נועם ירושלמי על זרעים צו

לא ועיין בק"ע בירושלמי (פ"ג דשבת) אין תימר מונים יש כאן מונים. דכיון שהוא פחות משלשים יום לפני שביעית וא"כ הי' המנין לשני ערלה משביעית א"כ יש כאן מונים. נטע פחות משלשים יום לפני מוצאי שביעית ונכנסה שמינית אין תימר חשד יש כאן חשד ואין תימר מנין אין כאן מנין (כך מסיים) (ובספ"ג דשבת) אלא ששם יש ט"ס וצ"ל) ואין תימר מנין אין כאן מנין. פי' דאי משום חשד הרי יש כאן חשד (דהא נטע בשביעית ואין תימר מנין אין כאן מנין דהא נטע פחות משלשים לפני מוצאי שביעית וא"כ לא יתחילו למנות אלא ממוצאי שביעית. א"כ אין כאן מניין

עוד שם בירושלמי ואתי כמ"ד מפני מונים. ברם כמ"ד מפני חשד וקנסו שוגג מפני מזיד. הנה בפי' הירושלמי הזה נדחקו המפרש מהרא"פ והק"ע בפ"ג דשבת בירושלמי והמפרש מהרא"פ הגיה בהירושלמי ואתי כמ"ד מפני החשד ברם כמ"ד מפני המנין קנסו שוגג אטו מזיד ופי' בדחוקים עיי"ש

ולי נראה לפרש בפשיטות והוא דקאי אהא דלעיל מה שביארתי תחילה בפלוגתא דר' אחא ור' יוסי דר' אחא אמר במזיד כר' מאיר. (פי' דע"כ אמרינן אסורים למוצאי שבת בכדי שיעשו אבל אי אפשר לפרש בשוגג כר' מאיר דהא ר"מ ס"ל במבשל בשבת דבשוגג מותר לגמרי) וע"ז אומר ואתי כמ"ד מפני המנין (פי' דר' אחא סובר דהא דסובר ר"מ דבשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקור הוא מטעם מנין) וע"כ אומר דווקא במזיד כר' מאיר אבל למ"ד דבשביעית בין שוגג בין מזיד יעקור. הוא מטעם דנחשדו על השביעית ולא נחשדו על השבתות. וא"כ במקום דנחשדו קנסינן שוגג אטו מזיד. וא"כ במניח אמרינן תחילה בירושלמי שם בראשונה הי' אומרים השוכח תבשיל ע"ג הכירה וקדשה עליו את השבת שוגג יאכל מזיד לא יאכל נחשדו להיות מניחין ולא. נחשדו להיות מניחין מזיד כו' נחשדו להיות מניחין ולא נחשדו להיות מבשלים. וא"כ במניחים נחשדו. וא"כ בהך ברייתא דלא תמלא אשה קדירות ועססיות ותורמסין נחשדו ג"כ. וא"כ אי אמרינן דהטעם דבשביעית סובר ר"מ דבין בשוגג בין במזיד יעקור הוא מטעם דנחשדו וא"כ בהא דלא תמלא אשה קדירות כו' ג"כ נחשדו א"כ צריך לקנוס שוגג אטו מזיד וא"כ איך אמר במזיד כר"מ. הא אפי' בשוגג קנסו במקום דנחשדו אלא ודאי דסובר ר' אחא דהטעם הוא בשביעית והוא מטעם מונים ולא מטעם חשד. וע"ז אומר הירושלמי ואתי כמ"ד מונים ברם כמ"ד מפני החשד קנסו שוגג מפני מזיד וא"כ מ"ט אמר במזיד כר' מאיר אלא ודאי דהטעם משום מונים אבל במניח אעפ"י שנחשדו לא קנסינן שוגג אטו מזיד וע"כ אמר ר' אחא במזיד כר' מאיר ודוק:

דף כ"ד תני תורמין תאנים על הגרוגרות במנין וגרוגרות על התאנים במדה כו' רשב"ג אומר סני תחנים וגרוגרות מין א' הוא ותורמין ומעשרין מזה על זה ואמר ר' ישמעאל ב"ר יוסי אבא הי' נוטל עשר גרוגרו' מן המוקצה על תשעים תאנים שבכלכלה. ר' ירמיה סבר מימר את רואה את הצמק כאלו תפח ונסב סלין כמה דאינון ר' יונה ור' יוסי תרוייהון אמרין דרך התפח לצמוק ואין דרך הצמק לתפוח. ונסב סלין רברבין בתאנים כו' והנה דברי המפרש מהרא"פ דחוקים מאוד ע"כ נראה לי לבאר שהירושלמי סובר דלא כשיטת הש"ס דילן במנחות (דף נ"ה) דהא דאם יכול לתרום גרוגרות על התאנים. אינו תלוי בזה אי אמרינן דכמות שהוא עכשיו משערינן או לכמות שהי' מתחילה. כמו דאיתא במנחות (ד' נד) כל השקלא וטרי'. אלא תלוי אם רואים הגרוגרות כאלו תפחו אח"כ וכה"ג אמרינן במנחות (ד' נ"ה) אמר ר' אלעזר בר' יוסי אבא הי' נוטל עשר גרוגרות שבמקצוע על תשעים שבכלכלה כו' אי אמרת בשלמא לכמות שהן אמרינן שפיר אלא אי אמרת כמות שהן (פי' כמות שהן עכשיו בצר להון כי אתא רב דימי אמר ר' אלעזר שאני גרוגרות הואיל ויכול לשולקן ולהחזירן כמות שהן) וע"ז אומר ר' ירמי' סבר מימר את רואה את הצמק כאלו תפח ונסב סלין כמה דאינון) ואעפ"י שהם גרוגרות אעפ"כ כיון דאת רואה את הצמק כאילו תפח ע"ז הוי כמו שהם תאנים דאת רואה את הצמק כאלו תפח רבי יונה ורבי יוסי תרוייהון אמרין דרך התפח לצמוק ואין דרך הצמק לתפוח ונסב סלין רברבין בתאנים דמן הגרוגרות בצר להו ואעפ"י שתורם ומעשר מן הגרוגרות משום דרך התפח לצמוק אעפ"כ אם יתן מן הגרוגרות הרי הנתינה לע"ע פחותה וע"כ היה נותן מן התאנים אבל רבי ירמיה שסובר דרואים את הצמק כאלו תפח ע"כ הוי כמו שנותן תאנים

עוד אמרינן שם תמן תנינן כביצה אוכלים שהניחן בחמה ונתמעטו כן כזית מן הנבילה וכעדשה מן השרץ כזית פיגול כזית נותר כזית חלב הרי אלו טהורים ומסיים בסיפא הניחן בגשמים ונתפחו הרי אלו טמאים וחייבים וכן הוא במנחות (ד' נ"ד) בזה וכצ"ל בירושלמי דרומאי אמרי והוא שיהא כזית מעיקרו ר"י ורשב"ל תרוייהון אמרין ואעפ"י שאין כזית מעיקרו תמן תנינן אמרו לו אף היא הי' חסירה או יתירה מני אמרו לו ר"מ פעמים שהשאור יפה והוא תפוח רואים את התפוח כאילו צמק ונראית חסירה. פעמים שהשאור הוא צמק את רואה את הצמק כאלו הוא תפוח ונראית יתירה על דעתיה דר' ירמיה דרומאי ור"י ורשב"ל שלשתן אמרו דבר אחד ביתירה על דעתיי' דר' יונה ור' יוסי שלשתן אמרו דבר א' בחסירה עכ"ל

והנה הירושלמי הזה צריך ביאור והמפרש מהרא"פ האריך בזה בדחוקי' כמו שיראה המעיין. והוא דתחילה צריך לבאר דאיך קאמרי ר"י ור"ל דאעפ"י שלא הי' שיעור מעיקרא אעפ"כ אם נתפחו חייב כיון דלא הוי שיעור מעיקרא. ואיך יתיישב בטומאת אוכלים שקבל תחילה והיה פרות מכביצה א"כ כיון שמתחילה לא קבל טומאה וא"כ איך יהיה טמא אח"כ ועיין במ"ל (פ"ד מה' טומאת אוכלים) שכתב נסתפקתי למ"ד דאוכל פחות מכביצה אינו מקבל טומאה ואם שני חצאי זיתים נטמאו כל א' בפני עצמו וחזרו ונצטרפו ונעשו כביצה אי הוי טמאים או דילמא כיון דמשעת קבלת טומאה לא הוי כשיעור ונמצא שלא קבל טומאה וא"כ כי נצטרפו אח"כ אינו לא מעלה ולא מוריד. והא דכתב רבינו (בפ"ח מה' שאר אבות הטומאה ה' י"ג) פחות מכעדשה מן השרץ ופחות מכזית מן הנבילה שתפחו ועמדו על השיעור מטמאים מד"ס אינו ענין לזה דשאני שרץ ונבילה שהטומאה היא מצד עצמה ולא קבלו אותה ממקום אחר ולפיכך כל שיש שיעור מצטרפין אף שבתחילה לא היה שיעור ופשיטא דאם צירף ב' חצאי נבילה דמטמאים אבל בדבר המקבל טומאה מאחר ובשעת קבלתו לא היה בו שיעור נראה לי שאף אם תפח ועמד על כשיעור אינו מעלה ומוריד כלל תפיחה זו וכן אם צירף ב' חצאי ביצה נמי דינא הכי. שוב ראיתי בתוספתא הר"ש (פ"ח דפרה מ"ו) קדירה שהיא מלאה משקין טהורים ותורמסין טמאים פחות מכביצה נתונים לתוכה נתפחו ונעשו כביצה ה"ז אומר טמאני וטמאתיו פירוש דהמשקין גרמו התפוח וכמ"ש הר"ש והתורמסין אומרים למשקים טמאני שעשו אותו כביצה ואני חזרתי וטמאתי המשקין א"כ מוכח מהכא דאוכלים טמאים פחות מכביצה שתפחו ועמדו על כביצה שהם טמאים. ולפי זה נראה דה"ה אם צירף שני חצאי ביצה ודבר זה צריך תלמוד. ונראה דמתוספתא זו נראה כפי החולקים על רבינו וס"ל דאוכל פחות מכביצה אינו מקבל טומאה אך לרבינו דמקבל טומאה בכל שהוא לא שייך לומר טמאני וטמאתיו דהא קודם התפיחה טמא אלא שלא היה מטמא. ודע די"ל דהתוספתא מיירי כשהיה כן כביצה מתחילה וחזרה ותפחה דאז חזרה לטומאת' כמ"ש רבינו בפ"ד מה' אבות הטומאה ובפרקין אבל לעולם דכל שלא היה בו כשיעור בשעת קבלת הטומאה התפיחה אינו מעלה ומוריד כלל. וזה נראה אצלי נכון כו' עיין שם עכ"ל והנה מה שכתב המ"ל על דין זה דאם לא היה תחילה בשעת קבלת