נועם ירושלמי על עבודה זרה ג:ו:ב

(ה"ו) ר"ע אמר לתועבה דנדה הוקשה מה הנדה מטמא במשא כו' ורבנן אמרי לתועבה שבשרצים הוקשה מה השרץ מטמא בהיסט נראה לי דהאי היסט הוא משא והוא ט"ס וצריך להיות מה השרץ אינו מטמא בהיסט אף כו' אינה מטמאה היסט (כצ"ל) ודלא כהפ"מ אי מה השרץ מטמא בכעדשה יכול אף כו' תטמא בכעדשה ר' זעירא כו' ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים מה המת מטמא בכזית אף כו' תטמא בכזית אי מה המת מטמא משיכניס ראשי אצבעות כו גמר מבית המנוגע כו' א"ר חנינא זאת אומרת שאין טומאת כו' מחוורת דלא כן מקישה לקלים ואינה מקישה לחומרין. א"ר מנא מחוורת היא למה הוא מקישה למת ולשרץ ללמד מינה לקלים שבה הדא דאת אמר בעבודת כוכבים שבורה אבל בעבודת כוכבים שלימה כל שהיא דמר ר' יוסי ב"ר בון בעל כו' ובאפין הוי כו' והנה הפ"מ נדחק בזה במה שאומר ולמה הוא מקישה למת ולשרץ ללמד ממנה לקלים שבה דמנין מוכח דללמד לקלים שבה ע"כ נראה לי לבאר והוא שאמר ר' מנא זאת אומרת שאין טומאת כו' מחוורת (פי' שאינה מדאורייתא דלא כן מקישה לקלים ואינו מקישה לחומרין) אין הקושי' דליקיש לחומרי' לשרץ שמטמא בכעדשה שה ולמת לטמא טומאת משא בכעדשה דהא זה לא מצינו בכל הטומאות דשרץ מטמא בכעדשה אבל אינו מטמא במשא והמת שמטמא במשא אינו מטמא בפחות מכזית אלא דפריך דליקיש לחומרא (אי הטומאה מחוורת) דהיינו שאם הוא בכעדשה פחות מכזית לטמא במגע כשרץ ואם הוא בכזית לטמא במשא כמת וע"ז אומר ולמה היא מקישה למת ולשרץ ללמד ממנה לקלים שבה וע"ז אומר הדא דאת אמר בשבורהאבל בשלימה כל שהוא וא"כ כיון דמטמא בכל שהוא א"כ איזה טומא' יש לה אם כמת או כשרץ. דבשלמא במה שצריך שיעור איפשר לומר דנותנים לה שני החומרות דבכעדשה מטמא במגע וכזית מטמא במשא ובאוהל אבל בשלימה דמטמא אפי' בכל שהוא א"כ איך יהי' הטומאה אם במגע או במשא דהא בשרץ אפי' בשלם אינו מטמא רק במגע ומזה מוכח דמקישה לקלים ואינה מקישה לחומרין וכל זה הוא לשיטת הירושלמי דבשלימה מטמא בכל שהו אבל לשיטת הש"ס דילן הא דשלימה בכל שהוא הוא רק לענין איסורא אבל לא לטומאה וכמו דאיתא בשבת (ד' פ"ג) בעי רב אחדבוי בר אמי כו' פחותה מכזית מהו מתקיף לה רב יוסף למאי אילימא לענין כו' לא יהא אלא זבוב בעל עקרון כו' אלא לענין טומאה מאי אלמא דלענין טומאה אפי' שלימה נמי אינו מטמא רק בכזית וע"כ פריך דילמא לחומרא למאי הילכתא איתקש לשרץ דמטמא בכעדשה (ובכעדשה לא יטמא רק במגע) לנדה לטמויי באבן מסמא אקשה רחמנא למת לטמויי באוהל ודווקא בכזית מקשינן (אך איפשר דהש"ס דילן מקשה דליתן לה כל החומרות דשרץ ודמת וא"כ אפי' בכעדש' מטמא באוהל. וע"כ משני דהטעם משום דטומאת כו' דרבנן הוא וע"כ מקשינן לקולא ודו"ק):