נועם ירושלמי על זרעים פז

מותרין דאם נעקרו הראשונים ע"כ השנים אסורין וה"נ אמר דאם חבירו ריקה אסור ועיין בירושלמי (פ"ט דכלאים) תני אין עראי לכלאים במקדש (ופי' המפרש מהרא"פ אין עראי לכלאים בבגדי כהונה שעליהם אעפ"י שהותרו בשעת עבודה ומותר כלאים לגביי' במקדש אפ"ה אמרינן אין עראי לכלאים אצלן ואסורים ולהראב"ד דס"ל דאפי' שלא בשעת עבודה מותרים הם בכלאים של בגדיהם מיירי זה ביציאתן לחוץ דרך עראי אבל להרמב"ם אפי' במקדש כ"ש לחוץ והא תני כהן שיצא ודבר עם חבירו אם הפליגו טעון טבילה אם לשעה טעון קידוש ידים ורגלים כאן בבגדי זהב כאן בבגדי לבן

ובזה יתיישב הא דאמרינן בירושלמי (רפ"ז דיומא ה"א) ר' אמי בשם ר' יוחנן שירי עבודות עובדן בבגדי לבן א"ר מתניא מתניתין אמרה כן ואם לאו באצטלית לבן משלו ר' יוסי בעי למה שהן בחוץ הרי שחיטה אינה אלא בחוץ והוא עובדה בבגדי זהב (ט"ס וצ"ל בבגדי לבן) וה"ג הק"ע רבי יסא בשם ר' יוחנן רצה עובדה בבגדי זהב רצה עובדה בבגדי לבן (פי' קריאת הפרשה) וכתב הק"ע כתבו ת"י בר"פ בד"ה ואם רצה לקרות בבגדי בוץ קורא אבל בבגדי זהב אין לקרות שאין ללבוש לכתחילה בבגדי זהב אם לא לצורך ע"כ. וקשה הרי מפורש א"ר יוחנן דאם רצה לקרות בבגדי זהב קורא וי"ל דסברי ת"י דבבלי פליג אירושלמי וסובר דקריאת הפרשה לא הוי עבודה כלל כדקאמר התם מדקתני באצטלית לבן משלו מכלל דלאו עבודה היא עכ"ל ולפי מה שביארתי ניחא דהירושלמי סובר דאמרינן כיון שהותרה הותרה וע"כ סובר דרצה עובדה בבגדי לבן רצה עובדה בבגדי זהב אבל לשיטת הש"ס דילן לפי דעת הרמב"ם לא אמרינן כיון שהותרה הותרה ע"כ כתבו התוס' דבבגדי זהב אין לקרות שאין ללבוש בגדי זהב לכתחילה אם לא לצורך מחמת שיש בהם כלאים ודוק

ובזה יתיישב הירושל' (פ"ד דיומא ה"ג) חתה והקטיר ונשפך הדם יביא פר אחר ונכנס בדמו עד שלא הקטיר נשפך הדם חתי' פסול' היא וצריך לחות בתחיל' (פי' לאחר שישחוט הפר) ספק עד שלא הקטיר נשפך הדם ספק משהקטיר נשפך הדם להביא פר אחר ולכנוס בדמו אינו יכול שאני אומר עד שלא הקטיר נשפך הדם והיא חתי' פסולה וצריך לחתות בתחילה ולהקטיר שנית אחר שחיטת הפר אין את יכול (כצ"ל) שאני אומר משהקטיר נשפך הדם והי' חתי' כשירה והוא עובר משום הכנסה יתירה ובטלו העבודות אשכחת אמר בטלו עבודות של אותו היום וא"כ משמע דאינו יכול להקטיר שני הוא משום הכנסה יתירה דילמא הי' הקטרה הראשונה כשירה שהי' לאחר שנשפך הדם ואמאי לא אמר משום הבערה דאיך יקטיר הקטורת פעם שני' דילמא יצא בהקטרה הראשונה א"כ אי הבערה לחלק יצאת איכא חיוב כרת שהיא חמורה ממיתה. אך לכאורה יש לומר דלא קשה מידי דממ"נ אם כבר יצא בקטורת הראשונה אם כן הוי מקלקל בהבערה דהא לא מתקן מידי וא"כ פטור ואם לא יצא הרי צריך להקטיר פעם שנית וע"כ לא קאמר רק דבטלו עבודות היום משום הכנסה יתירה (עיין ביבמות (ד' ל"ג) כו' והאמר ר יוסי הבערה ללאו יצאת ועיין בס' ח"ס ודוק. אך כל זה ניחא אי אמרינן דמקלקל בהבערה פטור אבל אם נאמר דמקלקל בהבערה חייב תקשה אמאי לא קאמר משום ספק הבערה דהקטרה שני'. וכמו דאמרינן (פ"ב דשבת ה' ה') תמן תנינן כל המקלקלים פטורים חוץ מן המבעיר ומן העושה חבורה בר קפרא אמר אפי' אין צריך לדם אפי' אינו צריך לאפר מתניתא פליגא על ר' יוחנן שורו שהדליק את הגדיש כו' וא"כ לבר קפרא דס"ל דמבעיר חייב אעפ"י שאינו צריך לאפר. וא"כ אמאי לא קאמר משום ספק הבערה אך לפי מה שביארתי דס"ל להירושלמי דאמרינן כיון דאשתרי אשתרי א"כ אינו חייב משום הבערה וכמו שהקשה הראב"ד הבאתיו בס' א"ה (דרוש ה') שכתב על דברי ר"ת דלא אמרינן בכה"ג הואיל ואשתרי אשתרי עיי"ש וכתב דבפ' ד' אחין (ד' ל"ב) פליגי בזר ששימש בשבת אבל בכהן שחילל שבת שלא לצורך בו ד"ה חייב אלא אמרינן כיון שנתנה תורה רשות לכהן לחלל שבת במקדש שיהא להם רשות לחלל אפי' שלא לצורך עבודה ומש"ה נקט זר ששימש בשבת וא"כ איפשר לומר דלמאן דס"ל כיון דאשתרי אשתרי ע"כ אפי' אם כהן מחלל שבת שלא לצורך עבודה נמי פטור. וע"כ לא קאמר משום ספק הבערה ולא דמי לכניסה דלא אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי דאיפשר דהתם מכיון שיצא מכניסה הראשונה ע"כ לא אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי משא"כ בהבערה שכל היום הוא עוסק בהבערה דיכול להפך צינורא בתמיד של שחר כמו דאמרינן ביומא (ד' י"ב) לובש שמונה ומהפך בצינורא או כמו דאמרינן ביומא (ד' מ"ה) בכל יום היה שם ארבע מערכות והיום חמש וביומא (ד' מ"ו) אמר רבי אלעזר איברי עולה שניתותרו עושה בהם מערכה וסודרן אפי' בשבת כו' ובירו' (פ"ד דיומא ה"ו) אמרינן האיברין והפדרין שלא נתאכלו מבערב עושה אותן מדורה ושורפין עליהם בפני עצמם ודוחים עליהם את השבת כו' ר' בון בר חייא בעי קומי ר' זעירא דבר שאינו מעכב דוחה כו'

ועיין ירושלמי (פ"ד דיומא) לא נתן לתוכה מלא או שנתן לתוכה מעלה עשן נתחייב מיתה א"ר זעירא ועובר משום הכנסה יתירה והוא כמו דאמרינן ביומא (ד' נ"ג) ותיפוק לי' דקא מעייל ביאה ריקנית ועיין ביומא (ד' נ"ג) הא לא נתן בה מעלה עשן אי שחיסר אחת מכל סמנין חייב מיתה ותיפוק לי' דקאמר מעייל ביאה ריקנית אמר ר"ש הכא במאי עסקינן כגון ששגג בביאה והזיד בהקטרה ודוק: כרם שחרב פרק חמישי

ר' יעקב בר אידי בשם רשב"ל פעמים שהקשין מותרים והדגן אסור פעמים שהקשין אסורין והדגן מותר האיך עבידא זרע בתוכן וסיכך על גבן הקשין מותרין והדגן אסור. זרע באיסור והעביר הסכך הקשין אסורין והדגן מותר ר' זעירא בעי ניחא הקשין מותרין והדגן אסור הקשין אסורין והדגן מותר גדל מתוך איסורו ואת אמרת הדגן מותר ר' זעירא כדעתי' דא"ר זעירא בשם ר' יונתן בצל של כלאי הכרם שעקרו ושתלו אפי' מוסיף כמה אסור שאין גידולי איסור מעלין את האיסור

והנה בש"ע יו"ד הלכות כלאי הכרם וזרעים (סי' רצ"ה) סעי' פ"ה) כתב זרע ירק או תבואה וצמחה ואח"כ סיכך עלי' את הגפן הקשי' מותרין והדגן ידלק וכתב בביאורי הגאון. ירושלמי בר אידי בשם ר"ל פעמי' שהקשין מותרין והדגן אסור והשמיט הבבא השני' זרע באיסור והעביר הסכך הקשין אסורים והדגן מותר והוא כקושי' ר' זעירא גדל מתוך איסור ואת אמרת הדגן מותר ופסק כר"ז וכן מסיק בירושלמי (פ"ו דנדרים) חומר הוא בגידולין דאמר ר' זעירא בשם ר' יונתן בצל של כלאי הכרם שעקרו ושתלו אפי' הוסיף כמה אסור שאין גידולי איסור מעלין את האיסור עיי"ש

והנה אמרינן בירושלמי (פ"ק דערלה) ר"ש בן יקום בעי קומי ר' יוחנן נטעו צד התחתון לסייג והעליון למאכל צד התחתון למאכל והעליון לסייג א"ל היא הדא היא הדא היא צד התחתון לסייג והעליון למאכל היא צד התחתון למאכל והעליון לסייג וכיצד הוא יודע א"ר יונה מביא זמורה ומסיים עד כאן לסייג מכאן ואילך למאכל ר' זירא בעי ניחא צד התחתון לסייג והעליון למאכל צד התחתון למאכל והעליון לסייג גדל מתוך איסור ואת אמרת הכין ר' זעירא כדעתי' דאמר ר' זירא בשם רבי יונתן בצל של כלאי הכרם שעקרו ושתלו אפילו מוסיף כמה אסור שאין גידולי איסור מעלין את האיסור

והנה בש"ע יו"ד (ס' רצ"ד סעי' נ"ז) הנוטע אילן מאכל ואין דעתו לצורך אכילה כו' אפי' אם צידו האחד בין פנימי בין חיצון בין תחתון בין עליון לצורך א' מאלו וצדו השני לאכול את שלצורך אכילה חייב והשאר פטור וכתב בביאורי הגאון אע"ג דר"ז הקשה לא חס לה כמ"ש