נועם ירושלמי על עבודה זרה ג:ו:ד

שם ותנינן אבניו ועציו ועפרו כו' בכאן צריך להביא מה שביארתי (פ"ט דשבת ה"א) ובזה יתבאר לקמן ה"ז) והוא דאמר ר' עקיבא מניין כו' מתניתין כמאן דאמר כו' דנדה ומשמשי' כנדה ותנינן אבניו ועציו ועפרו מטמאין כו' תיפתר שהשהחווה לבית ואח"כ בנאו. והא תנינן ג' בתים הן תיפתר שהשתחוה לבית ואח"כ חידשו והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה ולי נראה שהוא (ט"ס וצ"ל) תיפת' במשתחוה לבית עצמו (והא שאמ' תיפתר שהשתחוה לבית ואח"כ חידשו (צ"ל) תיפתר במשתחוה לביה עצמו) דאמר ר' זעירא ר"ה בשם רב המשתחווה לבית אסרו (וכן איתא בפ"ג דעבודת כוכבים) ר' אבהו בשם ר' יוחנן המקדיש את הבית אין מועלין בו א"ר זעירא הוי רבנן פליגא מד"א אסרו מועלין בו (פי' מאן דאמר אסרו סובר דבית הוי כתלוש וע"כ מועלין בו) ומ"ד לא אסרו אין מועלין בו (והוא ט"ס וצ"ל ומ"ד אין מועלין בו לא אסרו) פירוש ר' יוחנן שסובר דאין מועלין בו ואם כן סובר דהוי כמחובר וע"כ לא אסרו) ובכאן (צ"ל) והא תנינן אבניו ועציו ועפרו מטמאין כו' פי' וא"כ קשי' לר' יוחנן דכיון דאמר אין מועלין בו א"כ לא אסרו) תיפתר שהשתחוה לבית ואח"כ חידשו. התיב ר' חגי קומי ר' יוסה מתניתא פליגא על רב השוקת שבסלע אין ממלאין בה ואין מקדשין בה ואין מזין כו' ואינה פוסלת המקוה מפני שחקקה ואח"כ חיברה הא אם חיברה וא"כ חקקה לא. וההן בית לאו כמו שחיברו ואח"כ חקקו (פי' וא"כ ה"ל כמחובר ואמאי אמר רב דהמשתחוה לבית אסרו) פתר לה סיתותן של אבנים היא גמר מלאכתן (פי' וא"כ הוי כמו שחקקו ואח"כ חיברו):

שם (בירושלמי) ולית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמר עבודת כוכבים שנשברה כו' והנה יש ט"ס בהגירסא שבכאן וצ"ל כמו דאיתא (בפ"ג דעבודה כוכבים) לית הדא פליגא על ר"ל דאמר עבודת כוכבים שנשברה מותרת וכן סבר מימר אם בעתיד להחזירן לכליין ד"ה אסור וגם שם (ט"ס וצ"ל) ומר ר' יודן אבוי דר' מתני' אם היו מונחין במקומן לא כמו שעתיד להחזירן לכליין הן ואילו במקומן הן (פי' ובהא מודה ר"ל שאסור) ואח"כ צריך להיות ואפילו על דר' יוחנן לית הדא פליגא דר' יוחנן אמר עבודה כוכבי' שנשברה אסורה לא כן סברנן מימר אם בשאינו עתיד להחזירן לכליין ד"ה מותר (פי' והכא כמו שאינו עתיד להחזירן לכליין) ואין לתרץ כמו דאמר תחילה דכיון שמונחין במקומן הוי כמו שהוא עתיד להחזירן לכליין מ"מ תהא פליגא על ר"ל דהא להאי לישנא פליג ר"ל אפי' בעתיד להחזירן לכליין ובכאן צריד לומר תיפתר שנשתחווה לכל אבן ואבן (וא"כ לא הוי עבודת כוכבים שנשברה כלל) וכן כתבו התו' בשב' (ד' פ"ב) בד"ה אבניו כו' ואפי' למ"ד כו' שנשברה מותרת הא מוקי לה בירושלמי כגון שהשהחווה לכל אבן ואבן ודו"ק:

שם תיפתר במשתחוה לזמורה ואח"כ נטעה ובכאן חסר וצ"ל כמו שהגירסא הוא בשבת (שם) ר' בא בשם רב המשתחווה לבית אסרי לאילן לא אסרי' והא תנינן שלש אשירות הן תיפתר שנשתחווה לזמורה ואח"כ נטעה והחילוק הוא כמו שכתבו התוס' בחולין (ד' ט"ז) דאילן שנשתרש ויוצא מן הקרקע הוי מחובר טפי כו' עיי"ש ועוד לפי מאי דמשני בירושלמי דהא דלא דמי לשוקת שחיברו ואח"כ חקקו דהוי מחובר הוא משום דסיתותן של אבנים זהו גמר מלאכתן וע"כ הוי כמו כשנעשה כלי בתלוש משא"כ באילן: