נועם ירושלמי על זרעים צב

(דף נ"ט) איתיבי' ר"ל כו' ודוק] ובירושלמי (פ"ק דערלה) נטעו סייג וחישב עלי' למאכל בא במחשבה למאכל וחישב עליו לסייג לא כל הימנו ואם המוכר לעצים והלוקח לאוכלים ואח"כ קודם גמר מקח חישב עלי' לעצים וא"כ בודאי הוא לעצים ולא חל קדושת שביעית ואע"ג שחישב תחלה לאוכלים אך בשעה שחישב לא הי' עדיין שלו וא"כ איך תחול עליו המחשבה של אוכלים להיות קדוש בקדושת שביעית כיון שלא הי' עדיין של הלוקח ובשעה שהי' שלו אז כבר חישב עליו לעצים וע"ז אומר המוכר מוכר לעצים והלוקח לאוכלים חישב עליהם פי' איך הוא הדין) וע"ז אומר מה אנן קיימין אם כשנתן מעות ואח"כ משך דמי עצים נתנם לו (פי' אם חישב הלוקח לאוכלים בשעת נתינת המעות ואח"כ קודם המשיכה חישב עליהם לעצים כמו שחישב המוכר א"כ כיון שחזר וחישב לעצים קודם שמשך וא"כ דמי עצים נתנם לו דהא עיקר הקנין הוא המשיכה ולא המעות ואם כשמשך ואח"כ נתן לו מעות דמי אוכלים נתנם לו כיון דבשעת משיכה שהוא הקנין חישב לאוכלים וא"כ אינו יכול לחזור בו אח"כ ולחשוב לעצים וא"כ בודאי דמי אוכלים נתנם לו)

וע"ז קאמר אלא כי אנן קיימין כשנתן לו מעות ואח"כ משך תפלוגתא דר"י ור"ל כו' (פי' דלעולם מיירי כשנתן לו תחלה מעות ובשעת נתינת מעות חישב לאוכלים ואח"כ קודם המשיכה חישב לעצים ויהי' תלוי בפלוגתא דר' יוחנן ור"ל) על דעתי' דר' יוחנן דו אמר דמעות קונות ד"ת דמי אוכלים נתנם לו (פי' אעפ"י שחכמים תקנו משיכה אעפ"כ כיון דמדאורייתא מעות קונות ע"כ אהני מחשבתו שחישב לאוכלים כיון דמדאורייתא מעות קונות והוי דידי') [וכמו שפסק הרמב"ם (פ"ט מה' תרומות ה"י) שכתב יראה שאם מכר הכהן פרתו לישראל ולקח הדמים אעפ"י שעדיין לא משך הלוקח ה"ז אסור להאכילה תרומה שדין תורה מעות קונות כו' ואם מכר ישראל לכהן אעפ"י שנתן הדמים לא תאכל בתרומה עד שימשוך א"כ מבואר דכיון דמדאורייתא מעות קונות ע"כ אסור להאכילה תרומה וה"נ כיון שחישב הלוקח תחילה לאוכלים והוא כבר נתן המעות ע"כ דמי אוכלים נתנם לו לר' יוחנן דאמר דמדאורייתא מעות קונות ומזה הירושלמי יש סיוע להרמב"ם ז"ל] על דעתי' דר"ש בן לקיש דו אמר אין המעות קונות ד"ת דמי עצים נתנם לו (פי' לר"ל שסובר דאין המעות קונות מדאורייתא וע"כ כיון שחזר הלוקח וחישב לעצים דמי עצים נתנם לו דרא בשעה שחישב עליו לאוכלים לא הי' שלו כלל דהא ר"ל סובר דאין המעות קונות מדאורייתא וע"כ לר"ל אמרינן דדמי עצים נתנם לו ודוק) (ועיין בש"ע יו"ד (סי' של"א) הלוקח פירות תלושין לאוכלין יקבעו למעשר כו' ומאימתי יקבעו משיתן דמים אעפ"י שלא משך וכתב הש"ך שהרי דמים קונים מן התורה ועיין בירושלמי (פ"ג דמעשרות) דמים מהו שיטבלו כמקח או מאחר שהבעלים מוציאין אותה לא נטבלה ודוק. אן שעדיין צריך לבאר הא דאמרינן אם כשמשך ואח"כ נתן לו מעות דמי אוכלים נתנם לו הא לפי מה שהבאתי מהירושלמי (פ"ח דשביעית) דר' יוחנן שתי חמרא ויהיב פריטי א"כ מוכח מזה דאם משך תחילה אין הדמים נתפשים בקדושת שביעית וא"כ איך קאמר אם כשמשך ואח"כ נתן לו מעות דמי אוכלים נתנם לו. ע"כ נראה לי דהא דאמרינן דר' יוחנן הוי שתי חמרא ויהיב פריטי היינו דווקא משום שכבר שתה וכמו שהאריך בזה הרא"ש אם דווקא בשמינית משום שלא הי' פירות שביעית בעולם והביא שם מה שדקדק הרמב"ם מדלא מוקי הך דצאו ואכלו ואני פורע חושש משום שביעית שפרעו קודם אכילה אלמא דמותר בכל הענינים ואין זה כל כך ראיה דצאו ואכלו ואני פורע משמע לאחר אכילה כשיעשה חשבון וכן ר' יוחנן הוי שתי חמרא ויהיב פריטי משום דליתא בעין אבל אם משך תחילה הוי המעות חלופי שביעית והא דקאמר התם עד כדון ר' יוחנן דהוא מתיהמון פי' שהוא נאמן ע"כ לא הי' פורע עד לאחר אכילה הא שאר כל אדם דלא מתייהמון לא (פי' אינו יכול לעשות כן שאינו נאמן שיפרע לאחר השתי') ע"ז אומר ר' יעקב בר אחא בשם רבינא מחוי לי' כהדא ונסב לי' כהדא איפשר לומר דלא כמו שביארתי שהי' אחר משיכה דהא כבר הבאתי ראי' מהירושלמי דאפי' אחר משיכה נתפשין בקדושת שביעית ע"כ הי' נוטל במתנה והי' נותן הדמים במתנה וכמו דאמרינן בסוכה (דף ל"ט) הלוקח לולב מחבירו בשביעית נותן לו אתרוג במתנה וע"כ הי' מחוי לי' כהדא ונסב ליה כהדא כו' שהי' מחוי המעות ונסב לי' כהדא פי' שהי' לוקח יין ומראה לו המעות אבל לא הי' לוקח דרך מכירה

ואיפשר שע"כ מביא הירושלמי שזה שייך לפלוגתא דהתם דפליגי ר"י ור"א דלר"י שביעית מתחללת בין דרך חילול בין דרך מכירה ור"א אומר דאין שביעית מתחללת אלא דרך מכירה וע"כ מביא דר"י הוה שתי חמרא ויהיב פריטי בכדי שלא יהי' נתפשים הדמים בקדושת שביעית מחמת שאין מוסרין דמי פירות שביעית לע"ה וכן ר' יעקב ב"ר אחא מחוי לה כהדא ונסב כהדא אבל לר"א הי' יכולים ליתן המעות שלא בדרך מכירה אלא דרך חליפין ודרך חליפין אין נתפשים המעות אך ר' יוחנן לטעמי' דס"ל דשביעית מתחללת בין דרך מקח בין דרך חליפין

[עוד שם בירושלמי המוכר מוכר לעצים והלוקח לוקח לאוכלים הי' זה מעמיד וזה מעמיד ריבה כהדא אם המוכר תובע ללוקח יעשו כדברי הלוקח ואם הלוקח תובע למוכר יעשו כדברי המוכר וכא כן. ופירש המפרש שהוא בדרך תמיה דמה שייך כאן תובע ונתבע להעמיד על החזקה כיון שאינם מחולקים כו' ע"ש. וטעה בזה והוא תוספתא הביאה הרי"ף והרא"ש פ"ק דקדושין זה אומר במנה וזה אומר במאתים והלך זה לביתו וזה לביתו ואח"כ תובע זא"ז אם הלוקח תובע את המוכר יעשו כדברי המוכר ואם המוכר תובע ללוקח יעשו כדברי הלוקח (פי' מי שבא אצל חבירו לגמור המקח מסתמא נתפייס לצד השני) וע"ז אומר המוכר מוכר לעצים והלוקח לוקח לאוכלים כו' הי' זה מעמיד וזה מעמיד ריבה כהדא (נ"ל שצ"ל ייבא כהדא) פי' דאתי כהדא אם המוכר תובע ללוקח יעשו כדברי הלוקח ואם הלוקח תובע למוכר יעשו כדברי' המוכר וה"נ הדין כן דמי שבא אצל חבירו לגמור המקח נתפייס לחבירו ודוק]: השביעית משמטת פרק עשירי

ר' יוחנן אמר בגין חרישה. רשב"ל אמר בגין בנין. על דעתי' דר"י כל מלאכה שהיא פוסקת בשביעית (פי' משום איסור שביעית. על דעתי' דר"ש בן לקיש כל מלאכ' שהיא פוסקת מאליו. (והנה המפרש פירש שפסקו מלעשות המלאכה בשביעית כו' ע"ש. והוא דוחק דא"כ אמאי קאמר ר"ל בגין בנין למה דווקא בנין. ע"כ נראה לי לבאר עפ"י מאי דאמרינן בב"ב (דף ה') אמר ר"ל הקובע זמן לחבירו ואמר לו פרעתיך בתוך זמני אינו נאמן ולואי שיפרע בזמנו תנן בחזקת שנתן עד שיביא ראיה שלא נתן ה"ד אילימא דא"ל פרעתיך בזמני פשיטא בחזקת שנתן כו' אלמא עביד אינש דפרעי' בתוך זימני' שאני הכא דכל שפא ושפא זימני' הוא וא"כ משני לר"ל דכל שפא ושפא זימני הוא

וע"כ אומר בגין בנין (פי' דבבנין כיון דכל שפא ושפא זימני' הוא וא"כ כשבונה שפא שניה א"כ הראשונה נעשית מלוה). וע"ז אומר וכל מלאכה שפוסקת (פי' בנין דכל שפא ושפא זימני' הוא)

וע"ז אומר מה ר' יוסי כר' יהודא דר' יוסי אומר כל מלאכה שפוסקת בשביעית משמטת ושאינה בשביעית אינה משמטת [והוא ט"ס וצ"ל ר' יהודא דאמר הראשון ראשון משמט [וכן הגיה בהגהות הגר"א] ופי' דלר"ל שמפרש בגין בנין והטעם משום דכל שפא ושפא זימני' הוא. א"כ הוא סובר כר' יהודא דאמר הראשון ראשון משמט וכמו דאמרינן לעיל בירושלמי מפני שהוא מקיף לו פעם שני נעשית הראשונה מלוה. ומשני מכיון לתובעו ראוי ליתן לו מעות וכאן הואיל וראוי ליתן מעות נעשית הראשונה מלוה) וע"ז אומר ולא ר' יוסי כר' יהודא דר' יהודא אמר אין דרך השולחני להיות נותן איסר עד שיטול דינר. וא"כ הכא בשכירות צריך ליתן לו מקודם וא"כ כיון שראוי לתובעו הוי מלוה מיד. וע"ז אומר אע"ג דר'