נועם ירושלמי על בבא בתרא ג:א:ז

שם ר' בא בשם רב חסדא ג' הן שהן נאמנים לאלתר החיה והשיירה והמטהרת חברותי' כו' והמטהרת חברותי' כיי דתנינן תמן שלש נשים שהיו ישינות במטה אחת ונמצא דם תחת א' מהן כולן טמאות בדקה אחת ומצאתה טמא היא טמאה וכולן טהורות אמר ר' בא ובלבד מעל"ע ועיין מה שביארתי ע"ז בספרי נועם ירושלמי (פ"ד דקידושין) על מה שחולק על הש"ס דילן דאמרינן בקדושין (ד' ע"ג) חברותי' מאי היא דתנן שלש נשים שהיו ישינות במטה אחת ונמצאת דם תחת א' מהן כולן טמאות בדקה אחת מהן ונמצאת טמאה היא טמאה וכולן טהורות אמר רב חסדא שבדקה עצמה כשיעור וסת (וכן בנדה (ד' ס') ועיין שם שהארכתי בזה:

ולכאורה הי' נראה דאיפשר לומ' דהא דאמרי' בש"ס דילן א"ר חסדא שבדקה עצמה כשיעור ווסת היינו דווקא באשה שיש לה ווסת דכמו דלא החמירו באשה שיש לה ווסת לט א מעל"ע והטעם משום שאורח בזמנו בא ע"כ לא מקילינן נמי לתלות מעל"ע בההיא שראתה דכיון דאורח בזמנו בא א"כ עתה הוא דראתה. אבל באשה שאין לה ווסת דאמרינן דמטמא מעל"ע א"כ אפשר דאף לקולא איפשר לתלות כיון דאין לה ווסת והא דנמצא על המטה הוי רק כתם שהוא דרבנן ע"כ איפשר לתלות נמי באותה שראתה עד מעל"ע:

ויש להביא ראי' לזה מהא דאיתא בירושלמי (ספ"ק דנדה) ר' לעזר בשם ר' הושעי' כל מקום שאמרו חכמים בעלה חייב בקרבן כנגדה בטהרות טמאות בעלה פטור מן הקרבן כנגדה בטהרות טהורות בעלה ספק בקרבן כנגדה בטהרות תלויות כו' מתניתא פליגא על בר פדי' ר' יודא אומר אף בשעת עברתן מלאכול בתרומה ליידא מילה לא שאם תראה תהא מטמאה למפרע (פי' אלמא דאפי' ביותר משיעור זה נמי טמאות) אמר ר' עזרא קומי ר' מנא תיפתר באשה שאין לה ווסת. א"ל כן אמר ר' יוסי רבי כל מה דאנן קיימין הכא באשה שיש לה ווסת אנן קיימין א"ר יוסי בר' בון סלקת מתניתא עד כאן באשה שיש לה ווסת מכאן ואילך באשה שאין לה ווסת ואפי' תימר לא סלקה מתניתא אלא כל מה דאנן קיימין הכא באשה שיש לה ווסת אנן קיימין ומה עביד לה בר פדי' חלוקין על ר' יודה (פי' דמשני דהא דטמא משעת עברתן מלאכול בתרומה אעפ"י שהוא יותר מכשיעור ווסת אך שהוא טמא מחמת מעל"ע ומיירי באשה שאין לה ווסת). וע"ז אומר אפי' תימא באשה שיש לה ווסת אנן קיימין וטמא מצד שכשיעור הזה מטמאין למפרע (דאילו מחמת מעל"ע באשה שאין לה ווסת איפשר לומר דאין מטמא רק לקדשים) ע"ז משני חלוקים על דברי ר' יודא. ובש"ס דילן בנדה (ד' ו') אמרינן אמר רב הונא מעל"ע שבנדה לקודש אבל לא לתרומה כו' ת"ש ר' יהודה אומר אף בשעת עברתן מלאכול בתרומה והוינן בה מאי דהוה הוה אמר רב חסד לא נצרכא אלא לתקן שירים שבפני' רב הונא מתני לישרוף שירים שבידי' שבדקה עצמה כשיעור וסת. וא"כ הא דפליגי בר פדא ור' אושעי' הוא באשה שיש לה וסת:

[ועיין בתוס' נדה (ד' ס') בד"ה בעלה פטור טהרותי' טהורות פי' הקונטר' ולית לי' טומאה מעל"ע כשמאי אי נמי בד' נשים דדיין שעתן ועוד יש לומר באשה שיש לה ווסת אי נמי בחולין שאין בהם טומאה מעל"ע. וא"כ איפשר דכיון דאין לה ווסת א"כ יש ספק לטמא למפרע מעל"ע ע"כ תלינן נמי לטהר את אחרות. אך מהתוס' שכתבו שמיירי בחולין שאין בהם טומאת מעל"ע ואף דאמר רב חסדא והוא שבדקה עצמה כשיעור וסת וקאי אמתניתין ואם כן משמע מהתוספות דמתניתין מיירי אף באשה שאין לה וסת וכן משמע מהתוס' שם בד"ה עוברה ושאינו עוברה אומר ר"י דדווקא בהך ענינא דקאמר הש"ס חולין אבל יש לה ווסת דמסולקת בדמים דהא אמרי' בה דיה שעתה אינה תולה באין לה ווסת וכן יש לה וסת ולא הגיע שעת ווסתה אין חולין בהגיע שעת וסתה וא"כ משמע מהתו' דמתניתין מיירי אף בשאין לה וסת]:

ואיפשר דשיטת הירושלמי דמתניתין מיירי בנשים שאין להם ווסת דאל"כ הי' צריך לתלות באותן שהגיע זמן וסתה וצריך לומר דמיירי שהווסתות שוות. ואיפשר שהוא סובר דוסתות דאורייתא. וא"כ לשיטת הירושלמי מיירי מתניתין באשה שאין לה ווסת. וע"כ איפשר דכמו שחששו לחומרא לטמא מעל"ע מחמת שאיפשר שראתה תוך מעל"ע כן מקילינן לקולא לתלות באותה שראתה למפרע עד מעל"ע אבל באשה שיש לה ווסת דלא מטמאינן אף לחומרא מחמת שאורח בזמנו בא (ועוד איפשר דסובר דוסתות דאורייתא) וע"כ לא תלינן במעל"ע ובהא השיעור כמו שאמר רב חסדא דדווקא שבדקה עצמה כשיעור ווסת אך ממה שכתבו התוס' בנדה (ד' ס') בד"ה בעלה כו' דמתרצי דמיירי בחולין שאין בהם טומאה מעל"ע א"כ מוכח דמיירי אפי' באשה שאין לה ווסת:

[אך איפשר לומר דזהו לשיטת הש"ס דילן דאיתא בנדה (ד' ד') דהטעם הוא כמו דאמר ר"י אמר שמואל חכמים תקנו להן לבנות ישראל שיהיו בודקות עצמן שחרית וערבית שחרית להכשיר טהרות של לילה כו' וזו הואיל ולא בדקה הפסידה עונה והוא משום קנס אבל בלא"ה הוי דיין שעתן וכמו דאמרינן שם אמר רבה מ"ט דרבנן האשה מרגשת בעצמה אמר לי' אביי א"כ תהא דיה שעתה כו' אלא מאי טעמייהו כו' חכמים תקני כו' וע"כ כיון דמחמת קנס הוא ע"כ אינו מטמא מעל"ע אלא לחומרא אבל לא לקולא לחלות בה. אבל לשיטת הירושלמי (פ"א דנדה) פעמים היא צריכה להיות בודקת אמר ר' יוסי ב"ר בון כנגד שני פעמים שהיום משתנה על הבריות והא דמטמא מעל"ע הוא משום שבאותו יום מחזקינן שראתה למפרע ועיין בגיטין (ספ"ג) אבדו ה"ז חושש מעל"ע וע"כ כיון דלחומרא מחמרינן במעל"ע הכא לענין לקולא תלינן בה כמו אם ראתה בתוך שיעור מעל"ע כמו דאמר ר' בא ועיין ברפ"ק דנדה ושם יתבאר]: