נועם ירושלמי על בבא מציעא א:ז:ב

שם (ה"ז) מתניתין מצא גיטי נשים ושיחרורי עבדים כו' הרי זה לא שאני אומר כתובים היו ונמלך עליהם שלא ליתנם תני מצא גיטין וכתובות ה"ז יחזיר וכתובה לא היא חזקה ופי' הפ"מ מצא גיטין וכתובות שמצא הגט והכתובה שלה נקרע בקרע ב"ד ה"ז יחזיר כו' ופי' שם בדוחק. וכן כתב במראה הפנים על הא דתני מצא גיטין וכתובות ה"ז יחזיר לא מצאתי לדין זה בתוספתא שלפני ולא במקום אחר ולמאי דפירשתי בפנים וכפי הנראה דין זה פשוט הוא דאלו מצא כתובה כמו שהיא לא עדיפא משאר שט"ח דאפי' הבעל מודה לא יחזיר דחיישינן לקנוניא וכמה שפסק הרמב"ם (פ' י"ח מהל' אבידה הלכה י"ב) והפ"מ כתב פשוט הוא כו' ופי' בדוחק:

ולי נראה (שהוא ט"ס וצ"ל) תני מצא גיטין וכתובות ה"ז לא יחזיר וכתובה לא היא חזקה. ויתבאר זה עפ"י מה שכתב הקצה"ח בחוה"מ (ס' מ"א) שכתב על מי שהי' חוב על חבירו בשטר ואבד השטר והרי העדים קיימים אעפ"י שקנו מידו אם טען שפרע ה נשבע היסת ואפי' הי' החוב לזמן ועדיין לא הגיע זמנו להפרע הואיל וכתב לו שטר ואינו בידו וכתב הקצה"ח כ"כ הרמב"ם פי"ג מה"מ) והראב"ד השיג וכתב שזהו תימא מאחר שהוא תוך זמנו למה לא יגבה כו' והרב המגיד האריך לתמוה על הראב"ד וכתב שכל הסוגיות דפ"ק דמציעא והמשניות מוכיחות דאפי' תוך זמנו אין מחזירין שטר שנפל עד שאני תמה למה תלה הרמב"ם דין זה בהוראת רבותיו כו' ובש"ך האריך להשיג והביא ראיו' מוכיחות דמיירי אפי' תוך זמנו אלא דבכל ראיותיו אינו מוכח אלא הראי' שהביא מהך פ"ק דמציעא (דף ז') דפריך בהא דתני שטר שנפל ר' יוסי אומר הרי הוא בחזקתו ולא חיים ר' יוסי לפירעון והתניא מצא שטר כתובה בשוק בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה אין הבעל מודה לא יחזיר ר' יוסי אומר עודה תחת בעלה יחזיר ומשמע דלרבנן דחיישי לפירעון ניחא ואפי' בכתובה דהוא תוך זמנו דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים כש"כ בשט"ח וע"כ לא פליגי אלא בכתובה דלא ניתנה כלל לגבות מחיים אבל בשטר תוך זמנו לא פליגי כו' וכתב ע"ז הקצה"ח דלא קשה דמצי לומר דתוך זמנו לא חיישינן לפירעון והא דגבי כתובה חיישינן לפירעון אפי' עודה תחתיו דהוא ודאי תוך זמנו היינו משום דגבי כתובה לא מהני כלל חזקה דתוך זמנו דהא קייל"ן דתוך זמנו נפרע שלא בשבועה ואפי' מיתומים והקשה הרא"ש (פ"ק דב"ב) והא דגבי אלמנה חיישינן לצררי אפי' בתוך זמנו דתנן אין האלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה וטעמא משום צררי אעפ"י שלא הגיע הזמן דהא לא ניתנה כתובה לגבות מחיים וי"ל דשאני אלמנה כיון דבתנאי ב"ד אית לה חיישינן לצררי אפי' בתוך הזמן כדאמרינן פ' הנושא כיון דבתנאי ב"ד קא אכלה אימר צררי אתפסינהו וכן כתבו התוס' שם ובפ' השולח וא"כ לפי"ז גבי כתובה לא שייך כלל דין תוך זמנו כיון דחיישינן לצררי גבי כתובה אבל בשאר מלוה לא חיישינן לצררי ע"ש:

ובזה יתבאר הירושלמי תני מצא גיטין וכתובות ה"ז יחזיר (והוא ט"ס וצ"ל) לא יחזיר כתובה לא הוי חזקה (פי' אע"ג דבתוך זמנו לא חיישינן לפירעון אפי' בנפל דאיתרע וא"כ אמאי לא יחזיר הכתובה). ע"ז אומר כתובה לא הוי חזקה (פי' דגבי כתובה חיישינן לצררי וא"כ מוכח מהירושלמי כהראב"ד דתוך זמנו יחזיר אפי' בנפל דאיתרע משום דחזקה אין אדם פורע תוך זמנו:

אך אעפ"כ לא קשה מזה על הרמב"ם דהירושלמי אזיל לשיטתי' דאמרינן שם ר' יוסי בשם ר' יוחנן אם הוי זמנו יוצא לבו ביום יחזיר והוא משום דלפריעה בת יומא לא חיישינן ובש"ס דילן בב"מ (ד' י"ז) אמרינן אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן המוציא שט"ח בשוק וכתוב בו הנפק וכתוב בו זמנו בו ביום יחזיר לבעלים אי משום כתב ללות ולא לוה הא כתיב בו הנפק אי משום פירעון לפריעה בת יומא לא חיישינן א"ל ר' זירא לרבי אסי הא אמר ר' יוחנן הכי והא את הוא דאמרת משמי' דר' יוחנן שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו שכבר נמחל שיעבודו אימת אלימא למחר וליומא חרי מאי ארי' שכבר נמחל שיעבודו תיפוק לי' דה"ל מוקדם ותנן שט"ח המוקדמין פסולין אלא לאו ביומא אלמא פרעי אינשי ביומי' א"ל מי קאמינא דלא פרעי כלל כו' רב כהנא אמר כשחייב מודה אי הכי מאי למימרא מהו דתימא האי מיפרע פרעי כו' ופסקו הפוסקים דדווקא כשחייב. מודה וא"כ לשיטת הש"ס דילן דפסקו כרב כהנא דאם אין חייב מודה אפי' כתב בו ביום נמי לא יחזיר דאף דפריעה בת יומא לא שכיח אעפ"כ כיון דנפל איתרע וחיישינן אפי' לפריעה בת יומא א"כ איפשר דאפי' בתוך זמנו דחזקה אין אדם פורע בתוך זמנו אעפ"כ כיון דנפל איתרע אבל לשיטת הירושלמי דאמר ר' יוסא בשם ר' יוחנן בב"מ (שם) דהמוציא שט"ח בשוק וכתוב בו הנפק וכתוב בו זמנו לבו ביום יחזיר לבעלים אי משום כתב ללות ולא לוה הא כתוב בו הנפק אי משום פרעון לפריעה בת יומא לא חיישינן. וכן אמר בירושלמי ר' יוסא בשם ר' יוחנן אם הי' תוך זמנו יוצא לבו ביום יחזיר ור' יוסא אפשר דהוא רבי אסי.

והא דלא קאמר כמו דאמר בש"ס דילן (ד' י"ז) אמר ר' אסי א"ר יוחנן המוצא שט"ח בשוק וכתוב בו הנפק וכתוב בו זמנו בו ביום יחזיר ובירושלמי קאמר סתם אם הי' זמנו יוצא לבו ביום ה"ז יחזיר והוא משום דלשיטת הירושלמי אם כתוב בו הנפק לא חיישינן לפירעון כלל וכמו דאמרינן בירושלמי לקמן (ה"ח) אהא דתנן וכל מעשה ב"ד ה"ז יחזיר ר' גרמי' בשם רב אם הי' אישר הדיינין ה"ז יחזיר דכיון דכתב בו הנפק לא חיישינן לפירעון אפי' בנפל והוא כמו דאמרינן בש"ס דילן בב"מ (ד' ט"ז) אמר ר' אבהו א"ר יוחנן המוצא שט"ח בשוק אעפ"י שכתיב בו הנפק לא יחזירו לבעלים לא מבעי' היכא דלא כתוב בו הנפק דאיתא למימר כתב ללות ולא לוה אלא אפילו כתוב בו הנפק ומאי נינהי דמקויים לא יחזיר דחיישינן לפירעון. איתבי' ר' ירמי' לר' אבהו כל מעשה ב"ד ה"ז יחזיר א"ל ר' ירמי' ברי' ובירושלמי קאמר רב ירמי' בשם רב אם הי אישר הדיינין ה"ז יחזיר. וע"כ קאמר ר' יוסא א"ר יוחנן אם הוי יוצא לבו ביום ה"ז יחזיר (והיא דאיפשר שסובר כיון דאין כותבין למלוה אלא א"כ לוה עמו לא חיישינן אפילו בנפל ג"כ ועיין בב"מ (ד' י"ג) והא דתנן דלא יחזיר היינו משום פירעון וקנוניא וכמו דאמר ר' יוחנן בש"ס דילן בב"מ (ד' י"ג) ור' יוחנן אמר מחלוקת כשחייב מודה דר"מ סובר שטר שאין בו אחריות כו' ורבנן סברי ממשעבדי נמי גבי ופירש"י כדמפרש לקמן אחריות טעות סופר הוא וחיישינן לפירעון ולקנוניא:

וע"כ כיון דשיטת הירושלמי הוא דאפי' לפריעה בת יומא לא חיישי' כיון שאינו מצוי ואפי' בנפל דאיתרע. ע"כ סובר הירושלמי נמי דאם מצא בתוך זמנו יחזיר משום דחזקה אין אדם פורע בתוך זמנו אבל לשיטת הש"ס דילן שסובר דכיון דנפל איתרע וחיישינן אפי' לפריעה בת יומא א"כ איפשר לומר דהוא הדין לענין תוך זמנו דכיון דנפל איתרע ע"כ חיישינן לפירעון אפי' בתוך הזמן. וע"כ כתב זה הרמב"ם משום הוראת רבותיו דאל"ה הרי מוכח בירושל' דתוך זמנו לא חיישינן לפי מה שהגהתי בירושלמי (שצ"ל תני מצא גיטין וכתובו' ה"ז לא יחזיר וכתובה לא הוי חזקה) (פי' דלא הוי חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו משום דחיישינן לצררי). וא"כ מוכח דבשט"ח יחזיר בתוך זמנו והוא כמו שביארתי דהירושלמי אזיל לטעמי').

וע"כ הי' נראה לי עוד דהא דאמר בירושלמי תנא מצא גיטין וכתובות ה"ז יחזיר אחר המשנה הוא ט"ס וצ"ל קודם המשנה דמצא גיטי נשים. והוא דקאי אהא דאמר ר' יוסא בשם ר' יוחנן אם יוצא לבו ביום יחזיר והטעם הוא משום דלפריעה בת יומא לא חיישינן. וע"ז אומר תני מצא גיטין וכתובות ה"ז יחזיר (והוא ט"ס וצ"ל כמו שהגהתי לא יחזיר) ופריך מזה לר' יוחנן שאמר דכיון דלפריעה בת יומא לא חיישינן והוא משום שאינו מצוי לפרוע בו ביום ע"כ יחזיר וא"כ קשה מה דתני מצא גיטין וכתובות לא יחזיר אע"ג דכתובה הוי בתוך זמנו דהא לא ניתנה לגבות מחיים ואעפ"כ לא יחזיר ומקשה מזה על ר' יוחנן שאמר דאם הי' זמנו לבו ביום יחזיר משום שאין אדם מצוי לפרוע ביומי' וא"כ תוך זמנו אמאי לא יחזיר דהא חזקה אין אדם פורע בתוך זמנו אלא דהטעם הוא כיון דנפל איתרע וחיישינן אפי' בתוך זמנו א"כ ליחוש אפי' לפריעה בת יומא. וע"ז משני וכתובה (צ"ל כתובה) לא הוי חזקה. והוא משום דחיישינן לצררי. אבל בשט"ח אם הוא תוך זמנו צריך להחזיר והוא כמו שאמר ר' יוחנן דאם הי' זמנו לבו ביום יחזיר אבל לשיטת הש"ס דילן דאפי' לפריעה בת יומא חיישינן איפשר דחיישינן לפירעון אפי' בתוך הזמן כמו שפסק הרמב"ם ודו"ק: