נועם ירושלמי על זרעים פד

צריך לגרוס מ"ט דרבי ובכאן נתחלפו השורות בט"ס וצריך להגיה כמו שאבאר)

וע"ז אומר מ"ט דרבי מאחר שע"י זה וע"י זה נתבררה הטומאה טעון טבילה פי' דזה חמור מספק משקין דהוי קצת כעין הוכח שאם שתה משניהם הוי טמא ודאי והוי כמו ספק טומאה מוכחת וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ג דעירובין ה"ד) תמן תנינן ספיקו טהור ור' יוסי מטמא והוא כמו דאמרינן בעירובין (דף ל"ה) בד"א בטומאה חמורה אבל בטומאה קלה כגון שאכל אוכלים טמאים ושתה משקין טמאים כו' ספיקו טהור ור' יוסי מטמא אמר ר' יונה לא טימא ר' יוסי אלא משום הוכח (פי' כיון שהי' טמא מתחילה אמר ר' יונה ואפי' מקום אחר ר' יוסי מטמא כו' ע"ש] וע"כ הכא נמי מאחר שע"י זה וע"י זה נתבררה הטומאה טעון טבילה

ואח"כ צריך לגרוס מ"ט דראב"ש ופי' דהא הכא הוי כמו הוכח וכמו דאמרינן בנדה (דף ז') בהוכחות שנינו ע"ז משני בשותה פחות מרביעית ואח"ז צריך לגרוס מ"ט דרבי שלא יבוא לידי רביעית פי' דחיישינן שלא יבוא לידי רביעית [ועיין בכריתות (דף י"ג) אלא אמר רבא היינו טעמא דבנה טהור דספק ינק כשיעור ספק לא ינק ואם תמצי לומר ינקו ספק ינקו בכדי אכילת פרס [וע"ז פריך ולית ליה לרחב"ש שלא יבוא לידי רביעית אמר ר' יוסי ב"ר בון אין לך אלא כהדין פיתרא קדמי' דרבי חשש שמא שתה משקין טמאין בתחילה וראב"ש חשש שמא שתה משקין טמאין בסוף (פי' דרבי חושש אפילו לא מחמת טעם דהוי כמוכח אלא דרבי מחמיר אף בספק דרבנן [וכמו דאמרינן בירושלמי אמר ר' יונה לא טימא ר' יוסי אלא משום הוכח (פי' בטומאה קלה כגון שאכל אוכלים טמאים ושתה משקין טמאים וספק טבל וספק לא טבל וא"כ יש בזה הוכח שתחילה הי' טמא) אמר ר יונה ואפי' מקום אחר פי' אפילו שלא במקום הוכח שהס' הוא בעצם אם אכל אוכלים טמאים או שתה משקין טמאים והטעם איפשר לומר כמו דאמרינן בעירובין (דף ל"ו) קשי' דר' אדר' יוסי אמר ר"ה ב"ר חיננא שאני טומאה הואיל ואית לה עיקר מן התורה וכמו שאמר שם בירושלמי ואפילו כמאן דאמר תמן טמא מודי הוא הכא שמותר פי' דהחילוק הוא דטומאה יש לה עיקר מן התורה משא"כ עירובין כו' ע"ש וע"כ מחמיר רבי וחייש שמא שתה משקין טמאים בתחילה וראב"ש אינו חושש דלא מחמיר בטומאת הגוי' שהיא מדבריהם ע"כ לא חשש שמא שתה משקין טמאים בתחילה ודוק: מסכת כלאים החטים והזונין פרק ראשון

הטומן לפת וצנונות תחת הגפן אם היו מקצת העלין מגולין אינו חושש לא משום כלאים ולא משום שביעית וניטלין בשבת כו' הוי לית טעמא דלא משום שאינו רוצה בהשרשתן כו' מודים חכמים לר"ש בכסא שרגליו משוקעות בטיט כו' אמר ר' יוסי אוף אנן נמי תנינן ניטלין בשבת כו'

הנה אמרינן בירושלמי ספ"ה דמעשרות. ר' יוחנן בשם רבי ינאי ערימה של בצלים שהשרישה מהן התולש בשבת פטור שאינו רוצה בהשרשתן א"ל רשב"נ מאי איכפלה שבת גבי מעשרות לא תנינן אלא אינו חושש לא משום כלאים ולא משום שביעית ולא משום מעשרות וניטלין בשבת עיין בהמפרש מהרא"פ שנדחק בזה מאוד דמדקאמר וניטלין בשבת משמע דמיירי בלא השרישו

ולי נראה לפרש דר' יוחנן בשם ר' ינאי ערימה של בצלים שהשרישה מהן התולש בשב' פטור שאינו רוצה בהשרשתן א"ל רשב"ל מאי איכפלה שבת גבי מעשרות לא תנינן אלא אינו חושש לא משום כלאים ולא משום שביעית ולא משום מעשרות וניטלין בשבת (פי' דלא קאמר רק וניטלין בשבת ואין הפירוש הוא דהוי כתלוש ומותר לתלושן בשבת דהא דהוי כתלוש זהו רק גבי מעשרות אבל לענין שבת ודאי הוי כמחובר והא דקאמר וניטלין בשבת היינו רק שמותר לטלטלן אבל לא שמותר לתלוש)

ויתבאר עפ"י מאי דאמרינן בשבת (ד' פ"א) אמר ר"ל צרור שעלו בו עשבים מותר לקנח בו והתולש מהם בשבת חייב חטאת אמר רב פפי האי פרפיסא שרי לטלטולי ופי' רש"י מדר"ל דאמר מותר לקנח בו ולא אמרינן צרור זה העשבים שעלו מלחלוחית הקרקע הן יוצאים וכשמגביהן הרי הוא כעוקרן מגידוליהן. אמר אביי פרפיסא הואיל ואתא לידן נימא בה מילתא היה מונח ע"ג קרקע והניחו ע"ג יתידות מחייב משום תולש היה מונח ע"ג יתידות כו' וכתבו התוספות האי מחייב מכת מרדות מדרבנן כדפי' בקונטרס מדשרי ר"ל. וקשה לר"י דאמרינן בפ"ק דגיטין (ד' ז') א"ר יוחנן עציץ נקוב המונח ע"ג יתידות באנו למחלוקת ר' יהודא ורבנן דלר' יהודא פטור מן המעשר כדמפליג בין ספינה גוששת לשאינה גוששת ולרבנן חייב אמר רבא דילמא לא היא ע"כ לא קאמרי רבנן אלא בספינה דלא מפסיק אוירא אבל עציץ דמפסיק אוירא אפילו רבנן מודו והא בשמעתין חשבינן לי' כמחובר מדאורייתא אפילו הניחו ע"ג יתידות ולא מחייב משום תולש אלא מדרבנן ונראה לר"י דשמעתין לא סברה דיחוי' דרבא התם עכ"ל

ובזה יתבאר הא דאמר ר"ל על הא דא"ר יוחנן בשם ר' ינאי ערימה של בצלים שהשרישה מהן התולש בשבת פטור שאינו רוצה בהשרשתן א"ל רשב"ל מאי איכפלה שבת גבי מעשרות דמה תלוי בשבת דאינו רוצה בהשרשתן לא תנינן אלא אינו חושש לא משום כלאים ולא משום שביעית ולא משום מעשרות וניטלין בשבת (פי' שמותר לטלטלן ואין בזה משום תולש אם מטלטלן וכמו שפי' רש"י בשבת (שם) דלא אמרינן צרור זה העשבים שעלו מלחלוחית הקרקע הם יוצאים וכשמגביהן הרי הוא כעוקרן מגידוליהן). אבל אם תולש מהם ודאי חייב וכמו דאמר ר"ל גופא בשבת (שם) צרור שעלו בו עשבים מותר לקנח בו והתולש ממנה בשבת חייב חטאת ורק לטלטלה שרי שאין בזה משום תולש והירושלמי ס"ל כשיטת הש"ס בשבת (שם) דחשבינן לי' כמחובר מדאורייתא אפי' הניחו ע"ג יתידות וכמו דאמרינן בירושלמי (רפ"ג דחלה) ר' הילא בשם ר' אלעזר הקונה עציץ נקוב בסורי' אעפ"י שלא קנה עפר שתחתיו קרקע שע"ג קנה לחייבו למעשרות ולשביעית אפי' נתון על שתי יתידות אוף ר' יודא מודה בה ומה בינו נבין הספינה ספינה עולה ויורדת וזה במקומו הוא אלמא דס"ל כשיטת הש"ס דילן בשבת (שם) דאפי' הניחו ע"ג יתידות נמי חשוב כמחובר

וע"ז אמר ר' זעירא לר' אבהו חמי מה אמר לא איכפלה שבת גבי מעשרות דבשבת אינו תלוי ברוצה בהשרשתן דאפי' אינו רוצה בהשרשתן נמי חשוב מחובר אם השרישו והתולש בשבת חייב רק שניטלין בשבת ולא אמרינן דכשהוא מגביהן עוקרן מגידוליהם הא שביעית איכפלה שאם הי' רוצה בהשרשתן שהם אסורים משום ספיחין ואם לאו מותרין משום ספיחין כו' ואם הי' טמאים עלו מידי טומאתן. בחזקתן. ואת אמר עלו פי' שהם בחזקתן למעשרות ולשביעית וא"כ חשבינן לי' כתלוש ואעפ"כ את אמר שעלו מידי טומאתן א"ר יוסי בשם ר' לא התורה ריבתה בטהרת זרעים מאי טעמא וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע כו' תני לא יתלוש עבר ותלש אית תנא תני חייב אית תנא תני