נועם ירושלמי על בבא קמא א:ב:ו

עוד שם ר' יוסא בשם ר' יוחנן חצר השותפין חייבת א"ר יוסי אנא דאייתיתא מהדא דתני ר' הושעי' ארבעה כללות הי' רשב"א אומר משום ר"מ בנזקין כל מקום שיש רשות לניזק ולמזיק כגון פונדקי וחצר השותפים וכיוצא בהן על השן והרגל פטור על הנגיחה ועל הנגיפה והנשיכה והרביצה ועל הבעיטה והדחי' אם תם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם מן העלי' לניזק ולא למזיק חייב בכל למזיק ולא לניזק פטור מן הכל והכל מודים בשאין רשות לא לזה ולא לזה כגון בקעה וכיוצא בה על השן והרגל פטור על הנגיחה והנגיפה כו' תם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם מן העלי' והנה הוא תמוה דמאי מייתי ראיה דחצר השותפין חייבת מהא דהי' רשב"א אומר משום ר"מ כל מקום שיש רשות לניזק ולמזיק כגון פונדקי כו' על הכן והרגל פטור וא"כ הוא דלא כר' יוחנן שאומר חצר השותפים חייבת על השן והרגל:

ע"כ נראה לי דהוא (ט"ס וצ"ל) כל מקום שיש רשות לניזק ולמזיק כגון פונדקי וחצר השותפים כו' חייבת על הכן והרגל (ודלא כשיטת הש"ס דילן בב"ק (ד' י"ד) דתני' ארבעה כללות הי' רשב"א אומר כל שהוא רשות לניזק ולא למזיק חייב בכל למזיק ולא לניזק פטור מכל לזה ולזה כגון חצר השותפין והבקעה פטר בהו על השן והרגל ומחלק שם הש"ס בין שהיא מיוחדת לזה ולזה בין לפירות בין לשוורים בין שהיא מיוחדת לפירות ואינה מיוחדת לשוורים ולהירושלמי גריס ברישא (לפי הגהתי) חייב בה על השן והרגל):

והא דתני' אח"כ לניזק ולא למזיק חייב בכל א"כ קשה דהא לפי הגהתי תני בתחילה ג"כ דחייב על השן והרגל אך איפשר לומר דחייב בכל היינו שחייב נזק שלם אפי' על קרן ג"כ וכר' טרפון וכמו דאמרינן בש"ס דילן (שם) חייב על הכל לא קתני אלא חייב בכל מני ר' טרפון היא דאמר משונה קרן בחצר הניזק נזק שלם משלם והא דתני והכל מודים בשאין רשות לא לזה ולזה כגון בקעה ורה"ר כו' השן והרגל פטור ועל הנגיפה כו' תם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם מן העלי' היינו בשאין רשות לא לזה ולא לזה. וע"כ מביא מזה ראי' לר' יוחנן דחצר השותפין חייבת והוא דלא כשיטת הש"ס דילן:

[והענין הוא כמו שביארתי בספרי נועם ירושלמי על גיטין (רפ"ח הל' א') ובספרי נ"י (ס' כ"ב) על הירושלמי (פ"ה דנדרים ה"א) ולקמן (פ"ג דב"ק ה"ח) דמר ר' יוחנן בשם ר' ינאי השותפין קונין זה מזה בחצר וחייבין זה בנזקי זה. והוא כמו שביארתי שם דהשותפין קונין זה מזה בחצר וחייבין זה בנזקי זה דהטעם הוא דבחצר השותפים בשעה שכל אחד משתמש הוי שלו וכמו שהאריך בזה הר"ן בנדרים (ד' מ"ה) וע"כ אמר ר' בון בר כהנא באומר צבור ואקנה אבל אם צבורין לא קנה עד שיטלטל דאם היו צבורין מתחילה ע"כ לא קנה מטעם חצירו דכיון שהראשון נשתמש בה מתחלה לעשות חצירו וא"כ איך יהי' חצירו של השני במה שזה מקנה לו חפציו והוא משתמש בה עכשיו ונעשית חצירו דכיון דלא הוי עדיין חצירו א"כ איך החפץ יקנה לו בזה ולא אמרינן דע"י החפץ נעשית חצירו דבשעה שמניח בה חפציו הוי שלו וע"כ קנה החפץ והוי כמו גיטו וידו באים כאחד דכל שהוא מטעם קנין לא אמרינן דבאים כאחת אבל אם אמר לו צבור וקנה וא"כ התחיל תחילה להכניס החפץ ונשתמש בה תחילה א"כ ממילא הרי החפץ ברשותו דבכל מקום שהוא מהלך או שמשתמש הוי שלו:

[וכל זה תנא לשיטת הירושלמי אבל לשיטת הש"ס דילן אמרי' (ד' פ"ד) דחצר השותפים קונים זה מזה ומוקי לה במודד לתוך קופתו ולא אמרינן דקונה מטעם דבשעה שהוא משתמש הוי שלו לגמרי וע"כ מחולקים הכא נמי דלהירושלמי חייב בחצר השותפים דכיון שהראשון נשתמש בו מתחלה בפירות א"כ הוי שלו לגמרי וע"כ חייב על השן והרגל (ואפי' לשיטת הש"ס דילן (ד' מ"ח) אמרי ברשות הוי לי' שן ברשות הניזק ושן ברשו' הניזק חייבת כו' ע"ש אעפ"כ סובר הש"ס דילן דבחצר השותפים פטור על השן והרגל שהם שותפים בכל. משא"כ לשיטת הירושלמי דכיון שהכניס פירות תחילה א"כ הוי כמו חצר הניזק וע"כ חייב על השן והרגל וכמו שביארתי על הא שאמר ר' יוחנן שהשותפים קונים זה מזה בחצר השותפין ודו"ק: