע השאר יתנו השטר ליד האומן זה נקנה במסירה דהא עיקר השטר הוא על שיעבוד הגוף וא"ש לפי"ז בהא דפ"ק דקידושין (ה"א) דר' אבהו אמר בשטר של כסף אבל בשטר מהנה שמא הבוא שנת רעבון ויחזור בו (ט"ס וצריך להיות ויחזיר לו) וביארתי שסובר ר' אבהו שהשטר נקנה במסירה ואיפשר דהתם כ"ע מודו כיון דעיקר השטר נכתב על שיעבוד הגוף ע"כ נקנה במסירה וכמו שאמר ר' מנא אף על גב דלית ר' יוסי גבי עיצומים מודה בהוא דיהיב ברי' גו אומנותא ועיצומין ביניהן דהוא גבי וכמו שביארתי דמודה בההוא עיצומים דנקנה גם שיעבוד הגוף גם כן וכל זה הוא לשיטת הירושלמי שסובר דאותיות נקנין במסירה אבל שיטת הרמב"ם דקיי"ל דאין אותיות נקנין במסירה ע"כ לא הביא הא דר' אבהו:

וא"כ לפי מה שביארתי א"כ חלוקים בזה הפוסקים היינו הש"ך בחו"מ (ס' מ"ח) כתב שלא נתכוין הרא"ש שיהי' נקנה שטר שנמחל שיעבודו בכתיבה ומסירה דלא שייך קני איהו וכל שיעבודי' שנמחל שיעבודו ופירש פי' אחר בדברי הרא"ש אבל הקצה"ח נחלק עליו שגם בזה מועיל כתיבה ומסירה ולדברי ר' אבהו מועיל מסירה לחוד:

ובזה יתבאר מה דאמרי' בירושלמי ר' בעי קומי ר"י הוא הזמן והן העדים והוא המלוה מהו מפני מרע כחן של לקוחות אמר לי' כשלא נשתעבדו נכסים (פי' ואם כן מבני חרי גבי והוא אי אמרינן במסירה לחודא קני א"כ קונה במסירה אבל אי אמרינן דאותיות נקנין בכתיבה ומסירה או לפי מה שכתב הש"ך דהכא לא מהני כתיבה גם כן דכתיבה הוא שצריך לכתוב קני לך איהו וכל שיעבודי' דבי' וא"כ כיון שנמחל השיעבוד מה מועיל הכתיבה). ע"ז אומר בירושלמי ויש אומרים בשלא חתמו העדים על אותה מלוה (פי' וא"כ אינו מועיל כתיבה ומסירה אף לגבות מבני חרי) ודו"ק: