נועם ירושלמי על זרעים צה

על ענבים. ואם תרם תרומתו תרומה ואין צריך לתרום שני' דברי ר"מ (והוא ט"ס וצ"ל וצריך לתרום שני') דברי ר"מ. ר' יוסי אומר ב"ש אומרים תורמין. ב"ה אומרים אין תורמין. הכל מודים שאם תרם שא"צ לתרום שני' (פי' דמיקל בגדר מי חטאת) והענין הוא כמו שפירש הגר"א בשנות אלי' משום גדר מי חטאת שלא יהיו מי חטאת בטלין (פי' דטורח הוא לטבול האנשים ולהזות עליהם במי חטאת שמא נטמאו במת וכשאנו אומרים דבדיעבד תרומתו תרומה לא ידרוך בטהרה רק שמן מעט ויפריש מזה על הכל נמצא מי חטאת יהי' בטלין וכמו שגזרו משום טעם זה שיהי' כלי מתכות חוזרין לטומאה ישנה כו' עיי"ש) וע"ז אומר בירושלמי ר' מאיר דמיקל בגזל השבט מחמיר בגדר מי חטאת דהא אמר דתרומה וצריך לחזור ולתרום כמתניתין דתנן אין תורמין שמן על זיתים כו' ואם תרם תרומתו תרומה ויחזור ויתרום ומיקל בגזל השבט דס"ל דבדיעבד תרומתו תרומה ר' יוסי מחמיר בגזל השבט. דמתניתין דלעיל דפליגי ב"ש וב"ה אם תרם דב"ש סברי תרומת עצמם בהם. וב"ה סברי דאין תרומתן תרומה אתי כר' יוסי דמחמיר בגזל השבט. ומיקל בגדר מי חטאת

וע"ז אומר תמן תנינן ר' יוסי אומר ששה דברים מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה כו' תורמין זיתים על שמן וענבים על היין כדברי ב"ש וב"ה אומרים אין תורמין. אמר ר' מנא לית כאן זיתים על שמן אלא שמן על זיתים דהוא כר' יוסי ופי' דהא ר' יוסי הוא. והוא מחמיר בגזל השבט וס"ל במתניתין דלעיל דב"ש וב"ה סברי דאין תורמין ולא פליגי אלא אם תרומת עצמם בהם דב"ש סברי דתרומת עצמם בהם וב"ה סברי דאין תרומתן תרומה משום דר' יוסי מחמיר בגזל השבט וע"כ הא דאמר ר' יוסי ששה דברים מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה תורמין זיתים על שמן וענבים על הין כדברי ב"ש וב"ה אומרים אין תורמין היינו בשמן על זיתים דר"י מיקל בגדר מי חטאת]

וע"כ כיון דמתניתין אתי כר' יוסי ור' יוסי ס"ל דבגמר דבריו אדם נתפס וע"כ ס"ל לב"ה דכיון דאין התרומה פוטרת את השמן ע"כ התרומה בטלה ואין תרומתו תרומה כלל כמו דמסיק רבא בנדרים (ד' כ"ו) דכ"ע כל היכא דאמר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר כולם מותרים (וכמו שפי' הר"ן והרא"ש דכיון שהחליף דברי' בנדר עצמו ע"כ כ"ע מודו שבטל (לא נחלקו אלא באומר אלו כו' הייתי אומר כולכם אסורין חוץ מאבא ב"ש סברי לה כר' מאיר דאמר תפוס לשון ראשון וב"ה סברי לה כר' יוסי דאמר בגמר דבריו אדם נתפס והכא נמי בתרומה אע"ג דאפי' לב"ש נמי הוי כולה תרומה (לר' יוחנן) אפ"ה ס"ל לב"ה דאע"ג דאין החלפה בתרומה אפ"ה כיון שבמה שרצה לפטור את השמן בטל ע"כ סברי ב"ה דאין תרומתו תרומה כלל

ובזה יתיישב מה שהקשה הפר"ד על הירושלמי בברכות (פ"ה) דקאמר שם היכן הותר נדרו של טל אמר ר' תנחום סברין מימר נדר שהותר מכללו הותר כולו אית דבעי מימר בבנה של צרפת כו'. והקשה הפר"ד לפי מאי שכתב הרא"ש שנסתפק דלרבה דבעינן החלפה בנדר גופא א"כ בשני דברים דלא שייך החלפה אם הוי כמחליף או לא וא"כ מן הירושלמי דקאמר דהותר נדרו של טל הוא משום נדר שהותר מכללו הותר כולו א"כ מוכח דאפי' בשני דברים אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו אבל לפי מה שביארתי דהירושלמי ס"ל כרבא דב"ה סברי דבגמר דבריו אדם נתפס ואע"ג דאינו מחליף גופו של נדר א"כ לדידי' נדר שהותר מכללו הותר כולו והרא"ש לא כתב אלא אליבא דרבה עיי"ש א"כ לא קשה מידי. ואיפשר דע"כ אמר סברין מימר נדר שהותר מכללו הותר כולו פי' מכללו אע"ג דלא החליף בגופו של נדר אלא שהותר מכללו נמי הותר כולו והוא כמו דמסיק רבא. וע"ז אומר אית דבעי מימר בבנה של צרפת (פי' שהוא כמו שיטת רבה דס"ל דבעינן החלפה בגופו של נדר) ע"ז אומר אית דבעי מימר בבנה של צרפת שזהו היתר בגופו של נדר וע"ש בפר"ד ודוק: אין תורמין פרק שני

דף כ"ג (פ"ב דתרומות) בעי קומי ר' יוחנן כו' אין לי אלא משנה המעשר והמבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל כו' בראשונה הי' אומרים השוכח תבשילו על גבי כירתו בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל נחשדו שהי' מניחים ואומרים כו' אמר ר' הילא נחשדו להיות מניחים ולא נחשדו להיות מבשלין כו' תני לא תמלא אשה קדירה עססיות ותורמסין ותתנם לתוך התנור ע"ש עם חשיכה ואם נתנום אסורים למוצאי שבת עד כדי שיעשו ר' אחא אמר במזיד כר"מ ר' יוסי אמר בשוגג כר' יהודא אמר ר' מנא יאות אמר ר' יוסי הנוטע בשבת בשוגג יקיים במזיד יעקור בשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקור ר' יהודא אמר חילוף הדברים בשביעית בשוגג יקיים במזיד יעקור בשבת בין בשוגג בין במזיד יעקור מפני שהנאת שבת עליו וכאן מכיון שאת אמר המתן למוצאי שבת עד כדי שיעשה כמי שלא נהנה מחמת שבת כלום

הנה המפרשים מהרא"פ והק"ע נדחקו בזה ע"ש ולי נראה דע"כ קאמר יאות א"ר יוסי והוא דפליגי אהא דתני ואם נתנום אסורים למוצאי שבת עד כדי שיעשו דמפני מה אסור עד בכדי שיעשה דר' אחא אומר במזיד כר' מאיר דבשוגג ס"ל לר"מ דלא קנסינן דהא המבשל בשבת ס"ל לר' מאיר דבשוגג יאכל ובמזיד לא יאכל וע"כ אמר במזיד כר' מאיר ור' יוסי אמר בשוגג כר' יהודא והוא דבמזיד אין סברא לומר דאינו אסור רק בכדי שיעשו דכיון דבמזיד קנסינן א"כ אסור לעולם, וע"כ אמר ר' יוסי בשוגג כר' יהודא דבשוגג אין הטעם משום דקנסינן אלא הטעם שלא נהנה ממלאכת שבת וע"כ אם ממתין למוצאי שבת בכדי שיעשו א"כ אינו נהנה ממלאכת שבת אבל במזיד דהטעם משום דקנסינן אותו א"כ צריך שיהא אסור לעולם. וע"ז א"ר מנא יאות אמר ר' יוסי הנוטע בשבת שוגג יקיים מזיד יעקור בשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקור. (וכמו דמפרש לקמן דהטעם משום דנחשדו על השביעית ולא נחשדו על השבתות או משום דמונין לשביעית אבל אין מונין לשבתות] רבי יהודא אומר חילוף הדברים הנוטע בשבת בין בשוגג בין במזיד יעקור בשביעית שוגג יקיים מזיד יעקור וא"כ מהו הטעם של ר' יהודא דמחמיר בשבת יותר ובש"ס דילן אמרינן בגיטין (דף נ"ד) דבאתרי' דר' יהודא חמירא להו שביעית והירושלמי לא ס"ל הכי אלא הטעם דבשבת בין בשוגג בין במזיד יעקור הוא כדי שלא יהנה ממלאכת שבת אבל בשביעית לא שייך שלא יהנה ממלאכת שביעית] [ועיין בתוס' בע"ג (דף ט"ו) שבשביעית האיסור תלוי בגוף הקרקע ובשבת האיסור תלוי על המלאכה וע"כ בעינן שלא נהנה ממלאכת שבת. וע"ז אומר הירושלמי למה (פי' למה שבת חומר משביעית מפני שהנאת שבת עליו וכאן מכיון שאת אמר המתן למ"ש עד כדי שיעשה כמי שלא נהנה מחמת שבת כלום) וע"כ אמר ר' יוסי בשוגג כר' יהודא דבשוגג הטעם הוא משום שלא נהנה ממלאכת שבת וכאן מכיון שאת אמר המתן למוצאי שבת עד כדי שיעשה כמי שלא נהנה מחמת שבת כלום ואינו רוצה לפרש במזיד כר' מאיר דבמזיד כר' מאיר הוא מטעם קנס וא"כ במזיד לא יאכל עולמית אבל ר' אחא מפרש במזיד כר' מאיר דס"ל דאפילו מזיד לר' מאיר שהוא מטעם קנס אעפ"כ אינו אסור רק עד מוצאי שבת. וכן שיטת הש"ס דילן לפי מה שכתבו התוס' בחולין (ד' ט"ו) דהא דאמר ר' מאיר במזיד לא יאכל היינו רק עד מוצאי שבת בכדי שיעשו וכמו שכתבו דמזיד דר' מאיר הוא שוגג דר' יהודא עיי"ש. עוד שם בירושלמי מ"ט דרבנן (פי' שסוברים דבשבת בשוגג יקיים במזיד יעקור ובשביעית ב בשוגג בין במזיד יעקור) נחשדו על השביעית ולא נחשדו ע השבתות. ד"א מונין לשביעית ואין מונין לשבתות ופי' רש"י בגיטין (ד' נ"ג) מונין לשביעית ישראל מונין שנות נטיעותיהן לשביעית לפי שצריכין למנות שנות הנטיעה לערלה ולרבעי כשיוצא מאיסור ערלה ומחללין אותו ברביעית והרואה מונה השנים למפרע ויודע שנטעה בשביעית ואתו למשרי נטיעה בשביעית כו' עיי"ש. ואמרינן שם האיך עבידה נטע פחות משלשים יום לפני שביעית ונכנסה לשביעית אין תימר חשד אין כאן חשד (פי' דהא אמרינן במוע"ק (ד' ד') דגמירי הלכתא בזמן שבהמ"ק קיים אבל בזמן שאין בהמ"ק קיים