נועם ירושלמי על זרעים פט

אבל במקום דאיכא טעמא שלא יעקר קידוש החודש עפ"י הראי' בזה מודה הרמב"ם דכיון שנתבטל הטעם לא בעינן שיהי' גדולים בחכמה ובמנין

ומעתה נוכל לומר דלא קשה מה שהקשה הראב"ד על הרמב"ם. והרמב"ם והראב"ד אזלי לטעמיי'. דלכאורה יש לדקדק קצת בהא דאמרינן בר"ה (ד' ל"א) ר"פ אמר כרם רבעי היה עולה לירושלים מהלך יום לכל צד כו' מה טעם כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות כו'. ויש לדקדק לכאורה דכל התקנות היינו לתקן תקנה והכא הוא רק לבטל התקנה הראשונה ואין זה דומה לשאר תקנות וביארתי שם עפ"י מאי דאמרינן במכות (דף י"ט) ר' יוסי אומר יכול יעלה אדם מ"ש בזה"ז בירושלי' כו' ומסיק שם בגמ' דלעולם קדושה ראשונ' קידשה לשעתה ולא קידשה לע"ל כו' והכריחו התוס' שם שהגירסא הוא לעולם קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל. ובזה ישבתי שם דעת הרמב"ם שכתב (בפ"ו מה' בית הבחירה) ובמה נתקדשה בקדושה הראשונה שקידשה שלמה שהוא קידש העזרה וירושלים לדעתן וקידשן לע"ל לפיכך מקריבין הקרבנות כולן אעפ"י שאין שם בית בנוי ואוכלים קדשי קדשים בכל העזרה אעפ"י שהיא חריבה ואינה מוקפת במחצה וכתב עליו הראב"ד ולא ידעתי מאין לו ובכמה מקומות ואם אין מקדש ירקבו. אבל לפי מה שביארתי ניחא שפיר דקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא ואפ"ה אמרינן דאם אין מקדש ירקבו משום דבעינן מזבח והראב"ד שהשיג על הרמב"ם ס"ל כגירסת רש"י דקדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לע"ל. וע"כ הקשה דאי אמרינן דקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל א"כ תקשה כל הני מתניתין דתנן אם אין מקדש ירקבו

והנה בספרי ע"י הארכתי בזה דילפינן נ"ר ממ"ש אי אמרינן שבתר למד אזלינן ועיין במכות (ד' י"ח) א"כ אי איפשר לאכול נ"ר בזמן הזה משום דילפינן ממעשר דבתר למד אזלינן. וכן ביארתי שם על הירושלמי (פ"ג דמ"ש) א"ר זעירא ר' חנינא ור' יונתן עלו לירושלים נתמנו להם פירות וביקשו לפדותן אמר לון חד סבא אבוכון לא עבד כדין אלא מפקיען חוץ לחומה ופודין אותן כו' ר' פנחס מסאב לה ופדה לה דו חשש לדין ולדין ועיין במה שבארתי (פ"ג דמ"ש). ולכאורה אי סבירא להו דקדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לע"ל א"כ אמאי לא פדו אפי' בירושלים. וע"כ כתב המפרש מהרא"פ דספיקי מספקא לי'. אבל לפי מה שביארתי דאעפ"י שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל. אפ"ה אין אוכלים משום דגמר מבכור ניחא שפיר דלאוכלם אי איפשר ולפדותם ג"כ אי איפשר

וא"כ אי אמרינן דבתר למד אזלינן א"כ צריך למילף רבעי ממעשר דאפי' אי אמרינן דקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל. אפ"ה אין אוכלים נ"ר בירושלים וכבר הוכחתי שם דר"פ דאמר כרם רבעי ס"ל בזבחים (ד' מ"ט) דבתר למד אזלינן א"כ אין אוכלים נ"ר בירושלים משום דמקשינן למעשר ומעשר לבכור. וגם לפדותו בירושלים אי איפשר ג"כ משום דקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל וא"כ אין פודין בקירוב מקום. והכי אמרינן בירושלמי (ספ"ק דמ"ש) רב זבידי הוה יתיב מתני לברי' הרוצה לחלל מעות על פירות בזמן הזה (צ"ל בירושלים בזמן הזה וכן איתא בתוספתא) בין אלו בין אלו קדשי כדברי ב"ש. ב"ה אומרים מעות כמו שהן ופירות כמו שהן עבר ר' קרוספא א"ל לא תניתי' כן אלא פירות על מעות כו' וא"כ פירות על מעות בזמן הזה בירושלים לב"ה פירות כמו שהן ומעות כמו שהן ואינו תופס הפדיון משום שהוא בקירוב מקום ואפ"ה אינם יכולים לאכול

וא"כ לאחר החורבן אי איפשר שיהי' התקנה דכרם רבעי עולה לירושלים לכל צד. והטעם כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות. דמלבד שבטל הטעם של כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות עוד יפסיד הפירות של רבעי. דמה יעלה עמהם בירושלים לאוכלן משום דמקשינן לבכור. ולפדותן ג"כ אי איפשר משום דלדעת הרמב"ם קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל. א"כ מוכרח להוציא אח"כ מירושלים ולפדותן. ואי אמרינן דקלטוהו מחיצות אפי' ליתנהו למחיצות. א"כ יהי' מוכרח לטמאותן כמו דאיתא שם בירושלמי ר' פנחס מסאב לה ופדה לה. וע"כ כיון דנפיק מינה חורבה התקין ריב"ז וביטל התקנה הראשונה. והשתא ניחא לר"פ דתקנה גמורה שנו כאן וריב"ז התקין תקנה גמורה

והשתא ניחא מה שהקשה הראב"ד ז"ל על הרמב"ם מהא דעיטור שוקי ירושלים בפירות שריב"ז ביטלה אחר החורבן מפני שנתבטל טעם הראשונים ולא הי' גדול כראשונים. שזה אינו שמה שכתב הרמב"ם שאין ב"ד יכולים לבטל כו' עד שיהי' גדול מהם אעפ"י שנתבטל הטעם אינו רק דווקא אם הוא ביטול הגזירה הראשונה. אבל אין בזה מכשול. אבל אם רואים בזה שצריכה הטעם לבטל הגזירה הראשונה וכמו שביארתי לענין עיטור שוקי ירושלים בפירות שאם יכנסו הפירות לא יהי' ראוים לאכילה ויפסידו פירות רבעי. בודאי יכולים לבטל אף שקטנים בחכמה ובמנין וכמו שכתב שם הרמב"ם ויש לב"ד לעקור אף דברים אלו אעפ"י שהוא קטן מן הראשונים שלא יהי' גזירות אלו חמורות מד"ת עצמה עיי"ש. ומה שהקשה הראב"ד על הרמב"ם מהא דעיטור שוקי ירושלים בפירות הוא משום דאזיל לטעמיה דס"ל דאי אמרינן דקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל א"כ נאכל בירושלים. דהא הקשה על הרמב"ם שכתב דקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל. דאמאי אמרינן דאם אין מקדש ירקבו אלמא דס"ל דאי אמרינן דקידשה לשעתה וקידשה לע"ל מותר לאכול בירושלים. ולפי מה שכתב הראב"ד דלא קידשה א"כ יוכל לפדות. וא"כ הי' יכול להיות התקנה אפי' לאחר החורבן ואפ"ה ביטלה ריב"ז. אלמא מכיון שבטל הטעם שבשבילו גזרו הראשונים. ע"כ יכלו האחרונים לבטל. אעפ"י שאין גדולים מהם

ובזה איפשר לבאר הא דאמרינן בביצה (ד' ה') רבא אמר אף מתקנת ריב"ז ואילך ביצה אסורה מי לא מודה ריב"ז שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה שנוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש. ופי' רש"י אע"ג דתיקן לקבל עדות החודש כל היום להיות מונין למועדות מן הראשון ואפי' באו עדים לאחר המנחה. אבל מלעשות יו"ט שני לא נעקרה תקנה ראשונה ממקומה. והנה התוס' הקשו וזה לשונם וקשה דמנין לי' הך סברא שתיקנו לענין מועדות לחודש הא לענין יו"ט הוי שני נמי קדוש וא"כ תהא הביצה אסורה ואימא כו'. אבל לפי מה שביארתי ניחא שפיר דלדעת הרמב"ם אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אלא א"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין אפי' בטל הטעם שבשבילו גזרו הראשונים או התקינו אין האחרונים יכולים לבטל עד שיהי' גדולים מהם. וביארתי שהטעם שביטל ריב"ז שיהי' מקבלים עדות החודש כל היום לאחר חורבן ביהמ"ק. אעפ"י שהי' קטן מהראשונים. אך היכא דיש טעם בדבר. דכיון שלאחר החורבן נתבטל הטעם א"כ מצוה לקדש עפ"י הראי' בשלמא תחילה היו מוכרחין שלא יתקלקלו הלוים בשיר אבל לאחר החורבן שנתבטל הטעם א"כ יש מכשול שלא יקדשו המועדות עפ"י הראי'. ע"כ לא תהא גזירות אלו חמורות מד"ת (כמו שכתב הרמב"ם) וע"כ אעפ"י שהוא קטן מב"ד הראשון. אעפ"כ התקין ריב"ז שיהי' מקבלין עדות החודש כל היום כולו. אף זהו לענין המועדות אבל לענין איסור מלאכה שאסרו אם באו עדים מן המנחה ולמעלה זה אינו יכול ריב"ז לבטל התקנה הראשונה מפני שאינו גדול כראשונים וע"כ בודאי אסור במלאכה כמו קדושה אחת וע"כ ביצה נמי אסורה

ובזה איפשר לבאר הירושלמי. נחמן ברי' דרשב"ג בשם רשב"נ חמש חטאות מתות אם רצו ב"ד לבטל מבטלין היינו אם ב"ד רואים מאיזה טעם לצורך שעה לבטל חמש חטאות מתות דהיינו שלא ימותו בזה יכולים לבטל. שזהו לבטל בשב וא"ת. וע"כ יכולים לבטל כמו דאמרינן ביבמות (דף צ') בעי לאותובך ערל הזאה ואיזמל כו' השתא דשנית שב ואל תעשה לאו מיעקר הוא כולהו שב ואל תעשה נינהו. וע"כ בחמש חטאות מתות אם רצו ב"ד לבטל יכולים לבטל. דבשב ואל תעשה לאו מיעקר הוא. אמר חיי' בר אדא הדא דאת אמר שלא ידחו למיתה ויפלו לנדבה. דזהו בשב ואל תעשה אבל ליקרב ע"ג המזבח אין חטאת מתה קרבה פי' שזהו לעקור בקום ועשה. ע"כ אין יכולים רבנן לבטל (פי' שלא תימא כיון דיכולים לעקור שלא