נועם ירושלמי על זרעים פה

מותר מ"ד אסור מותר (ולי נראה דצ"ל מ"ד מותר אסור (פי' דאיך שייך שיפלגו בפלוגתא רחוקה כל כך וא"כ מ"ד מותר אסור וניחא שתחלוק הברייתא שני' ולומר אסור אבל לא חייב מ"ד חייב פטור ניחא (פי' למ"ד חייב וצריך להגיה בברייתא) השני פטור ולא מותר וע"ז אומר דלא צורכה דלא מותר (פי' כר' ינאי דפטור וא"כ יחלוקו הברייתות בפטור ומותר. אם הוא רק פטור או שמותר לכתחילה. [ועיין בירושלמי שבת תמן תנינן שני' משום ר"א יוצאה אשה בעיר של זהב (ופי' הק"ע שתים שתי בריתות תנינן באחת משום ר"א כו' וטעה בזה ובאמת הפי' הוא ששנים הוא שני דינים והוא משנה בעדיות (פ"ב מ"ז) שנים משום ר"א יוצאה אשה בעיר של זהב כו' וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ק דר"ה ה' ו') דתנינן תמן שנים בשם ר"א יוצאה אשה בעיר של זהב מפריחי יונים כו') תני ר"מ מחייב בין ר"מ לרבנן ניחא ר"מ מחייב וחכמים פוטרין בין ר"א לרבנן ניחא ר"א מתיר וחכמים אוסרין בין ר"מ לר"א קשי' ר"מ מחייב ור"א מתיר [ועיין בשבת (ד' נ"ט) ובשבת (ד' ס"ב)]. רשב"ל אמר חייב פי' אבל רשב"ל ס"ל דחייב וכמו שביארתי

ועיין בביאורי הגאון בש"ע יו"ד ה' ערלה (סי' רצ"ד סעי' ד') וכתב שנראה לו דט"ס בתוספתא מ"ש ואם תלש פטור דלענין שבת ודאי חייב וכדינם לטומאה ובירושלמי שהבאתי יש פלוגתא בזה. ואיפשר דשאני לענין טומאה דהתורה ריבתה טהרה אצל זרעים. וכמו דאיתא בירושלמי ועיין בשבת (ד' צ"ה) התולש מעציץ נקוב חייב ושאינו נקוב פטור רמי לי' אביי לרבא תנן ר"ש פוטר בזה ובזה אלמא לר"ש נקוב כשאינו נקוב משוי ליה ורמינהו ר"ש אומר אין בין נקוב לשאינו נקוב אלא להכשר זרעים בלבד א"ל לכל מילי ר"ש כתלוש משוי ליה ושאני לענין טומאה דהתורה ריבתה טהרה אצל זרעים כו' וצ"ע ודוק

עוד איפשר לפרש בפשיטות לא תנינן אינו חושש לא משום כלאים כו' ולא משום מעשרו' וניטלין בשבת פי' שאינו מותר רק לטלטלן וכמו דאמרינן הכא מודים חכמים לר"ש בכסא שרגליו משוקעות בטיט שמותר לטלטל כו' אמר ר' יוסי אוף אנן נמי תנינן וניטלין בשבת א"ר יוסי ב"ר בון דר"ש היא פי' דס"ל דבר שאין מתכוין והא תנינן שביעית אית לך מימר דר"ש היא דתנינן ור"ש אומר הספיחין מותרים כו': ערוגה פרק שלישי

מתניתין כל מיני זרעים אין זורעים בערוגה כו' גבול שהיה גבוה טפח ונתמעט כשר שהיה כשר מתחילתו. ואמרינן בגמ' נתמעט כשר (שהיה כשר מתחילתו) אמר ר' אימי הדא דאת אמר לזרעים שבו. הא לזרוע בו מתחילה אסור הא עבר וזרע מאחר שאלו מותרים. (פי' מאחר שאותן זרעים שכבר נזרעו בשעה שהיה הגבול טפח ואח"כ נתמעט כשר. וע"כ מאחר שאלו מותרים אף אלו מותרים) ר' ירמיה בעי ניחא נעקרו השנים הראשונים מותרי' (פי' זה פשיטא שראשונים מותרים) נעקרו הראשונים השני' מהו הן. נשמעינה מן הדא. המיטה שניטלו שתי ארוכות שלה ועשה לה את החדשות ולא שינה את הנקבים. נשתברו חדשות טמאה ישנות טהורה שהכל הולך אחר הישנות. הדא אמרה נעקרו השנים הראשונים מותרים נעקרו הראשונים השני' אסורים. הנה הר"ש הביא הירושלמי הזה והרמב"ם (פ"ד דכלאים ה' י"ד) כתב גבול שהי' גבוה טפח וזרעו בו מינים הרבה כמו שביארנו ונתמעט מטפח מאחר שנזרע בו כשר שהיה כשר מתחילתו ולא ביאר הירושלמי וצריך להבין אמאי לא ביאר הירושלמי

ויתבאר על פי מאי דאיתא בשילהי עירובין בירושלמי ספ"י דעירובין) שרץ שנמצא במקדש כהן מוציאו בהמיינו שלא לשהות את הטומאה כו' הוציא ממקום שחייבין עליו כרת ונפל למקום שאין חייבין עליו כרת כבר נראית לצאת. מצא אחר בצידו מוציא את שניהם או אינו מוציא אלא את שנראה לצאת הוא היה אומר צבת בצבת עבד צוותא קמייתא מאי הוית ברי' הוית. אמר ר' חנינא קומי ר' מנא ומה את אמר לה מצבתא אחת למדו כמה צבתות. וכא משבית' אחת למדו כמה שביתות

והנה מה שמסיים הירושלמי הוא היה אומר צבת בצבת עשוי' כו' אין לו ביאור והק"ע נדחק בזה מאוד. ע"כ נראה לי לבאר דקאי על הא דקאמר תחילה. הוציא ממקום שחייבין עליו כרת ונפל למקום שאין חייבין עליו כרת כבר נראית לצאת. וא"כ כיון דהותר מתחילה במקום עזרה אפי' נפל אח"כ אעפ"כ כיון דהותר במקום שחייבין עליו כרת הותר נמי אף במקום שאין חייבין עלי' כרת. דהואיל ואשתרי אשתרי. ואח"כ מיבעי לי' אם מצא אחר בצידו אי אמרינן כיון שהותר לזה הותר נמי לאחר או לא

[ומזה הבאתי במ"א קצת ראיה להראב"ד שהוכיח דלא אמרין כיון דאשתרי אשתרי שכתב וכן מצינו גבי נדרים ונדבות ביו"ט ולא אמרינן מגו דאשתרי יו"ט לגבי תמידין ומוספין אשתרי נמי כו' ומש"ה השוחט עולות נדבה ביו"ט לוקה כמו דאיתא בביצה (ד' י"ב) כו' ובפ' ד' אחים (ד' ל"ב) פליגי בזר ששימש בשבת אבל בכהן שחילל שבת שלא לצורך עבודה ד"ה חייב ולא אמרינן כיון שנתנה תורה רשות לכהן לחלל שבת במקדש דין הוא שיהא להם רשות לחלל אפי' שלא לצורך עבודה ומש"ה נקט דווקא זר ששימש דהיינו לצורך עבודה וכתב עלי' הש"א דלא אמרינן אלא הואיל ואשתרי בהאי בגד במקום מצוה אשתרי שלא במקום מצוה בהאי בגד עצמו אבל הואיל ואשתרי בדבר זה שרי נמי בשאר כמו הואיל מתמידין ומוספין לנדרים ונדבות ודאי לא אמרינן. דא"כ בטלת איסור מלאכה בשבת ויו"ט לגמרי הואיל ושרי בתמידין ומוספין שרי לדבר הרשות אפילו שלא במקדש כו' ובלא"ה זר ששימש בשבת עיקר הפלוגתא הוא משום דאין איסור חל על איסור הוא כדאמרינן התם ואין ענין כהן שחילל שבת שלא לצורך עבודה לכאן עכ"ל

ולי נראה שהראב"ד סובר דהא דהואיל ואשתרי אשתרי היינו במקום א' וע"כ לא מקשה רק ממקדש דבמקום א' הוי כמי דאמרינן הואיל ואשתרי אשתרי באותו בגד ומה שהקשה הש"א דעיקר הפלוגתא הוא משום דאין אחע"א כו' אינו קושי' כלל דאעפ"כ הוכיח הראב"ד דאי אמרינן במקדש כיון דאשתרי לצורך עבודה אשתרי נמי שלא לצורך עבודה א"כ אפי' איסור חל על איסור אעפ"כ אינו חייב דהותרה שבת במקדש אפילו לזר נמי וע"כ הוכיח הראב"ד דלא אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי. וא"כ לפי מה שביארתי דהאי בעיא של הירושלמי הוציא ממקום שחייבין עלי' כרת ונפל למקום שאין חייבין עלי' כרת כבר נראית לצאת מצא אחר בצידו מוציא את שניהם או אינו מוציא אלא את שנראה לצאת דעיקר הבעי' הוא דאי אמרינן הואיל ואשתרי בטילטול זה אשתרי נמי בטילטול אחר אעפ"י שמפני זה בלבד לא היה מוציא דהא לא נמצא בעזרה אך מפני שהותר בטלטול שרץ הראשון ע"כ הותר נמי באחר אלמא דאע"ג דאין זה באותו דבר גופא אעפ"כ מיבעי לי' אי אמרינן הואיל ואשתרי אע"ג שהוא רק טלטול דמדרבנן אעפ"כ כיון דמיבעי לי' בדרבנן ע"כ איפשר לומר בדאורייתא ג"כ]

ובזה איפשר לבאר הירושלמי שם מה דמסיים הוא היה אומר צבת בצבת עבד צוותא קמייתא מה הוית ברי' הוית א"ר חנינא קומי ר' מנא ומה את אמר לה ופי' שמה מביא מזה להאי בעי' דאיבעי ליה ע"ז אומר מצבתא אחת למדו כמה צבתות וכא משביתה א' למדו כמה שביתות וע"ז אומר משבות א' למדו כמה שבותים (פי' ע"י שהתירו תחילה שבות א' ממילא הותר אח"כ כמה שבותים ולענין שאם נמצא אחר מותר לטלטלו נמי ע"כ הביא לדוגמא המאמר של צבת בצבת עבד כמו דאיתא בפסחים (ד' נ"ד) הוא היה אומר צבתא בצבתא מתעביד מצבתא קמייתא מאן עבד הא לא ברי' בידי שמים היא והביא מזה לדוגמא הא דהתירו שבות הראשון ואח"כ השבות הזה מתיר שבות שני' דהיינו אפי' נפל מידו חוץ לעזרה ואמרינן הואיל ואשתרי אשתרי ואח"כ מתיר אפי' נמצא אחר בצידו

[והנה הק"ע כתב זה לשונו כתב הרב במ"ל (פ"ב מה' ביאת מקדש ה' כ') והנה לא נתבאר אצלו כשנמצא בעזרה דקיי"ל דמוציאין אותו להיכן מוציאין אותו דאיפשר דכיון שהוציאו אותו משער נקנור שהוא המקום שחייבין עלי' כרת דשם היו מניחין אותו דכיון דאם נמצא שם לא היו מוציאין אותו אלא היו כופין עלי' פסכתר ה"נ כשנמצא בעזרה לא היו מוציאין אותו כי אם מהעזרה וראיתי בירושלמי הוציא ממקום כו' כבר נראית לצאת ומוכח בהדי' כשהיו מוציאין אותו מהעזרה היו מוציאין אותו אף ממקום שאין חייבים עלי' כרת וכיון שכן נ"ל שהיו מוציאין אותו חוץ להר הבית. אך קשה הא הביהמ"ק רה"י וירושלים היא רה"ר עוד קשה בעיני לומר שיתירו ההוצאה משום דנמצא בעזרה