נועם ירושלמי על בבא בתרא ב:י:ג

(שם) א"ר יוסי ויאות שאם אתה אומר שרשין עיקר הן לביכוריםלא הי' אדם יכול להביא ביכורים מפני תיקון העולם מפני ששרשין של זה יוצאין לתוך שרשיו של זה ושל זה בשל זה לפום כן א"ר יוסא בשם ר"י אין שרשיו לענין ביכורים כלום ופי' הפ"מ דקאי אהא דגרסינן התם תני אם הבריך ברשות מביא וקורא ר' יוסי בשם ר' אמי והוא שנתן לו רשות לעולם הא לשעה לא כו' חיילי' דר' יונה מהדא הי' חופר בור שיח ומערה קוצץ ויורד והעצים שלו ועצים לא לשעה הן מה עבד לה ר' יוסי שרשים שדרכן להחליף לעולם מכיון שדרכן להחליף לעולם הן כו' שמעינן מינה שהשרשים שיוצאין לתוך שדה חבירו אינה כלום לומר שזה אינו מביא בכורים לפי שהשרשים אינם עיקר לדין דביכורים והיינו דקאמר הכא ויאות אמר שאין השרשים היוצאין לשדה חבירו מזיקים לביכורים שלא יוכל זה להביא שאם אתה אומר שהשרשים הם עיקר לעיכוב הביכורים א"כ אין לך אדם שיביא ביכורים לעולם כדמפרש ואזיל:

והנה שגה בזה הפ"מ דלא קאי אהא דפליגי בביכורים דאמר ר' יוחנן כולן משום תורת גזל ירדו להם אמר ר' יוסי מתניתא אמרה כן מאיזה טעם אינם מביאים משום שנאמר ראשית ביכורי אדמתך ופליגי התם ר' יוסי בשם ר' אימי והוא שנתן לו רשו' לעולם הא לשעה לא ר' יונה בשם ר' אימי אפי' לשעה וזה יתבאר אח"כ:

אך דקאי על הא דערלה (פ"א) ר' יוסי בשם ר' יוחנן שרשין אין בהם ממש א"ר זעירא בפירוש שמעת מר' יוחנן אי בערלה הויתון קיימין כו' הדא מילתא בביכורים ואמר שרשים אין בהם ממש (פי' דהא דאמר שרשים אין בהם ממש לערלה א"כ צריך לומר דהא דשרשים אין בהם ממש היינו לענין אם השרשים בח"ל וגדל בא"י דלענין אם הוא שלו או אינו שלו לא שייך בערלה דהא הגזלן שנטע נמי חייב בערלה וכמו דתנן שם (פ"א) והגזלן שנטע והנוטע בספינ' והעולה מאיליו חייב. וא"כ צריך לומר דזהו לענין אם גדל בא"י ונשרש בח"ל וכמו דאיתא (שם) א"ר זירא הדא דתימר שרשים אין בהם ממש בשהשרישו מח"ל לארץ. אבל אי אמר הדא מילתא בביכורים א"כ זהו מחמת דכתבו ראשית ביכורי אדמתך עד שיהיו כל הגידולים מאדמתך. ולזה איפשר לומר כמו דאמרינן בב"ב (ד' כ"ז) כי אתא רב דימי אמר בעא מיני' ר"ל מר' יוחנן אילן הסמוך למיצר בתוך ששה עשר אמה מהו א"ל גזלן הוא ואין מביאין ממנו ביכורים כי אתא רבין א"ר יוחנן א' אילן הסמוך למיצר וא' אילן הנוטה מביא וקורא שע"מ כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ. וע"ז אמר שם בירושלמי וריש ביכורים) דאיתמר הדא מילתא דשרשים אין בהם ממש הוא לענין ביכורים אבל לא לענין ערלה וע"ז אומר אח"כ א"ר זירא הדא דתימר שרשים אין בהם ממש בשהשרישו מח"ל לארץ. וע"כ אזלינן לחומרא שיהא כולו אסור משום ערלה. אבל בשהשרישו מארץ לח"ל שרשים יש בהן ממש:

וע"ז אומר הכא ויאות אמר (פי' לענין ביכורים יאות אמר ששרשים אין בהם ממש) שאם אתה אומר שרשין עיקר הן לענין ביכורים לא הי' אדם יכול להביא ביכורים לעולם מפני ששרשין של זה יוצאין לתוך שרשיו של זה כו' לפום כן אמר ר' יוסי בשם ר' יוחנן אין שרשיו לענין ביכורים כלום:

והא דפליגי בירושלמי (ריש ביכורים והבאתי לעיל) דאמר ר' יוחנן כולם משום תורת גזלן ירדו להם. א"ר יוסי מתניתא אמרה כן מה טעם אינן מביאים משום שנאמר ראשית ביכורי אדמתך אם הבריך ברשות מביא וקורא ר' יוסי בשם ר' אימי והוא שנתן לו רשות לעולם הא לשעה לא ר' יונה בשם ר' אימי אפי' לשעה חיילי' דר' יונה מהדא קוצץ ויורד לעצים לא לשעה הן מה עביד לה ר' יוסי שרשים דרכן להחליף מכיון שדרכן להחליף לעולם כן. והנה כבר ביארתי בספרי עמק יהושע ובספרי נחלת יהושע (ס' כ"ב) דתלי' במחלוקת ר"ח ורש"י בתוס' ב"ב (ד' כ"ו) דאמר עולא אילן הסמוך למיצר גזלן הוא ואין מביאין ממנו ביכורים פי' ר"ח משום דאין מביאין גזל על המזבח כו' וא"כ סובר ר' יונה בשם ר' אימי דמהני אפי' נתן לו רשות לשעה אבל לפירש"י דאע"ג דמותר לסמוך אין מביאין ממנו ביכורים דבעינן שר הביא מארצך. וע"כ סובר ר' יוסי בשם ר' אימי והוא שנתן לו רשות לעולם דאל"ה לא הוי מארצך:

והנה אמרינן בב"ב (ד' פ"א) א"ל ר"ש בן אליקים לר' אלעזר מ"ט דר"מ באילן א' ומ"ט דרבנן בשני אילנות א"ל דבר שהראשונים כו' א"ר כו' דילמא ר"מ באילן א' ספוקי מספקא לי' ורבנן בשני אילנות ספוקי מספקא להו כו' והבאתי שם מה שהקשה הח"ש דכיון דבספיקא דקרקע אוקמינן בחזקת מרא קמא א"כ הוה ודאי כמו שאין לו קרקע א"כ אמאי מביא דכיון דודאי לית לי' קרקע והנה זה תלוי במה שהאריך הקצה"ח בקונטרס הספיקות אי חזקת מרא קמא הוי חזקה המכרעת כמו חזקה באיסורא או שהוא כמו חזקה ממון דהמוציא מחבירו עליו הראי' וע"כ לא הוי רק בתורת ספק וע"כ אע"ג דלית לי' קרקע מחמת דמוקמינן בחזקת מרא קמא אעפ"כ לענין ביכורים צריך להביא מספק דילמא יש לו קרקע והוי מארצך וזה תלוי אם הוא שלו בעצם או לא עיי"ש שהארכתי בזה והבאתי הירושלמי (פ"א דביכורים) צריכה לר"י המוכר שביל לחבירו מקום דריסה הוא מכר או עד התהום מכר. אין תימר מקום הדריסה מכר מביא וקורא (פי' המוכר משום דאינו יונק מקרקע של חבירו) אין תימר עד התהום מכר לא יביא כל עיקר ומספק מביא ואינו קורא. ורבנן פשיטא לון שמכר עד התהום. אלמא דאע"ג דהוי אם מכר לו עד התהום לא אמרינן דאוקי בחזקת מ"ק והמוכר יביא ויקרא. אלא כיון דמ"מ ספק הוא ע"כ אינו מביא וקורא. והכי מוכח נמי מהא דאמרינן התם בירושלמי מה בין הנוטע לתוך שלו והבריך לתוך של רבים מה בין הנוטע לתוך שלו והבריך לתוך שלו ודרך הרבים באמצע. א"ר אימי אתי דר"י כר"א דתנינן תמן אין עושין חלל תחת רה"ר בורות שיחין ומערות. ר"א מתיר כדי שתהא עגלה מהלכת וטעונה אבנים כמה דר"א אמר תמן תחת רה"ר הוא שלו. כך ר' יהודה אמר תחת רה"ר הוא שלו. ר' שמואל בר רב יצחק בעי אין כר"א יביא ויקרא. א"ר יוסי מיסבר סבר ר' שמואל בר רב יצחק שר' לעזר מתיר לעשות כן והוא שלו לעולם אלא ר"א מתיר לעשות כן וכל הקודם זכה. (פי' וע"כ כיון שהוא מוחזק ע"כ מתיר לעשות וכל שהוא מצד הספק אף שמותר לעשות אעפ"כ אינו יכול לקרות מספק) וא"כ מוכח שאפי' המוכר מוחזק אעפ"כ אינו יכול להביא ולקרות אע"ג דאית לי' חזקת מ"ק. והכא נמי להיפך אע"ג דמ"מ לית לי' קרקע אעפ"כ כיון דאזלינן בתר עצם הקרקע ע"כ הוי רק ספק וצריך להביא. (ואיפשר לומר דר' אימי ור' יוסי לטעמייהו אזלי דאמרינן לעיל ר' יוסי בשם ר' אימי והוא שנתן לו רשות לעולם. והאי ר' אימי היינו אליבא דר' יוסי ולא אליבא דר' יונה דאפי' רשות לשעה מהני) וע"כ לא מהני חזקת מ"ק בכה"ג. משא"כ בהא דב"מ (ד' ו') דהתם מהני החזקה וכמו שביארתי:

[והנה אף שביארתי לעיל בב"מ (סוף פ' השואל) בהא דאמרינן שם והיכי אם כשבא עליו בסוף החודש גבי לי' כולה ואם כשבא עליו בר"ח א"ל פוק לך שמואל אמר כיני מתניתא כשבא עליו באמצע החודש ורב אמר דינא דגר וביארתי שם דתפיסה לא מהני רק בגר אבל בשאר דברים לא מהני תפיסה. והוא משום דשיטת הירושלמי הוא דלא כשיטת הש"ס דילן דאמרי' (בב"ק ד' מ"ו) שזהו מטעם דמאן דכאיב לי' כאיבא אזיל לבי אסי' וע"כ מהני תפיסה כיון שהשני הוא מוחזק אבל לשיטת הירושלמי דילפינן מקרא כמו דאמרינן בסנהדרין (פ"ג ה"ח) ומנין דהמוציא מחבירו עליו הראי' ר' קריספא בשם ר' חנני' בן גמליאל יגיש אליכם יגיש ראיותיו וא"כ כיון דילפינן מקרא ע"כ לא מהני תפיסה וכמו דאמרי' בפרק קמא דב"מ דאי תקפו כה מוציאין מידו:

אך אעפ"כ חזקת מרא קמא בלא חזקת ממונא גרוע. והוא כמו שכתב רבינו שמואל בב"מ (ד' ק"א) בד"ה הא מני סומכוס היא דהא דקאמר סומכוס יחלוקו לא פליג רק אחזקת מרא קמא ובזה אמר יחלוקו דהיינו כגון דקיימה באגם אבל הא דפריך וליחזי ברשות דמאן קיימא וליהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראי' בזה לא פליג סומכוס וא"כ חזקת ממונא עדיפא טפי:

ועיין בקונטרס הספיקות במה שהביא מה שכתב הראב"ד בחידושיו העתיקו מוהרב"א בשיטתי' בהא דהמחליף וכתב הראב"ד ואם ישאל השואל למה לא הקשו מר"נ מהא מתניתין דהיו לו שני עבדים ושתי שדות וכמו שהקש' למעלה וכשהלוקח אומר גדול והמוכר א"י אמאי זכה בגדול נימא אע"ג דברי ושמא הוא אוקי ממונא בחזקת מרי' ומאי ניהו מוכר איבעית אימא הא אוקימנא בעומדת באגם ובסימטא ואע"ג דאיכא למימר דאוקמינה בחזקת מרא קמא כיון דברי ושמא נינהו לא אמרינן ובין לרבנן ובין לסומכוס לברי יהבינן ליה ולא לשמא ואיבעית אימא כו' עיי"ש הרי דהראב"ד סובר דברי ושמא עדיף מחזקת מ"ק לחודא שוב מצאתי ברמב"ן בחידושיו לב"ב בפ' ח"ה (ד' ל"ד) שכתב כדברים האלה ובכל הנך דיני בין בדיני שיחלוקו בשבועה או שלא בשבועה בין בד"ג אי נמי ביתא מונח ה"מ בברי וברי אבל בברי ושמא בכולהו ברי עדיף דהאליכא לחד מינייהו חזקת ממונא אבל היכא דאיכא חזקה דממונא בין דאיתי' השתא ברשותי' בין דמוקמי' לה אחזקה דמ"ק כגון המחליף פרה בחמור לרבנן אפי' בברי ושמא דלא קיי"ל כסומכוס כלל אלא כרבנן דאמרי זכג"ב המע"ה ואפי' ניזק אומר ברי ומזיק שמא עכ"ל וזו כדעת הטור ונראה דסברי דלרבנן חזקת מ"ק אלים כחה כמו ח"מ ועדיין איכא למידק בחזקת ממון לחוד בלא חזקת מ"ק והמחזיק טוען שמא ואידך ברי אם בכה"ג אמרינן ג"כ ח"מ עדיף או לא ודבר זה לא מצאתי ראי' אך דעתי נוטה דבכה"ג ג"כ ח"מ עדיפא ולענין רובא בהא דקיי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב נגד ח"מ לחוד או מ"ק לחוד אזלינן יתבאר לקמן בס"ד בכלל רובא:

והנה יש להביא ראיה מהירושלמי דאפי' בחזקת מ"ק לא מהני ברי ושמא וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ב דיבמות ה' י"א) ובפ"ג דקידושין (ה"ז) מהו נאמן שמואל אמר נאמן ליתן גט אסי אמר נאמן לכנוס רב הונא בשם רב אמר נאמן לכנוס ואין למידין הימנו דבר אחר מהו אין למידין ממנו דבר אחר אחת משדותי מכרתי ואיני יודע למי מכרתי ובא א' ואמר אני לקחתי לא כל הימנו והטעם כתב הפני משה שם משו' דגבי קידושין מירתת וירא לשקר משא"כ גבי ממונא לא מירתת ומשום הכי באומ' אחת משדותי מכרתי ואיני יודע למי מכרתי ובא אחד ואמר אני לקחתי שאינו נאמן וא"כ הוא ברי ושמא שהמוכר הוא שמא והלוקח טוען ברי וא"כ לפי שיטת הראב"ד דלענין חזקת מ"ק ברי ושמא ברי עדיף א"כ הכא ברי ושמא הוא ואפ"ה אינו נאמן ואינו נאמן לכנוס רק בקידושין אליבא דר' יוחנן משום דמירתת. אבל בממונא דלא שייך הא דמירתת אינו מועיל ברי ושמא אפי' לענין חזקת מ"ק ובחוה"מ (ס' רכ"ב) כתב הרמ"א יש מי שכתב האומר שזה מכרתי ואיני יודע למי ובא אחר ואמר אני הלוקח נאמן וכתב ע"ז הש"ך עיין בה"מ (פ"א מהל' אישות) כנראה שחולק משמי' דהרשב"א על דין כו' ועיין בירושלמי בקידושין (פ' האומר) והנה הא שכתב הגהת מיימוני והביאו הרמ"א הוא לשיטת הראב"ד שהבאתי דלענין חזקת מרא קמא אמרינן ברי ושמא ברי עדיף וא"כ בקרקע שהיא בחזקת מרא קמא פסק דברי ושמא ברי עדיף כש"כ הכא דליכא כלל חזקת מרא קמא וע"כ ודאי דברי עדיף משמא והרשב"א שחולק על זה הוא בשיטת הרמב"ן דברי ושמא לא עדיף הברי אפי' לענין חזקת מ"ק נמי וע"כ לא מפקינן נמי מיד חמ"ק אעפ"י שהודה שכבר מכר אעפ"כ כיון שאינו יודע איזה שדה מכר ולמי מכר לא מפקינן מיד המוחזק או שאינו צריך ליתן לו לכל הפחות רק שדה הקטנה וכמו דאמרינן בב"מ (ד' ק') וכן ב' שדות אחת גדולה וא' קטנה כו' ואין לו אלא קטנה וכמו שיתבאר לקמן]:

אך מה שהקשה מהירושלמי על זה דהא מהירושלמי משמע דאפי' לענין חזקת מ"ק אמרינן דהמוציא מחבירו עליו הראי' והוי כמו חזקת ממונא וע"כ אמרי' בירושלמי (פ"א דביכורים) ריב"ח בעי קנה אילן א' לא קנה קרקע שנים לא קנה קרקע א' אינו מביא כל עיקר שנים מביא ואינו קורא א"ל ר"ח מילין דצריכין לבי' וועדא שאל (והוא כמו דאמרינן בב"ב (ד' פ"א) דבר שהראשוני' לא אמרו בהם טעם תשאילני כו' כדי לביישני ואמאי לא קאמר הירושלמי הטעם כמו דאמרינן בש"ס דילן (שם) דספוקי מספקא לי' אי קנה קרקע או לא וע"כ מביא ואינו קורא. והוא משום דסובר דחזקת מ"ק הוי חזקה המכרעת וא"כ כיון שהקרקע הוא בחזקת מ"ק א"כ אמאי מביא כלל:

אבל לשיטת הש"ס דילן דלא הוי חזקה המכרעת והראי' דהא משני דספוקי מספקא להו אי קנה קרקע או לא וע"כ מביא ואינו קורא ואמאי מביא הא בספיקא דקרקע מוקמינן בחזקת מ"ק. וא"כ ע"כ צריך לומר שהוא כמו חזקת ממונא דלא הוי חזקה המכרעת אלא מחמת דמאן דכאיב לי' כא בא אזיל לבי אסי' ובכה"ג הוי חזקת מ"ק וע"כ ניחא כיון דספוקי מספקא להו אי קנה קרקע או לא ע"כ מביא ואינו קורא ואיפשר לומר דחזקת מרא קמא הוי כמו חזקת ממונא וע"כ לשיטת הירוש' דחזקת ממונא ילפינן מקרא דהמוציא מחבירו עליו הראי' ותפיסה לא מהני רק בנכסי הגר וכמו שביארתי וע"כ חזקת מ"ק הוי נמי חזקה ודאית לשיטת רב. וע"כ בעי בירושלמי דמ"ט דרבנן כיון דהוי חזקה המכרעת אבל לשיטת הש"ס דילן דחזקת ממונא לא הוי חזקה המכרעת דספוקי מספקא לי' ע"כ מביא וא"ק (והא שהבאתי לעיל דמשמע דהירושלמי סובר דלא הוי חזקה המכרעת היינו לשמואל שסובר דתפיסה מהני וכמו שאומר דבבא באמצע החודש עסקינן ע"כ סובר דחזקת מרא קמא ודאי לא עדיפא מחזקת ממונא וע"כ לא הוי רק בתורת ספק משא"כ לשיטת הירושלמי הוי חזקה המכרעת כמו חזקת ממונא:

ולפי"ז לא תקשה מהירושלמי על הך שהביא הרמ"א שהאומר שדה מכרתי ואיני יודע למי ובא א' ואמר אני לקחתי נאמן שהוא כשיטת הראב"ד דלענין חזקת מרא קמא ברי עדיף משמא ומוציאין מחזקה מ"ק. ומהירושלמי אין ראי' שהוא סובר דחזקת מ"ק הוי חזקה המכרעת וע"כ לא מפקינן מיני' אעפ"י שהודה שכבר מכר אך שאינו יודע למי ועוד שאומר אחת משדותי מכרתי וע"כ מוקמינן כל אחת בחזקת מרא קמא. ואעפ"י שהודה שא' מן השדות מכר וא"כ איך מוקמינן שניהם בחזקת מ"ק. אך התוס' כתבו ביבמות (ד' קי"ח) דמייתי ראי' מהא דשני שבילין דשניהם מוקמינן אחזקתי' ועוד דכיון דאמרינן אוקי בחזקת מ"ק ע"כ הוא מוחזק בהגזולה וכמו דאיתא בב"מ (ד' ק') לענין היו לו שתי שדות אחת גדולה ואחת קטנה:

אך בלאו"ה אין ראי' מהירושלמי כלל להא שהביא הרמ"א. דבשדה אחת כיון שהודה שמכר ואינו יודע למי א"כ לית לה כלל חזקת' מרא קמא דהא הודה שמכר (וע"כ אפי' הרמב"ן שחולק על הראב"ד וסובר דאפי' לענין חזקה מ"ק אמרינן דברי ושמא המוציא מחבירו עליו הראי' התם הוי חזקת מרא קמא. וע"כ לא מפיק מחזקת מ"ק ע"י ברי ושמא). אבל בהירושלמי דמיירי שאומ' אחת משדותי מכרתי וא"כ על כל שדה ושדה הוי חזקת מרא קמא ובחזקת מ"ק לא מהני ברי ושמא כמו שכתב הרמב"ן. אך לשיטת הראב"ד קשי' דהא סובר דלענין חזקה מרא קמא מהני הא דברי ושמא ברי עדיף וא"כ אמאי לא מהני בהא דב' שדות מכרתי וא"כ צריך לומר כמו שביארתי תחילה דהירושלמי סובר דחזקה מ"ק הוי חזקה המכרעת וע"כ לא מהני הא דהוי שמא והשני ברי משום דהוי חזקה המכרעת לשיטת הירושלמי כמו שהבאתי ראי' מהא דלא משני הטעם דבב' אילנות מביא ואינו קורא אבל לשיטת הש"ס דילן דלא הוי חזקה המכרעת ע"כ כתב הראב"ד דברי ושמא ברי עדיף לענין חזקת מרא קמא:

[ועוד איפשר לומר דמהירושל' אין ראי' כלל לענין ברי ושמא והוא לפי מה שביארתי בסיף ב"ק ובב"מ דהירושלמי סובר דברי ושמא ברי עדיף אפי' להוציא מן המוחזק בממון וכמו דאיתא בירושלמי (סוף ב"ק ה"ז) הוצאתי מן הכיס ונתתי לך והוא אומר איני יודע רב הינא אומר אומרי' לו את לית ידע אהן ידע וביארתי שם דהירו' סובר דברי ושמא ברי עדיף. וכן ביארתי שם דאפי' ר' יוחנן דאמרינן בש"ס דילן בב"ק (ד' קיח) איתמר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע רב הונא ורב יהודה אמרי חייב ר"נ ור' יוחנן אמרי פטיר אך הירושלמי סובר דאפי' לר' יוחנן נמי ברי ושמא ברי עדיף. ע"כ אמרינן שם ר' יוחנן אמר בבא לצאת ידי שמים והוא משום דסובר דברי ושמא ברי עדיף וא"כ כיון שסובר דאפי' במוחזק ממש ברי ושמא ברי עדיף וא"כ מכש"כ בחזקת מרא קמא וא"כ אמאי אמרינן הכא בירושלמי בקידושין ר' יוחנן אמר נאמן לכנוס ואין למידין ממנו דבר אחר א' משדותי מכרתי ואיני יודע למי מכרתי ובא א' ואמר אני הוא שלקחתי' לא כל הימנו וא"כ קשה דהא הירושלמי סובר דברי ושמא ברי עדיף וא"כ אמאי אינו נאמן.

ע"כ נראה לי דהירושלמי סובר הא דברי ושמא ברי עדיף היינו בשטענו ברי מתחילה ע"כ ברי ושמא ברי עדיף אבל אם המוכר אמר תחילה שאינו יודע למי א"כ הברי גרוע מחמת שהוא קאמר תחילה שאינו יודע בכה"ג לא הוי ברי ושמא ברי עדיף וע"כ אמרינן בסוף ב"ק (שם) ר' יוחנן אמר בבא לצאת ידי שמים דאמרי' בשלא תבעו אדם אלא מעצמו הודה. וע"כ סובר הירושלמי דאפילו תבעו אח"כ בברי לא הוי ברי ושמא מאחר שקדמה הודאת השמא לטענת הברי וע"כ אמר רב הונא אח"כ מנה הוצאתי לך מן הכיס ונתתי לך והוא אומר איני יודע רב הינא אמר אומרין לו לית את ידע אהן ידע היינו בשקדמה תביעת הברי להודאת השמא אבל לא בשאומר תחילה שאינו יודע אם נתחייב לו וזהו דינא דמתניתין האומר לחבירו גזלתיך הלויתני הפקדת אצלי ואיני יודע אם החזרתי לך חייב לשלם והיינו לצאת י"ש כמו דאמר ר' יוחנן בבא לצאת ידי שמים אבל איני יודע אם גזלתיך כו' פטור מלשלם כיון שלא תבעו תחילה ואע"ג שאומר אח"כ ברי.

ובזה איפשר לבאר הירושלמי (ספ"ו דשבועות) ר' יהושע דיומא בעי קומי ר' יונה תמן את אמר לית את ידע אהן ידע והכא את מר הכן ואיפשר שהקשה לו אהך מילתא גופא דאם א' אמר אחת משדותי מכרתי כו' דלא כל הימנו ע"ז אומר תמן יש חילול שביעה הכא ליכא חילול שבועה (פי' דאם קדמה תביעת התובע יש שבועה במודה במקצת הממון וע"כ אם טוען אח"כ שמא ברי עדיף משא"כ אם הודה תחילה ליכא חילול שבועה כמו דאיתא בשבועות (ד' מ') אמר רב ענן אמר שמואל טענו חיטים וקדם והודה לו בשעורין אם כמערים חייב אם במתכוין פטור והוא מפני שקדמה ההודאה להתביעה. וה"נ אם הודה לו תחילה בשמא ואח"כ טענו ברי פטור ובספרי נועם ירושלמי (בפ"ג דקידושין) ביארתי באופן אחר עי"ש: