נועם ירושלמי על בבא מציעא א:ח:ב

שם (ה"ח) מצא איגרות שום כו' וכל מעשה ב"ד ה"ז יחזיר כו' ובגמ' ר' ירמיה בשם רב אם הי' אישר הדיינין ה"ז יחזור בו וכבר ביארתי לעיל שזהו ר' ירמי' שאמר בשם רב הוא כמו דאמרינן בב"מ (ד' ט"ז) אמר ר' אבהו א"ר יוחנן המוצא שט"ח בשוק אעפ"י שכתוב בו הנפק לא יחזיר לבעלים כו' אלא אפי' כתוב בו הנפק ומאי ניהו דמקויים לא יחזיר דחיישינן לפרעון איתביה ר' ירמי' לר' אבהו כל מעשה ב"ד ה"ז יחזיר א"ל ר' ירמי' ברי' לא כל מעשה ב"ד שווים אלא כגון שהוחזק כפרן והכא בירושלמי סובר ר' ירמי' דכל מעשה ב"ד היינו היכא דיש בו הנפק אפי' אבד דאיתרע אעפ"כ במעשה ב"ד לא אמרינן דאיתרע ולא חיישינן לפירעון:

עוד שם ר' חמא אבוי דר' הושעי' אשלי דיינים שבחוץ לארץ גוזלי דיינים שבארץ ישראל ופי' הפ"מ אשלי דיינים החזקים והגדולים שבגולה כמו אשלי רברבי הם הגוזלי דיינים שבארץ ישראל והוא כמו על גוזליו ירחף וכלומר תקיפי דייני שבח"ל הם הקטנים שבא"י וכתב דאיירי באישור הדיינין נקט לזה נמי הכי:

ואיפשר שהוא כמו דאמרינן בירושלמי (רפ"ו דברכות] ר' אבא כו' שלשה חובה שנים רשות אמרה ר' זעירא קומי ר' יוסי א"ל אין לך אלא משנה שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן רבנן דהכא כדעתי' רבנן דהתם כדעתי' שמואל אמר שנים שדנו דיניהם דין אלא שיקו ב"ד חציף ר' יוחנן ור"ל דאמרי תרוייהו אפי' שנים שדנו אין דיניהם דין וע"כ אומר לענין קיום הדיינין דאשלי דיינים שבח"ל הם גוזלי הדיינים שבא"י משום דבח"ל אמרו דשנים שדנו ג"כ דיניהם דין וע"כ לא הוי קיום וכמו דאמרינן בב"ב (ד' מ') וקיום בשטרות בשלשה וכתבו התוס' אע"ג דר"נ גופי' ס"ל בסנהדרין שנים שדנודיניהם דין קיום שטרות שאני. אך שכתבו דהא דאמרינן בכתובות (ד' כ"ב) ודילמא רבנן דבי רב אשי כשמואל ס"ל וכתבו התוס' פי' כמו שסובר שמואל בעלמא כן ס"ל בקיום שטרות כו' אבל רבנן דא"י שסוברים דב"ד היינו דווקא שלשה א"כ לקיום בודאי יהי' ב"ד של ג'. וע"ז אמרו על הקיום ב"ד דאשלי דיינים שבח"ל הם גוזלי דיינים שבא"י וקאי אהא דקאמר בתחילה אם הי' אישר הדיינין ה"ז יחזיר ועי' בסנהדרין (ספ"ה) א"ר יוסי ושמע מינה שלשה שדנו ומת א' מהן חותמין בשנים וכותבין אעפ"י שחתמו בשנים בשלשה דנינו ושם יתבאר עוד בזה:

עוד איפשר לומר משום דיש חילוקים בקיום שטרות בין ב"ד שבא"י לב"ד שבח"ל והוא כמו דאמרינן בירושלמי בכתובות (פ"ב ה"ז) א"ר זעירא תני בכתובו' דבי רב דברי רבי כמעיד על השטר ודברי חכמים כמעיד על המלוה. רב הונא אמר והוא שיהא זוכר עדותו ר' יוחנן אמר אעפ"י שאינו זוכר עדותי' ותייא דרב הונא כרבי ור' יוחנן כרבנן וזהו לשיטת הירושלמי וא"כ בעינן שידע עדותו בעצמו ע"י הכתב. אבל לשיטת הש"ס דילן בכתובות (ד' כ"א) דשטר שנכתב כתיקונו לא הוי מפיהם ולא מפי כתבם והיינו כשעשו מדעת שניהם מדעת הלוה שהוא חייב אז חשוב שטר והא דפליגי רב הונא ור' יוחנן היינו אם כותב עדותו על השטר שלא מדעת הלוה אז אם מעיד ע"י השטר הוי מפיהם ולא מפי כתבם אבל לא אם נכתב מדעת הלוה. וא"כ יש חילוק בקיום בין רבנן שבא"י לרבנן שבבל ועוד יש נ"מ בעד א' שבכתב ועד א' בע"פ מהו שיצטרפו ולשיטת הירושלמי מי היינו דווקא בשמצאו לקיים כתב ראשון ולא מצאו לקיים כתב ידו של שני ועיין בב"ב (ד' קס"ה) אמר אביי לא נצרכא דאפילו עד א' בכתב ועד א' בפה ועיין תוס' שם: