נועם ירושלמי על זרעים צז

הטומאה התפיחה אינו מעלה ולא מוריד כלל. הנה מהא דאמרינן במנחות ד' נ"ד) אמר רבה כל היכא דמעיקרא הוה בי' והשתא לית בי' הא בי' וכל היכא דמעיקרא לא הוה בי' והשתא הוי בי' מדרבנן. מזה אין ראי' דמיירי בטומאת נבילות וכמו שדחה המ"ל תחילה דהא דכתב הרמב"ם פחות מכעדשה מן השרץ פחות מכזית מן הנבילה שתפחו ועמדו על כשיעור מטמאים מד"ס אינו ענין לזה דשאני שרץ ונבילה שהטומאה מצד עצמה ולא קבלו אותה ממקום אחר. אך מהירושלמי דקאמר ר"י ור"ל דבטומאת אוכלים אעפ"י שלא היה בו כשיעור מעיקרו אעפ"כ טמא. [אך איפשר לומר דזהו מדרבנן]. וע"כ נראה לומר דאעפ"י דר"י ור"ל אמרי תרווייהו דאעפ"י שלא היה בו כזית מעיקרו (ומסתמא קאי על כל דיני דמתניתין והוא הדין לענין כביצה) אעפ"כ זהו דווקא אם תפח והטעם הוא שאת רואה את הצמק כאלו תפח אע"ג דלא מהני לטמא בשעה שהוא צמק אעפ"כ כיון שתפח הרי הוא מטמא. משא"כ בב' חצאי ביצה שקבלו טומאה כיון שלא היה שיעור שלם מעיקרא ע"כ אעפ"י שנצטרפו יחד אעפ"כ אין חוזרין להיות טמא ודווקא בצמק ונתפח וכמו שסובר ר' ירמי' שאת רואה את הצמק כאלו הוא תפח משא"כ בב' חצאי ביצים (ודלא כהמ"ל שדימה הדינים האלו) ועיין בתוספות זבחים (ד' ל"א) אמר רב המנונא מנא אמינא לה דתנן האוכל שנטמא באב הטומאה כו' ודוק

ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ב דערלה) כל המחמץ והמתבל והמדמע כו' ב"ש אומרים אף מטמא וב"ה אומרים לעולם אינו מטמא עד שיהיה כביצה ואמרינן שם ר' יוסי בשם ר' חילפא ר"י בשם רשב"ל כתפוח עושין אותו ב"ש (ופי' המפרש מהרא"פ כתפוח עושין אותו ב"ש כתפוח שנתחמץ בו העיסה עשו ב"ש את כל העיסה הואיל והוא מחמץ כל העיסה נעשית העיסה כתפוח מחמת החומץ הילכך כל העיסה כתפוח עכ"ל) והוא דחוק. ע"כ נראה לי שהפי' הוא דאמרינן על הא דתנן כביצה אוכלים שהניחן בחמה כו' הרי אלו טהורים ואמרינן שם דהניחן בגשמים ותפחו טמאים וחייבים עליהם כו' וע"ז אמרו ר"י ור"ל דאעפ"י שאין בו כזית מעיקרו אעפ"כ כיון דתפח טמא וע"כ אמר ר"ל דכל המחמץ והמתבל כו' ב"ש אומרים אף מטמא והטעם כיון דהשאור של תרומה החמיץ את העיסה וע"כ מטמא דכתפוח עושין ב"ש דכמו שאם הי' פחות מכביצה מעיקרו ואח"כ נתפח טמא ואעפ"י שתחילה לא היה כביצה ואעפ"כ טמא מחמת שתפח וע"כ אם נתחמץ ע"י השאור הוי כתפוח ואעפ"י שאין בו כביצה נמי טמא)

ובזה יתבאר הירושלמי (שם) תמן תנינן אמרו לו אף היא חסירה או יתירה מני אמרו לו ר"מ פעמים שהשאור יפה והוא תפוח הא אלו היה סולתא היה צמוקה ועכשיו שהוא שאור יפה והוא תפוח רואין את התפח כאלו צמק ונראית חסירה ופעמים שהשאור רע והוא צמק רואים את הצמק כאלו הוא תפח ונראית יתירה על דעתי' דר' ירמי' דרומאי ור"י ורשב"ל שלשתן אמרו דבר אחד ביתירה על דעתיי' דר' יונה ור' יוסי שלשתן אמרו דבר אחד בחסירה ונראה לי להגיה כך על דעתיי' דר' ירמי' ור"י ורשב"ל שלשתן אמרו דבר אחד ביתירה על דעתיי' דר' יונה ור' יוסי ודרומאי שלשתן אמרו דבר אחד ביתירה והאי שלשתן היינו שלשה התנאים שאמרו לדעת ר' ירמי' דרואים את הצמק כאלו הוא תפח. והפי' הוא דקאי על הברייתא שמביא תחילה תני תורמין על הגרוגרות במנין כו' רשב"ג אומר סלי תאנים וגרוגרות מין א' הוא ותורמין ומעשרין מזה על זה אמר ר' ישמעאל ב"ר יוסי אבא הי' נוטל עשר גרוגרות מן המוקצה על תשעים תאנים שבכלכלה וא"כ רשב"ג ור' יוסי סוברים שתאנים וגרוגרות מין אחד הוא ולדעת ר' ירמי' שאמר דהטעם הוא משום דרואים את הצמק כאלו הוא תפח וכן ר"י ורשב"ל שאמרו דכביצה אוכלים טמא ואעפ"י שלא היה כזית מעיקרו וביארתי הטעם משום דרואין את הצמק כאלו תפח שדרך הצמק לתפוח ע"כ סברי דשלשתן אמרו דבר אחד ביתירה והיינו רשב"ג ור' יוסי ור"מ שאמרו דפעמים שהשאור רע והוא צמק את רואה את הצמק כאלו תפח נראית יתירה א"כ סברי כל הני ג' תנאים דרואים את הצמק כאלו תפח דהא לדעת ר' ירמי' הטעם דרשב"ג ור' יוסי הוא משום דרואים את הצמק כאלו תפח על דעתיי' דר' יונה, ור' יוסי ודרומאי (כצ"ל) פי' דרומאי סברי דבעינן שיהא כזית מעיקרו וכבר ביארתי דתלוי בזה דאין דרך הצמק לתפוח וע"כ בעי שיהא השיעור מעיקרו וכן ר' יונה ור' יוסי סברי נמי משום דדרך התפח לצמוק ואין דרך הצמק לתפוח א"כ שלשתן אמרו דבר אחד בחסירה דהיינו שלשה התנאים דהיינו רשב"ג ור' יוסי שהיו תורמין ומעשרין מן הגריגרות על התאנים והטעם הוא לדעתיי' דר' יונה ור' יוסי משום דדרך התפח לצמוק ור"מ נמי קאמר פעמים שהשאור יפה והוא תפוח רואים את התפוח כאלו צמק ונראית חסירה א"כ שלשתן אמרו דבר אחד בחסירה

[ואמרינן שם בירושלמי אילין דבר פטי בשלון אורז אנשין מתקנתה יתי' חברי' סברין מימר ויסב חיי לון לקביל מבושל אמר לון ר' יוסה אף אנא כן למה שדרכו לתפוח עיין בהמפרש מהרא"פ. ולי נראה לפרש בהיפוך חברי' סברין מימר ויסיב לון חיי לקביל מבושל שיתרמו חיין יותר על המבושלים בכדי שישלים השיעור. משום דכשהם מבושלים נתרבה השיעור. וא"כ שוב לא יצמוקו. וכ"ת הא איפשר לחיים להיות מבושלים. הא ר' יונה ור' יוסי סברי דאין דרך צמק לתפוח פי' דאין רואים את הצמק כאלו תפח כיון דלע"ע אין בו כשיעור וע"כ הוי חברי' סברין מימר דיסיב לון חיי לקביל מבושל. אמר לון ר' יוסי אף אנא כן (פי' דבזה אני מודה דאמרינן דרואים את הצמק כאלו תפח למה שדרכו לתפוח). וע"כ אין צריך שיעור גדול בחיים לקביל מבושל משום שדרכו לתפוח ע"י בישול ע"כ רואים האורז חיי כאלו הוא מבושל וא"צ להרבות השיעור (וכה"ג אמרינן במנחות (דף נ"ה) אמר ר"א ב"ר יוסי אבא היה נוטל עשר גרוגרות שבמקצוע על תשעים שבכלכלה אי אמרת בשלמא לכמות שהן אמרינן שפיר אלא אי אמרת כמו שהן בצר לי' שיעורא שאני גרוגרות הואיל ויכול לשולקן ולהחזירן לכמות שהן והכא נמי ע"י בישול דרכו לתפוח. וע"כ אמר אף אנא כן למה שדרכו לתפוח ע"י בישול ע"כ יכול לתרום מן אורז חיי אף דלא ישלים השיעור לנגד המבושלים דבזה מודה שדרכו לתפוח ע"י בישול ודוק)

מתניתין ותורמין כו' ויין שאינו מבושל על המבושל ולא מן המבושל על שאינו מבושל כו' א"ר יוחנן דר"י הוא דר"י מתיר מפני שהוא משביחו ואמר ר' יוחנן מחלפא שיטתי' דר"י ור' אלעזר אומר אינה מוחלפת תמן בכהן וכאן בבעלים. ר"א ור"י חד אמר מפני שממעטו משותיו. וחד אמר מפני שממעטו ממידתו. ולא ידעינן מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דאמר ר' יוחנן מחלפא שיטתי' דר"י. ואמר ר"א אינה מוחלפת תמן בכהן וכאן בבעלי' הוי ר' יוחנן דו אמר מפני שממעטו משותיו

והנה הגר"א הגיה בשנות אלי' הוי ר' אלעזר אמר מפני שממעטו משותיו (פי' דאם נאמר שפירוש ממעטו ממעטו משותיו והיינו מחמת שגרוע ואין כולם יכולים לשתותן) ר' יהודא סבר כיון שמשביחו לא איכפת לן במאי ששאר בני אדם אינם יכולים לשתותן כי אצלו הוא משביח. וא"כ לא קשה כלל ר"י אדר"י דגם ר' יהודא סבר שמבושל הוא גרוע ולכן אין יכולים להפריש מן המבושל אך שם איירי בכהן שהכהן בעצמו יכול לעשות. ואם נפרש מפני שממעטו היינו ממידתו ור' יהודא סבר לא איכפת לן מה שממעט ממידתו כיון שהוא משביח. א"כ כ"ע סברי דמבושל עדיף. אך שת"ק אוסר מחמת שממעט ממידתו. ור' יהודא לא חש לזה דהא לפי מידה תרם וא"כ קשה דר' יהודא אדר' יהודא כיון שהוא סבר שהוא משובח לכל אדם ולמה לא יתרום אף בעה"ב מן המבושל על שאינו מבושל (דכיון שהוא תורם מן המבושל על שאינו מבושל לפי שיעור תרומה ומשובח עדיף יותר א"כ למה לא יתרום אף בעה"ב מן המבושל על שאינו מבושל. וע"כ משני ר' יוחנן מוחלפת השיטה. וא"כ ר"א דמשני כאן בבעה"ב כאן בכהן. על כן סבר שממעטו פירושו משותיו עכ"ל

אך שצריך לבאר סוף הירושלמי דאמרינן שם מתניתא פליגא על ר' יוחנן ואף משאינו מבושל על המבושל וכל שכן מהמבושל על שאינו מבושל אמר ר' אימי לא תני ר"י והוא תמוה דאמאי קאי הא דתני' ואף משאינו מבושל על המבושל ומאי מקשה אר' יוחנן. ע"כ נראה לי לבאר דהאי ברייתא נשנית על זר ששתה יין של תרומה דתנן (פ"ו דתרומו') הא כיצד אכל ירק ושילם גרוגרות גרוגרות ושילם תמרים תבוא עליו ברכה. והנה הא דכיצד אכל ירק אתי אליבא ר' אליעזר דמשלמין ממין על שאינו מינו ולכ"ע אמרינן כל גרוגרות ומשלם תמרים תבוא עליו ברכה (ועיין בפסחים (דף ל') לפי מידה משלם או לפי דמים משלם אמר רב יוסף ת"ש אכל גרוגרות ושילם תמרים תבוא עליו ברכה אי אמרת בשלמא לפי מידה משלם אמטו להכי תבוא עליו ברכה דאכיל גריוא דגרוגרות דשוי זוזא וקא יהיב גריוא דתמרים דשוי