נועם ירושלמי על בבא קמא א:א:ז

שם ר' ירמי' בעי הי' מהלכת ופולטת עשבים מהו כו' והנה הפ"מ נדחק בזה לפרש האיבעי' ולי נראה שזהו כמו דאמרי' בב"ק (ד' י"ז) בעי רבא דרסה על כלי ולא שברתו ונתגלגל למקום אחר ונשבר מהו בתר מעיקרא אזלינן וגופו הוא או דילמא בתר תבר מנא אזלינן וצרורות נינהו תפשוט לי' מדרבה דאמר רבה זרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל פטור דאמרינן לי' מנא תבירא תבר לרבה פשיטא לי' לרבא מבעי' לי' וע"ז קא מיבעי' לי' בירושלמי הי' מהלכת (פי' על גבי עשבים והעשבים גדילים מרחוק ופולטת מרחוק העשבים אי אמרינן בתר מעיקרא אזלינן וגופה הוי או דילמא כיון שפולטת העשבים ממקום שהם מחוברים מרחוק ע"כ הוי צרורות וע"כ פשיט לי' דבתר מעיקרא אזלינן וע"ז אומר אמר ר' יוסי מה אם המניח גחלת בר"ה עד מקום שהיא מהלכת היא מזקת (פי' ואם הדליק הגדיש חייב על כולה גדיש ולא אמרינן דלהלן הוי צרורות אלמא דבתר מעיקרא אזלינן) וע"ז אומר מאי כדון (פי' מהו הפשיטות מגחלת דהא לר' יוחנן שסובר דאשו משום חציו וע"כ הוי כמו שנעשה ההיזק מעיקרא וכמו שאבאר לקמן בירושלמי (פ"ב ה"ג) כלב שנטל את החררה ר"ל אמר במצית את האור על כל שיבולת ושיבולת ר' יוחנן אמר נעשה כזורק את החץ ממקום למקום וכמו שפי' הפ"מ נעשה כזורק אה החץ ממקום למקום דס"ל לר' יוחנן אשו משום חציו הוא דחייב והכא חציו דכלב הוא וכשהניח במקום אחד הולך ממקום למקום וכשהצית בכולה גדיש. מתניתא מסייע לר"ל והוא ט"ס וצ"ל לר' יוחנן (דלא כהפ"מ שנדחק שם) הי' גדי כפות לו ועבד סמוך לו פטור אם את אומר שאינו כזורק לו את החץ ממקום למקום ועל שיבולת הראשונה חייב מיתה מכאן ואילך לתשלומין (פי' וא"כ הוא מסייע לר' יוחנן שאומר אשו משום חציו וע"כ הוי כמו שנעשה מעיקרא וכמו שאבאר לקמן וא"כ מהו הראי' מגחלת). וע"ז אומר א"ר יוסי ב"ר בון תיפתר במניח סכין סמוכה לרה"ר וחייב אפי' להלן ממקום הסכין וכמו דאמרינן בב"ק (ד' ו') לאתויי אבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצוי' ומסיק שם שזה נלמד מאש ומבור כמה דתימר תמן האש נגע מצד א' (וקרי לה אש משום שזה נלמד מאש ומבור) (ועיין בהרא"ש שכתב שם ויש מן הגדולים שכתבו דלא מיחייב אלא מה שמיחייב בשניהם ופטור מנזקי כלים וממיתת אדם כמו בור ומטמון כמו באש דכיון דאתי במה הצד יהבינן להו הקל שבשניהם ויש שנסתפקו בדבר ולי נראה דכל דין בור יש להם כו' וע"ז אמר כמה דאת אמר תמן האש (או שצ"ל הסכין) נוגע מצד א' ונתחלחל כולו:

וכמו שביארתי שהוא כמו בעי' דרבא אבל לא כמו שפירש הפ"מ דיש לפרש עוד הבעי' דהכא בענין זה כגון זה שפלטה העשבים ברשות הניזק והלכה בר"ה ואכלה כו' והוא כמו דבעי ר' ירמי' בב"ק (ד' י"ט) התיזה ברה"ר והזיקה ברה"י מהו וזה אינו דזה בעי לה לקמן בירושלמי (פ"ב ה"ב) הי' טבלא מונחת ברה"ר דרסה עלי' והתיזה והלכה ונשתברה ברה"י אחר מי את מהלך אחר דריסתה או אחר שבירתה אין תימר אדריסתה פטור אשבירתה חייב וזו היא בעי' אחריתא וכמו שכתב הרא"ש ומסקינן דהתיזה ברה"ר והזיקה ברה"י חייב ואע"ג דגבי דרסה על הכלי ומתגלגל למקום אחר אסיקנא לעיל דבתר מעיקרא אזלינן הכא לא אזלינן בתר מעיקרא אלא אחר המקו' שנעשה הנזק דגלי קרא וביער בשדה אחר והביעור הי' בחצר הניזק:

והנה הרא"ש הביא ברפ"ק מה שכתב הרי"ף שן ורגל פטורין ברה"ר דאורחי' הוא וכתב הרא"ש תמוה לי מה הוצרך לפרש טעמא דפטירי משום דאורחייהו הוא הא קרא כתיב וביער בשדה אחר ואמרינן ולא בר"ה ואיפשר שבא לפרש טעם הפסוק למה פטרתו התורה ברה"ר לפי שדרכו לילך ברה"ר ואי איפשר שילכו הבעלים אחריהן תמיד אבל קרן חייבת ברה"ר אע"ג שדרכן לילך שם כיון דאייעד ויודע שהוא נגחן הוי לי' למארי' לאנטורי' וחצי נזק קיי"ל דקנסא הוא כי היכי דלינטרי' לתורא ונפקא מינה מטעם זה שאם היה עץ ארוך מונח מקצתו ברה"ר ומקצתו ברה"י ודרסה עלי' ברה"ר ושברה ברה"י כלים כיון שדרכו לילך ולדרוס פטורין ור' יצחק בר שמואל לא פי' כן לקמן גבי שור יוכיח שברשות:

והנה הפילפלא חריפתא שעל הרא"ש הביא מה שכתב השלטי גבורים ובודאי דהכי הוא סברת הרי"ף דבפ' כיצד הרגל השמיט בעי' דר' ירמי' לר' זירא דבעי מיני' התיזה ברה"ר והזיקה ברה"י מהו ואסיקנא התם דחייב ורבינו השמיט מחמת דס"ל דלאו הילכתא הוא אלא התיזה ברה"ר והזיקה ברה"י פטור דאורחי' הוא ע"כ. וכתב הפ"ח ואני מתמה מאד על זה דמניין להרי"ף לפרש טעמא דקרא מלבו ולהוציא דין מכח אותו הטעם שהוא דלא כמסקנא דהגמ' כו' עיי"ש:

ולי נראה שהרי"ף הוכיח זה מהא דאמרינן בב"ק (ד' ג') ואמאי קרי לה תולדה דרגל לשלם מן העלי' והא מיבעי' בעי רבא דבעי רבא חצי נזק צרורות מגופו משלם או מן העלי' משלם לרבא מיבעי' לי' לרב פפא פשיטא לי' לרבא דמבעי' לי' אמאי קרי לה תולדה דרגל לפוטרו ברה"ר וכתבו התוס' וא"ת ואמאי פשיטא לי' טפי מלשלם מן העלי' וי"ל כיון דמן הדין הי' משלם נזק שלם ואתי הילכתא דלא משלם אלא חצי נזק א"כ אתי הילכתא להקל ולא להחמיר [פי' דע"כ פשיטא לי' דפטור ברה"ר דהלכתא לא בא אלא להקל וא"כ אם אתה מחייבו ברה"ר מחמת דהוי חצי נזק והא דמשלם חצי נזק הוא מחמת דאתי הילכתא שאינו חייב רק חצי נזק וא"כ יהי' חומרא מהלכתא וההלכתא לא בא אלא להקל משא"כ הא דמספקא לי' אי מגופו משלם משום דלא מצינו חצי נזק שישלם מהעלי' א"כ הוא להקל מכח ההלכתא. או דמעלי' משלם משום דלא מצינו כאורחיי' דמשלם מגופו וזה אינו מחמת ההלכתא אלא משום דהוי כאורחייהו משא"כ אם יהי' חייב ברה"ר מחמת דהוי חצי נזק א"כ יהי' חומרא מההלכתא וההלכתא לא בא אלא להקל):

אבל הרי"ף הוכיח מזה דע"כ פשיטא לי' לרבא לפוטרו ברה"ר יותר מהא דמגופו או מן העלי' והוא דהטעם דשן ורגל פטור ברה"ר הוא משום דהוי אורחי' וזהו טעמא דקרא וע"כ לא מספקא ליה לענין לפוטרו ברה"ר דכיון דצרורות הוי אורחי' א"כ ודאי פטור ברה"ר אלא דמספקא ליה אי מגופו או מן העלי' דזהו גזירת הכתוב דחצי נזק של תם מגופו ונזק שלם של מועד או של רגל מן העלי'. וע"כ מיבעי' ליה אי מגופו משלם או מן העלי' משלם וע"כ לטעמי' דהרי"ף אם היה עץ ארוך מונח מקצתו ברה"ר ומקצתו ברה"י ודאי פטור ולא כדבעי ר' ירמיה מר' זירא כיון שהוכיח זה מהא דרבא דלענין לפוטרו ברה"ר פשיטא ליה ולענין אי משלם מגופו או מן העלי' מספקא ליה א"כ מוכח דהטעם דהא דפטור שן ורגל הוא משום דהוי אורחי' וע"כ בודאי דצרורות פטור ברה"ר ורבא דהוא בתרא קיי"ל כוותי' לגבי ר' ירמי' אבל ר' ירמיה סובר דהא דפטור שן ורגל ברה"ר היינו מגזירת הכתוב וע"כ מיבעי' ליה אם התיזה בר"ה והזיקה ברה"י וכן בעי לה בירושלמי משום דסובר דזה תלוי בגזירת הכתוב:

[וע"כ אמרינן בירושלמי (פ"ב ה"א) ר' אלעזר אמר כל דבר שהוא חוץ לגופה לא חלקו חכמים בין רה"י לרה"ר דסובר דחצי נזק צרורות חייב בר"ה ג"כ והוא דכיון דהוי גזירת הכתוב ע"כ סובר דבזה שוה לקרן והא דהוי תולדה דרגל היינו לשלם מן העלי'. ולקמן יתבאר עוד בזה]: