נועם ירושלמי על בבא קמא א:א:ה

מתני' ארבעה אבות נזיקין השור והבור כו' ובגמ' השור זה הקרן כו' תולדות הקרן נגיחה נגיפה כו' תולדות הבור כל פירקא תליתאי דתנינן בנזיקין רבי תני הניח גחלת ברה"ר ובא אחר ונתקל בה וצלוחיתו בידו נשרפו כליו ונשברה צלוחיתו חייב על הצלוחית משום בור ועל הכלים משום אש. וכתב הפ"מ במראה הפנים מה דפרישית בפנים הוא אליבא דרב דס"ל הכי כדאמר בבבלי כו' ושם ביארתי דלרב אע"ג דקרי לה בור מ"מ חייב בהם על הכלים בדלא אפקרינהו ורבי ס"ל כרב דהתם ואיפשר נמי לומר דהאי ש"ס לשיטתי' אזיל דבור בניזקין חייב בהן את הכלים כדאמר לקמן (פ"ד ה"ט):

והנה צריך לבאר הטעם של הירושלמי שסובר דבור של נזקין חייב בהם את הכלים והוא כמו דאמרינן לקמן בירושלמי (פ"ה ה"ו) כתיב כי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור א' בור לנזקין ואחד בור למיתה א"ר יצחק אחד בור של מיתה ואחד בור של נזקין שניהם ממקרא א' נתרבו וכשהוא בא לבור של מיתה את מר פטר על הכלים וכשהוא בא לבור של נזקין את מר חייב בהם על הכלים והענין הוא שהירושלמי סובר דהא דפטור על הכלים היינו דווקא בהבלו של בור שההבל הוא אתי ממילא וכמו דאמרינן בב"ק (ד' נ') שמואל אמר להבלו חייבה תורה (ופירש"י ואע"ג דהבלא ממילא אתי לי' וכש"כ לחבטו דאיהו עביד ליה חבטה) וא"ת דוקא לחבטו ולא להבלו כו' וע"כ שיטת הירושלמי דהא דפטור על הכלים היינו דווקא בבור של מיתה והוא שסובר כמו דאמרי' בב"ק (דף נ') תנן הי' פחות מעשרה טפחים ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור מ"ט לאו משום דלית בי' חבטא לא משום דלית ביה הבלא אי הכי אם הוזק בו חייב הא לית ביה הבלא אמרי אין הבל למיתה ויש הבל לנזקין וכן אמרינן התם איתיבי' רבא לר"נ הי' פחות מעשרה טפחים ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור מ"ט לאו משום דלית ביה חבטא לא משום דלית ביה הבלא אי הכי הוזק בו חייב הא לית ביה הבלא א"ל אין הבל למיתה ויש הבל לנזקין וע"כ סובר הירושלמי דפחות מעשרה כיון דלית ביה הבל למיתה אין הבל אפי' לנזקין נמי. וע"כ כי הוזק הוא רק משום חבטה וא"כ הוזק בקרקעו וכמו שאבאר לקמן דשיטת הירושלמי דמפקיר נזקיו פטור וכמו דאמרינן לקמן בירושלמי (פ"ג ה"ב) ולמה פטור כשעת נפילה (והוא ט"ס וצ"ל) ולמה פטור לאחר נפילה (דלא כהפ"מ) ומשני שכן אדם מפקיר נזקיו בר"ה והא דאמרינן לקמן בירושלמי (פ"ה ה"ו) וכי יש לו רשות להפקיר נזקיו בר"ה יתבאר לקמן ע"ש (ועיין תוס' ב"ק (ד' נ"ד) בד"ה בין לרבנן כו' דלר' יהודה דמפקיר נזקיו לאחר נפילת פשיעה פטור בבור ברכותי' קא משתעי קרא ועיין בב"ק (ד' כ"ח):

וע"כ כיון דלשיטת הירושלמי דהחיוב של בור הוא ברה"י וכמו שאבאר לקמן ע"כ חייב בבור של נזקין על הכלים ג"כ דהא נשברו הכלים בקרקעו שהוא ממונו (וכמו דאמרינן בב"ק (ד' כ"ח) ורב ה"מ היכא דאפקרינהו אבל היכא דלא אפקרינהו ממונו הוא) דהא לא הוזק בהבלו כלל דשיטת הירושלמי דלחבטה אמרינן דאין חבטה למיתה אבל יש חבטה לנזקין אבל בהבל אין נ"מ דאי אין הבל למיתה אין הבל לנזקין וכמו דסבר רבא מתחילה בב"ק (שם) דרק בבור של מיתה יש הבל. וכמו שכתבו התוס' שם בד"ה אמרי והמקשה הי' סובר דלענין חבטה שייך שפיר אין חבטה למיתה אבל יש חבטה לנזקין אבל לענין הבל היה סובר דאי יש הבל למיתה יש הבל לנזקין ואי אין הבל למיתה לנזקין נמי אין הבל וע"כ פטור על הכלים דהבל הוא מידי דאתי ממילא (וא"כ לשיטת הירושלמי בור של נזקין הוא לחבטה ובור של מיתה הוא להבלא ודלא כשיטת הש"ס דילן שכתבו התוס' בב"ק (ד' נ"ד) בד"ה בין כו' דבהיזק הבל קא משתעי קרא מדדריש רב ונפל עד שיפול דרך נפילה וחבטה אתי בק"ו אפי' לר' יהודה דמיירי קרא בבור ברשותו):

ובזה יתבאר הא דאמרינן בירושלמי (פ"ה דב"ק ה"ז) נפל לתוכו שור וכליו ונשתברו חמור וכליו ונתקרעו חייב על הבהמה ופטור על הכלים שמואל אמר כשהתריפו מחמת אוירו אבל אם נחבט בקרקעו חייב והוא דאם נאמר דהא דפטור על הכלים היינו דווקא בבור של מיתה משום דיש בו הבל אבל בבור של נזקין כיון שאין בו הבל רק בחבטה א"כ הוזק בקרקעו והוי כשור שחייב בו את הכלים אבל בבור של מיתה יש בו הבל. אבל אעפ"כ כיון דיש בו חבטה נמי א"כ נשברו בחבטה ג"כ וא"כ צריך להתחייב משום חבטה וע"ז אומר כשהתריפו מחמת אוירו (פי' שניכר שנתקלקלו מחמת ההבל) אבל אם נחבט בקרקעו חייב (וזהו דלא כהפ"מ שפי' שסובר דבור שחייבה עלי' תורה בין להבלו בין לחבטו ולפי מה שביארתי בחבטה חייב על הכלים דהקרקע הוי ממונו אלא דבהבלו פטור על הכלים) (והוא דלא כשיטת הש"ס דילן אליבא דשמואל בב"ק (ד' כ"ח) ע"ש):

אך אמרינן שם דר' יוחנן ור"ל תריהון אמרין אפי' נחבט בקרקעו פטור דרך נפילה פטרה תורה והוא משום דסובר דבין בבור של מיתה בין בבור של נזקין יש הבלא רק דבבור של נזקין לית בי' הבל למיתה אבל יש הבל לנזקין ובבור של נזקין נמי פטור על הכלים דבשניהם יש הבל רק דבבור של ט' לית הבל למיתה ור' יוחנן לטעמי' כמו שאבאר לקמן וא"כ צריך לומר דהוי מגזירת הכתוב (וכמו דמסקינן בב"ק (ד' נ') דבבור ט' נמי אין הבל למיתה אבל יש הבל לנזקין וא"כ כיון דהוי גזירת הכתוב דפטור על הכלים ע"כ אמרינן בירושלמי (פ"ז ה"א) אמר ר' יוחנן הניח אבנו ומשאו ברה"ר ובא אחד ונתקל בקרקע חייב על נזקי אדם ופטור על נזקי צלוחיתו מילתי' דר' יוחנן אמר בור של נזקין פטור על הכלים ואם בדרך הטחה הטיח על נזקי צלוחיתו חייב לי שהוא כמו דאמרינן בב"ק (ד' כ"ח) מתיב רב אושעי' ונפל שמה שור או חמור כו' מכאן אמרו נפל לתוכו שור וכליו ונשתברו כו' חייב על הבהמה ופטור על הכלים כו' ומה דומה לזה אבנו סכינו ומשאו שהניח בר"ה חייב לפיכך אם הטיח צלוחיתו באבן חייב כו' ולטעמיך תיקשי לך היא גופא רישא פטור וסיפא חייב אלא רב מתרץ לטעמי' ושמואל מתרץ לטעמי' רב מתרץ לטעמי' במה דברים אמורים כשהפקירן אבל לא הפקירן חייב לפיכך הטיח צלוחיתו באבן חייב ושמואל מתרץ לטעמי' השתא דאמרת אבנו סכינו ומשאו כבורו דמי לר' יהודה דמחייב על נזקי כלים בבור לפיכך הטיח צלוחיתו באבן חייב:

וא"כ קשה הך ברייתא לר' יוחנן שאמר דבור של נזקין פטור נמי על הכלים וליכא לתרוצי דמיירי בשלא הפקירו וכרב בש"ס דילן (שם) שסובר דבור שחייבה עליו תורה היינו דווקאבדאפקרינהו דהא ביארתי דלשיטת הירושלמי אינו חייב רק בבור ברה"י וכמו שאבאר לקמן ולא מצי משני כר' יהודה דמחייב על נזקי כלים בבור דזה לא הובא בירושלמי דר' יהודה מחייב על נזקי כלים בבור ע"כ אומר ר' יוחנן ואם בדרך הטחה הטיח על נזקי צלוחיתו חיי' כיון שבדרך העברתו הטיח לא הוי כבור דאלו בור דבתר דנייח הוא ובזה מתורץ הברייתא דתנא לפיכך אם הטיח צלוחיתו באבן חייב דהיינו שבדרך הטחה הטיח:

וע"ז אמרינן שם בירושלמי ר' יוחנן ור"ל תריהון אמרין אפילו נחבט בקרקעו פטו' דרך נפילה פטרה תורה (פי' ולא בדרך הטחה) (ובש"ס דילן אמרינן בב"ק (ד' נ"ג) ונפל עד שיפול דרך נפילה מכאן אמרו נפל לפניו מקול הכרי' חייב לאחריו מקול הכרי' פטור ע"ש ודו"ק):

[ועוד אפשר לפרש הא דאמר ר' יוחנן ור"ל תריהון אמרין אפילו נחבט בקרקעו פטור דרך נפילה פטרה תורה (פי' שאומ' דבור פטור על הכלים אפי' נחבט בקרקעו) והוא כמו שיטת הש"ס דילן (שם) דשמואל אמר כל תקלה בור הוא ולא כשהתריפו מחמת אוירו וא"כ בור של נזקין פטור על הכלים נמי דאי איפשר שבור של נזקין דהיינו בור ט' יתחייב על הכלים וא"כ איך פטור בבור בעשרה בשהתריפו מחמת אוירו דהא כיון דנפל לבור של עשרה א"כ קידם שהגיע לתחתית הבור נפל בט' טפחים וא"כ הי' בור של נזקין וחייב על הכלים משום דאינהו סברי כשיטת הש"ס דילן בב"ק (ד' נ') דבור ט' אין הבל למיתה אבל יש הבל לנזקין וא"כ קודם שהגיע לטפח עשירי הי' בו הבל של נזקין וא"כ איך פטור בבור בעשרה הא תחילה עבר בבור של נזקין אלא ודאי דפטור על הכלים מכח גזירת הכתוב ואין חילוק בין בור של נזקין כו' ובור של מיחה וע"כ אפי' נחבט בקרקעו נמי פטור על הכלים]:

ובזה יתבאר הא דאמרינן הכא בירושלמי ר' תני הניח גחלת ברה"ר ובא אחר וצלוחיתו בידו נשרפו כליו ונשתברה צלוחיתו חייב על הצלוחית משום בור ועל הכלים משום אש משום דסובר דכיון דגחלת הוי ממונו חייב על נזקי כלים וע"כ חייב על הצלוחית משום בור ולקמן יתבאר עוד בזה וא"כ מוכח דרבי סובר דבבור של נזקין חייב על הכלים משום דחבטא דידי' הוא וע"כ חייב על הצלוחית משום בור ועל הכלים משום אש:

והא דלא מייתי מהך ברייתא תיובתא לר"י דאמרי' בירושלמי לקמן (פ"ג ה"א) מילתי' דר"י אמר בור של נזקין פטור על הכלים היינו משו' דתנאי פליגי בזה וכמו דאמרינן לקמן בירושלמי (פ"ג הלכה ה) הקדרין המהלכין זא"ז נתקל הראשין ונפל הראשון משלם לשני כו' ואם מחמת הראשון נפלו כולן הוא משלם ע"י כולן וחייבין על נזקי אדם ופטור על נזקי כלים ואיפשר דראשון נמי פטור על נזקי כלים אע"ג דגופו ודאי לא אפקיר וכמו דאמרינן בב"ק (ד' לא) הניחא לשמואל דאמר כל תקלה בור הוא אלא לרב דאמר אי אפקרי' אין אי לא לא כו' ופירש"י דגופו לא מפקיר אינש וא"כ פטור על הכלים אף בנזקי גופו אע"ג דגופו לא מפקיר ולא הוי אדם המזיק רק בור וא"כ פטור על הכלים אע"ג דלא אפקרינהו ולאמוראי דסברי דבור של נזקין חייב על הכלים איפשר דמפרשי הברייתא בנזקי כלים בכלים וכמו דאמרינן בב"ק (ד' ל"א) תרגמא רב אדא בר מניומי שהוזקו כלים בכלים אבל בנזקי גופו חייב על הכלים ולא מטעם אדם המזיק אלא אפי' אי הוי בור אפ"ה חייב על הכלים משום דגופו לא מפקיר אינש וכמו שביארתי על הא דבור של נזקין חייב על הכלים:

ובזה יש לבאר הירושלמי ושם) ר' יוחנן בעי מהו שיתן לראשון שהות כדי עמידה. א"ר יוסי פשיטא לי' לר' יוחנן ליתן לראשון שהות כדי עמידה לא מסתברת דלא מן השני' ואילך מהו ליתן לשני שהות כדי עמידה:

[ופי' הפ"מ דכיון שהשני ראה שנתקל הראשון הי' לו להזהיר ע"כ אין נותנים לו שהות כדי עמידה וחייב כו' ופשיט מהא דתני הראשון משלם לשני והשני משלם לשלישי אלמא דשניהם שוין לדינא דכל היכא דהראשון חייב השני נמי חייב כו' ופירושו הוא תמוה דא"כ השני מתחייב יותר מהראשון וכולי סוגי' דב"ק (ד' ל"א) מוכה דהראשון מתחייב יותר ואפשר דמתחייב מטעם אדם המזיק ולא השני וא"כ הראשון מתחייב יותר):

ע"כ נ"ל שהוא כמו דאמרי' בב"ק (ד' ל"א) אמר ר' יוחנן לא תימא מתניתין ר"מ היא דאמ' נתקל פושע הוא וחיי' אלא אפי' לרבנן דאמרי אנוס הוא ופטור הכא חייב שהי' לו לעמוד ולא עמד:

וע"ז אומר ר' יוחנן בעי מהו שיתן לראשון שהות כדי עמידה (פי' למאן דאמר נתקל אנוס הוא אפ"ה חייב מטעם שהי' לו לעמוד ולא עמד או שאינו חייב רק למ"ד נתקל פושע הוא אבל למ"ד נתקל אנוס הוא פטור) וע"ז אמר ר' יוסי פשיטא לי' ר' יוחנן ליתן לראשון שהות כדי עמידה שהראשון חייב מטעם אדם המזיק ע"כ הי' לו לעמוד אפי' נתקל אנוס הוא אפ"ה הי' לו לעמוד מהו ליתן לשני שהות כדי עמידה דאיפשר דהשני לא מתחייב רק מטעם בור וא"כ יכול לומר האי בירא לאו אנא כריתי' ולא מתחייב רק למ"ד נתקל פושע הוא וע"ז אמר נשמעינ' מהדא הקדרין המהלכין זה אחר זה נתקל הראשון ונפל ובא חבירו ונתקל בו ונפל הראשון משלם לשני והשני משלם לשלישי ואם מחמת הראשון נפלו כולן הוא משלם ע"י כולן וחייבין על נזקי אדם ופטורין על נזקי כלים כו' וא"כ מוכח שהשני נמי חייב ואפי' למ"ד נתקל אנוס הוא והוא דהא תנן וחייבין על נזקי אדם ופטורין על נזקי כלים וא"כ הראשון אינו חייב מטעם אדם המזיק דא"כ הי' חייב על נזקי כלים אלא ודאי דמתחייב מטעם בור ואפי' למ"ד נתקל אנוס הוא והוא מפני שהי' לו לעמוד וא"כ לא אמרינן האי בירא לאו אנא כריתי' דהא הראשון נמי נתקל אנוס הוא ומתחייב על נזקי אדם והוא הדין שני חייב נמי על נזקי אדם ולא יוכל לומר האי בירא לאו אנא כריתי' ודו"ק:

ובזה יתבאר הא שמביא הכא הא דרבי והוא שאמר תולדות הבור כל פירקא תליתאי דתנינן בנזיקין וא"כ פרק המניח דהיינו פירקא תליתאה מיירי בבור וא"כ תיקשי מתניתין דתנן בב"ק (ד' ל') השופך מים בר"ה והוזק בהן אחר חייב בנזקו דאמאי חייב אם על נזקי גופו הא אמרינן (שם וד' כ"ח) אמר ר' יהודה אמר רב לא שנו אלא שטינפו כליו במים אבל הוא עצמו פטור קרקע עולם הזיקתו והא דמחייב על נזקי כלי' פירש"י דכיון דהוי ממונו הוי כשורו וא"כ לא מיירי כל פירקא תליתאה בבור דהא כיון דמתחייב על שטינפו כליו והוא משום דכיון דלא אפקרינהו משורו למדנו וא"כ הוי שור וע"ז אומר הירושלמי רבי תני הניח גחלת ברה"ר כו' חייב על הצלוחית משום בור כו' וא"כ כיון דמיחייב רבי בבור של נזקין על הכלים וכמו שביארתי א"כ מתחייב על הכלים משום בור והוא שסובר דמשור לא ילפינן משום שכן דרכו לילך ולהזיק כמו דאמרינן בב"ק (ד' ו') מה לשור שכן דרכו לילך ולהזיק וא"כ החיוב הוא ג"כ מטעם בור וע"כ אומר דתולדות הבור כל פירקא תליתאה דתנינן בנזיקין:

ועוד דלשיטת הירושלמי לא ילפינן משור דשאני שור שכן דרכו לילך ולהזיק וע"כ לשיטת הירושלמי אמרינן לקמן (פ"ג דב"ק ה' ב') ר' זירא ור' לא תריהון אמרין מודה ר' יהודא לחכמים במפקיר שור שנגח בר"ה שחייב דאין דומה נזק עומד לנזק מהלך והוא דלא כשיט' הש"ס דילן בב"ק (ד' י"ג) רבינא אמר למעוטי נגח ואח"כ הקדיש נגח ואח"כ הפקיר כו' וע' ברא"ש שכת' דאע"ג דפליגי רבנן עלי' דר' יהודה מוקי רבינא מתניתין כיחידאה משום דרבנן לא פליגי עלי' אלא בשור שהמית אדם אבל בשור שהמית שור לא פליגי עלי' כו' ולשיטת הירושלמי אפי' ר' יהודה מודה דנגח ואח"כ הפקיר חייב ועיין בירושלמי לקמן (פ"ד ה"ז) לענין נזקין תני ר' הושעי' לענין נזקין ר' מאיר מחייב ור' יהודה פוטר ובמקום אחר יתבאר:.

[ואיפשר לומר דע"כ ממעט לקמן אדם מדכתיב והמת יהיה לו יצא אדם שאין לו תניי' במותו ולא ממעט אדם מדכתיב שור ולא אדם דא"כ צריך למעט אדם מנזקין כיון שלשיטת הירושלמי הכתוב מיירי בין בבור של מיתה בין בבור של נזקין וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ה דב"ק ה"ו) כתיב כי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור א' בור לנזקין וא' בור למיתה וא"כ כיון דכתיב שניהם בקרא א"כ אמאי לא ממעט אדם מנזקין ג"כ כמו שממעט כלים אי אמרינן דבור של נזקין פטור על הכלים כמו שבארתי לעיל ומה שכתבו התוס' בב"ק (ד' ב') בתוס' ד"ה לאו כו' ובירושלמי דריש דה"ל למיכתב כי יפתח איש כי יכרה איש בור למה כתיב בור בור אלא חד בור למיתה וחד בור לנזקין מ"מ לא ממעטינן אדם מנזקין דקרא דונפל לא ממעט אלא אמאי דכתיב בקרא בהדי' דהיינו בור י' ולא איתורא והוא דוחק לשיטת הירושלמי דחד בור למיתה וחד בור לנזקין וע"כ אומר דממעטינן אדם מדכתיב והמת יהי' לו יצא אדם שאין לו הניי' במותו וע"כ לא אימעט ק לענין מיתה אבל לא לנזקין ועי' תוס' (שם) ודו"ק):

ובזה יתבאר לקמן (פ"ג ה"ג) השופך מים ברה"ר והוזק בהן אחר חייב בנזקו רב הונא אמר כשנחבט בקרקעו אבל אם נתלכלכו כליו חייב רב אמר אפי' נתלכלכו כליו פטור מילתי' דרב אמר הבור של נזקין פטור על הכלים והנה הפ"מ נדחק בזה ולי נראה שיש (ט"ס בירושל' וכצ"ל) רב הונא אמר בנחבט בקרקעו אבל אם נתלכלכו כליו פטור (והוא מחמת דבור פטור על הכלים וסובר דאע"ג דלא אפקרינהו והוא משום דבור של נזקין פטור על הכלים.וע"כ אינו חייב רק על נזקי עצמו דאדם לא אימעוט אלא ממיתה אבל לא מנזקין) רב אמר אפי' נתלכלכו כליו פטור (צ"ל חייב) והוא משום דסובר דבור של נזקין חייב על הכלים מילתי' דרב אמר בור של נזקין פטור על הכלים (והוא ט"ס וצ"ל) בור של נזקין חייב על הכלים והוא כמו דאמרינן בב"ק (ד' כ"ח) אמר רב יהודה אמר רב לא שנו אלא שטינפו כליו במים כו' אך דלשיטת הש"ס דילן ילפינן משור דהוי ממונו ולשיטת הירושלמי בור של נזקין חייב על הכלים וע"כ אמר אפי' נתלכלכו כליו חייב (לפי הגהתי) או שצ"ל מילתי' דרב הונא אמר בור של נזקין פטור על הכלים והוא מדקאמר בשנחבט בקרקעו אבל נתלכלכו כליו פטור (לפי הגהתי) ודו"ק: