נועם ירושלמי על זרעים ק

וע"כ אומר מה ביניהון לסירוף הכרי דאם עובר בתחילה הרי הוא עובר אבל אם אינו עובר רק בסוף אינו עובר דהא נשרף הכרי ולא תרם

ולכאורה הי' איפשר לומר הנ"מ לענין התראה דאם עובר בתחילה איפשר להתרות בו אבל אם אינו עובר רק לבסוף אי איפשר להתרות בתחילה דהא בעינן התראה בשעת האיסור ובסוף לא יכול להתרות בו דהא מן הדין חייב לתרום. אך איפשר לומר כיון דלבסוף צריך לתרום וא"כ כיון דודאי צריך לתרום אח"כ איפשר דלא הוי התראת ספק

ובזה הי' איפשר לומר לכאורה הא דאמרינן שם ר' חמי בר עוקבא בשם רבי יוסי ב"ר חנינא אמר לוקה אמר ר' זעירא מתיבין קומי ר' יוחנן ושתיק מה עובר לוקה או אינו לוקה ואתא ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן אינו לוקה מה מקיים ר"י מלאתך ודמעך לא תאחר פתר לה בביעור (פי' המפרש מהרא"פ מתיבין קומי ר' יוחנן ושתיק השיבו לפני ר' יוחנן הא דאמרינן דעובר בל"ת אם לוקה על ל"ת או אינו לוקה ושתיק ר"י ולא השיב כלום. ריב"א אינו לוקה. השיב. מה מקיים ר"י כו' כלומר למה אינו לוקה הרי עבר בל"ת כו פתר לה בביעור האי קרא בביעור מיירי דשנה הרביעית ושביעית שחייב לבער כל תרומות ומעשרות מן הבית וכמ"ש בפ' חמישי דמ"ש ולא איירי האי קרא במקדים זה לזה ותנא דמתניתין דאמר שנאמר כו' לאסמכתא בעלמא נקט לי' עכ"ל והוא דוחק גדול

והנה לכאורה הוא דוחק לומר דמתניתין דקאמרה המקדים תרומה לביכורים ומ"ר לתרומה כו' אעפ"י שהוא עובר בל"ת מה שעשה עשוי שנאמר מלאתך ודמעך לא תאחר שזהו רק מדרבנן וא"כ פשיטא דמה שעשה עשוי וכן מהא דאמר שם ר' חמי ב"ר עוקבא בשם ר"י בר"ח מן מה שעובר בל"ת אתה יודע מה שעשה עשוי משמע דהוי מדאורייתא וע"כ אמר ממה שעובר בל"ת אתה יודע מה שעשה עשוי והוא כמו דאמרינן בתמורה (דף ד') אמר אביי כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני דאי ס"ד לא מהני אמאי לקי א"כ משמע דמדאורייתא הוא אלא דהאיבעי' הוא אם לוקה או לא

ע"כ לכאורה נראה לבאר עפ"י מאי דאיתא בשבועות (פ"ג ה"ז) שבועה שאוכל ככר זה היום ואכלה (ט"ס צ"ל ולא אכלה) ר' יוחנן ור"ל תרוייהון אמרי פטור לא טעמא דאהן טעמא דר' יוחנן משום שאינו ראוי לקבל התראה טעמא דר"ל משום שהוא בל"ת שאין בו מעשה ומה מפקא מביניהון שרפה והשליכה לים אין תימר משום שאינו ראוי לקבל התראה פטור ואין תימר משום שהוא בל"ת הרי יש בו מעשה ופי' הפ"מ שרפה והשליכה לים להככר דביטל לשבועתו בידים איכא בינייהו דלמ"ד משום התראת ספק ה"נ פטור דאם תאמר יתרו בו בשעה ששורפה ומשליכה לים התראה בשעה שעובר על איסורו בעינן ולא בשעת ביטולו. ולמ"ד משום לאו שאין בו מעשה הכא חייב וא"כ בעינן לר' יוחנן התראה בשעת האיסור

וא"כ איפשר לומר דע"כ דכששאלו מר' יוחנן אם הוא לוקה או לא הטעם הוא דהא מלקות אין שייך בו דאי אמרינן דאינו עובר אלא לבסוף א"כ יתרו בו אימת לבסוף לא שייך התראה דהא צריך לתרום ובתחילה לא שייך התראה דהא אינו עובר אלא לאח"כ א"כ הוי התראת ס' ועוד דבעינן התראה בשעת האיסור וכ"ת כיון דסוף כל סוף הא צריך לתרום א"כ לא הוי התראת ספק זה אינו דהא כל זמן שלא אכל אינו מחויב לתרום וא"כ לא הוי התראה וכמו דאיתא בירושלמי דשבועות (פ"ג) דטעמא דר"י דפוטר בנשבע שיאכל ככר היום ועבר היום ולא אכלה ואפי' השליך אח"כ לים דלא הוי התראה בתחילה שמא יאכל ואפי' השליך אח"כ לים אפ"ה בעינן התראה בשעת האיסור וא"כ הכא נמי דתחילה לא שייך התראה דילמא לא יתרום אח"כ ואח"כ ג"כ לא דהא צריך לתרום אלא דעובר על למפרע

וע"ז אמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן אינו לוקה וע"ז אומר מה מקיים ר' יוחנן מלאתך ודמעך לא תאחר פתר לה בביעור (פי' בשעת הביעור דאז מחויב לתרום שאז הוא זמן הביעור) וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ה דמ"ש) אמר ר' יהודא בראשונה הי' שולחין אצל בע"ב שבמדינות מהרו כו' עד שבא ר"ע ולימד שכל הפירות עד שלא באו לעונת המעשרו' פטורים מן הביעור כו' ולא טבל הוא ר' הילא בשם ר' שמואל זאת אומרת שהטבל קרוי קודש א"כ משמע דבזמן הביעור חייב להפריש. ועיין בתוי"ט (פ"ה דמ"ש מ"ט) מי שהיו פירותיו רחוקים ממנו כו' ופי' הרע"ב וכבר ולאו דווקא נקט דאפי' קודם שנתקנו נמי כדלעיל שכל הפירות שלא הגיעו לעונת המעשרות פטורים הא שהגיעו לעונת המעשרות חייבים ואעפ"י שעדיין לא הופרשו וע"כ שייך התראה בתחילה וע"כ לוקה וזה דוחק ויש לדחות ודוק. ועוד דא"כ מאי פריך והא כתיב מלאתך ודמעך לא תאחר דילמא הוא רק ללאו אבל לא ללקות ועוד דלפי מה שביארתי במ"א דצ"ל הגירסא בהיפוך בפ"ג דשבועות שם דר' יוחנן אמר משום לאו שאין בו מעשה ור"ל אמר משום התראת ספק כו' וכן הוא במכות (דף ט"ו) בש"ס דילן וכן בירושלמי בכמה מקומות בפסחים (פ"ה ה"ד) וביבמות (ספי"א) דר"י סובר התרא' ס' שמי' התראה, ע"כ אי איפשר לבאר באופן זה

, והא שביארתי דאפי' אי אמרינן דעובר בסוף אפ"ה בודאי דצריך לתרום אלא דעובר מעיקרא והלאו נגמר לבסוף והוא כמו דאמרינן בירושלמי (פ"ק דר"ה) ר' בון בר חייא בעי שלמה שנתו בעצרת איפשר לומר הוא אינו כשר ועובר (פי' אם נשלם לו ב' רגלים בעצרת למ"ד אפי' שלא כסדרן נמי א"כ איך עובר הא אינו יכול להקריב ברגל למ"ד נדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט) כהדא לא ילין חלב חגי עד בוקר ואימורי חול קריבין ביו"ט אמרה תורה הקריבהו מבעוד יום שלא יבוא לידי בל תלין והכא נמי הקריבהו מבעוד יום שלא יבוא לידי בל תאחר אלמא דאעפ"י שלבסוף הוא אנוס דהא שלמה שנתו בעצרת ונדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט אפ"ה אמרה תורה הקריבהו מבעוד יום שלא יבוא לידי בל תאחר כמו דאמרינן אמרה תורה הקריבהו מבעוד יום שלא יבוא לידי בל תלין וע"כ עובר על בל תאחר וה"נ עובר בסוף על מלאתך ודמעך לא תאחר אם תרם לבסוף אעפ"י שהוא חייב לתרום

עוד שם בירושלמי ר' שמואל בר אבא בעי מעשר ראשון שהקדימו בשיבלין עובר או אינו עובר אלא על סדר. לכאורה הפי' הוא דכיון דפטור אח"כ מלהפריש תרומה גדולה אינו עובר דאיפשר דאינו עובר רק לבסוף אך לפי"ז קשה דהא דאמרינן דפטור הלוי הוא רק שאינו צריך הלוי להפריש תרומה גדולה מהמעשר שנטל הלוי אבל מה שביד ישראל צריך להפריש וכן מבואר ברש"י בביצה (דף י"ג) בד"ה פטור מתרומה גדולה וא"כ כיון דצריך להפריש אח"כ תרומה גדולה הרי הוא עובר ואיפשר שהגירסא צ"ל או אינו עובר אלא על הגורן (פי' לאחר שנתמרח דאז חייב להפריש אבל כל זמן שלא נתמרח שאינו חייב עדיין מדאורייתא להפריש ע"כ אינו עובר) וכן הגיה הגר"א ועיין במ"ל ברמב"ם (פ"ג דתרומות ה' י"ג): המפריש פרק רביעי

ירושלמי (מתניתין) המפריש מקצת תרומות ומעשרות מוציא ממנו תרומה עלי' אבל לא למקום אחר ר"מ אומר אף מוציא הוא למקום אחר תרומות ומעשרות ואמרינן בגמרא המפריש מקצת תרומות ומעשרות מתניתין כשהפריש ובדעתו להפריש ר' שמואל בשם ר' זעירא מתניתין בסתם אמר ר' מנא קומי ר' יודן מה ופליג א"ל סתמא כשהפריש ובדעתו להפריש. וכתב המפרש מהרא"פ מתניתין כשהפריש וגם בדעתו להפריש עוד המותר וכמ"ש במתניתין דאל"כ אף מיניה ובי' נמי אינו יכול להפריש דדילמא מה שכבר נתקן עולה בידו משום דחשבינן לי' כשתי הפרשות. אבל הואיל ובדעתו להפריש עוד המותר ממנו חשבינן ליה כהפרשה אחת כאלו נטל ב' סאין כאחת כו'

ולי נראה שמה שאומר מתניתין כשהפריש ובדעתו להפריש הוא כמו שכתב המ"ל ברמב"ם ה' מ"ע (פ"א ה' ט"ו) וז"ל שוב ראיתי להר"ש (בפ"ד דתרומות) עלה דמתניתין דמוקי לה שדעתו עדיין להפריש השאר ע"כ. וכתב המ"ל ונראה שכיון הרב למה שכתבנו משום דמפשטא דמתניתין מוכח דמה שחוזר ומוציא ממנו תרומה עד שישלים השיעור הוי תרומה ופטור מן המעשר ואם לא היה בדעתו להפריש יותר פשיטא שכבר נפטר הכרי ומה שהיה מפריש יותר היה חייב במעשר ור' מאיר לא היה אומר בזה אף מוציא הוא למקום אחר תרומות ומעשרות. דא"כ היה תורם מן הפטור על החיוב אלא ודאי דמתניתין איירי כשהיה בדעתו להפריש יותר ומשום הכי מוציא ממנו תרומה וזה התוספת פטור מן המעשר ור"מ ס"ל דאף מוציא ממנו למקום אחר עכ"ל ודברי הר"ש הם דברי הירו' וכמו שהביא הר"ש הירו' מתניתין כשהפריש ובדעתו להפריש: