נועם ירושלמי על בבא קמא ז:ד:ה

עוד שם יש בטובח מה שאין במוכר ויש במוכר כו' שהטובח בשבת חייב והמוכר פטור והנה לפי הגי' זו כמו שפי' הפ"מ הוא שיש בטובח מה שאין במוכר שהטובח בשבת חייב מיתה וע"כ פטור אם טבח בשבת לענין תשלומי מי ד' וה' והמוכר בשבת פטור ממיתה וע"כ אם מכר בשבת חייב אך הוא קשה. דזה פשוט הוא שהטובח בשבת חייב מיתה והמוכר פטור ממיתה. ע"כ הי' נראה לי דקאמר יש בטובח מה שאין במוכר ויש במוכר מה שאין בטובח הכל לענין חיוב גניבה והוא יש בטובח מה שאין במוכר הוא ענין בפני עצמו והוא כמו דאמרינן בב"ק (ד' ס"ח) אלא לעולם כולה לפני יאוש ואיפוך מציעתא לסיפא כו' ואימא הכי גנב ומכר ובא אחר וגנבו הראשון משלם תשלומי ד' וה' והשני אינו משלם אלא קרן דשינוי רשות בלא יאוש לא קני גנב וטבח ובא אחר וגנבו הראשון משלם תשלומי ד' וה' והשני משלם כפל דקני' בשינוי מעשה וא"כ יש בטובח מה שאין במוכר שאם מכרו קידם יאוש ובא אחר וגנבו השני אינו משלם אלא קרן אבל טבחו ובא אחר וגנבו חייב כפל דשינוי מעשה קני אפי' בלא יאוש ג"כ. ויש במוכר מה שאין בטובח שהטובח בשבת חייב (וצ"ל פטור) והמוכר בשבת פטור (צ"ל חייב)]: