נועם ירושלמי על עבודה זרה ד:ח:ב

שם (ה"ח) מתניתין לוקחין גת בעוטה כו' רב הונא בשם רב הקילוח כבור ר' זירא בעי בכל אתר לית את עבד הניצוק חיבו' והכא את עביד הניצוק חיבור סב' רב הונא נתנסך הבור נתנסך הקילוח נתנסך הקילוח לא נתנסך הבור והטעם הוא דעיקר הוא הבור וע"כ נתנסך הבור נתנסך הקילוח אבל לא שיהא הבור טפל לקילוח שאם נתנסך הקילוח לא נתנסך הבור ועוד שהוא כמו שכתבו התוס' בגיטין (ד' ט"ז) לענין קטפרס דכל דבר שסופו לירד למטה הוי חיבור וע"כ נתנסך הבור נתנסך הקילוח משום דסופו לירד למטה למקום הניסוך אבל נתנסך הקילוח לא נתנסך הבור דניצוק לא הוי חיבור כאלו הבור הוא למעלה ועיין בחגיגה (ד' י"ט) בעא מיניה ר' יוחנן לר' יהודה מהו להטביל מחטין וצינורות בראשו של ראשון גוד אחית אית לי' לר' יהודה גוד אסיק לית ליה כו' (והפ"מ כתב טעם אחר עיי"ש):