נועם ירושלמי על בבא קמא ב:א:ד

עוד שם אמר ר' אלעזר הטילה גללים משלם נזק שלם דל כן מה אנן אמרין צריך שיהא המקלוט בידו הדא דתימא בשאין דרכה לכן אבל בשדרכה לכן צריך שיהא המקלוט בידו. [ופי' הפ"מ הטילה גללים והזיקה משלם נזק שלם אם הוא ברשות הניזק דל כן מה אנן אמרין כלומר ודאי אורחי' הוא בכך דאל"כ אלא בשינוי משווית ליה וכי אנו אומרים אם היא מהלכת ברה"ר צריך שיהי' המקלוט בידו כו' אלא ודאי אורחי' היא ופטורה ברה"ר ולפיכך משלם נזק שלם כדין כל מידי דאורחא הדא דתימא בשאין דרכה לכן אבל בשדרכה לכן צריך שיהא המקלוט בידו (פי' הפ"מ שאין דרכה לכן כלומר שאין דרכה תדיר בכך להיות מטלת יותר מן הרגילות בהא אמרינן דאורחא היא אבל בשדרכה לכן תמיד להטיל כעת אשר הולכת א"כ שינוי הוא וצריך שיהא המקלוט בידו כו']:

ולי נראה דהא שאומר אמר ר' אלעזר הטילה גללים משלם נזק שלם קאי אהא דפליגי תחילה ר' זעירא ור' אילא דר' זעירא אמר דמקבלת העדאה ור' אילא סובר דאינה מקבלת. וע"כ מביא להא דאמ' ר' אלעזר הטיל' גללים משלם נזק שלם (פי' וא"כ יש ראי' דמקבלת העדאה) דאל"כ איך אמר ר"א שמשלם נזק שלם בצרורות והוא כמו דאמרינן בב"ק (ד' י"ח) בעי רבא יש העדאה לצרורות או אין העדאה לצרורות כו' ת"ש בהמה שהטילה גללים לעיסה רב יהודא אמר משלם נזק שלם ור' אלעזר אומר שלם חצי נזק מאי לאו כגון דעבד תלתא זמני ובהא קא מיפלגי מר סבר יש העדאה ומר סבר אין העדאה לא בחד זימנא ובפלוגתא דסומכוס ורבנן קא מיפלגי והא משונה הוא דדחיק לי' עלמא ולימא רב יהודא הלכה כסומכוס ולימא ר' אלעזר הלכה כרבנן ומשני גללים איצטריכ' לי' סד"א הואיל ובתר גופיה גרירין כגופו דמי קמ"ל

וע"ז אומר הירושלמי אמר ר' אלעזר הטילה גללים משלם נזק שלם (והוא דלא כשיטת הש"ס דילן דפליגי בזה רב יהודאור"א ור"א סובר דחצי נזק משלם אלא דר"א סובר נזק שלם) וע"ז אומ' דל כן מה אנן אמרין צריך שיהיה המקלוט בידו (פי' שמדחה דהא דאמר ר"א דמשלם נזק שלם אינו מטעם דיש העדאה לצרורות וע"כ אומר ר"א דמשלם נזק שלם) דא"כ יהיו גללים צרורות וא"כ צריך שיהא המקלוט בידו אם תלך ברה"ר (פי' לדברי ר' אלעזר דאמרינן לעיל אמר ר"א כל דבר שהוא חוץ לגופה לא חלקו חכמים בין רה"י לרה"ר) (והוא לתרץ על מה שמקשה תחילה ואין דרכה להתיז צרורות (פי' וא"כ כיון דצרורות הוי אורחי' א"כ פטור ברה"ר וא"כ אמאי תנן במתניתין הי' מבעטת או שהיו צרורות מנתזין מתחת רגליה ושברה את הכלים משלם חצי נזק וא"כ כיון דתני לה בהדי' דהי' מבעטת שזהו ע"י שינוי והוי תולדה דקרן וחייב בר"ה וא"כ משמע דצרורות נמי חייב ברה"ר) וע"ז פרי' ואין דרכה להתיז צרורות ומשני ר"א דכל דבר שהוא חוץ לגופה לא חלקו חכמים בין רה"י לרה"ר):

וע"ז אומר דל כן צריך שיהא המקלוט בידו (פי' בתמי') והוא לפי מה שרוצה לפשוט מר"א דיש העדאה לצרורות (וכמו דאמרי' בש"ם דילן (ד' י"ח) ת"ש בהמה שהטילה גללים לעיסה ר"י אומר משלם נזק שלם ור"א אומר משלם חצי נזק ופליגי אם יש העדאה לצרורות) וא"כ לפי שיטת הירושלמי סובר ר"א דחייב נזק שלם משום דיש העדאה לצרורות וא"כ יהי' סובר דגללים הוי צרורות א"כ תקשי לר"א שסובר דכל דבר שהוא חוץ לגופה לא חלקו חכמים בין רה"י לרה"ר (ודלא כשיטת הש"ס דילן בב"ק ד' ג') ולרבא דמיבעי' לי' אמאי קרי לה תולדה דרגל לפוטרה ברה"ר דהא לשיטת הירושלמי סובר ר"א בדבר שהוא חוץ לגופה לא חלקו חכמים בין רה"י לרה"ר) אלא ודאי שסובר ר"א דגללים כיון דאתי מגופה לא הוי צרורות (וכמו דאמרינן בב"ק וד' י"ח) גללים איצטריכא לי' סד"א הואיל ובתר גופי' גרירין כגופו דמי קמ"ל) והירושלמי סובר דכיון דבתר גופיה גרירין כגופי' דמי וע"כ ניחא שפטור דשן בר"ה פטור ולשיטת הירושלמי הוי תולדה דשן) (ולא כמו שפרש"י לשיט' הש"ס דילן דטינפה פירות להנאתה לא הוי תולדה דשן כמו שפרש"י בב"ק (ד' י"ח) ונראה בעיני דכל גללים להנאתה הוא ואפ"ה לאו תולדה דשן נינהו דשן הזיקא דגופה היא והני צרורות נינהו והא דאמרינן בפ"ק (ד' ג') טינפה פירות להנאתה הוי תולדה דשן היינו כגון שנתגלגלה עליהם כדרך סוסים וחמורים כו' דזהו דווקא לשיטת הש"ס דילן דלכ"ע צרורות פטור ברה"ר אבל לשיטת הירושלמי שסובר ר"א בדבר שהוא חוץ לגופה לא חלקו חכמים בין רה"י לרה"ר וא"כ צריך שיהא המקלוט בידו אם תלך ר"ה אלא ודאי דהוי תולדה דשן ולא צרורות וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"א ה"א) ובסיכה גופה נהנה כמה דתימר השן אוכלת וגופה נהנה אוף הכא גופה נהנה:

וע"ז אומר הדא דתימא כשאין דרכה לכן (פי' וא"כ הוי כאורחי' הוא אבל בשדרכה לכן צריך שיהא המקלוט בידו דזהו משונה שיהא תמיד דרכה לכן צריך שיהא המקלוט בידו דהוי משונה והוי תולדה דקרן):