נועם ירושלמי על זרעים פ

אלא מדעת ע"כ קדוש וכמו שאבאר וא"כ לפי מה שפסק הרמב"ם שם (הלכה כ') דכלי שרת אין מקדשין אלא מדעת א"כ אפילו יותר מכשיעור מקדש כשיעור וכמו שאבאר ודוק וע"כ ניחא בסוכה (ד' מ"ט) דפריך ואמאי ניתי במקודשת וכמו שפירש"י דקס"ד דאם יש יותר מכשיעור אין הכלי מקדש כלל היינו אי אמרינן דכלי שרת מקדשין שלא מדעת. דאם כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת בודאי קשה כיון דאין כלי שרת מקדשין אלא מדעת א"כ כיון דאין כונתו שיתקדש אינם נפסלין בלינה אלא דהקושי' היא דאפילו אי כלי שרת מקדשין שלא מדעת. אעפ"כ כיון דיש שיעור למים לא נתקדש כולו וע"ז אמר ר' זעירא קסבר אין שיעור למים וכלי שרת מקדשין שלא מדעת וע"כ אינו יכול להביא במקודשת שנפסלים בלינה כיון דאין שיעור למים וכלי שרת מקדשין שלא מדעת

אך לפי"ז קשה הא דאמרינן שם חזקי' אמר כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת וגזירה שמא יאמרו לדעת נתקדש ופירש"י הא ודאי מצית למשמע מינה דאין שיעור למים אבל קידוש שלא מדעת לא שמעינן מינה וטעמא דמתניתין דלא מייתי במקודשת דמאן דחזי להו למחר דשקלי להו מתוך כלי שרת סבר לדעת שיקדשם כלי ניתנו בו מאתמול וכיון דאין שיעור למים קדשום הכלי וקא חזי דמנסכי להו ש"מ אין לינה מועלת בנסכים ונפקא מינה חורבה. ובאמת הכי מוכח דחזקיה לא מדחה אלא ההוכחה דכלי שרת מקדשין שלא מדעת אבל לא ההוכחה דאין שיעור למים מדקאמר אח"כ אמר ר' ינאי אמר ר' זירא אפילו תימא יש שיעור למים וכלי שרת אין מקדשין אלא מדעת משמע דחזקי' אינו מדחה רק ההוכחה דכלי שרת אין מקדשין שלא מדעת אבל לא הא דאין שיעור למים

וא"כ משמע מזה דאפילו אי אמרינן דכלי שרת אין מקדשין אלא מדעת אפ"ה צריך לומר דאין שיעור למים דאל"ה לא היו מתקדשים כלל אך אפשר לומר דאם יאמרו שלדעת נתקדש היינו שיאמרו שטעה בזה שלא יהא רצונו להתקדש אע"ג דאם ירצה שיתקדש תיפסל בלינה אעפ"כ יאמרו שלא ידע מזה ומילאן לדעת. א"כ בודאי דלח ידע שיהיה כונתו רק לקדש ג' לוגין וא"כ היה ודאי כונתו לקדש הכל ואם כן לא קדשו. ע"כ מוכרחין אנו לומר דס"ל לתנא דמתניתין דאין שיעור למים [וכה"ג כתב המ"ל בפ"ג מה' פסולי המוקדשין ה"כ) שהקשה מהא דאמרינן במנחות (ד' צ') וכי נעקר מאי הוי גברא למה שצריך קא מכוין ותירצו משמי' דרב זאת אומרת כלי שרת מקדשין שלא מדעת ולפי שסבר חזקי' אימא דטעמא משום שמא יאמרו לדעת הם ושמא שאני התם דאין שיעור למים ואיכא למיחש שמא יאמרו אבל הכא דאיכא שיעור ליכא למיחש ודוק]

ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ד דסוכה ה"ז) דאמרינן שם למה לי שאינה מקודשת ואפילו מקודשת לא כן אמר ר' אחא ר' חנינא בשם ר' אסי וקדשת את המזבח והיה המזבח קודש קדשים מה המזבח אינו מקדש אלא בדעת אף הכלים לא נתקדשו אלא בדעת חזקי' אמר שלא יהיו אומרים ראינו מים שנתקדשו לקידוש ידים נפסלין בלינה דבית ר' ינאי אמרין שלא יהיו אומרים ראינו מי החג נפסלים בלינה ר"י אומר מפני מראית העין ולא ידעין אין כהדא דחזקי' אין כהדא דר' ינאי ד"ה וכתב הק"ע ה"ג אין ד"ה וה"פ או שחשש ר' יוחנן לדברי שניהם והוא דחוק דכיון שחושש שלא יאמרו ראינו מי החג נפסלים בלינה דהיינו שיאמרו לדעת מילאן. א"כ מה צריך לומר שמא לקידוש ידים ורגלים מילאן

ע"כ נראה לי דגרסינן איפכא וכמו דאיתא בש"ס דילן חזקי' אמר שלא יאמרו ראינו מי החג נפסלים בלינה והוא כמו דאיתא בש"ס דילן חזקי' אמר כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת וגזירה שמא יאמרו לדעת נתקדש] דבית ר' ינאי אמרין שלא יאמרו ראינו מים שנתמלאו לקידוש ידים ורגלים נפסלין בלינה. והנה להתירוץ של חזקי' (כמו שהגהתי) שלא יהיו אומרין ראינו מי החג שנפסלין בלינה דהיינו שיאמרו לדעת מלאן. עכ"ז מוכרחין אנו לתרץ שזהו אי אמרינן דאין שיעור למים וכמו שפירש"י דאי יש שיעור למים א"כ לא היו מקודשים אבל לדבית ר' ינאי דמתרצים שלא יהיו אומרין ראינו מים שנתמלאו לקידוש ידים ורגלים נפסלין בלינה א"כ מתורץ אפילו אי אמרינן דיש שיעור למים כיון שהחשש הוא שלא יאמרו ראינו מים שנתמלאו לקידוש ידים ורגלים נפסלין בלינה והנה אמרינן שם (פ"ד ה"ו) אית תנא תני יש להם שיעור אית תנא תני אין להם שיעור פי' וא"כ פליגי בזה תנאי וא"כ תירוץ של חזקי' לא אתי ככ"ע דלמ"ד יש להם שיעור לא אתי דא"כ לא היו מתקדשים אבל לדבית ר' ינאי דמתרצים שלא יאמרו לקידוש ידים ורגלים מילאן. אתי אפילו למ"ד יש שיעור למים

וע"ז אומר הירושלמי ר"י אומר מפני מראית העין ולא ידעין אין כהדא דחזקי' אין כהדא דר' ינאי דברי הכל פי' דר' יוחנן שתירץ דחששו למראית העין לא ידעו אם זהו כחזקי' דהיינו שלא יאמרו לדעת מלאן א"כ אתי דווקא כמ"ד אין שיעור למים אם כהדא דבית ר' ינאי דהיינו שלא יהיו אומרים לקידוש ידים ורגלים מילאן וא"כ אתי ככ"ע אפילו למ"ד דיש שיעור למים ע"ז אומר ר' יוחנן אמר מפני מראית העין ולא ידעין אין כהדא דחזקי' אין כהדא דר' ינאי דברי הכל (פי' דאם הטעם כר' ינאי אתי כדברי הכל) ודוק

אך מהסוגי' דמנחות משמע איפכא דאמרינן במנחות (ד' ע"ח) איתמר תודה ששחטה על שמונים חלות חזקי' אמר קדשו ארבעים מתוך שמונים ור"י אמר לא קדשו ארבעים מתוך שמונים אמר ר' זירא הכל מודים היכא דאמר לקדשו ארבעים מתוך שמונים כו' אביי אמר דכ"ע לקרבן גדול קא מכוין (כן הוא הגירסא לפירש"י שם) ובכלי שרת מקדשין שלא מדעת קא מפלגי מר סבר כלי שרת מקדשין שלא מדעת ומר סבר אין כלי שרת מקדשין שלא מדעת ופירש"י מ"ד קדשו קסבר כלי שרת מקדשין מה שראוי להם שלא מדעת בעלים ומ"ד לא קדשו קסבר אין מקדשין אלא מה שנתכוונו הבעלים לקרבן גדול דהיינו שמונים ופסול שחיטה לקדש שלא מדעת בעלים שאעפ"י שהבעלים נתכוונו לשמונים הסכין לא קידש אלא מ' שראוים לזבח אלמא דאם כלי שרת מקדשין שלא מדעת אינם מקדשים אלא הראוי להם וא"כ הכא נמי לא יקדשו אלא הראוי להם

אך זהו לגירסת רש"י ופירושו אבל לפי הגירסא דאיתא בגמרא אביי אומר דכ"ע לאחריות קא מכוין ובכלי שרת מקדשין שלא מדעת קא מפלגי מר סבר כלי שרת מקדשין שלא מדעת כו' ולפי זה משמע דהפי' הכי הוא דאם מכוין לאחריות ע"כ אם כלי שרת אין מקדשין שלא מדעת ע"כ מועיל כונתו מה שנתכוין לאחריות. אבל אם כלי שרת מקדשין שלא מדעת א"כ אין מועיל כונתו וע"כ אינו קדוש כלל אם שחטה על שמונים חלות

ואפילו לפי פירש"י איפשר לומר דהתם הקידוש הוא לא בכלי שיש לה תוך אלא ע"י סכין כמו דאמרינן לקמן מר סבר כיון דלית לי' תוך אינה מקדשת בכלי שרת כו' ומר סבר סכין אלימא מכלי שרת דאע"ג דלית ליה תוך מקדשא כו' וע"כ מקדש מה דחזי לי' דהיינו מ' חלות אבל מה שהקידוש הוא ע"י תוך ע"כ אם מונח בתוכו יותר ואינו ראוי לקדש כל מה שיש בו על כן אינו קדוש כלל

ועוד נראה לי לבאר הירושלמי יותר והוא דרשב"ל בעי קומי ר' יוחנן מה בין האומר בכיס ומה בין האומר מן הכיס פי' מה בין רישא דהאומר בכיס דס"ל לר"ע כיון שהוציא את הראשונה מעל ומה בין סיפא דתנן מודה ר"ע לחכמים באומר פרוטה מן כיס זה הקדש שהוא מוציא והולך עד שיוציא את כל הכיס (ועדיין לא תירץ רשב"ל זה הקושי') ואומר אח"ז רשב"ל אומר אפי' הוציא את כל הכיס לא ימעול כמה דתימר למפרע טבל שתה וחמר (צ"ל נאמר) אוף הכא למפרע חולין הוציא (פי' מהו החילוק שבשני לוגין שאני עתיד