נועם ירושלמי על בבא קמא ג:ד:ה

עוד (שם בירושלמי) מתיבין הא מתניתא זימנין דמותבין לה ומסייעין לר' יוחנן זימנין דמותבין ומסייעין לריש לקיש יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ארבע חטאות ואשם אח' טמא שאכל חלב והוא נותר מן המוקדשין ביוה"כ ר' מאיר אומר אם היתה שבת והוציאו בפיו אמרו לו אינו השם אימת דמתיבין ומסייעין לר' יוחנן הוציאו בשבת אין כאן הנחה ולמה אמרו אינו השם אימת דמתיבין ומסייעין לר"ל הוציאו ביוה"כ יהא פטור א"ר יוסי בי ר' בון אתייא דר' מאיר כר' עקיבא דתני מנין ליוה"כ שחל להיות בשבת ושגג ועשה מלאכה מניין שחייב על זה בעצמו ועל זה בעצמו ת"ל שבת היא יוה"כ הוא דברי ר' עקיבא ר' ישמעאל אומר אינו חייב אלא אחת:

והנה הפ"מ פי' על הא דאמרינן בירושלמי מיתיבי הא מתניתא זימנין דמותבין ומסייעין לר' יוחנן וזימנין דמותבין ומסיימין לר"ל יש אוכל אכילה אחת כו' אית דמותבין ומסייעין לר' יוחנן אין כאן הנחה ולמה אמרו אינו השם (ופי' הפ"מ השתא מפרש הש"ס דמתיבין הכא למען דפליג אר' יוחנן התם ומסייעין לר' יוחנן משום דקתני הוציאו בשבת ולא הודו לו חכמים לר"מ למיחשבי' ג"כ חיובא דשבת אין הנחה כלומר ואי אמרת דאין כאן הנחה דלא צריך להנחה אלא דאמרינן דמהלך כמניח לענין שבת וכר' הושעי' וא"כ קשי' למה אמרו חכמים לר"מ אינו מן השם מן השם הוא דחיובא דכולהו במהלך היא אלא ש"מ כר"י ותיובתא לר' הושעי' עכ"ל) ולכאורה קשה דאמאי לא תירצו כמו דאמרינן בירו' (פ"ק דשבת) דלא מיירי במהלך אלא שהי' מוטל על האסקופה מקצתו בפנים ופיו לחוץ ופשט ידו ונטלה ואכלה והרי לא הילך וכן אמרינן (שם) בירושלמי והא תנינן ר"מ אומר אם הי' שבת והוציאו בפיו חייב אמרו לו אינו השם שזה חייב משום מהלך וזה חייב משום מניח על דעתי' דרב הונא דלא כבן עזאי (פי' דס"ל דפליגי בזורק אבל במעביר חייב לכ"ע במהלך) וא"כ איך אמרו לו שאינו מן השם שזה חייב משום מהלך וזה חייב משום מניח הא שניהם חייבין משום מניח א"ר חנינא מנו אמרו לו חכמים שהם שיטת בן עזאי וכתב הק"ע כלומר ואפי' כבן עזאי ומיירי כשהי' מוטל על האסקופה מקצתו בפנים ופיו לחוץ ופשט ידו ונטלה ואכלה שאין כאן הילוך וכדשני לעיל כו' ועוד יש בזה כמה דקדוקים לפי' הפ"מ:

ע"כ נ"ל לבאר והוא כמו דאמרינן בכתובות (ד' ל"א) הבא על אחותו ורמינהו אלו הן הלוקין הבא על אחותו כו' וקיי"ל דאינו לוקה ומשלם כו' ר' יוחנן אמר אפי' תימא אחותו נערה כאן שהתרו בו כאן שלא התרו בו כו' ואמרינן שם (ד' ל"ג) ר"ל אמר הא מני ר"מ היא דאמר לוקה ומשלם כו' ואמרינן שם (ד' ל"ד) בשלמא ר' יוחנן לא אמר כר"ל דקא מוקים לה כרבנן אלא ר"ל מ"ט לא אמר כר' יוחנן אמר לך כיון דאתרו בו פטור כי לא אתרו בו נמי פטור ואזדו לטעמייהו דכי אתא רב דימי אמר חייבי מיתות שוגגין וחייבי מלקות שוגגין ודבר אחר ר' יוחנן אמר חייב ור"ל אמר פטור ר' יוחנן אמר חייב דהא לא אתרו בי' ר"ל אמר פטור כיון דאלו אתרו בי' פטור כי לא אתרו בו נמי פטור ואמרינן שם (ד' לה) אלא כי אתא רבין אמר חייבי מיתות שוגגין כ"ע לא פליגי דפטורין כי פליגי בחייבי מלקות שוגגין ודבר אחר:

והנה אמרינן בירושלמי (פ"ג דכתובות ה"א) תמן תנינן האוכל תרומה מזיד משלם את הקרן ואינו משלם את החומש ותנינן אלו הן הלוקין הכא את אמר לוקה וכא את אמר משלם ור' יוחנן לצדדים הוא מתניתא אם התרו בו לוקה לא התרו בו משלם כו' ר"ש בן לקיש אמר ואפי' לא התרו אינו משלם מאחר שאלו מתרין בו היה לוקה מתניתא פליגא על ר"ש בן לקיש האוכל תרומה שוגג משלם את הקרן וחומש ואלו התרו בו אינו לוקה פתר לה כר"מ דר"מ אמר לוקה ומשלם אמר ר' חנינא קומי ר' מנא ואפי' יסבור דמתניתא ר"מ קריי' דר"מ והכתיב ואיש כי יאכל קודם בשגגה אלא מיסבר סבר רשב"ל חומש קרבן כו':

והנה האחרונים הקשו מהא דתנן יש אוכל כילה אחת וחיים עלי' ארבע חטאות ואדם א' ר"מ אומר אף אם היה שבת והוציאו בפיו חייב והקשו שא דאם היה בשבת והוציאו בפיו חייב דא"כ הוי חייבי מיתות שוגגין ואמרי' בכתובות (ד' לה) אלא כי אתא רבין אמר חייבי מיתות שוגגין כ"ע לא פליגי דפטורין כי פליגי בחייבי מלקות שוגגין כו' וא"כ כיון דבחייבי מיתות שוגגין כ"ע לא פליגי דפטור א"כ לדברי ר"מ לא יתחייב אשם לפי מה שכתבו התוס' בפסחים (ד' כ"ט) דאע"ג דלענין קרבן לא אמרינן קלב"מ אעפ"כ אמרי' שם האוכל חמץ של הקדשבמועד כו' יש אומרים לא מעל ואמרינן התם א"ר יוחנן ר' נחוניא בן הקנה היא דתני' ר' נחוניא בן הקנה היה עושה את יוה"כ כשבת לתשלומין מה שבת מתחייב בנפשו ופטור מתשלומין אף יוה"כ מתחייב בנפשו ופטור מן התשלומין והטעם הוא כיון דפטור מקרן וחומש פטור נמי מקרבן שאין אשם מעילות בא אלא כשיש קרבן וחומש עכ"ל וא"כ ה"נ כיון דחייבי מיתות שוגגין פטורין א"כ איך מתחייב אשם מעילה דכיון דפטור מקרן וחומש פטור נמי מקרבן ועיין שם שהבאתי מה שתירצו האחרונים והארכתי שם דלשיטת הירושלמי אין לתרץ כמו שתירצו האחרונים גם הארכתי שם דאיפשר דלשיטת הירושלמי דלר' יוחנן אפי' בחייבי מיתות שוגגין נמי לא אמרינן קלב"מ לר' יוחנן:

וע"כ מתיבין ומסייעין לר' יוחנן דס"ל דבשוגגין אין חייבי מיתות פטורין אך עכ"ז הא דמתיבין ומסייעין לר' יוחנן זה אינו רק אי אמרינן בגניבה הראשונה דבן סורר ומורה שפטור מתשלומי כפל דמאחר שהוא בהתריי' מיתה הוא פטור אע"ג דהחיוב מיתה לא נגמר עד לאח"כ אפ"ה פטור וכמו דאמרינן בכתובות (ד' לא) גופא אמר ר' אבהו הזורק חץ מתחילת ארבע לסוף ארבע וקרע שיראין בהליכתו פטור שעקירה צורך הנחה היא וא"כ קשי' הכא לר"ל דסובר דאפי' חייבי מיתות שוגגין נמי פטור דאם כן הוציא בשבת פטור מאשם מעילות אבל אי אמרינן דכיון דלא נגמר חיוב מיתה עדיין ע"כ אינו פטור א"כ ניחא שפיר אפי' לר"ל דהא החיוב מיתה לא נגמר עד שנחה בתוך מעיו וכמו דאמרינן בירושלמי הכא א"ר יודן תיפתר שהי' מוטל על האסקופה מקצתו בפנים ופיו לחוץ ופשט ידו ונטלה ואכלה וא"כ לא נגמר ההנחה עד שנחה בתוך מעיו וע"כ אינו פטור ממעילה משום דהתם החיוב נגמר בשעת אכילה אבל אי אמרינן דכיון דההתחלה הוא בחיוב מיתה ע"כ פטור א"כ קשה דהא אם הוציא בשבת פטור ממעילה וא"כ מוכח מזה כר' יוחנן דחייבי מיתות שוגגין אינו פוטר א"כ מוכח מזה המשנה כר"י וע"כ אומר אייתי (צ"ל אית) דמתיבין לר"ל ומסייעין לר' יוחנן שמזה הוא סיוע לר' יוחנן כמו שביארתי ע"כ אומר אית דמותבין ומסייעין לר' יוחנן הוא משום דזהו דווקא אי אמרינן דכיון שהי' ההתחלה של חיוב מיתה פוטר אבל אי אמרינן דאינו פוטר א"כ לא מותבין לר"ל ולא מסייעין לר' יוחנן וכמו שביארתי וע"כ אומר אית דמתיבין ומסייעין לר' יוחנן הוציאו בשבת אין כאן הנחה (פי' שלא נגמרה ההנחה עד שנחה בתוך מעיו) ולמה אמרו אינו השם תיפוק ליה דיפטור מאשם מעילה) ודו"ק:

ועוד לפי מה שביארתי לעיל (פ"א ה"א) אהא דאמרינן בירושלמי (פ"ה דגיטין ה"ה) ור' יוחנן אמר בדין הי' שאפי' במזיד יהא פטור ולמה אמרו חייב משום קנס חיילי' דר' יוחנן מן הדא המטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב ואמר ר' יוחנן משום קנס (ולכאורה מה מייתי לר' יוחנן מר' יוחנן גופיה אך הא דאמר ר' יוחנן משום קנס היינו משום דקשי' לר' יוחנן דאיך המנסך חייב הא קלב"מ וכמו דאמרינן בגיטין (ד' נ"ג) איתמר מנסך רב אמר מנסך ממש ושמואל אמר מערב מ"ד מערב מ"ט לא אמר מנסך אמר לך מנסך קלב"מ וע"כ אמר ר' יוחנן דהחיוב הוא רק משום קנס וע"כ לא שייך קלב"מ והוא דלא כשיטת הש"ס דילן שכתבו התוס' מטעם שלא יהא כל א' וא' הולך ומטמא טהרותיו של חבירו דמהאי טעמא לא מחייבינן לי' טפי אלא כאילו הוא היזק ניכר אבל הירושלמי סובר דכיון דהוא משום קנס ע"כ לא אמרינן קלב"מ) (ועי' בספרי נועם ירושלמי (פ"ה דפסחים) ושם ביארתי באופן אחר) וא"כ מוכח מזה דר' יוחנן סובר דהגבהה צורך ניסוך הוא ואי לאו שהוא קנס הוי פטור מחמת קלב"מ ועיין בב"ק (ד' קי"ד) מעיקרא סברי כר' אבין ולבסוף סברי כר' ירמי' מעיקרא סברי כר' אבין דאמר ר' אבין זרק חץ מתחילת ארבע ולבסוף ארבע וקרע שיראין בהליכתו פטור שהרי עקירה צורך הנחה היא ולבסוף סברי כר' ירמי' דאמר ר' ירמי' משעת הגבהה קני' מתחייב בנפשו לא הוי עד שעת ניסוך וע"ז אומר דמתיבין לר"ל ומסייעין לר"י דחייבי מיתות שוגגין חייבין וע"כ מתחייב אשם דאל"כ הוי פטור מאשם אע"ג דלא נגמרה ההנחה עד אח"כ:

עוד קאמר שם בירושלמי אימת (צ"ל) אית דמותבין לר"י ומסייעין לר"ל והנה הפ"מ נדחק בזה מאוד עיי"ש [וע"כ נ"ל דהפי' הוא כמו דאיתא בשבועות (ד' כ"א) רב ושמואל ור' יוחנן דאמרי תרוייהו בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים ור"ל אמר אי אתה מוצא אלא במפרש חצי שיעור ואליבא דרבנן כו' בשלמא ר' יוחנן לא אמר כר"ל דמוקים למתניתין כדברי הכל אלא ר"ל מ"ט לא אמר כר' יוחנן אמר לך כי אמרינן איסור כולל באיסור הבא מאליו באיסור הבא ע"י עצמו לא אמרינן כו' מתיב רבא ברי' דרבה יש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' ארבע חטאות ואשם א' טמא שאכל את החלב והוא נותר מן המוקדשין ביוה"כ ר"מ אומר אף אם הי' שבת והוציאו בפיו חייב אמרו לו אינו השם ואם כו' כגון שבועה שלא אוכל תמרים וחלב מיגו דחל אתמרים חל נמי אחלב וכן איתא בירושלמי (פ"ג דשבועות ה"ג) ר' בא בר ממל בעי על דעתי' דר' יוחנן דאמר בכולל שבועות חלות על האיסורין ניתני שבועה שלא אוכל ואכל א"ר זירא כל יומא דר' בא כו' ומן דדמך כו' מה אנן קיימין אם באומר כו':

וע"ז אומר בירושלמי אית דמותבין לר"י ומסייעין לר"ל (פי' שמקשים על ר"י דאמר דבכולל חל אפי' באיסור הבא ע"י עצמו וא"כ ניתני התם כגון שנשבע שלא אוכל תמרים וחלב וע"כ אומר אית דמתיבין (פי' לר' יוחנן) ומסייעין לר"ל והוא משום דבירושלמי (פ"ג דשבועות) קמתרץ התם לא אתון מתני דברים שאין להם היתר אחר איסורן יצא זה שיש לו היתר לאחר איסורו (והוא כמו דמתרץ בשבועות (ד' כ"ד) כי קתני מידי דלית לי' שאלה שבועה דאית לי' שאלה לא קתני]:

והנה הא דאמרינן בירושלמי הוציאו ביוה"כ פטור א"ר יוסי בר בון אתי דר"מ כר"ע דתני מניין ליוה"כ שחל להיות בשבת ושגג ועשה מלאכה מניין שחייב ע"ז בעצמו ועל זה בעצמו ת"ל שבת היא יוה"כ הוא דברי ר"ע ר' ישמעאל אומר אין חייבין אלא אחת: ואיפשר לומר דקאי אדסמיך לי' לפי מה שביארתי דהקושי' היא לר"ל דאם הוציאה בשבת כיון דקלב"מ א"כ אינו חייב אשם וא"כ מהו מוסיף שאם הי' שבת חייב אך זהו דווקא אי אמרינן דאינו חייב רק חטאת א' משום שבת וכמו דאמרינן בכריתות (ד' י"ד) וניתני אם הוציאו חייב מ"מ קתני אם הי' שבת אמר רפרם זאת אומרת עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליוה"כ אבל אי אמרינן כמו דמשני התם ממאי דילמא יש עירוב והוצאה ליוה"כ והכי קתני אם הי' שבת והוציאו חייב אף משום שבת א"כ איפשר לומר דאף דלר"ל פטור מחייבי מיתות שוגגין וא"כ אינו חייב אשם ועכ"ז הי' נוסף עוד חטאת אחד דהא אם הי' שבת והוציאו חייב שני חטאות:

וע"ז אמר הוציאו ביוה"כ הוא פטור וא"כ אינו חייב רק על שבת. וא"כ מה מוסיף ר"מ והם אמרו לו אינו השם כיון דאם הוציאו בשבת לא יתחייב באשם וע"ז אומר אמר ר' יוסי ב"ר בון אתי ד"ה כר"ע דתני מניין ליוה"כ שחל להיות בשבת ושגג ועשה מלאכה מניין שחייב ע"ז בעצמו כו' ת"ל שבת היא יוה"כ הוא דברי ר"ע ר' ישמעאל אומר אינו חייב אלא אחת:

וכ"ז הוא לתרוצי אליבא דר"ל דחייבי מיתות פוטר אפי' בשוגג וא"כ חסר לי' אשם א' ע"כ צריך לתרץ אליבא דר"ל דמחייב תרתי משום שבת ויוה"כ אבל לר' יוחנן דס"ל דחייבי מיתות אינו פוטר בשוגג א"כ אפי' ס"ל כר' ישמעאל דאינו חייב אלא אחת (או דס"ל דאין עירוב והוצאה ליוה"כ) נמי ניחא דהא מ"מ מוסיף חטאת א':

[וכעת נראה לי לבאר יותר והוא כמו דאמרינן בחולין (ד' ק"ג) אכל אבר מן החי מן הטריפה ר"י אמר חייב שתים ור"ש בן לקיש אומר אינו חייב אלא אחת כו' ואמרינן שם רבא אמר כגון שתלש ממנה אבר וטרפה בו מר סבר בהמה בחיי' לאברים אינה עומדת איסור אבר ואיסור טריפה בהדי הדדי קא אתו ומ"ס בהמה בחיי' לאברים עומדת ולא אתי איסור טריפה וחייל אאיסור אבר כו' עיין שם. והנה הא דקאמר רבא דר"ל סובר דבהמה בחיי' לאברים עומדת וע"כ לא אתי איסור טריפה וחייל אאיסור אבר היינו משום דהש"ס דילן אזיל לטעמי' ביבמות (ד' ל"ג) דאיסור בת אחת חמיר יותר מאיסור מוסיף וכמו שהוכיחו התוס' ביבמות (שם) מהא דאמרינן השתא ר' יוסי באיסור כולל מיחייב שתים באיסור בת אחת לא כש"כ ומאן דמחייב באיסור כולל היינו משום דדמי לאיסור מוסיף וא"כ עדיף נמי מאיסור מוסיף וא"כ ר"ל שאומר בשבועות (ד' כ"ד) דלא אמרינן כולל הבא על עצמו משמע דאם אינו בא ע"י עצמו חל בכולל ע"כ אמרינן בחולין (ד' ק"ג) דר"ל סובר דבהמה בחיי' לאברים עומדת ולא אתי איסור טריפה וחל אאיסור אבר אבל לשיטת הירושלמי בת אחת קיל טפי וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ט דסנהדרין ה"ו) חמותו וכלתו כאחת מה אמר בה ר"י כו' אלמא אע"ג דר' יוסי אית לי' איסור מוסיף וכמו דאמרינן ביבמות (ד' ל"ג) מודה ר' יוסי באיסור מוסיף ואעפ"כ מיבעי' לי' בבת אחת וכן אמרינן שם נתארמלה ונתגרשה זינתה (כצ"ל) כו' חייב על כל א' וא' ומיבעי' לי' נתארמלה ונתגרשה כאחת מה אמר בה ר' ישמעאל (ושם יתבאר זה) אלמא אע"ג דר' ישמעאל אית לי' איסור מוסיף אעפ"כ מיבעי' לי' בבת אחת משום דלשיטת הירושלמי קיל בבת אחת יותר כמו שיתבאר שם וא"כ הא דפליגי ר' יוחנן ור"ל אפ"ל באיסור בת אחת דר' יוחנן אית לי' איסור בת אחת ור"ל סובר דאם תלש ממנה וטרפה דאינו חייב אלא אחת הוא דלא כשיטתהש"ס דילן דהטעם הוא משום דסובר דבהמה בחיי' לאברים עומדת ולא אתי איסור טריפה וחייל אאיסור אבר אלא משום דלית לי' בת אחת (ועיין בירושלמי (פ"ו דנזיר ה"א) טריפה שעשאה נבילה אתפלגון כו' אתפלגון ר' יוחנן ור"ש בן לקיש ר' יוחנן אמר חייב שתים ורשב"ל אומר אינו חייב אלא אחת עיי"ש.

וא"כ לרשב"ל שסובר דלא חל בבת אחת וא"כ תקשי אהא דאמר ר"מ דאם הוציאו בשבת חיי' (פי' עוד חטאת א') דא"כ לא יתחיי' אשם כיון דסובר דחייבי מיתות שוגגין פטורין וכ"ת דא"כ יהי' חייב שני חטאות משום יוה"כ ומשו' שבת א"כ יתחיי' ששה חטאות משו' הוצאות שבת ויוה"כ הא ר"ל סובר דבבת אחת לא חל (ועיין ביבמות (ד' ל"ד) מאן תנא דאית לי' איסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת אמר רב יהודא אמר רב ר"מ היא וכתבו התוס' בד"ה והוציאו כו' דאומר ר"מ דאיסור בת אחת היינו איסור הוצאה דשבת ואיסור הוצאה דיוה"כ) וזהו דוקא לשיטת הש"ס דילן אבל לשיטת הירושלמי דקיל בת אחת ור"ל לית לי' בת אחת וא"כ אינו חייב אלא חטאת א' וא"כ מהו מוסיף דהא לא יתחייב אשם מחמת קלב"מ וע"כ אומר אית דמתיבין ומסייעין לר' יוחנן (פי' דסובר דחל בבת אחת) ולפי"ז אפי' אם נאמר דשיטת הירושלמי כמו שיטת הש"ס דילן בכתובות (ד' ל"ה) דאמרי' שם אלא כי אתא רבין אמר חייבי מיתות שוגגין כ"ע לא פליגי דפטורין כי פליגי חייבי מלקות שוגגין ודבר אחר אעפ"כ הא אתי בבת אחת וא"כ ניתוסף עוד חטאת דהא חייב על שבת ועל יוה"כ]:

ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ג דשבועות ה"ד) הדא אמרה שאין אבות מלאכות ביוה"כ אילו מי שעשה כולם בהעלם א' כלו' חייב אלא אחת על כולן אילו מי שעשה כל אחת בפני עצמה שמא אינו חייב על כל או"א (פי' הפ"מ הדא אמרה אסיפא דמתניתין דכריתות קאי דקתני התם ר"מ אומר אף אם הי' שבת והוציאו חייב כלומר אין מנין האבות מלאכות כולם אמורים כי אם בשבת אבל ביוה"כ לא מיחייב אלא על שאר מלאכות אבל לא משום הוצאה ופירש אילו מי שעשה כולם פי' דבשבת יש חילוק מלאכות אבל ביוה"כ ליכא חילוק מלאכות וכל דבריו דחוקים למאוד):

