נועם ירושלמי על זרעים צא

למעט הנטוע ביד העו"ג אלמא דמיד נתחייבו בחלה. וכן אמרינן בירושלמי (רפ"ב דחלה) כך משיב ר"ע את ר"א אין את מודה לו בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמחים וסלתות שהן חייבים בחלה ולא גידולי פטור הן כו' אלמא דבחלה נתחייבו מיד משא"כ בתרומ' מחמת שאין החיוב רק דווקא בביא' כולכ'. וע"ז אומר (בקידושין) כמ"ד מאליה' קבלו המעשרות ואע"ג דבזמן הבית שקדשו מאליהם הוי דאורייתא ה"מ לענין שאר דברים התלויים בקרקע אבל לא לענין תרומות ומעשרות וע"ז אומר כמ"ד מאליהם קבלו המעשרות והוא דלריב"ח דאמר מד"ת נתחייבו א"כ אפי' בתרומות ומעשרו' נמי נתחייבו מיד ובהא דריש והטיבך והרבך מאבותיך כו' אבותיכם לא נתחייבו אלא לאחר שבע שכיבשו אבל אתם כיון שנכנסתם נתחייבתם ואבותיכם לא נתחייבו עד שעה שקנו כולה אבל אתם ראשון ראשון קונה ומתחייב וא"כ אפי' תרומה חייבת ג"כ מדאורייתא אבל למ"ד מאליהן קבלו המעשרות א"כ קאי האי והטיבך לע"ל א"כ לענין במה שתלוי בקדושת הארץ בזמן הבית הוא מדאורייתא אבל לענין תרומה הוי דרבנן אפי' בזמן עזרא משום דלאו כולהו סליק ועיין במה שביארתי ע"ז בירושלמי (פ' בתרא דיומא) וברמב"ם ספ"א מה' תרומות ודוק: כלל גדול פרק שמיני

תני המוכר מוכר לאוכלין והלוקח לוקח לעצים לא הכל ממנו וצ"ל לא כל הימנו דמאחר שהמוכר חישב לאוכלם לא כל הימנו של הלוקח לחשוב לעצים דמאחר דנחתא לי' קדושת שביעית ביד המוכר ע"כ לא כל הימנו של הלוקח לחשוב לעצים המוכר מוכר לאוכלין והלוקח לוקח לאוכלין וחישב עליהם לעצים לא הכל ממנו (צ"ל לא כל הימנו) ולכאורה הך סיפא זו ואצ"ל זו היא דמה ברישא שהמוכר מוכר לאוכלים והלוקח חישב עליהם מיד לעצים אמרינן דלא כל הימנו א"כ בסיפא דחישב עליהן הלוקח מתחילה לאוכלים ואח"כ חישב עליהם לעצים בודאי דלא כל הימנו וא"כ לכאורה היה צריך לגרוס הך סיפא תחילה והוי בדרך לא זו אף זו או איפשר לומר דהך רישא מיתפרשא לענין הדמים שלא יהיה דמי שביעית וע"ז אומר שהמוכר מוכר לאוכלים והלוקח לוקח לעצים פי' שכונתו שלא יהיה הדמים דמי שביעית (ואפשר שהמוכר ע"ה ואין מוסרין דמי פירות שביעית לע"ה) וע"ז אמר לא כל הימנו דכיון שהמוכר חישב לאוכלין א"כ הדמים שנוטל המוכר בודאי יש עליהם קדושת שביעית ואח"כ אומר המוכר מוכר לאוכלין והלוקח לוקח לאוכלין וחישב עליהם העצים לא הכל ממנו (פי' לא כל הימנו אפילו לענין הסיאה והאזוב והקורניס גופא דצריך לנהוג בהם קדושת שביעית כיון דחישב עליהם תחילה לאוכלין כמו שחישב המוכר ע"כ אע"ג שחישב עליהם אח"כ לעצים לא כל הימנו וצריך לנהוג בהם קדושת שביעית אבל ברישא מיירי לענין הדמים דבתר המוכר אזלינן אבל לענין המקח איפשר דבתר לוקח אזלינן אבל בסיפא דחישב הלוקח תחילה לאוכלין ואח"כ חישב עליהם לעצים ע"כ לא כל הימנו אף לענין גוף המקח ג"כ

אח"כ אומר המוכר מוכר לעצים והלוקח לוקח לאוכלין וחישב עליהם לעצים מה אנן קיימים אם כשנתן לו מעות ואח"כ משך דמי עצים נתן לו אם כשמשך ואח"כ נתן לו מעות דמי אוכלים נתן לו אלא כי אנן קיימים כשנתן לו מעות ואח"כ משך תפלוגתא דר"י ור"ל על דעתי' דר' יוחנן דאמר אין המעות קונות ד"ת (ט"ס וצ"ל המעות קונות ד"ת) דמי עצים נתן לו על דעתי' דרשב"ל דו אומר המעות קונות ד"ת (ט"ס וצ"ל אין המעות קונות ד"ת) דמי אוכלים נתנם לו

והנה בספרי שפת הנחל הבאתי מה שכתבתי בספרי נ"י (ד' ח') דלכאורה צריך להבין דמה נ"מ אם המעות קונות ד"ת או שהמשיכה קונה וביארתי שם עפ"י מה שכתב המקנה בקידושין (פי' כיון דודאי אף לר"י משיכה קונה במציאה ומתנה וכן קנין הכסף לר"י הכסף עצמו מקנה במשיכה וכן בחליפין כיון שמשך זה קנה חבירו ועיקר הפלוגתא דר"י ר"ל במוכר מטלטלין באיזה הדבר היה הקנין של משיכה ואם במשיכת המוכר למעות או במשיכת הלוקח להחפץ או נימא דאלים כח הלוקח טפי וצריך הלוקח לעשות משיכה בהחפץ כו' וביארתי שם הירושלמי בזה דלמ"ד המעות קונות אלים כח המוכר ולמ"ד משיכה קונה אלים כח הלוקח וע"כ אומר הירושלמי דהמוכר מוכר לעצים (פי' שלא יהיה בהדמים קדושת שביעית) והלוקח חישב לאוכלים תלוי בהא דאם מעות קונות אלים כח המוכר וע"כ דמי עצים נתנם לו שהוא חישב לעצים ואי אין מעות קונות ד"ת א"כ כח הלוקח אלים טפי והוא חישב לאוכלים (וא"כ לפי"ז יהיה צריך להפוך הגירסא נתן לו מעות ואח"כ משך תפלוגתא דר"י ור"ל על דעתי' דר' יוחנן דו אמר המעות קונות ד"ת דמי עצים נתנם לו על דעתי' דר"ל דו אמר אין המעות קונות ד"ת דמי אוכלים נתנם לו [והוא דוחק ולקמן יתבאר הירושלמי בפשיטות יותר]

[וכתבתי שם שעדיין צריך לבאר דא"כ אמאי משני דווקא כשנתן לו מעות ואח"כ משך. ואמאי לא משני בשמשך ואח"כ נתן מעות כיון דעיקר הפלוגתא הוא איזה כח עדיף אם כח המוכר או כח הלוקח דאי אמרינן דמעות קונות כח המוכר עדיף טפי ואי אמרינן דמשיכה קונה כח הלוקח עדיף טפי ע"כ ביארתי עפ"י מאי דאמרינן בע"ג (דף ס"ב) גבי הא דבי ר' ינאי יזפי פירות שביעית מעניים ופרעו להו בשמינית אתי א"ל לר' יוחנן א"ל יאות הם עבדין וכנגדן באתנן מותר ועיי"ש בתוס' ד"ה יאות כו' ומכאן דקדק ה"ר אלחנן כו' ועוד הוסיף רבינו יצחק שאפי' לא מכרה העו"ג אלא כיון שמשכה אצלו קודם שיתן הדמים דקיי"ל משיכת העו"ג קונה והוי כמו בא עלי' ואח"כ נתן לה אתננה מותר כו'. וע"כ אם משך ואח"כ נתן לו מעות לא היו הדמים נתפשין בקדושת שביעית כיון שקנה אותם תחילה במשיכה

וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ח דשביעית) ר' יוחנן שתי חמרא ויהיב פריטי עד כדון ר' יוחנן דהוא מתייהמון הא שאר כל אדם דלא מתייהמון לא ר' יעקב בר אחא מחוי לי' כהדא כו' וכתב המפרש מהרא"פ שהיה יין של חול והמעות של שביעית. ודרך השותים יין דיהבו זוזי אחר השתי' וה"ל כמו פורע לחנוני מדמי שביעית אם לא בהקדים לו דינר ור"י עשה כן משום דר' יוחנן שהוא אדם גדול פי' וה"ל לגבי דידי' כאלו יהיב לי' כבר המעות ואין זה כפורע חוב אבל אדם אחר לא ורבנן הללו זה מראה לו תחילה וזה אמר לו ליתן תחילה שיהא כאלו כבר קבלו הדמים כו' וכל זה דוחק

ע"כ נראה לי דהאיסור הוא משום דאין מוסרין דמי פירות שביעית לע"ה וכמו דאמרינן בסוכה (ד' ל"ט) וליתב לי' בהדי' לפי שאין מוסרין דמי פירות שביעית לע"ה וע"כ אמר ר' יוחנן הוי שתי חמרא ויהיב לי' פריטי וא"כ כיון שכבר שתה החמרא ע"כ לא היה דמי שביעית והוא כמו דאמרינן בע"ג (ד' ס"ג) דבי ר' ינאי יזפי פירות שביעית מעניים ופרעו להו בשמינית כו' וע"כ כיון דהוי שתי תחילה ע"כ אין הדמים נתפשים בשביעית ור' יוחנן אזיל לטעמי' כמו דאמר התם יאות הן עבדי' וכנגדן באתנן מותר וע"ז אומר עד כדון ר' יוחנן דהוא מתייהמון הא שאר כל אדם שאינם נאמנים וא"כ יהיו מוכרחין לשלם תחילה וא"כ יהיה דמי שביעית וע"ז אומר ר' יעקב אחוי לי' כהדא ונסב לי' כהדא פי' היה מראה המעות והי' לוקח תחילה הפירות וע"כ כיון שמשך תחילה ל היו המעות נתפשין בקדושת שביעית וכמו שכתב ר"י בתוס' שם (דאפילו לא מכרה כו' אלא כיון שמשך אצלו קודם שיתן דמים ע"כ לא היו הדמים חלופי כו' וכן אמרינן שם ר' חזקי' הוה אמר הב לי מן קומוי כו' כמאן דלא יהיב לו מדמי שביעית פי' שתחילה היה נוטל הפירות ואח"כ היה נותן לו הדמים וע"כ לא היו הדמים דמי שביעית והמפרש מהרא"פ שגה בזה אך כעת נראה שהוא דוחק בפי' הירושלמי ועוד דהא אמרינן שם אם בשמשך ואח"כ נתן לו מעות דמי אוכלים נתן לו אלמא אעפ"י שמשך תחילה אמרינן דדמי אוכלים נתנם לו

ע"כ נראה לי שכך הוא הפי' המוכר מוכר לעצים והלוקח לוקח לאוכלים וחישב עליהם לעצים (פי' איך הוא הדין) וע"ז אומר מה אנן קיימים אם כשנתן לו מעות ואח"כ משך דמי עצים נתנם לו פי' שזה ודאי אם הלוקח חישב לאוכלים ע"כ הדמים נתפשין בקדושת שביעית ואעפ"י שאח"כ חזר וחישב עליו לעצים אעפ"כ אין מחשבה מוציאה מידי מחשבה ראשונה דכבר חלה עליו קדושת שביעית [ועיין בקדושין