נועם ירושלמי על בבא מציעא א:א:ד

עוד שם תני שנים שהיו תופסין בשטר זה אומר שלי ואבד ממני וזה אומ' שלי הוא שפרעתיו לך יתקיים השטר בחותמיו דברי רבי ר"ג אומר יחלוקו א"ר אלעזר הכל הולך אחר התפוס בעדים אמר רב חסדא אין שמעתוני' אתי' כר' שמעון ופי' הפ"מ אין שמעתוני' אתי' כר"ש פי' דאתי כרשב"ג וכלומר דאליבא דר' שמעון איכא למימר הכי אבל לרבי הכל הולך אחר קיום השטר והוא כמו דאמרינן בב"מ (ד' ז') אמר ר' אלעזר מחלוקת בששניהם אדוקים בטופס ושניהם אדוקים בתורף כו' ופירש"י מחלוקת היינו דקאי ארשב"ג דאמר יחלוקו ועוד איפשר לומר כמו שכתבו התוס' בד"ה דאית בי' זמן כו' ובירושלמי איכא אמר ר"א הכל הולך אחר מי שתפוס בעדים כו' וסובר דעידי מסירה כרתי והשטר כשר בלא עידי חתימה ושמין כמה שוה שאין צריך לחזור אחר עידי מסירה ולית לי' ההוא לישנא דגט פשוט דסבור רשב"ג עידי חתימה כרתי וע"ז קאמר אין שמעתוני' אתי' כר"ש והוא כמו דאמרי' בגיטין (ד' י') א"ר זירא ירד ר"ש לשיטתו של ר"א דאמר עידי מסירה כרתי וכמו שכתבו התוס' דבמה שהשטר נפסל אין שמין דכך שוה כשתופס שיטה אחת מן התופס כמו התורף אבל זמן שהשטר כשר בלא זמן שמין וע"ז אומ' דאין שמעתוני' אתי' כר"ש שסובר דעידי מסירה כרתי וכן אמרינן בירושלמי (פ"א ה"ד וכן בפ"ב ה"א) ר' בא בשם ר' זירא אתי דר"ש כר"א כמה דאמר ר"א אעפ"י כשאין עליו עדים כשר כן ר' שמעון אומר אעפ"י שאין עליו עדים כשר (אך לפי"ז ה"ל למימר דכר"א אתי שסובר בהדי' דעידי מסירה כרתי):

ועוד נראה לי דאיפשר לומר דלפי מאי דמפרש בש"ס דילן דפליגי במודה בשטר שכתבו שצריך לקיימו וא"כ לפי גירסת הירושל' הוא דר"ג אומר יחלוקו והוא משום דמודה בשטר שכתבו שא"צ לקיימו וא"כ קשה דהא ר"ג סובר דאמרינן מיגו בכתובות (ד' יב) א"כ כיון דמודה בשטר שכתבו א"כ אמאי לא מהימן אח"כ לומר שפרעו ואי משום דאמרינן שטרא בידך מאי בעי הא כבר כתבו התוס' בכתובות (ד' יט) דאפי' טוען אמנה נמי הכי הוא ועוד דכיון ששניהם מוחזקים בו וא"כ לא שייך שטרך בידי מאי בעי:

וע"ז אומר אין שמעתוני' אתי' כר' שמעון (פי' דהיינו ר' שמעון בן גמליאל אבל לא ר"ג דכיון דאית לי' מיגו א"כ אמאי מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו הא אית לי' מיגו) וע"ז אומר אין שמעתוני' (פי' לההיא ברייתא הוא לא כמו שאתה אומר שר"ג אומר יחלוקו דהא ר"ג סובר דאמרינן מיגו) ואיפש' שאומר דא"כ איך אומר דהכל הולך אחר העדי' דלמאי דהני ר"ג אומר אי איפשר דהא ר"ג אית לי' מיגו וכמו שביארתי דבההיא דמוכת עץ הטעם הוא משום מיגו ולא מכח חזקה דהתם לא הוי חזקת הגוף רק חזקת כשרות וא"כ אין הטעם או משום מיגו או משום ברי ושמא ורב חסדא סובר דהטעם משום מיגו וגם ר"א סובר דאמרינן מיגו וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ז דשבועות) אמר ר"א כשתבעו (והוא ט"ס וצ"ל) ששכרו בעדים (וצ"ל אבל בלא עדים יכול מימר לי' נתתיו לך שכרך) א"ר יוחנן אין אומר בממון מאחר מאחר דיכול מימר לי' שכרתיך יכול מימר לי' שכרתיך ונתתי לך שכרך: וא"כ ר"א שסובר דאמרינן מיגו א"כ סובר דהטעם דר"ג ור"א הוא משום מיגו וע"ז אומר אין שמעתוני' כר"ש אתי' דהיינו כרשב"ג וא"כ איך אתה אומר דהכל הולך אחר התפוס בעדים הא רשב"ג סובר דעידי חתימה כרתי וכמו דאמרינן בב"ב (ד' קע) רשב"ג סבר לה כר"מ דאמר עידי חתימה כרתי וא"כ כיון דלא סגי בלא העדים א"כ אין שייך לומר בזה הכל הולך אחר העדים והא דלא השיב ר"א ע"ז הוא משום דמסיק בב"ב (ד' קסט) דבצריך לברר קמיפלגי וכן בירו' (פ"ו דשבועות) הרי שבא בשטר ובחזקה רבי אומר ידין בשטר רשב"ג אומר ידין בחזקה כו' לא ביקש רבי אלא לעמוד על אמיתתן של דברים (פי' דלא פליגי רק בצריך לברר א"כ לא פליגי אם עידי חתימה כרתי א"כ יכול רשב"ג לשבור דע"מ כרתי א"כ אתי שפיר הא דאר"א הכל הולך אחר התפו' בעדי' אפי' אי רשב"ג אמר' ודו"ק: