נועם ירושלמי על זרעים פג

וע"כ אומר הירושלמי א"ר אבינא מודים חכמים לר"מ וט"ס וצ"ל מודה ר"מ לחכמים באומר תמורה זו תחת שניהם פי' דהוי כמו מעשרות כלכלה בחברתה בהמה זו תחת שני זבחים (והיינו הך ואיפשר שהוא מיותר) חייב (ט"ס וצ"ל חיילי מפני שקבע ב' שמות כאחת הא זה אחר זה אינו תופש אלא ראשון ראשון בלבד (פי' משום דלא אמר שום דיבור ראשון והוי כמו שאמר מעשרותיהם מעשרות כלכלה בחברתה קרא השם משום שלא אמר שום דיבור תחילה משא"כ תכ"ד אעפ"י שיכול לחזור בו אעפ"כ כיון שאמר שום דיבור ראשון תחילה סובר ר"מ דתפוש לשון ראשון ולא גרע מחצות היום דוודאי חיילי תרוייהו בב"א אעפ"כ כיון שאמר תמורת עולה תחילה כונתו שיחול הדיבור הראשון) ומה שכתב המפרש דאם אמר בב"א אינו עובר משום לא תאחר. זה אינו דהא אמרינן שם בירושלמי על הראשונה עובר בעשה שקבע שתי שמות כא' כו' אלא הטעם דאעפ"י שעובר אעפ"כ מה שעשה עשוי להיות מעשרות כלכלה בחברתה ותופש שניהם ולא הוי מחיוב על הפטור וכמו דאמרינן בירושלמי (ספ"ג דתמורות) דתנינן שם המקדים תרומה לביכורים ומ"ר לתרומה כו' אע"פ שהוא עובר בל"ת מה שעשה עשוי ואמרינן שם בירושלמי ר' חמא ב"ר עקיבא בשם ר"י ב"ח מן מה שעובר בל"ת אתה יודע מה שעשה עשוי וכל השקלא וטרי' הוא רק לענין החיילות דזה אח"ז הוי מן הפטור על החיוב ואינה מעושרת רק הראשונה אבל מעשרות כלכלה בחברתה דלא הקדים שום שם תחילה חיילי תרוייהו]

עוד שם בירו' לא כן אמר ר' שמואל בר רב יצחק בשם רב הונא אמר זו תמורת עולה חוזר אפי' תוך כ"ד ומשני כאן במתכוין לפחות כאן במתכוין להוסיף. (והנה בספרי נ"י (שם) ביארתי לא כן אמר ר' שמואל כו' אמר זו תמורת עולה חוזר אפי' תכ"ד וא"כ בודאי תפוש לשון אחרון דהא חוזר בו מדיבור הראשון ומשני כאן במתכוין לפחות כאן במתכוין להוסיף דאימתי אמרינן דהוי חזרה היינו אם חוזר בו לגמרי אבל אם מתכוין להוסיף בודאי חל הדיבור הראשון דאמרינן תפוש לשון ראשון וחל הדיבור הראשון. אך שם הקשיתי דהא מסיק בירושלמי אמר ה"ז תרומה (ט"ס וצ"ל תמורה) והמפרש מהרא"פ שפי' כמו שנדפס בירושלמי שאין אדם נשאל על תרומתו והקשה דהא בנדרים (ד' נ"ח) איתא דיש שאלה בתרומה וכבר כתבתי בספרי ע"י (ס' ט"ז) שהוא ט"ס וצ"ל שאינו נשאל על תמורתו וכן היא בירושלמי (פ"ה דנזיר) ר' ירמי' כו' כל עמא מודו שאין נשאל על תמורתו ומה פליגי בהקדש שב"ש אומרים כשם שאין אדם נשאל על תמורתו כך אינו נשאל על הקדשו אפי' תכ"ד אינו חוזר אדם נשאל על הקדשו ואין נשאל על תמורתו וכן כתבו התוס' רפ"ב דנזיר (ד' ט') דלב"ש דלא מהני שאלה בהקדש לא מהני חזרה תכ"ד וא"כ משמע שאינו יכול לחזור תכ"ד) ובארתי שם דתלוי בהפלוגתא של הירושלמי (פ"ה דנזיר) עיי"ש בארוכה אבל כעת לא נראה לי דא"כ הירושלמי סותר רישא לסיפא והירושלמי שם קאמר דפליגי אמוראי בזה]

ע"כ נראה לי כעת להגיה הירושלמי דלא כהמפרש שם דהאי אפי' תכ"ד חוזר וכתב דהאי אפילו לאו דווקא הוא אלא הוא דווקא וכצ"ל לא כן אמר ר' שמואל בר רב יצחק בשם ר"ה אמר ה"ז תמורת עולה אפי' תכ"ד אינו חוזר פי' דמקשה דאיך אמרינן דבתמורת עולה ושלמים דהוין סברין לומר דדווקא לאחר כדי דיבור משום דאינו יכול לחזור אבל תכ"ד דיכול לחזור בו לא (וכמו שביארתי לעיל) הא אמר ר' שמואל דבתמורה אפי' תכ"ד אינו יכול לחזור וע"ז משני כאן במתכוין לפחות כאן במתכוין להוסיף [פי' דאם רוצה לחזור לגמרי ע"כ אינו יכול לחזור בו אפי' תכ"ד. אבל הכא שרוצה להוסיף שאמר ה"ז תמורת עולה ואח"כ תמורת שלמים וא"כ רוצה להוסיף ולפרש דבריו הראשונים ע"כ מהני תכ"ד משא"כ לאחר כ"ד אינו יכול לפרש כונתו וכמו שכתבו התוס' בב"ק (ד' ע"ג) בד"ה ונמלך תכ"ד למאי דסבר נמי השתא דר"י סבר תכ"ד לאו כדיבור דמי נראה דכשמתכוין לכך ואמר היום תמורת שלמים ולמחר תמורת עולה דאין דבריו קיימים והוי כמו דברים שבלב ודוקא תכ"ד הוא דאהני דלענין פרש דבריו מהני תכ"ד. וכן כתבו התוספות בד"ה תרי כו' ונראה בתוך כדי דיבור גדול אינו מועיל כלום אפי' לפרש דבריו וע"כ אמר דהא דאמרינן תכ"ד אינו יכול לחזור בו היינו אם רוצה לחזור לגמרי. אבל להוסיף דהיינו שמפרש כוונתו להוסיף דהיינו שיאמר תמורת שלמים על מה שאמר תחילה תמורת עולה מועיל תכ"ד משא"כ לאחר כדי דיבור אינו יכול לפרש ואפי' הי' כונתו תחילה לכך דהוי כמו דברים שבלב

ובזה מבואר הירושלמי שפיר דבאמת מקשה על הא דאמר בתחילה דתכ"ד יכול לחזור בו והא בתמורה אפי' תכ"ד אינו חוזר וא"כ ליכא נ"מ בין תכ"ד לאחר כ"ד. וע"ז משני כאן לפחות כאן להוסיף. דהא דאמרינן דאינו יכול לחזור בו היינו אם חוזר לגמרי. וע"כ אדם נשאל על הקדשו ואין אדם נשאל על תמורתו. וכמו שכתבו התוס' בנזיר (ד' ט') דלב"ש דלא מהני שאלה בהקדש לא מהני חזרה בתכ"ד. וכן לדידן בתמורה והיינו דווקא בחזרה לגמרי אבל לא במוסיף. דבזה יש נ"מ בין תכ"ד לאחר כ"ד דתוך כ"ד מהני ולאחר כ"ד לא מהני. אף שמבאר כונתו שהי' בתחילה אעפ"כ הוי כמו דברים שבלב כיון דלא הוסיף רק אחר כדי דיבור וכמו שכתבו התוס' ודוק

דף ט"ז תני הי' לפניו חביות אחת של מעשר טבל טהור וא' של מעשר טבל טמא הרי זה מביא שני לוגין ונוטל מזו כדי תרומת מעשר משתיהם ומזו כדי תרומת מעשר משתיהם וחוזר ומגביה את הלגינין ואומר אם זהו טהור הרי עשיתי תרומת מעשר. ואם לאו לא עשיתי כלום. וחוזר ועושה כן וטובל ושותה דברי רבי ראב"ש אומר אינו טובל אלא לבסוף. פי' שאם הי' לפניו שתי חביות של מעשר טבל דהיינו מעשר שהוא טבול לת"מ. והוא רוצה להפריש וצריך להפריש מן הטהור. ע"כ מתנה בתנאי שאיזה שהוא טהור יהא תרומת מעשר על חבירו והא דקאמר דווקא בטבל הטבול לתרומת מעשר דבטבל הטבול לת"ג בעינן שיהא מפריש מן המוקף. ואינו יכול להפריש מן הטהור על הטמא. משא"כ בת"מ דת"מ לא בעינן מן המוקף וגם יכול להפריש מן הטהור על הטמא כמו דתנן (פ"ב דביכורים) דניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף

וע"כ פליגי רבי וראב"ש דרבי סובר דטובל ושותה דבנתים צריך לטבול דילמא שתה חולין טמאים ואח"כ נפסל טומאת הגוי' ראב"ש אומר דא"צ לטבול רק בסוף דספק רבנן לקולא ומה שכתב המפרש מהרא"פ דזה תלוי אם טומאת משקין דאורייתא או דרבנן שגה בזה רק דפליגי בטומאת גוי' שהיא ודאי דרבנן כמו דאמרינן ביומא (דף ע"ט) ועיין בבכורות (דף י"ג) התירו למגע טמא מת להניק את בנה ובנה טהור ע"ש גם מה שכתב המפרש דאף לרבי אין צריך רק טבילה אחת הוא טעות דודאי צריך טבילה לבסוף ג"כ אם רוצה לאכול תרומה ובתוספתא דדמאי איתא שותה מזה וטובל ושותה מזה וטובל ושותה משניהם כאחת וטובל והוא אליבא דרבי

ואמרינן שם מ"ט דרבי אני אומר שמא שתה משקין טמאים תחילה ומ"ט דראב"ש אני אומר שמא שתה משקין טמאים בסוף הכל מודים בשותה משקין טמאים שהוא אסור לאכול אפי' ספק תרומה [פי' כיון שעיקר הספק הוא בתרומה שהוא דאורייתא אעפ"י שטומאת הגוי' הוא דרבנן כמו דאמרינן ביומא (דף פ') הנח לתרומת הגוי' דלאו דאורייתא הוא] (ודלא כפי' המפרש שתלוי בטומאת משקין לטמא אחרים אם הוא דאורייתא) אעפ"כ כיון שעיקר הספק הוא בתרומה ע"כ אוסר. ספק משקין כל עמא מודו שהוא מותר לאכול אפי' תרומ' ודאי פי' דהטעם כיון שטומאת גוי' הוי מדרבנן ע"כ ס' משקין מותר אלא כי אנן קיימין בהדא מתניתין מ"ט דראב"ש מאחר שע"י זה וע"י זה נתבררה הטומאה טעון טבילה. והוא תמוה דהא לראב"ש ודאי ניחא מה שצריך לטבול בסוף שאז הוא טמא ודאי אלא שצריך לתרץ אליבא דרבי כיון שאומר תחילה דכל עמא מודו דבספק משקין מותר לאכול אפי' תרומה ודאי א"כ מ"ט דרבי וע"כ