נועם ירושלמי על בבא בתרא ד:ח:ב

שם (ה"ח) מתניתין המוכר את השדה כו' במה דברים אמורים במוכר אבל בנותן מתנה נותן את כולן כו' ובגמ' מה בין מוכר ומה בין נותן מתנה ר' בא בר טבליי בשם רב שכן דרך הנותן מתנה נותן בעין יפה רשב"נ בשם ר' יונתן שכן דרך הלקוחות להיות מדקדקין ומה ביניהן הקדש מאן דמר שכן דרך הנותן מתנה להיות בעין יפה הוא נותן אף המקדיש בעין יפה הוא מקדיש ומאן דמר שכן דרך הלקוחות להיות מדקדקין מה אמר במקדיש (פי' מאן דאמר שכן דרך הלקוחות להיות מדקדקין הוא כמו דאמרינן בב"ב (ד' עא) מ"ש מכר ומ"ש מתנה פירש ר' יהודא בן נקוסא לפני רבי זה פירש וזה לא פירש כו' אלא זה הי' לו לפרש וזה לא הי' לו לפר' וכמו שפי' שם הר"ח ברשב"ם שהקונ' הי' לו לפרש דכיון שנותן דמים אינו מתבייש מן המוכר ומדלא הזקיק למוכר לפרש לו הכל הפסיד אבל מקבל מתנה יש לו בושת מן הנותן ואין לו לפרש ולשאול לו כו') וע"כ בעי איך אומר במקדיש אם מקדיש דמי למכר שהי' לו להגיזבר לפרש ולא יתבייש ממנו או דדמי למתנה מפני שהוא מקדיש מעצמו:

וע"ז אומר נשמעינה מהדא האחין שחלקו יש להן דרך זה על זה כו' והנה הירושלמי הזה הוא תמוה על הא דקאמר נשמעינה מן הדא האחין שחלקו דמה שייך זה להא דאמר ומה ביניהן הקדש ביניהן וע"ז כתב הפ"מ שהרמב"ן כתב שחסר כאן והרמב"ן מצא כתוב מהגירסא שהי' לפניו בירושלמי ר' אלעזר שאל על כל התורה הושבה או על הראשונה הושבה נשמעינה כו' פי' דעל במה דברים אמורים דמתניתין קאי דמחלק בין מוכר לנותן ובעי ר"א אם על כלהתורה ששנו במתניתין הוא חוזר בין על כל הני דחשיב ברישא דלא מכר לו את מחיצת הקנים וכו' ובין על הדרך דבמוכר פליגי חכמים וסברי דמכר לו אלו צריך ליקח לו דרך אבל בנותן מתנה מודו דאינו צריך ליקח לו דרך או דילמא על הראשונה בלבד הושבה האי בד"א על הא דחשיב ברישא ולא על הדרך נשמעינה מהדא דתני' האחין שחלקו יש להן דרך זה על זה אלמא בעין רעה הן חולקין והרי במתניתין שנו גבי אחין בהדי נותן מתנה וש"מ דלא קאי על דרך אלא בדיני דרישא בלחוד הוא דשני לן בין מכר למתנה דנותן מתנה נותן את כולן וכן באחין זכו בשדה זכו בכולן אבל לא בדין הדרך בזה הן שוין לדין דמכר ואית דבעי מימר דכן א"ר אלעזר גופא דבתר דבעי הדר פשטה דהא קתני במתניתין האחין שחלקו וכו' וכן המחזיק בנכסי הגר קנה בשדה קני בכולן והא ודאי אם החזיק בנכסי הגר בשדה זו אין לו דרך בשדה אחרת וש"מ דלא קאי האי במה דברים אמורים על דין הדרך כלל:

והנה כל מה שכתב הרמב"ן הוא לפי הגירסא שהי' לפניו. וזהו דחוק דא"כ הוא דלא כשיטת הש"ס דילן דהאחין שחלקו דמי למכר וכמו דאמרינן בב"ב (ד' סה) א"ל רבינא לרב אשי לימא אזדו לטעמייהו דאמר רב נחמן אמר שמואל האחין שחלקו אין להם דרך זה על זה ולא סולמות זה על זה כו' ופי' רשב"ם ואזדי לטעמייהו דלרב בעין רעה ולשמואל בעין יפה וא"כ דמי ללקוחות וא"כ איך הי' סובר מתחילה דהאחין שחלקו דמי לנותן מתנה דבעין יפה הוא נותן:

ע"כ נ"ל שהגירסא שלנו היא עיקרית (ויש ט"ס וחילופי השורות וכצ"ל) ומה ביניהן הקדש מאן דמר שכן דרך הנותן מתנה להיות בעין יפה הוא נותן אף המקדיש בעין יפה הוא מקדיש ומאן דמר שכן דרך הלקוחות להיות מדקדקין מה אמר במקדיש (פי' אם גבי מקדיש אמרינן נמי כמו גבי מכר שהי' לו להגיזבר לפרש או דדמי לגמרי למתנה) וע"ז אומר נשמעינה מהדא (וכאן צריך לגרום הא דאמ' אח"כ) ר' שמעון אומ' המקדיש את השדה לא הקדיש החרוב והשקמה מפני ששייר לו דרך אם לא שייר דרך אף הן יונקין משל הקדש והוא ט"ס וצ"ל מפני שלא שייר לו דרך (פי' שמקדיש בעין יפה מקדיש) הא אם לא שייר לו דרך (ט"ס וצ"ל) אם שייר לו דרך (פי' שאם מוכר בעין רעה הוא מוכר) אף הם יונקים (ט"ס וצ"ל) אין יונקין משל הקדש (פי' דמקשה הירושלמי כמו דמקשה בש"ס דילן בב"ב (ד' עא) תנן ר"ש אומר המקדיש את השדה לא הקדיש אלא חרוב המורכב וסדין השקמה ותני עלה אר"ש מה טעם הואיל ויונקין משדה הקדש ואי ס"ד שיורי שייר כי קא ינקי מדנפשי' קא ינקי (פי' דכיון דאמר גבי מכר דמכר ושייר אילנות לפניו יש לו קרקע כו' דאם איתא דלא שייר לימא לי' עקור אילנך ושקול וזיל וא"כ אמאי סבר ר"ש דלא הקדיש אלא חרוב המורכב וסדין השקמה ותני עלה הואיל ויונקין וא"כ אי אמרינן שיורי שייר א"כ כי קא ינקי מדנפשי' קא ינקי והקשו התוס' ד"ה מדנפשייהו כו' תימא מאי קשי' נהי דגבי מכר אמר דמשייר קרקע בהדי אילן גבי הקדש לא משייר דמקדיש טפי בעין יפה מקדיש ממוכר וכ' והי' ר"י מתרץ כו' דאית לן לדמויי הקדש או למכר או למתנה וא"כ לא הוה דמי לחד מינייהו דבמכר משייר בהדי אילן קרקע ולמתנה נמי לא דמי דבמתנה נתן את כולן וע"ז מקשה הירושלמי נמי על הא דאמר ר"ש המקדיש את השדה לא הקדי' את החרוב וסדין השקמה. וא"כ קשה דאם הוא דמי למכר א"כ נותן בעין רעה הוא נותן וא"כ שייר גם הקרקע לפניו וע"ז אומ' מפני שלא שייר לו דרך הא אם שייר לו דרך אף הם אין יונקין משדה הקדש (כצ"ל) וא"כ סובר דמקדיש בעין יפה מקדיש וא"כ אמאי לא הקדיש את כולה דאם הוא מקדיש בעין יפה יותר ממכר א"כ צריך להיות דומה למתנה דממ"נ אם מקדיש בעין רע' הוא מקדי' דמי למכר וא"כ כי קא ינקי מדנפשייהו ינקי ואם מקדיש בעין יפה צריך להיות דומה למתנה דהקדיש את כולן אלא ודאי דפליגי בזה דלת"ק המקדיש השדה הקדיש את כולן משום דבעין יפה הוא מקדיש והוא דומה למתנה דבעין יפה הוא נותן וגם במקדיש לא הי' לו לפרש כיון שבחנם הוא מקדיש ור"ש סובר דבעין יפה הוא מקדיש ע"כ בזה הוא דומה למתנה אך בזה אינו דומה למתנה דבמתנה לא הי' לו לפרש ובמקדיש הי' לו לפרש. וע"כ לא הקדיש את כולן משום דהי' לפרש ואעפ"כ הקדיש את שדה המורכב וסדין השקמה ולא שייר לנפשי' משום דבעין יפה הוא מקדיש:,

וע"כ פשיט על הא דאמר ומה ביניהן הקדש מאן דאמר בעין יפה הוא נותן אף המקדיש בעין יפה הוא מקדיש ומאן דמר שכן דרך הלקוחות להיות מדקדקין מה אמר במקדיש וע"ז אומר נשמעינה מהדא ובכאן צ"ל המקדיש את השדה הקדיש כולן ר' שמעון אומר המקדיש את השדה לא הקדיש אלא החרוב המורכב וסדין השקמה וא"כ מוכח מפני שלא שייר לו דרך דאל"ה מדנפשייהו קא ינקי אלא ודאי שלא שייר לו דרך וא"כ אמאי לא הקדיש את כולן אלא ודאי שסובר דמקדיש בעין יפה מקדיש וע"כ עדיף ממכר. אבל אעפ"כ לא דמי למתנה משום שבמתנה לא הי' לו לפרש אבל בהקדש הי' לו לפרש ופשיט מזה דבזה פליגי ר"ש ות"ק וע"כ א"ר שמואל בר נחמן שכן דרך הלקוחות להיות מדקדקין כו' והוא משום שבזה יתיישב הא דקאמר ר"ש אבל אם הי' הטע' משום דמוכר בעין רעה הוא מוכר ונותן בעין יפה הוא נותן א"כ הי' קשה מה דאמר ר"ש כו' דבזה אין לתרץ דעדיף ממכר ולא דמי למתנה כמו שכתבו התוס' (והא דאמר אח"כ אחין שחלקו יש להם דרך זה על זה הוא משום דמוכר בעין רעה הוא מוכר ואית דבעי מימר כן א"ר אלעזר האחין שחלקו זכו בכולן והוא משום דכל א' מסלק עצמו מחלק חבירו כו'):

ועוד איפשר לומר שסובר ר"ש דמקדיש בעין רעה הוא מקדיש והא דעדיף ממכר הוא משום דבמכר הי' לו לפרש אבל במקדיש לא הי' לו לפרש ובזה יתיישב יותר דבמקדיש לא הי' לו לפרש כיון שהוא מקדיש מעצמו ומקדיש בעין רעה הוא מקדיש ולפי מה שביארתי לשיטת הירושלמי הוא דפליגי ת"ק ור"ש אי מקדיש בעין יפה הוא מקדיש בזה יתבאר הירושלמי (פ"ה דנזיר ה"א) תמן תנינן שום היתומין שלשים יום כו' אמר ר' מנא ר' אלעזר חשש על הערמה ר' יהושע לא חשש על הערמה א"ר יוסי ב"ר בון אתי' דר"א כב"ש ודר' יהושע כב"ה דר"א כב"ש דב"ש אומרי' אין אדם נשאל על הקדישו והוא דהוי אמר צריך להדיר הני' ודר' יהושע כב"ה דב"ה אומרים אד נשאל על הקדישו והוא דהוי אמר אינו צריך להדיר הני' מה נפשך תהא בו האיש הזה ישאל על הנאתו מודה ר' יהושע בערב שהוא צרי' כו' מה א"ר יהושע במתנה מכיון שהוא נותן מתנה בעין יפה אינו צרי' להדיר הניי' או מאחר שהורע כחו והוא חוזר בו צריך להדיר הניי' נשמעינה מן הדא קריבתי' דר' חגי הוי בעל חייב קרטס כו' והוא תמוה דמהו שאומר נשמעינה מן הדא קריבתי' דר' חגי כו' שאין לו שייכות להא שמביא מקריבתי' דר' חגי:

[ע"כ נראה לי (שיש כאן ט"ס וחילוף השורות וכצ"ל) המקדיש נכסיו והי' עליו כתובת אשה ר' אלעזר אומר כשיגרשנה ידור הנאה ר' יהושע אומר אינו צריך כו' מודה ר' יהושע בערב שהוא צריך להדיר תניי' ומה אמר ר' יהושע במתנה מכיון שהוא נותן מחנה בעין יפה אינו צריך להדיר הניי' או מאחר שהורע כחו והוא חוזר בו צריך להדיר הניי'. וע"ז אומר נשמעינה מהדא א"ר מנא ר' אליעזר חשש על הערמה ר' יהושע לא חשש על הערמה (פי' שהוא כמו שאמר ר' אליעזר סבר אדם עושה קנוניא על הקדש ר' יהושע סבר אין אדם עושה קנוניא על הקדש) אמר ר' יוסי בר' בון אתי' דר"א כב"ש ודר' יהושע כב"ה דר"א כב"ש דב"ש אומרים אין אדם נשאל על הקדישו והוא דהוי אמר צריך להדיר הניי' ודר' יהושע כב"ה דב"ה אומרים אדם נשאל על הקדישו והוא דהוי אמר אינו צריך להדיר הניי' מה נפשך תהא בו האיש הזה שישאל על הנייתו (והוא כמו דאיתא בערכין (ד' כ"ג) אלא הכא בשאלה דהקדש קא מיפלגי כו' (פי' ופשיט מינה דאפי' במתנה דבעין יפה הוא נותן אעפ"כ צריך להדיר הניי' דחיישינן לקנוני' דאל"כ אמאי לא קאמר דפליגי בזה במתניתין דר"א סובר כר' שמעון דבעין רעה הוא נותן ע"כ צריך להדיר הניי' ור' יהושע סובר דהמקדיש בעין יפה הוא מקדיש וע"כ דמי למתנה דאין צריך להדיר הניי' ופליגי בפלוגתא דת"ק ור"ש ומדלא משני הכי א"כ מוכח דאפי' במתנה דבעין יפה הוא נותן נמי חיישינן לקנוניא ולפי מה שביארתי תחילה דכולי עלמא ת"ק ור"ש סברי דבעין יפה הוא מקדיש רק דפליגי אם הי' לו לפרש או לא א"כ מוכח דאפי' במתנה נמי חיישינן לקנוניא אע"ג דבעין יפה הוא נותן דהא טעמא דר' אלעזר דסובר דידירנה הנאה או משום דאדם עושה קנוניא על הקדש הי משום שסובר דאין שאלה בהקדש וא"כ לא יכול לשאול מ"מ כיון דבעין יפה הוא מקדיש א"כ לא חיישינן לקנוניא אלא ודאי דאפי' במתנה דבעין יפה הוא נותן נמי חיישינן לקנוניא והא דקאמר אח"כ קריבתי' דר' חגי הוא ענין בפני עצמו ולא קאי אהא דאמר נשמעינה מהדא וכמו שהגהתי שהוא ט"ס וצ"ל תחילה מה אמר ר' יהושע במתנה ואח"כ צריך לגרוס נשמעינה מהדא ואח"כ מביא הא דר' מנא דר' אליעזר חשש להערמה ור' יהושע לא חשש להערמה ואח"כ הא דאמר ר יוסי ב"ר בון אחי' דר"א כב"ש כו' ומזה מוכח דאפי' במתנהנמי אמר ר' יהושע צריך להדיר הניי' אף על גב דנותן מחנה בעין יפה הוא נותן ודו"ק: