נועם ירושלמי על בבא בתרא ג:א:ו

עוד שם רב חסדא אמר משך בהמה זו לקנות קנה לקנות ולדותי' קנה (צ"ל לא קנה) היא וולדותי' קנה (כצ"ל) א"ר נסא הדא דתימר בשלא הי' עוברה אבל אם הי' עוברה עשו אותה כא' מאיברי' ובפ"ק דקידושין אמרינן א"ר יוסי הדא דתימר בשלא הי' הבהמה עוברה אבל אם הי' עוברה עשו אותה כמשאה [איפשר לומר שבכאן הגירסא אמר ר' נסא ור' נסא סובר דעובר ירך אמו הוא וע"כ אומר אבל אם הי' עיברה עשו אותה כא' מאיברי' ור' יוסי ס בר דעובר לאו ירך אמו הוא וע"כ א"ר יוסי דאם הי' עוברה עשו אותה כמשאה וסובר דמשך בהמה זו לקנות כלים שעלי' קני ובש"ס דילן בב"מ (ד' ט') בעי' דלא אפשיטא היא אם אמר משוך בהמה זו לקנות כלים שעלי' אי מהני משיכה לאקנויי כלים כו' ועיין תוס' ד"ה משוך כו' אבל לא מטעם דעשו אותה כא' מאיברי' והוא דר' יוסי לטעמי' שסובר דעובר לאו ירך אמו הוא וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ה דב"ק ה"ה) ר יוסי בשם ר' יוחנן עוברין אין יוצאין בשן ועין ניחא בשן ועין (פי' דשן לא שייך בעוברין אבל עין שייך בעוברין (או איפשר שצ"ל ניחא בעין דאין יוצא כו' והוא כחו דאמרינן בקידושין (ד' כ"ד) ר"א אימר הרי שהושיט ידו למעי שפחתו וסימא עובר שבמעי' פטיר מ"ט דאמר קרא ושחתה עד שיתכוין לשחתה) כו' בשן פי' דבשן איך יתיישב דהא העובר אין לו שיניים) וע"כ אמר ר' יוסי בר בון כיני מתניתא עוברין אין יוצאין בשן ועין של אמן וביארתי בספרי שפת הנחל (דרוש ה') שהטעם הוא משום דר"י אזיל לטעמי' דסובר דעובר לאו ירך אמו הוא ועיין בקדושין (ד' נ"ד) שהקשה המקנה על הא דאמרינן בקדושין (שם) ר"א אומר הרי שהושיט ידו למעי שפחתו וסימא עובר שבמעי' פטור מ"ט דאמר קרא ושחתה עד שיתכוון לשחתה דאי אמרינן דעובר ירך אמו הוא א"כ כשמשחררין העובר הוי כמשחרר חצי עבדו ונהי דילפינן בגיטין (ד' מ"א) מקרא דוהפדה לא נפדתה דהוקש פטר לכסף דיכול לשחרר חצי עבדו אבל בשן ועין מנא לי' דיוצא לחירות כיון דעובר ירך אמו הוא וא"כ הא דקאמר בירושלמי ר' יוסי בשם ר' יוחנן דעוברין אין יוצאין בשן ועין של אמן א"כ מוכח דר' יוסי סובר דעובר לאו ירך אמו הוא. וע"כ אומר ר' יוסי בקדושין דהטעם משום דעובר עשו אותה כמשאה וסובר דאם משך בהמה זו לקנות כלים שעלי' קני' ור' נסא סובר דעובר ירך אמו, הוא וע"כ אימר עשו אותה כא' מאיברי']:

והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בפי' הירושלמי מאוד על הא דאמר ר' נסא הדא דתימר בשלא הי' עוברה אבל אם הי' עוברה עשו אותה כא' מאברי' דא"כ רב חסדא מיירי שלא הי' עוברה א"כ איך קאמר רב כשבא לקנות היא וולדותי' קנה דכיון שלא הי' עוברה א"כ הולדות שנולדו אח"כ ודאי קנה דהא נולדו מפרתו והפ"מ פי' שקאי על הוולדות שילדו מכבר דמיגו דמהני משיכה לדידה מהני לולדות והוא תמוה דכיון דכבר ילדה א"כ איך מהני המשיכה לולדות:

ע"כ נראה לי (שיש ט"ס בירושלמי וחילוף השורות וכצ"ל) רב חסדא אמ' משך בהמה זו לקנות קנאה לקנות וולדותי' קנה לקנות היא וולדותי' לא קנה (ובכאן צריך לגרוס) והתני המוכר עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום וולדי שפחתו לחבירו לא עשה כלום מעשרות שדה לחבירו לא עשה כלום אויר חורבתו לחבירו לא עשה כלום אלא מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה מוכר לו שפחה ומשייר ולדה מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרות מוכר לו חורבה ומשייר לו אוירה (ובכאן צ"ל) א"ר נסא הדא דתימר בשלא הי' עוברה אבל אם הי' עוברה עשו אותה כא' מאיברי' (והפי' הוא שרב חסדא אמר משך בהמה זו לקנותה קנאה פי' קנה עם הולד דמיירי שהיא מעוברת ואע"ג דהולד הוי דשלב"ל אפ"ה נקנה עם הפרה) לקנותה וולדותי' קנה (פי' דזה ודאי כיון שפירש לקנותה עם וולדותי' קנה דהא אפי' האומר בהמה זו קני לפי מה שביארתי דקאי על הולד ג"כ ולא קאמר אלא משום דצריך לומ' אח"כ לקנות ולדות לא קנה לקנות ולדות (פי' שיקנ' רק הולד והולד הוי דבר שלב"ל וע"כ לא קנה כלום ודווקא במקנה הפרה ג"כ (וע"כ לא שייך זה להא דאמרי' בב"מ (ד' ט') דבעי ר' אלעזר האומר לחבירו משוך פרה זו לקנות כלים שעלי' כו' דהתם מיירי שאינו מקנה לו הבהמה גופא רק שימשוך הבהמה לקנות את הכלים וכמו שפירש"י ומוכר לו את הכלים ולא את הבהמה והכא מיירי שמקנה לו הבהמה גופא דקני את הולד אעפ"י שהולד הוי דבר שלא בא לעולם:

וע"ז מקשה והתני המוכר עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום ולדי שפחתו לחבירו לא עשה כלום כו' אלמא דאינו יכול להקנות הולד משום דהוי דבר שלב"ל וע"ז אמר ר' נסא הדא דתימר בשלא עשו אותה עוברה וע"כ הוי דבר שלב"ל ורב חסדא מיירי בשעשו אותה עוברה וע"כ מהני ובפ"ק דקידושין לא הביאו הקושי' מהברייתא ולא הביאו רק הא דאמר ר' אסי כו' הדא דתימר בשלא הי' עוברה (פי' דהברייתא מיירי שלא עשו אותה עוברה אבל אם הי' עוברה עשו אותה כמשאה) וכן הוא בכמה מקומות בירושלמי שמביאים בקיצור במקום אחר:

והא דקאמר בכאן משום שעשו אותה כא' מאיברי' ומשמע משום דעובר ירך אמו הוא וכמו דאמרינן בגיטין (ד' כג) מ"ט דרבי בהא קסבר עובר ירך אמו הוא ונעשה כמי שהקנה לה א' מאיברי' ואיפשר לומר דהא דאמ' נעשה כמו שהקנה לה א' מאיברי אין הטעם כמו דאמר בקידושין דאם הי' עוברה עשו אותה כמשאה ובפרט לפי מה שביארתי דרב חסדא מיירי בשמקנה הבהמה גופה איפשר לומר שהוא משום דאמר רב חסדא משך בהמה זו לקנותה קנאה וביארתי שקונה הולד ג"כ והוא כמו שכתב הרא"ש בב"ב (פרק המוכר את הספינה) דבאומר זו ג"כ קנה וע"ז אומר הטעם דנעשה כמו שהקנה לה א' מאיברי' ועובר ירך אמו הוא אבל לפי הטעם שאומר בקידושין דאלו האומר לחבירו משוך את הבהמה זו לקנות שתקנה משוי שלה שמא לא קנה א"כ זהו דווקא אם אמר משוך בהמה זו לקנות המשוי שלה א"כ אמר בפירוש לקנות המשוי שלה אבל אם אומר סתם בהמה זו לא קני וע"כ קאמר הכא ר' נסא הטעם משום דאם הי' עוברה עשו אותה כא' מאיברי' וע"כ קנה אפי' אם אומר פרה זו:

[אך הקצה"ח (ס' ר"כ) כתב דהאומר פרה זו אפי אי אמרינן דעובר לאו ירך אמו הוא אפ"ה קני והוא שכתב (שם) אמנם נראה ראיה דאפילו לא אמר מעוברת אלא כל שאומר פרה זו ושפחה זו הולד מכור מהא דתנן בתמורה (ד' כ"ח) האומר ולדה של זו עולה והיא שלמים דבריו קיימים היא שלמים וולדה עולה ה"ז ולד זבחי שלמים דברי ר"מ ר' יוסי אומר אם לכך נתכוין מתחילה הואיל ואי איפשר לקרות שני שמות כאחד דבריו קיימים ואם משאמר הרי זו שלמים נמלך ואמר ולדה עילה הרי זו ולד שלמים ואי נימא דמוכר פרה סתם לא מכר הולד א"כ היא שלמים וולדה עילה דסבר ר' יוסי אם נתכוין כו' ואם נמלך הרי זו וולדה שלמים דהא כשאמר היא שלמים הולד לא הקדיש ושיירו משוייר וחולין הוי וכדאמר ר' יוחנן שם הפריש חטאת מעוברת וילדה רצה מתכפר בה רצה מתכפר בולדה קסבר ר"י אם שיירו משוייר עובר לאו ירך אמו דה"ל כמפריש שתי חטאות עיי"ש וא"כ כשאמר היא שלמים הולד לא קדוש וחולין הוי וכשאמר אח"כ ולדה הרי הקדישה עתה לעולה א"א ודאי דאפי' בסתם נמי הולד מכור ומש"ה כשאומר היא שלמים הרי ולדה נמי הקדיש לשלמים. ואין לומר דהקדש שאני דהמקדיש בעין יפה מקדיש דהא נותן מתנה יותר ניתן בעין יפה ממקדיש וכדאי' פ' הספינה (ד' פ"א) ואפ"ה לאמחלקינן בין מוכר לנותן אלא במקרקעי וכמ"ש בטור בשם הרמב"ם דקרקע חשו' ובטלי אגבן בנותן אבל במטלטלין אין חילוק בין מוכר לנותן וכמ"ש הרמ"א בס"ס ולא עדיפא הקדש ממתנה ומוכח מזה דמוכר פרה זו מכור ולדה וזה ברור ומיהו פרה סתם יכול ליתן איזה שירצה וכמ"ש בסמ"ע:

וא"כ לפי"ז מוכח דאפי' אי אמרינן דעובר לאו ירך אמו הוא אעפ"כ מהני באומר זו. אך אי איפשר לומר דר' נסא אינו סובר כהא דאמר ר' יוחנן בתמורה (ד' כ"ה) הפריש חטאת מעוברת וילדה רצה בה מתכפר רצה בולדה מתכפר מ"ט קסבר ר' יוחנן אם שיירו משוייר עובר לאו ירך אמו הוא אלא הוא כמו דאמרינן שם (ד' כ"ה) מתקיף לה רבא ממאי דטעמא דר' יוחנן אם שיירו משוייר דילמא היינו טעמא דר' יוחנן דאדם מתכפר בשבח הקדש ופירש"י דלמא טעמא דר' יוחנן דאע"ג דמכח אמי' קדיש לה אזיל למיתה דאדם מתכפר בשבח הקדש וכי אזיל ולד חטאת למיתה היכא דלא רצה להתכפר בו אלא באמו. א"ל רב המנונא ר"א תלמידו דר' יוחנן ויתיב לקמי' דר"י כו' ואת אמרת טעמא דר' יוחנן משום דאדם מתכפר בשבח הקדש וח"כ ניחא הא דקאמר ואם משאמר הרי זו שלמים נמלך ואמר ולדה עולה הרי זו שלמים והוא כיון דאמרינן עובר ירך אמו הוא ע"כ קדיש מכח אמו:

והכי משמע בירושלמי (פ"ק דקדושין ה"ג) ר' זעירא ור' חייא בשם ר' יוחנן נראין דברים שיזכה העבד (בימים קדמונים) בגט שיחרור שיש לו גט שיחרור ואל יזכה בגט אשה שאין לו גט אשה אין תימר מתני' היא כו' אם הי' עוברה זכתה לו עוברה עשו אותו כא' מאיברי' ר' בא בר חייא בשם ר' יוחנן נראין דברים שיקבל העבד (בימים קדמונים) גט שיחרור ואל יקבל גט כיותין אין תימר משנה קודמת הרי את שפחה וולדך בן חורין אם הי' עוברה זכתה לו עוברה עשו איתו כא' מאיברי' וא"כ סובר ר' יוחנן דעובר ירך אמו הוא. ובש"ס דילן בגיטין (ד' כ"ג) אמרינן ר' זירא ורב שמואל בר רב יצחק חד אמר הא מני רבי היא כו' וחד אמר מ"ט דרבי קסבר עובר ירך אמו הוא ונעשה כמי שהקנה לה א' מאיברי' וכ' התו' בד"ה מ"ט דרב גרסינן ולא גרסינן דר' יוחנן דיבמות (ד' ע"ח) סובר ר' יוחנן דעובר לאו ירך אמו הוא כו' וא"כ לשיטת הירושלמי דר' יוחנן סובר דעובר ירך אמו הוא א"כ מ"ט קאמר ר' יוחנן בתמורה (ד' כ"ה) א"ר יוחנן הפריש חטאת מעוברת וילדה רצה בה מתכפר רצה בולדה מתכפר אלא דהוא משום דאדם מתכפר בשבח הקדש:

אך מה שכתב הקצה"ח דאפי' אם אמר פרה זו הולד מכור אע"ג דעובר לאו ירך אמו הוא ואינו מחלק בין הקדש למכירה משמעות התוס' בתמורה (ד' כ"ה) בד"ה היא שלמים וולדה עולה ה"ז וולדה שלמים דמיד שאמ' היא שלמי' חל קדושה פיו נמי על העובר כמו על האם כו' ואפי' למאן דאית לי' שיורי משויר מיהא אין יכול לשנות לקדושה אחרת דמיד שהקדיש האם נתכוין נמי שתחול על פיו אותה קדושה על העובר ואינו יכול לשנותו מקדושת האם אלא א"כ הזכיר תחילה קדושה הולד משמע מהתו' דדווקא לענין קדושה אבל לא לענין מכירה ודו"ק: