נועם ירושלמי על זרעים פא

להפריש אמרינן שמא תבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרע וא"כ כיון שלא בא לידי מעשה של הפרשה הוי טבל מעיקרא ולא אמרינן שמעורב התרומה בחולין אלא הוי טבל גמור וא"כ נאמר אוף הכא למפרע חולין הוציא (פי' כיון שלא בא לבסוף לידי מעשה של הפרשה נאמר שלמפרע קולין הוציא וא"כ אמאי אמר ר' עקיבא כיון שהוציא את הראשונה מעל

וע"ז אומר אלא כאן תלוי בהפרשה ופי' ובזה מתורץ ב' הקושיות שהקשה ר"ל והענין הוא שמתרץ דהא דאמרי' שאם תבקע הנוד שותה טבלים למפרע והוי טבל גמור הוא משום דהתם תלה בהפרשה. וע"כ כיון שנבקע הנוד ולא בא לבסוף לידי מעשה של הפרשה ע"כ הוי טבל גמור. משא"כ הכא שאמר פרוטה בכיס זה הקדש לא תלה כלל בהפרשה. וע"כ יש פרוטה בכיס זה אלא שלא הובררה הפרוטה וא"כ בזה מתורץ הקושי' הראשונה שהקשה ר"ל ג"כ. והוא שיש חילוק בין האומר פרוטה בכיס זה הקדש דלא תלה כלל בהפרשה. ע"כ יש פרוטה בכיס זה שהוא של הקדש אלא שלא הובררה. וע"כ אמר ר"ע כיון שהוציא הראשונה מעל משא"כ בסיפא שאומר פרוטה מן כיס זה הקדש שכונתו הוא שאם יפריש פרוטה מן כיס זה שיהי' של הקדש וכמו שביארתי לעיל שיש חילוק דבש"ס דילן בעירובין (ד' ל"ז) אמרינן דהאומר מעשר שיש לי בביתי מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס ר' יוסי אומר מחולל כו'. איפוך ר' יוסי אומר לא חילל ואמרינן שם דהטעם הוא משום דס"ל דאין ברירה ובירושלמי לעיל אמרינן טעמא דר' יוסי משום מסויים (כצ"ל) כו' כהדא דתני מ"ש שבחפץ זה מחולל על סלע שבכיס זה כו' ר' יוסי אומר לא חילל. ולכאורה למאי קאמר דהטעם משום מסויים ואמאי לא קאמר דלית לי' ברירה. ואיפשר לומר דהטעם דבש"ס דילן אמרינן מעשר שיש לי בביתי מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס. וע"כ כיון דאין ברירה ע"כ לא חילל דהא לא הוברר הסלע. אבל בירושלמי דקאמר סלע שבכיס זה. א"כ אם הטעם משום דאין ברירה הוא מחולל על הסלע כיון דלא תלה בהפרשה אלא שאינו מבורר הסלע כיון דלא תלה בהפרשה ואמר סלע שבכיס זה. וא"כ אמאי קאמר ר' יוסי דלא חילל אלא דהטעם משום שהוא אינו מסויים. ע"כ אינו מחולל כלל]. וא"כ יש חילוק בין האומר סלע שתעלה בידי מן הכיס ובין שאומר סלע שבכיס זה וא"כ הכא נמי יש חילוק בין האומר פרוטה בכיס זה. ובין האומר פרוטה מן כיס זה משמע הפרוטה שיפריש

וע"כ אומר מודה ר"ע לחכמים באומר פרוטה מן כיס זה הקדש. שהוא מוציא והולך עד שיוציא את כל הכיס פי' ולא מעל כלל. והטעם כיון דנא בא לידי מעשה של הפרשה א"כ הוי חולין מעיקרא. וא"כ יש חילוק בין רישא שאמר פרוטה בכיס זה הקדש שאינו תלוי בהפרשה. וע"כ הוי הפרוטה הקדש אלא שלא הובררה. וע"כ סובר ר"ע דכיון שהוציא את הפרוטה מעל. משא"כ בסיפא שאומר פרוטה מן כיס זה הקדש שתלה בהפרשה. וע"כ אומר שמודה ר"ע שמוציא והולך עד שיוציא את כל הכיס. והוי כולו חולין. וע"כ הקשה ר"ל תחילה מה בין האומר פרוטה בכיס זה הקדש. ומה בין האומר פרוטה מן כיס זה ולא תירץ ע"ז. ואח"כ חזר והקשה דאפי' הוציא את כל הכיס לא מעל כמה דתימר למפרע טבל שתה. נאמר אוף הכא למפרע חולין הוציא. וע"ז תירץ אלא כאן תלוי בהפרשה. פי' בהא דלוגין משא"כ הכא ברישא אינו תלוי בהפרשה ע"כ קדוש הפרוטה אלא שאינה מבוררת איזה היא. וע"כ אומר אלא כאן תלוי בהפרשה שבזו מתורץ הקושי' הראשונה ג"כ

וע"ז אמר ר' יונה כאן וכאן תלוי בהפרשה. ונראה לי שהוא ט"ס וצ"ל כאן וכאן אינו תלוי בהפרשה. (פי' שבאמת בסיפא אין הכוונה דהפרוטה שתעלה מן הכיס. וע"כ אומר מודה ר"ע כו' שמוציא והולך עד שיוציא את כל הכיס והטעם כיון דלא בא לידי הפרשה. דא"כ איך אמרינן מודה ר"ע לחכמים דהא חכמים אומרים תחילה עד שיוציא את כל הכיס. אבל במוציא את כל הכיס מעל ובסיפא באומר פרוטה מן כיס זה הקדש שהוא מוציא והולך עד שיוציא את כל הכיס. דכיון דלא בא לידי הפרשה הוי הכל חולין) אלא דבאמת כאן וכאן אינו תלוי בהפרשה אך הטעם הוא דנעשה כאומר אל יצא הכיס הזה מידי פרוטה הקדש. וכמו דאמרינן בש"ס דילן במעילה (ד' כ"א) מ"ש רישא ומ"ש סיפא. א"ל סיפא באומר לא יפטור כיס זה מהקדש. וע"כ הפרוטה האחרונה היא מבוררת. וע"כ קדוש הפרוטה האחרונה וע"כ אמר ר' יונה כאן וכאן אינו תלוי בהפרשה (כצ"ל) נעשה כאומר אל יצא הכיס הזה מידי פרוטה הקדש [וע"כ קדוש הפרוטה האחרונה והוי כמו דחכמים אומרים ברישא דלא מעל עד שיוציא את כל הכיס. והכא נמי הפרוטה האחרונה היא קדושה אבל בסיפא נמי אינו תלוי בהפרשה. דא"כ אם לא הפריש הפרוטה האחרונה נמי אינה קדושה

וע"ז מקשה הש"ס מחלפא שיטתי' דרשב"ל תמן הוא אומר מועלין בפרוטה לפי חשבון (פי' במעילה דאם נתן לצלוחית יותר מג' לוגין. ע"כ קדושים המים רק שלשה לוגין ומועלין בפרוטה לפי חשבון ג' לוגין. והירושלמי סובר דאין כלי שרת מקדשין אלא מדעת] אלמא דלא אמרינן דכיון שאינו מבורר אינם קדושים כלל. אלא דקדשי ואינו מבורר היכן הם. ע"כ אמר מועלין בפרוטה לפי חשבון שלשה לוגין דיש בילה ביון ושמן. ולא קאמר שתלוי בהפרשה שתחילה אין מועלין כלל אלא דלבסוף כשיקח שלשה לוגין. הי' קדוש השלשה לוגין. אבל כל זמן שהוא מעורב אינו קדוש כלל אלא דצריך לומר דהטעם משום דאימתי אמרינן דתלוי בברירה היינו אם תולה בהפרשה. אבל אם אינו תולה בהפרשה קדשי כל היכא דאיתא אלא שאינו מבורר וא"כ כיון דיש בילה בדבר הלח. ע"כ אמר מועלין בפרוטה לפי חשבון שלשה לוגין

וא"כ כיון דר"ל אמר מועלין בפרוטה. א"כ מוכח דס"ל לחלק בין אם תולה בהפרשה לאינו תולה בהפרשה. וא"כ אמאי הקשה כמה דתימר למפרע טבל שתה אוף הכא נאמר דלמפרע חולין הוציא הא אמר בעצמו דכיון דאינו תולה בהפרשה קדשי כל היכא דאיתא. וע"כ אמר מועלין בפרוטה לפי חשבון ג' לוגין. וע"ז אומר מן דאצרכת לה חזר ופשטה (פי' לאחר שהקשה ר"ל אפי' הוציא את כל הכיס לא ימעול כמה דתימר למפרע טבל שתה אוף הכא נאמר למפרע חולין הוציא. ותירץ דאלא כאן תלוי בהפרשה והוא לאחר שאמר תירוץ זה וחילק בין תולה בהפרשה לאינו תולה בהפרשה דאם אינו תולה בהפרשה קדוש אלא שאינו מבורר היכן הוא. וע"כ אמר אח"ז הדין דמועלין בפרוטה לפי חשבון שלשה לוגין דכיון שאינו תלוי בהפרשה א"כ קדוש מיד אלא שאינו מבורר היכן הוא וע"כ אמר מועלין בפרוטה לפי חשבון ג' לוגין ודוק

שם אמר ר' יצחק בן אלעזר אדם עומד מע"ש ואומר ה"ז תרומה למחר ואין אדם עומד בשבת ואומר הרי זה תרומה למחר עיין שם בהמפרש מהרא"פ ושגה שם בפירושו מאוד

והנה הירושלמי הזה הוא בשבת (פ' י"ח) ושם הוא בלא שיבוש. והכי איתא שם אמר ר' אלעזר אדם עומד מע"ש ואומר ה"ז תרומה למחר ואין אדם עומד בשבת ואומר ה"ז תרומה למחר. ר' יוסי ב"ר בון אומר אין אדם עומד מע"ש ואומר ה"ז תרומה למחר מתניתא פליג על ר' יוסי בר בון לגין טבול יום שמילאוהו מן החביות מעשר טבל אם אמר ה"ז תרומה למחר משתחשך ה"ז תרומה למחר והוא ט"ס וצ"ל ה"ז תרומת מעשר משתחשך ה"ז תרומת מעשר ועיין בעירובין (דף ל"ו) ואם אמר ה"ז ערוב לא אמר כלום פתר לה לשעבר והתני ר"ח אומר אית לך מימר לשעבר חזר ר' יוסי בר בון מהדא פי' דר"א אומר דאדם עומד מע"ש ואומר ה"ז תרומה למחר. דאעפ"י דחלות התרומה היא בשבת ואין תורמין בשבת, אעפ"כ יכול לומר מע"ש ה"ז תרומה כיון דהאמירה היתה בחול אבל אין אדם עומד בשבת ואומר ה"ז תרומה למחר דאעפ"י דחלות התרומה היא לאחר השבת אפ"ה לא כיון דהאמירה