נועם ירושלמי על בבא בתרא ג:א:ד

ר' סימון אחוה דר"י בר זבדי בשם רב תינוק כל זמן שמושלך בשוק אביו ואמו מעידין עליו נאסף מן השוק צריך שני עדים ואביו ואמו נעשין לו כשני עדים אמר ר' אבהו וחשוד אדם לומר על מי שאינו בנו שהוא בנו דילמא בנכסי הגר (בימים קדמונים)אתאמרת) א"ל הרי כל רבותינו שבגולה מעידין עלינו שכך שמענוה פו' (ופי' הפ"מ וחשוד אדם לומר ר' אבהו אסיפא הוא דפריך מ"ט דאביו לבדו אינו נאמן וכי חשוד אדם לומר על מי שאינו בנו שהוא בנו ואעפ"י שנאסף מן השוק מ"מ ליהמני' מטעמא דאין אדם חשוד בזה ומה לו לשקר בכך) וע"ז אומר דילמא בנכסי הגר ובימים קדמונים) אתאמרת ופי' הפ"מ שמא לא אמרו אלא בגר שאין לו יורשין ובהא הוא דאיכא למימר שאוסף לו א' מן השוק ולומר עליו בנו הוא כדי שיירשנו ולפיכך הוא אינו נאמן לפי שחב לאחרים הוא דנכסי הגר שמת ואין לו יורשין כל הקודם זכה והוא דוחק:

ע"כ נראה לי דר' אבהו פריך על הא דאמר נאסף מן השוק צריך שני עדים ואביו ואמו נאמנים אבל האב לחודי' אינו נאמן וכי חשוד אדם לומר על אינו בנו שהוא בנו וע"ז אומר דילמא בנכסי הגר (בימים קדמונים) אתאמרת והוא באמת בנו אך שחוששין אנו דילמא אתיליד לי' בעודו עובד כוכבים וא"כ הולד אזיל בתרה ואינו בנו ליורשו. והא דקאמר שהוא בנו הוא מצד שמרחם עליו מחמת שהוא בעצה בנו וע"כ אם אביו ואמו מעידין עליו שבנו הוא דהיינו שנולד לו אחר הגירות נאמנים אבל אביו לחודי' אינו נאמן דדילמא נולד לו קודם הגירות ע"כ אין נאמן לומר שהי' הורתו ולידתו בקדושה לענין לירשו וע"ז אומר דילמא למא בנכסי הגר אתאמרת דהיינו לירש את הנכסים. (ועי' מה שביארתי בספרי נועם ירו' בסוף קידושין על הא שאמר שם אית תניי תני על קדמייתא נאמן ר' זריקא בשם ר' הונא היו מחזיקין אותו שהוא משפחתו נאמן עיין שם)

ובזה יתבאר הירושלמי (ספ"ד דקידושין ה"ז) תמן תנינן האומר זה בני נאמן ר' אבהו בשם ר' יוחנן לתת לו אבל לא ליקח ממנו א"ר יוסי ולאו מתניתא היא אפי' שניהם אומרין על העובר שבמעי' ממזר הוא אינן נאמנים דילמא על דר' יהודה איתאמרת דר"י אומר נאמנים עלי' ר' אבהו בשם ר' יוחנן לתת לו אבל לא ליקח ממנו כו' תני נאמן על הגדול ואינו נאמן על הקטן איזהו גדול ר' זעירא אמר כל שים לו אשה ובנים ר' אבהו בשם ר' יוחנן כל שיש לו אשה מתניתא פליגא על ר' אבהו גר (בימים קדמונים) שמל ולא טבל והיו לו בנים ואמר מלתי ולא טבלתי נאמן ומטבילין אותו בשבת משם מה נכייה דברי ר' יהודה מה עבד לה ר' אבהו פתר לה משם מה בכך. (ופי' הפ"מ משום נכיי' משום נקי' בעלמא) מה עבד לה ר' אבהו הא שמעינן מהכא דנאמן פתר לה משום מה בכך כלומר דקסבר ר' אבהו דגר ובימים קדמונים) לא בעי מילה וטבילה אלא במילה לחוד סגי ולפיכך מטבילין אותו בשבת דמה בכך דלא צרי' טבילה ולאו מתקן גברא מקרי ומהאי טעמא נמי נאמן שהרי אין פוסל עצמו כלום וקמל"ן דלא חיישינן שמא ערבי מהול כו' וקשה לפירושו דמאי מקשה על דר' אבהו דילמא הא דקאמר נאמן מיירי שהיו לו בנים קטנים שאין להם אשה וע"כ נאמן לפוסלו:

ע"כ נראה לי דקאי אהא דאמרינן לעיל (או שנתחלפו השורות וצריך לגרוס הא לעיל) והא דקאמר תמן תנינן האומר זה בני נאמן ר' אברו בשם ר' יוחנן לתת לו אבל לא ליקח ממנו א"ר יוסי ולאו מתניתא היא אפי' שניהם אומרים על העובר שבמעי' אין נאמנים דילמא על דר' יהודה אתאמרת דר' יהודה אומר נאמנין עלי' ר' אבהו בשם ר' יוחנן לתת לו אבל לא ליקח ממנו וע"ז מקשה על הא דאמר ר' אבהו דאין נאמן רק לתת לו אבל לא ליקח ממנו וע"ז אומר מתניתא פליגא על ר' אבהו גר (בימים קדמונים) שמל ולא טבל והיו לו בנים ואמר מלתי ולא טבלתי נאמן ומטבילין אותו בשבת משם מה נכיי' דברי ר' יודה. וא"כ קשה הך ברייתא דקאמר דאם מלתי ולא טבלתי נאמן והיינו לפסול הבנים כמו שהקשו התוס' ביבמות (ד' מ"ז) מעשה בא' שבא לפני ר' יהודה ואמר לו נתגיירתי ביני לבין עצמי אמר לי' ר' יהודה יש לך עדים אמר לי' לאו יש לך בנים א"ל הן אמר לי' נאמן אתה לפסול עצמך ואי אתה נאמן לפסול בניך כו' והקשו התוס' בד"ה נאמן אתה כו' היכי דמי אם אשתו היא עובדת כוכבים ממה נפשך בניו פסולים דאין קרוי בנך אלא בנה ואם הי' אשתו ישראלית ממה נפשך בניו כשירים דקייל"ן עובד כוכבים הבא על בת ישראל הולד כשר וכי תימא נהי דממזר לא היי פגום מיהא הוי הא השתא נמי דאין נאמן פגומין הן דר' יהודה אית לי' בפ' עשרה יוחסין כו' ויש לומר דקסבר ר' יהודה עובד כוכבים ומזלות הבא על בת ישראל הולד ממזר דבסנהדרין (ד' נ"ג) אמר דר' יהודה סבר לה כר' עקיבא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין:

וא"כ קשה נמי על הבריית' שמביא בירו' (גר בימים קדמונים) שמל ולא טבל והיו לו בני' ואמר מלתי ולא טבלתי נאמן ומטבילין אותו בשבת דלמאי נאמן דאם אשתו הי' עובדת כוכבי' א"כ בלא"ה הולד אזיל בתרה וממה נפשך בניו פסולים דאין קרוי בנך אלא בנה ואם אשתו היא ישראלית א"כ עובד כוכבים הבא על בת ישראל הולד כשר [וליכא לתרוצי כמו שכתבו התו' דר' יהודה סובר כר"ע דאין קידו' תופסין בחייבי לאוין והוי הולד ממזר דר' אבהו לא סבר הכי והוא שהביאו התוס' ראי' מהא דאיתא בסנהדרין (ד' נ"ג) תני' ר' יהודה אומר אם לא הי' אמו ראוי' לאביו אינו חייב אלא משום האם בלבד ופריך מאי אינה ראויה לו אילימא חייבי כריתות כו' מכלל דרבנן סברי אע"ג דאינה ראוי' לו הא לית לי' קידושין בגוה אלא חייבי לאוין ור' יהודה סבר לה כר' עקיבא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין כו' כי אתא ר' יצחק תני כדתנן ר יהודה אומר אינו חייב אלא משום האם בלבד וטעמא מאי אמר אביי דאמר קרא אמך היא משום אמו אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום אשת אב ובירושלמי (פ"ז דסנהדרין ה"ו) איתא תמן תנינן ר"י אומר אם לא הי' אמו ראוי' לאביו אינו חייב אלא א' כו' ר' אבהו בשם ר' יוחנן לא שני' היא בין שהי' אמו ראוי' לאביו בין שאין אמו ראוי' לאביו אינו חייב אלא אחת טעמא דר' יוחנן אמך היא משום אמו אתה מחייבו כו' וא"כ כיון דר' אבהו אמר ר' יוחנן מתרץ לה כמו דמתרץ אביי דאמך היא משום אמו אתה מחייבו ולא כמו דתני בברייתא אם לא הי' אמו ראוי' לאביו. וא"כ אין צריך לתרץ הא דתנן ביבמות דר' יהודה מחליף איסור מצוה לאיסור קדושה דלדבריו דת"ק קאמר ולי' לא סבירא לי' כדמתרץ לה בסנהדרין (ד' נג) אלא דר' יהודה סובר דקדושין תופסין בחייבי לאוין וא"כ עובד כוכבים הבא על בת ישראל הולד כשר]:

וא"כ קשה הא דאמר גר ובימים קדמונים) שמל ולא טבל והיו לו בנים ואמר מלתי ולא טבלתי נאמן ומטבילין אותו כו' דלמאי הוא נאמן כמו שהקשו התוס' דאם אשתו הי' עובדת כוכבים א"כ ממה נפשך הולד אזיל בתרה ואם הי' ישראלית א"כ עובד כוכבים הבא על בת ישראל הולד כשר דהא לר' אבהו (לשיטת הירושלמי) סובר דר"י אינו סובר כר"ע דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין והוי הולד ממזר אלא ודאי דזהו לענין ירושה שהוא אומר מלתי ולא טבלתי וקסבר הירו' דר"י סובר דבעינן מילה וטבילה וא"כ כיון דאמ' מלתי ולא טבלתי א"כ הי' עו"ג ובא על אשתו ישראלית ואם כן אף על גב דהולד כשר אפ"ה לא הוי בנו דהולד אזיל בתרה וא"כ אינו יורשו (ועיין בקידושין (ד' י"ז) לא קשי' כאן שהורתו כו' ובפירוש רש"י ותוס' שם) וע"ז אמר דאם אמר מלתי ולא טבלתי נאמן (פי' דנאמן שלא יירשנו הבנים) ומטבילין אותו בשבת משום מה נכיי' (פי' דמטבילין אותו והי' סבור דקאי על הבנים ואע"ג דהבנים בלאו"ה כשרים דהולד אזיל בתרה אך משום נכיי' (פי' נקיות) וכמו שכתב הח"ש בחלק אה"ע (ס"ב) דאף שהולד כשר אעפ"כ צריך טבילה אך כיון שבאמת הולד כשר רק משום דמזהמין את הולד ע"כ צריך טבילה משום נכיי' וע"כ מטבילין אותו בשבת:

וע"ז מקשה על ר' אבהו דאמר דאפי' לר' יהודה הא דנאמן היינו רק לתת לו אבל לא ליקח ממנו כמו שהבאתי הירושלמי דאמר ר' יוסי ולאו מתניתא היא אפי' שניהם אומרי' על עובר ממזר הוא אינן נאמנים דילמא על דר' יהודה אתאמרת דר' יהודה אומר נאמנים עלי' ר' אבהו בשם ר' יוחנן לתת לו אבל לא ליקח ממנו וע"כ מקשה מהך ברייתא דגר (בימים קדמונים) שמל ולא טבל כו' נאמן ומטבילין אותו בשבת וזה ודאי לענין שלא ירשו הבנים כמו שביארתי. וא"כ קשה דא"כ איך תנן דנאמן הא ר' אבהו אומר דאפי' לר' יהודה נמי אינו נאמן רק לתת לו אבל לא ליקח ממנו:

וע"ז אומ' מה עבד לה ר' אבהו פתר לה משום מה בכך (פי' דהא דקאמר נאמן הי נו שנאמן על עצמו וצריך להטבילו ור' יהודה סובר דבחדא סגי וע"כ נאמן על עצמו שלא טבל ומטבילין אותו בשבת משום דמן הדין הם כשירים ואעפ"כ צריך להטבילן דהא צריך טבילה נמי אלא דלענין גירות (בימים קדמונים) בחדא סגי וע"כ מטבילין אותן בשבת דמשו' נכיי' צרי' להטביל הבנים נמי דהא אע"ג דהולד אזיל בתרי' דהא הוא ישראל אך אעפ"כ כיון שלא הי' לו טבילה ע"כ צריך להטביל אותו וע"כ צריך להטביל הבנים ג"כ. וכיון שהוא רק משום מצוה ע"כ מטבילין אותן בשבת ואף אותו נמי מטבילין דבתחילה קס"ד דר"י סובר דמילה וטבילה בעינן א"כ הא דנקט ומטבילין אותן בשבת על הבנים קאי משום נכיי' והא דנאמן היינו לענין ירושה שלא ירשו וע"ז משני משום מה בכך דבחדא סגי וא"כ הבנים הוי שלו לענין ירושה אפי' כמו שהוא אומר מלתי ולא בג טבלתיטבלתי אך נאמן להצריכו טבילה וע"כ מטבילין אותן בשבת וכמו דאמרינן בש"ס דינן ביבמות (ד' מו] הרי שבא ואמר מלתי ולא טבלתי מטבילין אותו ומה בכך דברי ר' יהודה לפיכך מטבילין כו' בשבת דברי ר"י ר' יוסי אמר אין מטבילין אמר מר לפיכך מטבילין כו' פשיטא כיון דאמר ר"י בחדא סגי היכא דמל לפניו מטבילין (בימים קדמונים) כו' מהו דתימא לר"י טבילה עיקר וטבילה בשבת לא דקא מתקן גברא קמל"ן דר' יהודה או הא או הא בעי: