נועם ירושלמי על בבא קמא ג:ד:ב

(ה"ד) המוציא את תבנו ואת גפתו לר"ה כו' וכל הקודם בהן זכה כו' ובגמ' במה זכן דבית ר' ינאי אמרי בשבחן שמואל אמר בגופן חזקי' אמר והוא שהפכה על פני' לזכות בה מילתי' דחזקי' אמר המטלטלין נקנין בהפיכה אלא המטלטלין מהו שיקנם בגרירה אמר ר' בון בר חייא נראין דבריו בעמודין ובעורות קשין אבל בעורות רכין לא קנה עד שיגביה אמר רב אחא ליידא פשטה על שיטתן דרבנן (פי' שזהו תפשוט מהך דלקמן) בן סורר ומורה מהו שיהא חייב בתשלומי כפל בגניבה ראשונה או מאחר שהוא בהתריית מיתה יהא פטור (פי' דמיבעי' ליה דבן סורר ומורה אם חייב בתשלומי כפל בגניבה ראשונה דבגניבה ראשונה ליכא עדיין חיוב מיתה אלא דאם יגנוב אח"כ איכא חיוב מיתה אך התחלת מיתה מתחלת מגניבה ראשונה וע"כ מיבעי' לי' אליבא דר"מ דאמר לוקה ומשלם וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ד דשבועות ה"ו) לית הדא פליגא על ר"ל דאמר אין ממון אצל מכות (פי' ולר"ל אפי' לא התרו בו נמי פטור וא"כ אמאי תנן ושהדליק גדישו ביוה"כ פטור הא פטור מחמת שאינו לוקה ומשלם) ומשני ע"ז פתר לה כר"מ דאמר לוקה ומשלם:

וע"כ מיבעי' ליה דבן סורר ומורה מהו שיהא חייב כפל בגניבה ראשונה או מאחר שהוא בהתריית מיתה יהא פטור. והנה הפ"מ הקשה דהאיך איפשר שיהא בספק אם משלם כפל או לא שהרי אין נעשה בן סורר עד שיגנוב משל אביו בין בגניבה ראשונה ובין בשני' והשתא היכי דמי הכא אם לא גנב אלא בראשונה ולא חזר וגנב להיות נידון א"כ ודאי משלה כשאר הגונב משל אביו דמשלם כפל כדתנן בפ' מרובה ולא שייך כאן בהתרי' מיתה דאיך איפשר בגונב כיס בשבת והטמין ולא הוציא שיש להסתפק מאחר שאלו הי' מוציא הי' חייב מיתה ויהא פטור מתשלומין אלא ודאי כשחזר וגנב בשניה דבר מיתה הוא ומסתפקא ליה על גניבה ראשונה וא"כ קשה למי ישלם הא בלאו"ה כל נכסיו לאביו ועיין שם שתירץ דמיירי שמחל לו אביו דקיי"ל בסנהדרין (ד' פ"ח) דיכול למחול (וכן הוא בירושלמי (בפ"ח דסנהדרין ה"ו) שלשה הן שאם בקשו למחול מוחלין ואלו הן סוטה ובן סורר ומורה וזקן ממרא:

ובזה ניחא לי הא דמיבעי' ליה בירושלמי מהו שיהא חייבבתשלומי כפל דאמאי מיבעי' ליה בתשלומי כפל ואמאי לא מיבעי' לי' על הקרן של הגניבה אם חייב לשלם ע"כ נראה לי דעל הקרן ליכא למיבעי' דכיון דמיירי שמחל לו אביו וא"כ יש בכלל המחילה הזו המעות שגנב ג"כ. וא"כ בודאי דא"צ לשלם הקרן אך דמיבעי' לי' על הכפל והוא דהירושלמי לטעמי' בכתובות (פ"ג ה"ז) דפריך על הא דתנן המפתה פטור ויש אדם מוחל על דבר שאינו ברשותו (פי' דקנס אינה ברשותו עד לאחר העמדה בדין ואיך תנן המפתה פטור דהא אין בידה למחול וע"כ מיבעי' ליה דוקא בתשלומי כפל של גניבה ראשונה דאף שמחל לו על הקרן אעפ"כ על הכפל אין בידו למחול דכל זמן שלא הי' העמדה בדין אינו יכול למחול דהוי דבר שאינו ברשותו) ואע"ג דליכא קרן וא"כ אין כאן כפל וכמו דאמרינן בכתובות (ד' ל"ד) גנב וטבח בשבת פטור שאם אין גניבה אין טביחה ומכירה (פי' כיון פטור על הקרן פטור נמי מכפל ותשלומי ד' וה' התם אין קרן כלל משום דקם לי' בדרבה מינה אבל הכא הא דפטור על הקרן הוא מפני שמחל לו והוי כמו תשלומין וא"כ חייב כפל וע"כ מיבעי' לי' אם חייב כפל וע"כ מיבעי' לי' בן סורר ומורה מהו שיהא חייב בתשלומי כפל בגניבה הראשונה או מאחר שהוא בהתריית מיתה יהא פטור:

והנה הא שאומר אמר ר' אחא ליידא פשטה על שיטתהון דרבנן הוא בפשיטות כמו דמסיק הי' גורר ויוצא פטור שחלו עליו מיתה ותשלומין כאחת הא אם לא חלו עליו שניהם כא' חייב בתשלומין (פי' וא"כ מוכח דקני בגרירה וש"מ דגרירה הוי קנין) וכמו דאמרינן בכתובות (דף ל"א) אי דאפקי' לרה"ר איסור שבת איכא איסור גניבה ליכא דמשיכה בלא הגבהה לא קני ברה"ר וכן איתא בירושלמי (רפ"ח דשבועות) ר"ח אמר ר' בון אף בגניבה אינו מתחייב אלא דרך קנין וא"כ מוכח דגרירה הוי קנין ומטלטלין נקנין בגרירה וע"ז אמר ר' יוסי בר בון תיפתר כגון דהוי אילין כיס יא רברבין שדרכן לקנות בגרירה ולית שמע מן הדא כלום:

אך בספרי נועם ירושלמי ביארתי יותר דאל"כ הי' לי' להביא הראי' בקצרה מהא דתני' אם הי' גורר ויוצא פטור שחלו עליו מיתה ותשלומין כאחת וע"ז אמר ר"א ליידא פשטה על שיטתהון דרבנן וע"כ ביארתי שם בן סורר ומורה מהו שיהא חייב בתשלומי כפל בגניבה ראשונה או מאחר שהוא בהתריי' מיתה יהא פטור נשמעינה מן הדא הגונב כיס חבירו והוציאו בשבת חייב שכבר נתחייב בגניבה עד שלא קידש עליו השבת ולא בהתריי' מיתה הוא ותימר חייב וכא אעפ"י שהוא בהתריי' מיתה יהא חייב (והוא משום דהוי התחלת חיוב מיתה וה"נ הוי התחלת חיוב מיתה) וע"ז אמר ר' ינאי בר ישמעאל ר' הושעי' תניתא כדעתי' דתני המוציא אעפ"י שלא הניח חיי' שאין התריית מיתה אלא בשעת הוצאתו (פי' דאתי כבן עזאי וכמו דאמרי' בכתובות (ד' ל') דמהלך כעומד דמי ואיפשר דר' הושעי' סובר דבמהלך כ"ע לא פליגי וכמו דאמרינן בירושלמי (רפ"ק דשבת ה"א) רב יהודה בשם רב הכל מודין במוציא שהוא פטור דבני הכל הוא שמהלך כמניח ומה פליגין בזורק):

והנה בספרי נועם ירושלמי (פ"א דשבת) ביארתי שם דהא דאמר אמר ר' אחא ליידא פשטה על שיטתהון דרבנן דקאי על חזקי' דאמר המטלטלין נקנין בהפיכה ויתבאר עפ"י מה שכתבו התוס' בכתובות (ד' ל"א) בד"ה נימא הגבהה צורך הוצאה היא וכתבו התוס' תימא לפר"ח דהגבהה קונה פחות מג' טפחים מאי פריך והא כיון דקנאה קודם התחלת עקירה דעקירה לא הוי עד שיגביה שלשה דלמטה משלשה הוי כלבוד כדאמר נן בהמוציא (ד' פ'] העביר חצי גרוגרת דרך עלי' חייב וא"כ דין הוא שיתחייב כמו לבן עזאי דאמר מהלך כעומד דמי דחייב לפי שקנאה קודם שהתחיל העקירה כו' וע"ז אומר דליידא פשטה על שיטתהון דרבנן והוא דלחזקי' דאמר המטלטלים נקנים בהפיכה (פי' אפי' פחות מג') א"כ איך פשטי רבנן מהא דתנן הגונב כיס חבירו והוציאו בשבת חייב שכבר נתחייב בגניבת כיס עד שלא קידש עליו השבת ולא בהתריית מיתה הוא ותימר חייב וכא אעפ"י שהוא בהתריית מיתה יהא חייב (פי' בגניבה ראשונה) דאיך מוכח הא בגניבה קנאו מכיון שהפכה אתי' בפחות מג' ובשבת לא מתחייב עד שיגביה שלשה א"כ קנאו מקודם שהתחיל החיוב מיתה וכמו שכתבו התוס' וא"כ מוכח מזה דרבנן פליגי על חזקי' וס"ל דבהפיכה אינו קונה רק דווקא בשלשה וע"כ ניחא הפשיטות מה שפשטו דהא מכיון שהגביה שלשה הוי התחלת מיתה וחייב וכא נמי חייב וע"ז אומר ר' הושעי' תניתי' כדעתי' כו' ואיפשר דר' הושעי' פליג אחזקי' דס"ל דאינו חייב עד שיגביה שלשה וא"כ מוכח מזה דאעפ"י שהוא בהתחלת חיוב מיתה אפ"ה אינו פטור מן התשלומין וע"ז אומר ר' הושעי' תניתא כדעתי' דתני המוציא אעפ"י שלא הניח חייב (פי' דמהלך כעומד דמי ודכוותה המוציא אעפ"י שלא נטל לה להוציא חייב שאין התרייתו אלא בשעת הוצאתו והוא כמו דמשני בש"ס דילן בכתובות (ד' ל"א) הא מני בן עזאי דאמר מהלך כעומד דמי וכמו שפירש"י הילכך קני משעת הגבהה וחיוב מיתה בפסיעה בתרייתא קא אתי לי'):