וע"כ נראה לי (שיש ט"ס בירושלמי וכצ"ל) אילו מי שעשה כל אחת בפני עצמה שמא אינו חייב על כאו"א אילו מי שעשה בהעלם א' כלום חייב אלא אחת על כולן (פי' דמשני לעולם יש אבות מלאכות ביוה"כ (פי' דמתחייב על כל האבות מלאכות של שבת) ויש עירוב והוצאה ליוה"כ והא דקאמר ר"מ אם הוציאו בשבת חייב היינו לחייב תרתי משום דבאיסור בת אחת חל כמו בכולל ומוסיף (אף דלשיטת הירושלמי כולל או מוסיף חמיר טפי אעפ"כ חל בבת אחת) וע"ז אומר אילו עשה כל א' בפני עצמה בודאי דהוי חייב על כל א' וא' דהיינו אילו עשאה בשבת בפני עצמה וביוה"כ בפני עצמה הוי חייב על כל א' וא' וע"ז אומר אילו עשאה בהעלם א' כלום חייב אלא אחת על כולן וע"כ כיון דבבת אחת חל ע"כ אמר ר"מ אם הי' שבת חייב והוא כמו דאמרינן בש"ס דילן בכריתות (ד' י"ד) אמר רפרם זאת אומרת עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליוה"כ ממאי דילמא יש עירוב והוצאה ליוה"כ והכי קתני אם הי' שבת והוציאו חייב אף משום שבת ויוה"כ וע"ז משני בירושלמי נמי כיון דאילו עשה כל א' בפני עצמו חייב על כל א' וא' ע"כ אם עשאה בבת אחת חייב שתים והא דבירושלמי מאריך יותר מבש"ס דילן הוא משום דלשיטת הש"ס דילן חמיר בת אחת יותר מבכולל או מוסיף וע"כ משני בקיצור דאף משום שבת אבל לשיטת הירושלמי בבת אחת קיל יותר וע"ז אומר דאעפ"כ חל משום דכיון שאלו עשאה כל א' בפני עצמה חייב ה"נ אם עשאה בב"א נמי חייב:

וע"ז אומר הכא בירושלמי אית דמותבין לר"ל ומסייעין לר"י דסובר דבבת אחת חל (או משום דחייבי מיתות שוגגין חייבין) אבל לר"ל קשה דהא איהו סובר דחייבי מיתות שוגגין פטורין וגם סובר דבבת אחת לא חל:

וע"ז אמר ר"י בר בון אתי דר"מ כר' עקיבא דתני' מניין ליוה"כ שחל להיות בשבת שגג ועשה מלאכה מניין שחייב ע"ז בעצמו וע"ז בעצמו ת"ל שבת היא יוה"כ הוא וע"כ אפי' לר"ל שסובר דלא חל בבת אחת אעפ"כ גבי שבת ויוה"כ חייב שתים מחמת דסובר כר"ע ומרבה מדכתיב שבת היא יוה"כ הוא ובש"ס דילן בחולין (ד' ק"א) איתא שבת ויוה"כ שגג ועשה מלאכה מניין שחייב על זה בפני עצמו וע"ז בפני עצמו כו' ר"ע אומר אינו חייב אלא אחת ואמרינן שם כך הצעה של משנה ואיפוך ועיין שם בתוס' ד"ה ת"ל כו' וא"ת ומאי פריך שאני הכא דגלי קרא כו':

וע"כ משני לר"ל אף שסובר דבבת אחת לא חל אעפ"כ הכא חל משום דכתיב שבת היא יוה"כ הוא ע"כ אפי' דליכא אשם משום דלר"ל אף בשוגג נמי אמרינן קלב"מ אעפ"כ כיון דחייב ב' חטאות לר"מ א"כ ניתוסף חטאת א' דביוה"כ ושבת סובר כר ע דחייב שתים וא"כ לא קשי' לר"ל דאף דליכא אשם משום קלב"מ אעפ"כ ניתוסף חטאת א' משום שבת ויוה"כ וע"כ ניחא אף לר"ל ודו"ק: