נועם ירושלמי על בבא בתרא ה:א:ג

תנאים שהתנה יהושע ר' לוי בן בירי בשם ריב"ל ארבעה מלקטין עשבים מכ"מ חוץ משדה תלתן שאסורים משום גזל. תמן תנינן וכן תילתן שהעלה מיני עשבים אין מחייבין אותו לנכש כיני מתניתא אין מחייבין אותו לעקור (ופי' הפ"מ שאין מחייבין אותו לנכש דקאמר אין מחייבין אותו לעקור הוא ומשום דבלאו הכי סופו לעוקרן לפי שהאיסטיס קשה לתבואה והעשבין קשין לתילתן) בתנאי יהושע את מר מלקטין עשבים מכ"מ חוץ משדה תלתן שאסורין משום גזל הדא אמרה שאינו רוצה בהן (ופי' הפ"מ הא מתנאי יהושע משמע דמעלין הן עשבים לתלתן והדא אמרה שאינו רוצה בהן ובמתניתין אמרו דבלא"ה סופו לעקור ואינו רוצה בהן אלמא קשין הן לו) אמר המן משזרען לעמיר ברם הכא שזרעו לזרע (פי' הפ"מ המן בתנאי יהושע מיירי שזרען להתלתן לעמיר לעשות הימנו קש לקשר העמרים של תבואה והלכך המלקט עשבים משדה תילתן מפסידן כדלקמן ברם הכא במתני' דכלאי' בשזרעו לזרע למאכל אדם וקשים העשבים לו לפי שמכחישין אותו ונפסד טעמו) מה התנה יהושע לעוברי עבירה (ופי' הפ"מ מאי האי דקאמרת וכי התנה יהושע לעוברי עבירה למקיימי כלאים דאם כשזרען לעמיר מעלין הן א"כ אף הוא יניח אותן וכי לא בא יהושע לאסור לעקור משדה תלתן אלא לעשות תקנה לעוברי עבירה) ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן שהוא רוצה בהן כאלו עקורין ומונחין מפניו (ופי' הפ"מ כלומר הכי קאמר שלא ילקטו העשבים משדה תלתן לצורך עצמם כו' וכלומר שבודאי הוא עצמו ג"כ יעקור אותם ולא יקיים כלאים אלא שרוצה שיהיו לפניו ולצרכו לפי שהעשבים ג"כ ראוין לעמיר הן) ופירושו דחוק:

ע"כ נ"ל לבאר ע"פ מאי דאמרי' בב"ק (ד' פ"א) ומלקטין עשבים בכל מקום חוץ משדה תלתן למימרא דתלתן מעלי לה עשבים ורמינהו תלתן שעלתה עם מיני עשבים אין מחייבין אותו לעקור וכתבו התוס' בד"ה אין מחייבין אותו לעקור פי' בקונטרס שע"כ עתיד ליטלם לפי שמפסידין את התלתן וקשה לפירושו אין מחייבין משמט שאין אסור בהנאתו ועוד דאם מתייאש ומתעצל לעוקרו למה לא נחייבנו דהא איכא איסור כשמתייאש כו' ונראה לר"י דאין מחייבין אותו לעקור דליכא איסורא שהרי הוא לא זרעו אלא מאליהן באו ומשום מקיים בכלאים ליכא כיון דקשו להו עשבים ולר"ע איצטריך דאמר בפ' השורר את הפועל ובמכות (ד' כ"א) המקיים בכלאים לוקה ולאו מלקות ממש דלאו שאין בו מעשה הוא אלא איסורא בעלמא אי נמי אפי' לרבנן איצטריך והיכא דניחא לי' חייבוהו חכמים שלא יחשדוהו שזרעם כו':

ובזה יתבאר הירושלמי הנאים שהתנה יהושע כו' ארבעה מלקטין עשבים בכל מקום חוץ משדה תלתן שאסורין משום גזל תמן תנינן וכן תלתן שעלתה עם מיני עשבים אין מחייבין אותו לנכש כיני מתניתא אין מחייבין אותו לעקור (פי' משום איסור כלאים) ונראה לי שיש בכאן חילוף השורות ובכאן צריך להיות הדא אמרה שאינו רוצה בהן (פי' דלא ניחא לי' בהם וע"כ אין מחייבין אותו לעקור דאם הי' רוצה בהן הי' אסור משום דמקיים כלאים (דלשיטת הירושלמי הוא דלר"ע לוקה משום מקיים ולרבנן הוי איסורא ואינו לוקה וכמו שהבאתי בספרי עמק יהושע (ס' ב') הירושלמי (פ"ח דכלאים) דתנן כלאי הכרם אסורין מלזרוע ומלקיים כתיב לא תזרע כרמך כלאים אין ני אלא הזורע מקיים מניין ת"ל כרם ולא כלאים מה כר"ע דר"ע אמר המקיים כלאים עובר בל"ת א"ר יוסי דברי הכל היא הכל מודים באיסור שהוא אסור בשלא קיים ע"י מעשה אבל אם קיים ע"י מעשה לוקה וא"כ משמע דר"ע סובר דאפילו אין בו מעשה לוקין עליו ורבנן סברי דאין לוקין אבל מודים שאסור ובזה ניחא דלשיטת הש"ס דילן נדחקו התוס' דמיירי אליבא דר"ע או לרבנן שלא יחשדוהו והוא משום דלשיטת הש"ס דילן דלרבנן מותר לקיים וכמו דאמרינן בהשוכר את הפועל (ד' ס"ד) אי רבנן מאי אירי' עוקרין אפי' קיומי שפיר דמי אבל לשיטת הירושלמי דאפי' לרבנן נמי אסור לקיים אתי שפיר) וע"ז אומר הדא אמרה שאינו רוצה בהן (פי' וא"כ כיון דלא ניחא לי' והוא לא זרען ע"כ לא מיחייב משום דקיים כלאים). וע"ז פריך בתנאי יהושע את מר מלקטין עשבים מכ"מ חוץ משדה תלתן שאסורין משום גזל וא"כ קשה כיון שאינו רוצה בהן אמאי אסורין משום גזל. וע"ז משני תמן שזרען לעמיר ברם הכא שזרען לזרע והוא כמו דאמרינן בב"ק (שם) למימרא דתלתן מעלי לה עשבים ורמינהו תלתן שעלתה עם מיני עשבים אין מחייבין אותו לעקור אמר רב ירמי' לא קשי' כאן לזרע כאן לזירין לזרע קשו לה עשבים דמכחשי לה לזירין מעלי לה דכי קיימא ביני עשבים מירכבא (ופירש"י מתפשטת וגודלת על העשבים ונעשין לה סמיכה כעין דלת של כרם):

וע"ז פריך בירושלמי מה התנה יהושע לעוברי עבירה (פי' שהוא כמו שהקשו התוס' כאן לזירים ההיא דחוץ משדה תלתן לזירים דמעלי לה והקשו התוס' וא"ת כיון דאיכא איסור כלאים אמאי אסור ללקט והאמר במוע"ק (ד' ו') שתיקנו שיהיו מפקירין כל השדה שיש בו כלאים ויש לומר דהכא בדליכא שיעורא כדתנן במסכת כלאים ומייתי לה בהמוכר פירות (ד' צ"ד) כל סאה שיש בו רובע ממין אחר ימעט:

וע"ז מקשה הירושלמי נמי מה התנה יהושע לעוברי עבירה (פי' כיון דמשני בהא דתנאי יהושע שזרען לעמיר אם כן זהו לעוברי עבירה (פי' כיון דלזירין מעלי לה וכמו דאמר בירושלמי המן שזרען לעמיר וזה ניחא לי' וכמו דאמרינן בש"ס דילן דלזירין מעלי לה. וא"כ כיון דניחא לי' אסורין משום מקיים כלאים כיון דניחא לי' ואם כן מאי אמר דתנאי יהושע הי' דמלקטין עשבים מכ"מ חוץ משדה תלתן שאסורין משום גזל. וכי התנה יהושע לעוברי עבירה דהא כיון דניחא לי' א"כ הוא מקיים כלאים בכרם). וע"ז אומר ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן שהוא רוצה בהם כאלו עקורים ומונחי' לפניו ופי' דמיירי שעקרן ואעפ"כ ניחא לי' בתלושין שכיון שיהיו גדלים ע"ג עשבים התלושין מירכבא). וע"ז אומר שאסורים משום גזל. וא"כ מתורץ קושי' התוס' בד"ה כאן לזירין דא"כ אסור משום כלאים. אך לפי מאי דמשני בירושלמי כאלו עקורין ומונחין לפניו (פי' בתלושין וא"כ ליכא כלאים אלא דניחא לי' אפי' בתלושין שיהיו עקורין ומונחים לפניו. וע"כ אמר חוץ משדה תלתן שאסורין משום גזל (פי' בתלושין) ומתורץ קושי' התוס') וע"ז אומר ומר בשדה כרם (פי' דבמקום שיש כלאים ודאי מותר) דמר ר' ינאי כל הספיחים אסורים חוץ מן העולים בשדה בור ובשדה ניר בשדה כרם ובשדה זרע בשדה בור דלא משגח עלי' בשדה ניר דו בעי מהקנה חקלי' (פי' שמתקן את השדה אם לוקט הספיחין) בשדה כרם שלא לאסור את כרמו (פי' אע"ג דהוא עולה מאיליו אעפ"כ כיון דניחא לי' א"כ עובר משום מקיים כלאים וע"כ מותר) בשדה זרע שאינו רוצה בהם (פי' דלא ניחא לי' וא"כ אף שמותר משום כלאים כלא ניחא לי' אעפ"כ מותרים משום גזל כיון דלא ניחא לי') ואם תאמר רוצה בהם (פי' דהיינו אם הכונה הוא לעמיר וא"כ ניחא לי' בהם) כאלו עקורין ומונחין לפניו א"כ צריך לעקור משום כלאים והא דאמרינן לעיל דאף באלו שעקורין ומונחין לפניו נמי ניחא לי' היינו רק בשדה תלתן אבל בשדה זרע כיון דניחא לי' א"כ צריך לעוקרן ובשדה זרע כיון שצריך לעקור א"כ הוי כאלו עקורין ומונחין לפניו וכשהם תלושים לא ניחא לי' משא"כ בשדה תלתן והפ"מ נדחק בזה עיי"ש ודו"ק ועיין בפ"ב דכלאים ששם הגירסא באופן אחר ודו"ק