נועם ירושלמי על זרעים צח

ארבעה אלא אי אמרת לפי דמים משלם אמאי תבוא עליו ברכה כו')

ובזה יתבאר הירושלמי דקאמר ואף משאינו מבושל על המבושל וכש"כ מהמבושל על שאינו מבושל (פי' בשלמא לר"א דס"ל שיש חילוק דבבעלים אמרינן דשאינו מבושל יפה יותר דמבושל ממעט משותיו. וע"כ תורמין משאינו מבושל דשאינו מבושל יפה יותר. אך זהו דווקא בתרומה. אבל אם צריך לשלם לכהן בעד ששתה. וא"כ כיון שהוא מבושל א"כ הכהן רוצה יותר במבושל דהא בישלו וכמו דמשני ר"א תמן בכהן וכאן בבעלים. דבכהן מתיר ר' יהודא מפני שמשביחו לעצמו וע"כ אינו יכול לשלם מן שאינו מבושל על המבושל (אע"ג דבתרומה יכול לתרום מן שאינו מבושל על המבושל הוא דשאינו מבושל עדיף יותר משום דמבושל ממעט משותיו) משא"כ אם משלם לכהן אינו יכול לשלם מן שאינו מבושל על מהמבושל: וכש"כ מהמבושל על שאינו מבושל (דבזה אף בתרומה אינו יכול לתרום מפני שממעט משותיו. אבל לר' יוחנן קשי' דאמר מוחלפת השיטה וא"כ לתנא דמתני' שאינו מבושל עדיף יותר אפי' בכהן ג"כ. וא"כ אמאי לא ישלם משאינו מבושל על המבושל כיון שהוא עדיף יותר וא"כ כיון שאומר שאינו יכול לשלם משאינו מבושל על המבושל א"כ ס"ל דמבושל עדיף יותר והוא כר' יהודא דמתניתין (פי"א דתרומות) דמבושל עדיף יותר. וא"כ אמאי אמר ואף משאינו מבושל על המבושל. משמע דכש"כ מהמבושל על שאינו מבושל. ואמאי כיון דמבושל עדיף יותר. א"כ אמאי לא ישלם יותר מן המבושל על שאינו מבושל (דהא ר' יוחנן לא מחלק בין כהן לבעה"ב) ואם הוא משובח הוא משובח לכל ואם אינו משובח אינו משובח לכל וא"כ איך יתיישב לר' יוחנן הא דאמר ואף משאינו מבושל על המבושל

וע"ז משני אמר ר' אימי לא תני ר' יוחנן (וצ"ל לא תני ר' יוחנן אף) (וכן הגיה בהגהות הגר"א) פי' דלא תני אף א"כ אינו יכול לשלם דווקא משאינו מבושל על המבושל אבל מן המבושל על שאינו מבושל יכול לשלם. והוא כר' יהודא דמתניתין (פי"א דתרומות) וכר' יוחנן דמשני מוחלפת השיטה ודוק: התורם קישות פרק שלישי

שם בירושלמי מה אנן קיימין אם בממחין אף ר"ע מודה אם בשאינן ממחין אף רבנן מודו אלא כי אנן קיימין בסתם ר"ע אומר סתמן אין ממחין ורבנן אמרין סתמן ממחין. הנה המפרש פי' דממחין היינו מומחין לתרום והוא כמו שפי' הר"ש אבל העיקר הוא כמו שהגיה בשנות אלי' מה אנן קיימין אם בשאינן ממחין אף ר"ע מודה (פי' כשהם אינם מוחין זה את זה א"כ אף ר"ע מודה דודאי תרומת הראשון תרומה על כל דהוי כמו שעשה ברשות וא"כ תרומת הראשון תרומה ותרומת השני אינה תרומה כיון שעשה ברשות ועיין תוס' תמורה (דף י"ג) בד"ה ר' עקיבא דאם תרם הראשון ברשות הוי תרומת הראשון תרומה ע"ש שישבו שני הסוגי' דתמורה מה שהביאו מהברייתא דר"ע ס"ל דאין תרומת שניהם תרומה (פי' דמיירי כשתרם ברשות)] ואי בממחין אף רבנן מודו (פי' כיון דמוחין זא"ז א"כ כל א' לא יוכל לתרום רק על חלקו וא"כ ודאי דתרומת שניהם תרומה (פי' דמקצתו של זה הוי תרומה ומקצתו של שני) וכמו שכתבו התוס' בתמורה (דף י"ב) וכמו דאמרינן אח"כ בירושלמי על דעתי' דר"ע סאה של ראשון חצי תרומה וחצי טבל טבול לכל] וא"כ אף רבנן מודו דתרומת שניהם תרומה אלא כי אנן קיימין בסתם ר' עקיבא אומר סתמא אין ממחין (הוא ט"ס וצ"ל סתמא ממחין ע"כ ס"ל דתרומת שניהם תרומה פי' כל א' על חלקו) ורבנן אמרין סתמן ממחין (והוא ט"ס וצ"ל סתמא אין ממחין) וע"כ הוי כאלו הראשון תרם ברשות וע"כ תרומת הראשון תרומה

[אך שעדיין צריך לבאר דלפי מה שביארתי (פ"א דתרומות) דר"ע סובר דכיון שבטלה מקצתו בטלה כולו, וא"כ א' מן השותפין שתרם הרי תרם על הכל וכמו דאמרינן בירושלמי על דעתי' דר"ע סאה של ראשון חצי' טבל טבול לכל וחציו תרומה (כצ"ל) וא"כ כיון שתרם על הכל כיון שנתבטל מקצתו נתבטל כולו כמו דס"ל לר"ע

אך איפשר לומר דאליבא דרבה בפ"ג דנדרים (דף כ"ה) שאומר דכ"ע כו' וא"כ כל הפלוגתא אינו רק במחליף אבל לא במעמיד דבמעמיד סובר ר' עקיבא דלא אמרינן כיון שבטלה מקצתו בטלה כולו והרא"ש נסתפק בב' דברים אי הוי כמעמיד או כמחליף וא"כ יש לומר דהכא דמי לב' דברים שהי' יכול לומר שהמחצית יהי' תרומה רק על חלקו ובזה מודה ר"ע דאף שבטלה מקצתו לא בטלה כולו וע"כ סובר ר"ע דתרומת שניהם תרומה ובזה הי' איפשר ליישב הא דאיתא בתמורה (דף י"ג) דר"ע אומר דאין תרומת שניהם תרומה ור' אליעזר אומר דתרומת שניהם תרומה. והקשו התוס' דבמתניתין לא תנן הכי וא"כ איפשר לומר דר"א שהוא שמותי דהיינו מתלמידי שמאי וא"כ ס"ל שסוברים דאף שבטלה מקצתו לא בטלה כולו וע"כ סובר ר"א דתרומת שניהם תרומה ור"ע שסובר דכיון דבטלה מקצתו בטלה כולו ע"כ ס"ל דאין תרומת שניהם תרומה אך כל זה הוא לר' יוסי דס"ל דבגמר דבריו אדם נתפס וע"כ אפי' במעמיד נמי כיון שבטלה מקצתו בטלה כולו וכמו שביארתי (פ"א דתרומות) דלר' יוסי אפי' במעמיד נמי כיון שבטלה מקצתו בטלה כולו וע"כ איתא בברייתא דר"ע ס"ל דאין תרומת שניהם תרומה וזהו אליבא דר' יוסי וחכמים אומרים דאם תרם הראשון כשיעור אין תרומת השני תרומה. ובזה איפשר לבאר הירושלמי מה כשיעור תורה או כשיעור חביריו אין תעבדיני' כשיעור תורה לית ר' יוסי כרבנן אין תעבדיני' כשיעור חביריו ר' יוסי כרבנן. והנה המפרש פי' כהר"ש אבל הוא דוחק והנה הגר"א הגיה וביאר בשנות אליהו וזה לשונו פי' מה שאמר ר' יוסי אם תרם הראשון כשיעור כו איזו שיעור אמר אם השיעור של תורה או השיעור של חבירו כמו שרגיל בעין יפה או בעין רעה או בינוני אין תימר כשיעור תורה איך איפשר שיהיו חכמים סוברין אפי' עבר על שיעור תורה שיהא תרומתו תרומה ולא השני אלא ע"כ שר' יוסי הוא מפרש דברי חכמים שמה שאמרו דתרומת הראשון תרומה בנותן כשיעור דווקא (וע"כ הגיה אין תימר שיעור תורה ר' יוסי כרבנן אין תעבדיני' כשיעור חביריו לית ר' יוסי כרבנן) וע"ז אומר אין תימר שהשיעור שאמר ר' יוסי הוא שיעור חביריו נוכל לומר דפליג ר"י על חכמים דס"ל דתרומתו תרומה. מידי דהוי על שליח שאם פיחת עשרה והוסיף עשרה תרומתו תרומה ור' יוסי סבר כיון שלא נתן כשיעור אין תרומת הראשון תרומה והוא גרוע מן שליח שעשה כו'. וצריך לבאר דא"כ אי אמרינן דכשיעור תורה ר' יוסי כרבנן ומפרש דברי חכמים היה לו לומר כמו שאומרים חכמים דתרומת הראשון תרומה. ופ"ז היה לו לומר אם תרם הראשון כשיעור תרומת הראשון תרומה ואם לאו אין תרומת הראשון תרומה

אך לפ"ז היה משמע דאם תרם הראשון תרומתו תרומה אף על חלק השני ואם לאו אין תרומתו תרומה על חלק השותף. כמו שהפי' הוא בדברי חכמים שאומרים דתרומת הראשון תרומה ולא תרומת השני ופליגי על ר' עקיבא שאמר תרומת שניהם תרומה. וא"כ אם היה ר' יוסי אומר בלשון חכמים הוי משמע שאם לא תרם כשיעור אין תרומת הראשון תרומה על חלק השותף אבל על חלק שלו הוי תרומה והוי חצי תרומה וחצי טבל כמו שהבאתי בירושלמי ובאמת ס"ל לר' יוסי דבגמר דבריו אדם נתפס. וא"כ כיון שבטלה מקצתו בטלה כולו. פ"כ אמר דאם תרם הראשון כשיעור אין תרומת השני תרומה. פי' דהוי תרומה על הכל. ואם לא תרם הראשון כשיעור תרומת השני תרומה ומשמע דתרומת הראשון לא הוי תרומה כלל. א"כ בזה חולק על חכמים. דלחכמים אם לא תרם הראשון כשיעור תרומת שניהם תרומה ולא אמרינן דכיון שנתבטל מקצתו נתבטל כילו. ולר' יוסי תרומת הראשון לא הוי תרומה כלל. וע"כ אעפ"י שסובר כחכמים אעפ"כ פליג עליו בזה דתרומת הראשון לא הוי תרומה כלל]

ר' יוסי בר בון אתי' דר"ש כב"ש כמה דב"ש אמרי קדשו מדומעין כן ר"ש אומר קדשו מדומעין כו' תרומת שני כריים באחת מהו. ר' יוחנן אמר קדשו מדומעין ר"ש בן לקיש אמר לא קדשו מדומעין. אמר ר' הושעי' ב"ר שמאי הי' לפניו שתי סאין וכרי א' ואמר אחד מן הסאות הללו עשוי תרומה על הכרי הזה קדשם ואינו יודע איזהו. הי' לפניו ב' כרים וסאה אחת ואמר ה"ז תרומה על א' מן הכריים הללו נתקן ואינו יודע איזהו. ולכאורה קשה דהא אינהו פליגי בפלוגתא דב"ש וב"ה דב"ש אומרים קדשו מדומעין. וב"ה אומרים לא קדשו מדומעין וא"כ צ"ל דר"י סובר כב"ש. וא"כ קשה דאיך סובר כב"ש במקום ב"ה

ע"כ נראה לי דאף דאמרינן דר"י אומר קדשו מדומעין (וכן בפ"ז דדמאי סובר ר' יוחנן דקדשו מדומעין]. אעפ"כ לא תלוי בהא דאמרינן ר' יוסי בר בון אתי' דר"ש כב"ש כמה דב"ש אמרי קדשו מדומעין כן ר"ש אומר קדשו מדומעין. דהתם הטעם הוא דב"ה פליגי הוא משום דבעינן שיהא שירי' ניכרין. כמו דאמרינן בעירובין (ד' ל"ז) וע"כ