נועם ירושלמי על זרעים ח

פי' שראה במוצאי שבת ביה"ש וביום שני ראה ביום ספק לטומאה דשמא ביה"ש כולו מן היום והוי יום טהור מפסיק כו' אלמא דר' יוסי נמי מספקא לי' בההוא כהרף עין. וא"כ לפי"ז הא דקאמר ר"י כהרף עין היינו נמי שאיפשר להסתפק בו. שיהיה מקצתו מן היום ומקצתו מן הלילה

וא"כ לפי"ז קשה דהא ר' יוסי קאמר דביה"ש הוי כהרף עין. וכמו דאמרינן בירושלמי א"ר תנחומא לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף ונחלקה הטיפ' לכאן ולכאן זהו ביה"ש. [והנה טוב לגרוס הא דר' תנחומ' אחר דברי ר' יוסי דאמר שביה"ש כהרף עין ולא יכלו חכמים לעמוד עליו. ואח"ז גרסינן א"ר תנחומא לטיפה של דם שהיא נתונה ע"ג חודה של סייף ונחלקה הטיפה לכאן ולכאן זהו ביה"ש]. וא"כ כיון שממשיל כמו הטיפה שעל חודה של סייף שאינו משתהא כלל. א"כ איך אמר ר"י דביה"ש הוא ספק מן היום ומן הלילה

וע"כ אמר בירושלמי ר' יוסי ורב אחא הוי יתבין א"ל ר' יוסי לרב אחא מסתברא סוף חצי מיל דר' נחמיה כהרף עין. וא"כ צריך לומר לפ"ז דאפי' האי בין השמשות נמי הספק מן היום ומן הלילה כמו שכתבו התוס' וע"ז אומר ר' חזקיה לא אמר כן והוא משום דבהרף עין ודאי אין לחלק שמקצתה מן היום ומקצתה מן הלילה כיון שאינו משתהא כלל. וע"כ אמר שעצם בין השמשות כהרף עין ממש. וכמו שאומר בירושלמי לטיפה של דם שהיא נתונה ע"ג חודה של סייף ונחלקה הטיפה לכאן ולכאן זהו בין השמשות. ואך אותו ההרף מספקא לן בכל חצי מיל דר' נחמיה. וא"כ ניחא הא דמוכח בתוספתא דמס' זבים. דלר' יוסי נמי מספקא לי' בביה"ש אי הוי מקצתו מן היום ומקצת' מן הלילה. ואע"ג דעצם ביה"ש דר' יוסי הוא רק כהרף עין. אעפ"כ כיון דלא ידעינן היכן הוא האי הרף עין בכל חצי מיל דר' נחמיה א"כ הוי ביה"ש דר' נחמיה ס' מן היום ס' מן הלילה. אע"ג דעצם ביה"ש הוא רק כהרף עין והוא רק ההתחלקות היום ללילה. וכמו שממשיל לטיפה על חודה של סייף מ"מ הספק הוא בכל חצי מיל דר' נחמיה

וא"כ צריך לבאר מהו הנ"מ אם ביה"ש בעצמו הוא חצי מיל והוי ספק מן היום או מן הלילה. או מקצתה מן היום ומקצתה מן הלילה. או כמו שסובר ר' יוסי דעצם ביה"ש הוי כהרף עין. אך לדידן מספקא לן אימתי הוי אותו הרף עין של ר' יוסי

ע"כ נראה לי שהחלוק הוא. דלר' נחמי' אותו חצי מיל הוי ביה"ש והוא מובדל מן היום ומן הלילה. וע"כ יש ספיקא דדינא על הבין השמשות אם הוא כיום או כליל'. או הוא ממוצע בין היום ובין הלילה. וא"כ הוי חצי מן היום וחצי מן הלילה. וא"כ הוי הספק על הביה"ש מה דינו. וא"כ הוי כמו ספיקא דדינא שאין אנו יודעים מהו הדין של ביה"ש. וכבר ביארתי דבס' דדינא לא שייך לומר אם יבוא אלי' ויאמר וע"כ אמרינן ר' חייא ב"ר יוסף בעי קומי ר' יוחנן מאן תנא ראיה נחלקת לשנים ר"י. משום דלת"ק א"א שיהא ודאי. רק ע"י שראה קודם ביה"ש מעט. וכל ביה"ש עד לאחר ביה"ש מעט. וא"כ קשה דא"כ טמא מטעם הראיה גופא דהוי מאה אמה. וע"כ משני דאתי כר' יוסי דאמר דהוי כהרף עין. וא"כ הוי פחות מק"א. אך שר' חזקיה דסבר דהס' נמשך בכל חצי מיל דר' נחמי' א"כ עדיין קשה דא"כ הוי יותר מק' אמה. וע"כ משני דבאמת לא ראה כל ביה"ש. אך הבירור הוא ע"י אליהו ולכשיבוא אליהו ויאמר דהוי מקצתו מן היום ומקצתו מן הלילה. והוא לא ראה כל ביה"ש אך מקצת ביה"ש

וזהו דווקא לר' יוסי שאומר דביה"ש אין בו שיעור. ואינו נבדל מן היום ומן הלילה. אלא שהוא כהרף עין במה שמתחלק הלילה מן היום. וע"כ הוי ס' מציאות. וע"כ הא דמביא קרבן טומאה. הוא אם יבוא אלי' ויאמר שמקצתו מן היום ומקצתו מן הלילה. אבל לר' נחמי' שסובר דעצם ביה"ש הוי חצי מיל מחמת דחצי שעה אחר שתשקע החמה ביה"ש. אך גם יש ספק אם אותו שיעור הוי כמו יום או כמו לילה. או דהיינו מקצתו יום ומקצתו לילה וא"כ הוי ספיקא דדינא בביה"ש. וע"כ לא שייך אם יבוא אלי' ויאמר. דבספק דדינא לא שייך אם יבוא אלי' ויאמר וע"כ מוקי לה כר' יוסי דווקא ולא כרבי נחמיה. ואע"ג דלר' יוסי מספקינן בהרף עין נמי אימתי הוא. אעפ"כ הוי כמו ספיקא דמציאות דביה"ש עצמה הוי הרף עין. אלא דלא ידעינן אימתי הוא וא"כ הוי כמו ספק דמציאות אם הוא ביום או בלילה. ע"כ אמרינן אם יבוא אלי' ויאמר. ודוק

שם בירושלמי תמן תנינן אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת. והם בירכו. מה בירכו ר' מתנא אמר בשם שמואל זו ברכת תורה. (פי' אהבה רבה כמו שפירש המפרש) וקראו עשרת הדברים שמע והיה אם שמוע ויאמר ר' אמי בשם ר"ל זאת אומרת שאין הברכות מעכבות. אמר רבי בא אין מן הדא לית את ש"מ כלום שעשרת הדברים הן הן גופא של שמע. וכתב המפרש מהרא"פ מדקיימי מילתא דר"ל אגופא דמתניתין וקראו את עשרת הדברים. ולא אמרה תיכף אמילתי' דשמואל. וגם לא אמרה מעכבות זא"ז כדאמר בבבלי (דף י"א) ע"כ ר"ל שאין מעכבין כלל. אבל בבבלי אמר לישנא זא"ז משמע כפירושו שם וכמסקנת הש"ס דסדרן לא מעכבות וגם מדהקשה ר' בא ואמר אי מן הדא לית את ש"מ כלום שעשרת כו' משמע דדיוקא דר"ל לא על סדרן נאמרה. אלא שאין מעכבות כל עיקר. והש"ס זה פליג על הש"ס בבלי בזה עכ"ל. (ומה שפירש הפ"מ שהיא ברכת התורה ממש לא נראה לי כלל. וכן משמע בירושלמי לקמן דקאמר והלא לא בירכו יוצר המאורות. ומשני עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות משמע דברכת התור היינו אהבה רבה. דהא לא פריך רק מיוצר המאורות משמע דאהבה רבה הוי אמרי. וא"כ ברכת התורה זו היא אהבה רבה) וצריך להבין דאפילו למאי דמסיק בירושלמי אין מן הדא לית את ש"מ כלום שעשרת הדברות הן הן גופא של שמע מ"מ אמאי לא דייק כמו שמדייק הש"ס דילן דש"מ אין ברכות מעכבות זו את זו. דהא לא בירכו רק ברכה אחת דהיינו אהבה רבה. ואם סובר הירושלמי כמו דאמרינן בש"ס דילן. דילמא האי דלא אמרו יוצר אור משום דלא מטא זמן יוצר אור. וכמו דאמרינן בירושלמי לקמן מה בירכו מר רב מתנא בשם שמואל זו ברכת התורה. והלא לא בירכו יוצר המאורות ר' שמואל כו' עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות וכי מטא זמן יוצר אור הוי אמרי. אכתי הוי לי' לדייק דסדר ברכות אין מעכבין זא"ז כמו דמדייק הש"ס דילן

ע"כ נראה לי שהירושלמי סובר דבזה אין שייך להוכיח דסדרן של ברכות אינן מעכבות. כיון דלא מטא עדיין זמן יוצר אור. וכמו שאומר לקמן עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות. ודמי מקצת להא דאיתא בירושלמי (פ"ג דתרומות) ר' שמואל בר אבא בעי מעשר ראשון שהקדימו בשבלין עובר או אינו עובר אלא על הסדר וכבר ביארתי שם דלכאורה הפירוש שאינו עובר אלא על הסדר. דהיינו אי צריך לתרום אח"כ תרומה. אבל אם אינו צריך לתרום תרומה אח"כ אינו עובר על שהקדים מעשר ראשון והכא א"צ להפריש ת"ג. דהא אמרינן בביצה (דף י"ג) וכן בירושלמי (פ"ק דחלה) דאמר ר' אבהו בשם ר"ש ב"ל מעשר ראשון שהקדימו בשבלין פטור מתרומה גדולה כו'. אך באמת זה אינו דהא דפטור מת"ג היינו המעשר ראשון אבל שאר הכרי חייב בתרומה גדולה. וא"כ הוא מקדים מעשר ראשון לתרומה גדולה. וע"כ צריך לגרוס או אינו עובר אלא על הגורן. כמו שביארתי לקמן (וכן הוא בהגהת הגר"א) פי' דאינו עובר אלא על הגורן שכבר נתמרח והי' לו להפריש ת"ג. וע"כ הוא עובר אם הוא מקדים. אבל בעודם שבלין כיון דעדיין לא חל עלי' חיוב של הפרשת ונועם ירושלמי בית תרומה