נועם ירושלמי על זרעים ט

תרומה. וע"כ אם הקדים המעשר ראשון בשבלין אינו עובר. וא"כ כיון דמיבעי לי' אפי' בדאורייתא אם עובר על שהקדים מ"ר בעוד שלא הגיע עדיין זמן הפרשת תרומה וא"כ מכש"כ הכא בברכות דרבנן דכיון דעדיין לא הגיע זמן יוצר אור ע"כ יכול לומר הברכה השני'. וליכא להוכיח מזה דאין סדר ברכות מעכבות. אבל הש"ס דילן ס"ל דעובר אע"ג דלא מטא זמן עדיין. וכמו דאמרינן בביצה (דף כותש למה לי כו' כי היכי דיהבי לי הכי יהיבנא לך. אמר רב ופירש"י על שהקדים וגורם לעבור על ד"ת. שהמשנה סדר מעשרות עובר בלאו מלאתך ודמעך לא תאחר. וא"כ ס"ל להש"ס דילן דאע"ג דלא מטא עדיין זמן החיוב עובר במלאתך ודמעך לא תאחר וא"כ הכא נמי מוכח מזה דסדר ברכות אין מעכבות. דאל"ה האיך מברך אהבה רבה קודם יוצר אור. משא"כ לשיטת הירושלמי ס"ל דכיון דלא מטא עדיין זמן החיוב אין בזה משום סדר ברכות

והא דתנן כותש כו' וא"כ קשה קושית הש"ס לימא לי' כי היכי דיהבו לי יהיבנא לך וא"כ צריך לומר משום וא"כ מוכח דעובר אע"ג דלא מטא זמן. ואיפשר כמו שכתב המ"ל בהרמב"ם (פ"ג מה' תרומות הל' י"ג) דלשיטת הירושלמי שאמר בפ"ק דחלה דהא דפטור היינו דווקא כשמירח והפריש אח"כ תרומת מעשר שבו. אבל אם הפריש תרומת מעשר ואח"כ מירחו לא. וכתב דאפשר דס"ל להירושלמי דטעמא דברייתא לא משום קנסא הוא אלא מן הדין הוא משום דאינה ניטלת אלא מן הגורן והיקב דהיינו דבר הגמור. כמו שכתב המ"ל שם. וא"כ אין הטעם משום קנסא. והוא משום דקודם שיגמור דעדיין לא מטא זמן החיוב אינו עובר. וכמו שאומר בירושלמי דאינו עובר רק על הגורן. וה"נ כיון דלא מטא זמן של יוצר אור אין בזה משום סדר ברכות. וע"כ אינו מוכח מזה דסדר ברכות אינן מעכבות כיון דלא מטא זמן של יוצר אור. ודוק

והא שהקשה המ"ל דהא משמע דהברייתא דקאמרה בן לוי שנתנו לו שבלין במעשרותיו ענבים עושה אותן יין זיתים עושה אותן שמן היינו מדינא משום דצריך לתרום מדבר הגמור עי"ש. וכתב דהדבר צריך אצלו תלמוד ל"נ דשיטת הש"ס דילן דכיון דקאמרינן שמו טובלו לת"מ. היינו ששמו טביל לת"מ ונעשה כדבר הגמור. וע"כ קובעת אף לענין תרומה דכיון שנעשה כדבר הגמור ודבר הגמור ממילא נקבע לכל. וא"כ יכול לתרום ת"מ כמו שיכול לתרום מדבר הגמור. וע"כ מפרש רבא דהטעם משום קנסא. אבל לשיטת הירושלמי שאמר (בפ"ק דחלה) בשמירח ואח"כ הפריש ת"מ שבו. אבל אם הפריש ת"מ ואח"כ מירחו לא בדא. וא"כ כיון דמחלק בין הפריש קודם מירוח להפריש אחר מירוח. א"כ מוכח דס"ל דהא דשמי' טובלו לת"מ היינו רק לת"מ. ובפרט לפי מה דאיתא בירושלמי (ספ"ק דתרומות) דמ"ר שהקדימו בשבלין אין לוקין על טובלו ד"ת. וא"כ לא הוי רק מדרבנן. וא"כ לא הוי כדבר הגמור. ואף לפי מה שהגהתי דצ"ל לוקין על טובלו ד"ת. אעפ"כ אינו קובע רק לת"מ שבו. אבל לא שיהי' כדבר הגמור. ובפרט לפי מה שביארתי (בפ"ק דחלה) דהטעם הא דמחלק בין קודם מירוח לאחר מירוח. הוא דהטעם כיון דאמרינן ת"מ ולא תרומה ות"מ. וע"כ פטור כל המעשר מת"ג וזה היינו דווקא לאחר מירוח דכבר חל עלה חיוב תרומה. ע"כ ממילא נפטר המעשר נמי. אבל קודם מירוח דלא נתחייבה בתרומה וא"כ לא פטרה התורה מחמת דת"מ אמרה התורה ולא תרומה ות"מ כיון דלא חל עלה עדיין חיוב תרומה. א"כ מוכח דהירושלמי ס"ל דדווקא לענין ת"מ אמרינן דשמו קובעו אבל לא דהוא כדבר הגמור. וא"כ הברייתא מדינא קאמרה משום דצריך לפרוש מדבר הגמור. וע"כ ס"ל דאם מפריש בשבלין ה"נ אינו עובר על מלאתך ודמעך לא תאחר. כיון דליכא עדיין חיוב תרומה. וכמו שביארתי

שם ד' ד אנן תנינן אכילת פסחים. אית דלא תני אכילת פסחים. מאן דתני אכילת פסחים רבנן (פי' ר"ע ור' יהושע דסברי דהפסח נאכל כל הלילה. והא דנאכל עד חצות הוא מדרבנן ולהרחיק את האדם מן העבירה) ועיין בזבחים (דף נ"ו)] ומאן דלא תני אכילת פסחים ר' אליעזר. (פי' שסובר דמדאורייתא אינו נאכל רק עד חצות. וע"כ הכא לא תני. דהא הכא הוא להרחיק מן העבירה. מ"ט דר"א נאמר כאן לילה כו' אז לית כאן אכילת פסחים אפי' כרבנן (פי' אפי' תדחוק לאוקמי כרבנן. אעפ"כ צריך לומר דלית כאן אכילת פסחים. או שהוא ט"ס. וצ"ל לית כאן אכילת פסחים) דתנן הפסח אחר חצות מטמא את הידים א"כ מוכרחין אנו לומר דתנא דמתניתין סובר כר"א דהפסח אינו נאכל רק עד חצות הוא מדאורייתא. וכמו דאמרינן בפסחים (דף ק"כ) הפסח אחר חצות מטמא את הידים. אלמא מחצות ה"ל נותר כו'

והנה בירושלמי בשלהי פסחים אמרינן הפסח אחר חצות מטמא את הידים והפיגול והנותר מטמאין את הידים. ואמרינן למה מפני היסח הדעת או משום שעבר עליו חצות הגע עצמך שיש שם חבורה אחרת. הרי לא עבר חצות הוי לית טעמא דא אלא מפני היסח הדעת. והנה הק"ע הגיה הגע עצמך שיש שם חבורה אחרת הרי לא הסיח דעתו. הוי לית טעמא דא אלא מפני שעבר עליו חצות

ולי נראה שאיפשר ליישב ולפרש כמו דאיתא בירושלמי ואין צריך להגיה. הגע עצמך שיש שם חבורה אחרת הרי לא עבר חצות. הוי לית טעמא אלא משום היסח הדעת. והענין הוא כמו שכתבו התוספות שילהי פסחים (דף ק"כ) דהנאכלין ליום א' והקטר חלבים ואיברים שאמרו עד חצות. דאם עיכב מלהקטיר ולאכול קודם חצות מקטיר והולך עד ע"ה דחכמים לא עשו סייג לדבר להביא קדשים לבית הפסול והביאו ראי' מהא דאמרינן בזבחים (דף נ"ו) דמתניתין דהפסח אינו נאכל אלא כו' ר"א ב"ע היא. ופריך ממאי דאורייתא דילמא מדרבנן ור"ע. ומשני א"כ מאי אלא פי' דאם הי' מדרבנן לא ה"ל למיתני אלא כו' דאפי' עבר על דברי חכמים ולא אכל קודם חצות לא נפסל. ועיין בש"א (סי' ד')

ואפשר לומר שסובר הירושלמי דבפסח כיון דאיכא כרת ע"כ אם לא אכל קודם חצות בודאי מותר לאכול אחר חצות. ולא העמידו חכמים דבריהם במקום כרת. אי אמרינן דאכילת פסחים מעכבא. וע"ז אמר דאם הטעם דמטמא אחר חצות הוא משום נותר. אבל אם יש חבורה אחרת שלא אכלו עדיין את הפסח. א"כ לדידהו מותר לאכול אחר חצות. וא"כ האיך נאמר דלחבורה אחרת שמותרין לאכול מפסחם אחר חצות יהא מטמא להם הפסח מחבורה אחרת שכבר יצאו ידי פסחם ונשתייר אחר חצות ויהא מטמא את הידים. כיון שמתירין להם לאכול מפסחם אחר חצות כיון שלא אכלו תחילה. אבל אי אמרינן דהטעם משום היסח הדעת. א"כ כיון שלחבורה ההיא שיצאו קודם חצות הלילה נפסל להם משום היסח הדעת דהא אסורין לאכול מפסחם אחר חצות. וא"כ נפסל משום היסח הדעת. ע"כ אסורין לאכול אפי'. החבורה האחרת שאוכלין מפסחם אחר חצות כיון שלא יצאו תחילה. אע"פכ הפסח הזה שנשאר ממנו אחר חצות מטמא להם הידים. דמ"מ כיון שהם אסורים לאכול א"כ הסיחו דעתם. וע"כ נפסל אפי' לבני החבורה האחרת

והנה עוד אמרינן שם בירושלמי ר' סימון בשם רי"בל הפיגול והנותר מצטרפין לטמא את הידים כדי עונשן בכזית מהו שיפסל את התרומה קו"ח אם מטמאין את הידים לפסול את התרומה הן עצמם לא כש"כ אהן יוצא מה את עבד לה. מטמא את הידים או אינו מטמא את הידים. אין תימר אהן יוצא מטמא את הידים כו'. אין תימר פיגול ונותר פוסלין את התרומה (כצ"ל) אהן יוצא לא גזרו עליו כלום. דלא כן יטמא צד החיצון לצד הפנימי