נועם ירושלמי על זרעים פב

היתה בשבת ור"י ב"ר בון אומר דאין אדם עומד מע"ש ואומר ה"ז תרומה למחר כיון דחלות התרומה היא בשבת וע"ז אומר מתניתא פליגא על ר"י ב"ב לגין טבול יום שמילאוהו מן החביות מעשר טבל ואומר ה"ז תרומת מעשר משתחשך אלמא דיכול לומר ה"ז תרומת מעשר משתחשך וע"כ משני פתר לה לשעבר פי' אם עשה כן בדיעבד אבל לא לכתחילה. וע"ז מקשה והתני ר' חייא אומר משמע דאפילו לכתחילה מותר

ועיין בספרי ע"י (ס' ט') שהארכתי בזה וביארתי דהטעם כמו דאמר בירושלמי (פ"ק דשבת) ר' שמלאי בשם ר' אבהו ילפינן מלאכת איסור ממלאכת היתר אלו עשה כן בשבת שמא אינו אסור ודכוותה מבעוד יום מותר אלמא כיון דאם עשה כן בשבת הוי מלאכה וה"נ לענין היתר אם עשה כן מבעוד יום. וע"כ קאמר הירושלמי לענין תרומה אדם עומד מע"ש ואומר ה"ז תרומה למחר ואין אדם עומד בשבת ואומר ה"ז תרומה למחר והטעם דילפינן מלאכת היתר ממלאכת איסור וה"נ להיפך כיון דהאמירה הוי עיקר ומותר לעשות בע"ש שתחול בשבת. וע"כ אסור לעשות כן בשבת שתחול לאחר השבת כיון דהאמירה הוי עיקר המלאכה

[ולכאורה יש להקשות על דר"י בר בון מהא דתנן (רפ"ז דדמאי) לעיל המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות אומר מע"ש מה שאני עתיד להפריש למחר הרי הוא מעשר כו' אלמא דמותר להפריש בע"ש שתחול בשבת ואיפשר לומר דר"י ב"ב סובר דזהו דווקא בדמאי דהפרשתו הוא מדרבנן ואע"ג דדמאי נמי אסור לתקן בשבת כמו דתנן בשבת (דף ל"ד) ספק חשיכה מעשרין את הדמאי אבל בשבת לא. וכמו דפריך בירושלמי על מה שאומר שצריך להלחיש בשפתיו (כצ"ל) ר' ירמיה בעי קומי ר' זירא ולא נמצא כמתקן בשבת אעפ"כ מותר לומר בע"ש מה שאני עתיד להפריש למחר ואע"ג דאמרינן בירושלמי שם א"ר יוחנן מתניתין בדמאי הא בודאי לא הא מתניתין זו אמר אפי' בודאי דתנינן תמן היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא בביהמ"ד או בשדה אין תימר בדמאי אנן קיימים לית יכול דתנינן היה דמאי פי' מדתנן בסיפא הי' דמאי מכלל דרישא מיירי בודאי וע"ז משני לא אמר אלא מתניתא בדמאי פי' וכמו שמתרץ לקמן מה בין ודאי מה בין דמאי דמאי אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו ודאי אין אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו אלמא דאין החילוק בין דמאי יבין ודאי אלא לענין דבר שאינו ברשותו. אבל לענין הפרשה יכול להפריש אפי' בודאי ולומר מה שאני עתיד להפריש למחר ואיפשר לומר דר"י בר בון יחלוק ע"ז ויאמר שהוא רק בדמאי אבל לא בודאי והא דתנן היו לו תאנים של טבל והוא בתוך ביתו או בשדה אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש למחר. לא יגרוס במתניתין למחר כמו דאיתא במשניות. וכמו שכתב הרע"ב ע"ש [אף על גב דמהירושלמי מוכח דגרסינן למחר דאל"כ לא היה מקשה על ר' יוחנן ועיין בשנ"א אף על פי כן איפשר לומר דר"י ב"ר בון חולק ע"ז וע"כ מקשה על ר"י בר בון מהא דתנן לגין טבול יום שמילאוהו מן החביות אם אמר ה"ז תרומת מעשר משתחשך הוי תרומה. אלמא דיכול לתרום מע"ש שתחול בשבת. וליכא למימר דמיירי בדמאי. דהא תנן אם אמר עירבו לי בזה לא אמר כלום. או משום דמתחילת היום קונה עירוב או משום דבעינן סעודה הראוי' מבעוד יום כמו דאמרי' בעירובין (דף ל"ו) וא"כ אי מיירי בדמאי הא תנן בעירובין (דף ל"א) מערבין בדמאי אלא ודאי דמיירי בטבל ודאי ואפ"ה מותר לתרום מע"ש וא"כ קשי' על דר"י בר בון (וע"כ ניחא הא דמביא בירושלמי סיום המשנה דאם אמר עירבו לי בזה לא אמר כלום דמזה מוכח דמיירי בטבל ודאי ודוק). ועוד איפשר לומר שאם אמר מע"ש ה"ז תרומה למחר גרע טפי משאם אמר שני לוגין שאני עתיד להפריש. והטעם הוא דכיון שבשעה שמפריש אח"כ אינו אומר כלום וכשמפריש הוי תרומה למפרע אי אמרינן דיש ברירה. ע"כ שרי טפי משאם אומר ה"ז תרומה למחר. ולכאורה מוכח הכי כמו שהבאתי בספרי ע"י (ס"ט) שראיתי להאחרונים שהקשו דמאי מקשה ביומא (דף י"ג) דר' יהודא אף אשה אחרת מתקינין לו מי סגי בתקנתא כו' והקשו דהתינח להרמב"ם שסובר דחופה דלא חזי לביאה לא שמה חופה אבל לשיטת הירושלמי שהביאו התוס' (דף י"ג) דאמרינן התם אשה אחרת מתקינין לו ומזמנין אותה שאם תמות ביוה"כ שיקדש זאת ביוה"כ ופריך נמצא כקונה קנין בשבת. ומשני משום שבות התירו במקדש עכ"ל אלמא דס"ל להירושלמי דכונסה ביוה"כ וא"כ למה יעבור על שבות בחנם דהא מצי לקדשה מאתמול ולכונסה לחופה שתחול למחר אם תמות חברתה דהא ס"ל דחופה שאינו ראוי' לביאה שמה חופה. וע"כ הוכיחו מזה דאסור לקדש שתחול ביוה"כ ג"כ משום שבות דכיון שתהא מקודשת להבא הוי כאלו מקדשה ביוה"כ גופא ואפ"ה זה פשיטא שמותר לקיים התנאי בשבת כדי שתחול המעשה דהא אמרינן ביומא (דף י"ג) אי חזי דקא בעי למימת קדים ועייל לביהכ"נ ומשוי לגיטא דהאי גיטא למפרע. וא"כ מותר לקיים התנאי ביוה"כ אלא ודאי כיון דהוי גיטא למפרע ע"כ מותר. אך יש לחלק דהא ההפרשה של מעשרות הוא שייך יותר לעצם המעשה דהא בהפרשה גופא מתוקנת]

שם היו לפניו שתי כלכלות של טבל ואמר מעשרות של זו בזו ושל זו בזו הראשונה מעושרת מעשרותי' מעשרות כלכלה בחברתה קרא השם כו' תמן תנינן ה"ז תמורת עולה ותמורת שלמים ה"ז תמורת עולה דברי ר' מאיר א"ר יוסי הוינן סברין מימר מה פליגי ר"מ ורבנן לאחר כדי דיבור אבל תכ"ד לא מן מה דאמר ר"א ר"מ הוא הדא אמרה אפי' תוך כדי דיבור אין חוזר בו דתני מעשרותיהם מעשרות כלכלה בחברתה קרא השם מפני שקבע ב' שמות כאחת והא זה אחר זה אינו תופש אלא ראשון ראשון בלבד אמר ר' אבינא מודים חכמים לר"מ באומר תרומה זו תחת שני חייב בהמה זו תחת שני זבחים חייב מפני שקבע ב' שמות כאחת הא זה אחר זה אינו תופש אלא ראשון ראשון בלבד לא כן אמר ר' שמואל בר רב יצחק בשם ר"ה אמר זו תמורת עולה חוזר בו אפילו בתוך כדי דיבור כאן במתכוין לפחות כאן במתכוין להוסיף אמר ה"ז תרומה אפי' בתוך כדי דיבור אינו חוזר בו אדם נשאל על הקדשו ואינו נשאל על תרומתו

והנה לבאר הירושלמי צריך אני להעתיק קצת מביאורי שביארתי בספרי נ"י ואוסיף מה שנראה לי כעת בביאור הירושלמי וזה לשוני שם ונראה לי פירושו דא"ר יוסי הוינן סברין מימר מה פליגי ר"מ ורבנן לאחר כ"ד אבל תכ"ד לא. מן מה דאמר ר"א ר"מ הוא הדא אמרה אפילו תכ"ד אינו חוזר דתני מעשרותיהם מעשרות כלכלה בחברתה קרא השם מפני שקבע ב' שמות כאחת הא זה אחר זה אינו תופש אלא ראשון ראשון בלבד ויתבאר עפ"י מאי דאמרינן בזבחים (ד' ל') איבעיא להו ה"ז תמורת עולה ושלמים לחצות מהו אמר אביי בהא ודאי מודה ר"מ רבא אמר עדיין היא מחלוקת. וכתבו התוספות דלחצות היינו שאומר לחצות היום יחולו שניהם וע"ז אמר אביי דבהא מודה ר"מ דדברי' קיימים דליכא למימר בזה תפוש לשון ראשון דהא אמר שלחצות היום יחולו שניהם ורבא ס"ל דאפי' אמר לחצות היום יחולו וא"כ חיילי שניהם בב"א בחצות היום אפ"ה קאמר ר"מ דתפוש לשון ראשון והטעם הוא כמו שכתבו התוספות בב"ק (ד' ע"ג) דקא סבר רבא דטעמי' של ר"מ הוא משום דדעתו של אדם אם יכולים שניהם לחול יחולו ואם לאו תפוש לשון ראשון דדעתי' אקמא. ופי' אם אין יכולים שניהם לחול דעתו שיחול הדיבור הראשון אעפ"י שאמר שיחולו לחצות היום [עיי"ש בספרי נ"י מה שתירצתי בזה הרמב"ם (פי"ג דנדרים ה' כ"ה) דאם אמר לה קיים ומיפר לכי בב"א דה"ז קיים עיי"ש בארוכה] וע"כ אומר בירושלמי אמר ר' יוסי הוינן סברין מימר מה פליגי ר"מ ורבנן לאחר כ"ד אבל תכ"ד לא. מן מה דאמר ר' אלעזר ר"מ הוא כו' ופי' שתחילה הי' סבור דהטעם דסובר ר"מ תפוס לשון ראשון היינו משום שאינו יכול לחזור בו וכמו שסובר אביי בזבחים (ד' ל') דלחצות היום חיילי תרוייהו דאף על גב דאמר תמורת עולה תחילה אפ"ה כיון שקודם חצות היום לא חל עדיין הא דאמר תמורת עולה ובלחצות היום חיילי תרוייהו ע"כ מודה ר"מ דלא אמרינן תפוש לשון ראשון דכל עיקר הטעם הוא משום שאינו יכול לחזור בו ע"כ סובר דלחצות היום חיילי תרוייהו וכן הוי סבר ר' יוסי (בירושלמי) וע"כ היה סובר דכל פלוגתי' אינו רק לאחר כדי דיבור דאינו יכול לחזור אבל תכ"ד שיכול לחזור בו אינו סובר תפוש לשון ראשון אבל מכי שמע מתניתין דמעשרותיהם מעשרות כלכלה בחברתה אתי כר"מ ודוקא אם אמר מעשרותיהם מעשרות כלכלה בחברתה אבל אם הקדים שום שם תחילה תפוש לשון ראשון אלמא דאין הטעם משום דהדיבור ראשון חל תחילה דא"כ אמאי צריך לומר מעשרותיהם מעשרות כלכלה בחברתה דלא אמר שום שם תחילה לאשמעינן דאפילו אם אמר שום שם תחילה כיון דאמר תכ"ד חיילי תרוייהו אלא ודאי דהטעם הוא כמו דס"ל לרבא דאפי' בלחצות היום דהחלות הוא בב"א אפ"ה כיון שאמר תחילה תמורת עולה ואח"כ תמורת שלמים דעתו ורצונו שיחול הדיבור הראשון תחילה: