נועם ירושלמי על זרעים צט

אומר בירושלמי דאתי' דר"ש כב"ש כמה דב"ש אמרי קדשו מדומעין. כן ר"ש אומר קדשו מדומעין. אבל בהא דר' יוחנן דאמר תרומת שני הכריים בא' מהם. א"כ התרומה לחוד והשירים לחוד. אלא שאין אנו יודעים איזהו תרומה ואיזהו שירים. ע"ז אמר ר' יוחנן קדשו מדומעין ולא דמי להא דר"ש וב"ש. ובזה יתיישב מה שהקשיתי בס' נ"י (סי' א') על הרמב"ם שפסק (פ"ג מה' תרומות) האומר תרומת הכרי הזה בתוכו אם אמר בצפונו או בדרומו קרא שם כו' ואם לא ציין במקום לא אמר כלום. ואעפ"כ כתב (פ' י"ג מ"ה תרומות ה' ט"ז) הי' לפניו שני כריים ואמר תרומת שני הכריים בא' מהם הרי שניהם מדומעים. הי לפניו שני סאין וכרי א' ואמר הרי א' מן הסאים האלו עשוי תרומה על הכרי הזה הרי אחת מהן תרומה. ואינו יודע איזהו. הי' לפניו שני כריים וסאה א' ואמר ה"ז תרומה על א' מן הכריים הללו. הרי הוא תרומה ונתקן א' מהם ואינו ידוע איזהו המתקן מן הטבל. אך הטעם כמו שביארתי דהתם אין שירי' ניכרים כיון דלא ציין המקום. אבל הכא הרי ציין המקום אלא שאינו יודע איזהו. ע"כ סובר ר' יוחנן דקדשו מדומעין. ואע"ג דהלשון א' אעפ"כ אין הכונה א'. וכה"ג יש בש"ס דילן ועיין במנחות (ד' ג')

ולכאורה היה איפשר לומר לפי מה שביארתי דע"כ סובר ר' יוחנן דקדשו מדומעין (וכן אמרינן בפ"ז דדמאי דר' יוחנן אמר קדשו מדומעים) משום דלפי מה שביארתי לעיל (ספ"א דתרומות) חברי' בשם ר' יוחנן ואפי' על אחרנא (פי' שהוא תרומה על הכל (דאל"ה אף ב"ש מודו דכיון דבטלה מקצתה בטלה כולה) וא"כ לא תלוי בהא דקדשו מדומעין דכיון דהתרומה הוי על הכל. והשירים נכרים דעל הזיתים הוי תרומה ועל השמן לא הוי תרומה. וא"כ לא פליגי כלל בהא דקדשו מדומעים והא דאמר ר' יוסי בר בון בשם ר' יוחנן אתי' דר"ש כב"ש כמה דב"ש אמרי קדשו מדומעין כן ר"ש אומר קדשו מדומעין היינו דלא כמו דאמרי חברי' בשם ר' יוחנן ואפי' על אחרנא וע"כ סובר ב"ש דקדשו מדומעין. דהא אינו מבורר היכן הוי התרומה אבל לחברי' בשם ר' יוחנן דהוי הכל תרומה א"כ לא תלוי בהם דקדשו מדמעין וע"כ סובר ר' יוחנן דקדשו מדומעין. אך פסקי' של הרמב"ם דפסק דלא קדשו מדומעין ואעפ"כ פסק כהא דר' יוחנן דאמר תרומת שני הכריים בא' מהם. צריך לחלק כמו שחילקתי ודוק)

ירושלמי אימת הוא עוב' (פי' על הלאו דמלאתך ודמעך לא תאחר כגון אם הקדים מעשר לתרומה ר' חייא בר בא אמר מתחילה רבי שמואל בר רב יצחק אמר בסוף ומה נפיק מביניהון לסירוף הכרי נפיק מביניהון על דעתי' דר' חייא בר ווא עובר על דעתי' דר' שמואל בר רב יצחק אינו עובר

ולכאורה יש להקשות דאיך אמרינן דעובר לבסוף דאיך יעשה דהא אם הקדים מעשר ראשון לתרומה הא צריך לתרום אח"כ וכה"ג אמרינן בירושלמי (פ"ה דיומא ה"א) מתניתא פליגא על ר' ינאי נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו (פי' דאלמא הילוך בשמאל כשירה) ומשני שני' הוא שאינו יכול לעשות כו' ה"מ שאם הכניסן אחת אחת כיפר אלא שהוא עובר משום הכנסה יתירה ופי' שזה מתרץ על מה שאינו מכניס ב' פעמים הכף והמחתה ושניהם בימין) וע"ז אומר שעובר משום הכנסה יתירה

ואמרינן שם על איזה מהם הוא עובר חברי' אמרי על האחרונה אמר לו ר"י אומר לו הכנס ואת אמרת הכין אלא על הראשונה (פי' דאם הכניסן אחת אחת כיפר אלא דעובר משום הכנסה יתירה) וע"כ מיבעי לי' בירושלמי על איזה מהם הוא עובר ואמרי חברי' שעובר על האחרונה (דהא הראשונה הי' צריך לכנוס וא"כ ההכנסה האחרונה היא היתירה ע"כ עובר על האחרונה ואמר לו ר' יוסי דאי איפשר לומר דבאחרונה הוא עובר דהא אמר לו הכנס ואת אמרת הכין (פי' דהא מוכרח הוא לכנוס מחמת הקטרה ולצורך הקטרה התירה התורה לכנוס א"כ הראשונה היא היתירה ועל הראשונה הוא עובר)

והנה הק"ע כתב וא"ת מאי נ"מ שהרי מ"מ עובר. וי"ל דנ"מ למלקות כו' וקא מיבעי לי' על איזה מהם מתרין בו והוא דוחק. ע"כ הי' נראה לו לכאורה דהאי בעי' הוא על איזה מהם עובר דאם הוא עובר בהכנסה אחרונה וא"כ אין לו לכנוס ותבטל ההקטרה דהא כה"ג אמרינן בירושלמי (דיומא פ"ד ה"ג) ספק עד שלא הקטיר נשפך הדם וס' משהקטיר נשפך הדם והוא חתי' פסולה והוא צריך לחות בתחילה ולחות בתחילה אין את יכול (כצ"ל) שאני אומר משהקטיר נשפך הדם והוא חתי' כשירה והוא עובר משום הכנסה יתירה ובטלו העבודות אשכחן אמר בטלו עבודות של אותו היום אלמא דמשום ספק הכנסה יתירה בטלו העבודות של אותו היום וא"כ ה"נ אם הי' עובר על הכנסה יתירה בהכנסה האחרונה א"כ לא הי' יכול לכנוס ובטל' העבודה של אותו היום אבל אם הוא עובר בהכנסה ראשונה א"כ כבר עבר בהכנסה ראשונה ועל האחרונה צריך לכנוס דהא התורה אמרה שמשום הקטרה צריך לכנוס אך אעפ"כ לא דמי דהתם הוי ס' דילמא נשפך הדם אח"כ וא"כ הי' הקטרה מעלי' וע"כ אין להכניס אח"כ קטורת משום הקטרה יתירה דדילמא קיים כבר מצות הקטרה משא"כ הכא דבודאי לא קיים מצות הקטרה ע"כ בודאי דצריך לכנוס משום הקטרה דהא חזינן דהתורה התירה לבוא משום הקטרה ועוד דלפי מה שכתב הש"א דעשה דוחה ל"ת אפי' ל"ת שיש בו מיתה והא דלא דחי הוא רק בל"ת שיש בו כרת וא"כ אתי עשה ודחי ל"ת משא"כ התם דספק דילמא קיים מצות הקטרה וע"כ בטלו עבודות היום משום הכנסה יתירה ודוק

וכן הא דאמרינן בירושלמי (פ"ב דשביעית ה"ג) האיך עבידא על איזה מהם הוא מתחייב על הראשונה אלא כי אנן קיימין על האחרונה ועיין בפ"מ שם ודבריו דחוקים. ע"כ נ"ל שצריך לגרום בהיפוך וכן כתב הק"ע חברי אמרין על האחרונה א"ל ר' יוסי אומרים לו צא ואת אמר הכין אלא על הראשונה (והכי פירושו דאם נטמא בעזרה אית' בשבועו' (ד' י"ד) דבא לו בארוכ' חייב בקצר' פטור וע"כ מיבעי לי' בירו' דאימתי עוב' אם בא לו אפי' בארוכ' דלכאורה לפי שמתחיל לילך בארוכה שיעור קצרה אינו עובר דהא אם יצא דרך קצרה היה נמי הולך כזה השיעור וא"כ עיקר העבירה הוא באחרונה מה שהארוכה ארוכה יותר משיעור קצרה וע"ז אמרי חברי' דעובר באחרונה (ולטעמי' אזלו החברי' שאמרו תחילה דעובר בהכנסות על האחרונה) וע"כ אמר ר"י דאיך עובר דהא אנוס הוא לצאת ואנן אמרינן לו צא דהא אם יחזור ויעבור דרך קצרה היה השיעור יותר וע"כ אמר לו ר' יוסי אומרים לו צא ואת אמר הכין אלא על הראשונה (פי' בשעה שהתחיל לילך בארוכה ואע"ג שלא הוסיף עדיין בהליכתו יותר מעל הקצרה בתחילת הליכתו אפ"ה כיון שאנו יודעים שיהיה מוכרח לילך אח"כ יותר עובר בשעה ההיא) [ועיין בשבועות (ד' י"ז) בא לו בארוכה שיעור קצרה מהו] שיעורא גמירי עיי"ש ודוק. ועיין בספרי נ"י (ס"ה) מה שהארכתי בזה ועיין בשבועות (ד' י"ז) בעי רבא צריך שהיה למלקות כו' עיי"ש ואיפשר דהנ"מ לענין קרבן אם היה תחילה מזיד ואח"כ שגג אם חייב קרבן או לא ועיין (פ"ב דשבועות ה"ג) בפ"מ שם

והנה האי פלוגתא דאימת הוא עובר ר' חייא בר בא אמר בתחיל' רב שמואל בר רב יצחק אמר בסוף וקאמ' מאי נ"מ לסירוף הכרי. ולכאורה יש נ"מ לענין מלקות דצריך התרא בשעת האיסו' ע"כ בעי אימתי הוא עובר [אי לוקה] אך זה קשה דהא צריך הוא לתרום אח"כ להוציא מידי איסור טבל וכמו דאמרינן לעיל אומרים לו צא והכנס ואת אמרת עובר (ואעפ"י דהתם הוא מצוה אבל הכא אינו צריך לתרום רק אם הוא רוצה לאכול) דהא תנן במתני' ומייתי לה בתמורה (ד' ה') דמה שעשה עשוי וא"כ צריך לתרום התרומה אח"כ והא דאמרינן דעובר לבסוף היינו אם תרם אח"כ עובר למפרע אעפ"י דהגמר של הלאו נגמר אח"כ אעפ"כ הרי הוא עובר על הלאו למפרע אבל לא שעובר על הפרשת תרומה. דהא מן הדין צריך לתרום אח"כ אלא דאם תורם אח"כ עובר למפרע על המעשר