נועם ירושלמי על בבא קמא ז:ה:ב

שם (ה"ה) מכרו חוץ מא' ממאה שבו כו' ובגמ' ר' זעירא בעי מכרו חצי מהו מכר חצי לזה וחצי לזה מהו נשמעינה מן הדא מכרו חוץ מידה חוץ מרגלה חוץ מגיזותי' משלם תשלומי ד' וה' רבי אומר חוץ מדבר שהנשמה תלוי' בו משלם שלומי ד' וה' חוץ מדבר שאין הנשמה תלוי' בו פטור והפשוטות הוא דאליבא דרבי דאמר דבר שהנשמה הלוי' בו משלם תשלומי ד' וה' וכמו דאמרינן בב"ק (ד' ע"ח) ורבי סבר וטבחו מידי דהוי בטביחה לאפוקי מידי דלא הוי בטביחה ומכרו דומי' דטביחה וע"כ כיון דטביחה ליתא לחצאין ה"נ במכירה ואיפשר דהא דבעי ר' זעירא איפשר דבעי לה דאע"ג שביארתי דמידי דליתי במכירה ליתא בטביחה כגון קדשים כמו שביארתי לעיל לר"ל וא"כ מקשין מכירה לטביחה וטביחה למכירה אך זהו דווקא במידי דליתי' בטביחה כלל או ליתא במכירה כלל וע"כ אמרי' יש במוכר מה שאין בטובח אע"ג דהטובח בשבת פטור אעפ"כ המוכרבשבת חייב וכמו שכתבו התוס' בב"ק (ד' ע"ז) כל היכא דאיתא במכירה איתא בטביחה ומוכר בשבת דחייב אע"ג דאם טבח פטור ההיא בהמה איתא בטביחה בחול (וכן יש לפרש הא דאמר לעיל מילתי' דר"ל אמרה מכירה כפדיון דאל"ה היכי חייב בקדשים על הטביחה הא ליתנהו במכירה) ע"ז אומר אמרי ראוי הוא לפדותו ולאוכלו) (פי' וא"כ ראוי הוא למכירה לאחר הפדיון ע"כ חייב על הטביחה נמי) וע"ז מיבעי' לי' אם מכרו חצין או מכרו לזה ולזה אע"ג דטביחה לחצאין לא מהני אעפ"כ במכירה מהני דהא ישנו בטביחה. וע"ז אומר נשמעינה מהדא והוא דפליגי תנאי בזה אי בעינן מכירה דומי' דטביחה ולרבי בעינן שיהי' מכירה דומי' דטביחה דהא אמר דבר המעכב בשחיטה משלם תשלומי ד' וה' כו' וא"כ בעינן נמי שיהא המכירה דומי' לטביחה ומכרו חציו או חצי לזה וחצי לזה לא מהני ודו"ק: